על ידי avrahamshuk » ב' יוני 02, 2008 7:56 pm
יאיי!! הבטחתי לקוקז את השיר אז הנה זה בא...
זה השיר הראשון שאני מתרגם לפי הזמנה אז תגידו אם הוא קצת מלאכותי
מכיוון שהאלבום מובא בצורת מחזה, תרגמתי גם את קטעי הקריינות הלא רלוונטיים כ"כ וכן הוספתי מה קורה ברקע. אם זה לא מתאים אפשר לבקש מהמנהלים שיערכו את ההודעה וימחקו את הקטעים הלא נחוצים.
קריאה מהנה!
מתוך: "מטרופולין חלק שני: מראות מתוך הזיכרון"/ דרים ת'יאטר
תרגום חופשי: אברהם שוקרון
מערכה תשיעית: סופסוף חופשי
מהפנט:
"הינך מוקף שוב באור בוהק ולבן. הרשה לאור הזה להוביל אותך בחזרה מעברך אל זמן ההווה.
כשהאור יתפוגג אתה תשוב לאטך להכרה, זוכר את כל מה שלמדת.
כשאומר לך לפקוח את עיניך אתה תשוב להווה, ותרגיש שלו ורענן.
פקח את עיניך, ניקולאס"
המופלא - אדוארד:
"שישי בערב, הדם עוד על ידיי
לחשוב שהיא עזבה אותי עבור אדם כה לא כדאי.
לבד נותרתי, אין עד לפשע הנמהר
עלי לפעול מהר כדי לכסות
כמה זמן עוד נותר?
הוא יראה כה חסר ישע עם המכתב,
מי יחשוב שאותו הוא לא כתב?
תחושה זו
שיש בי
מצאתי את אהבתי
אני יוצא לחופשי
יותר לא
אקרע כך
"אטול את חיי לפני שאאבד אותך"
ויקטוריה:
"שישי אחר צהריים, מרגישה כה טוב
רצתי אל ג'וליאן לספר לו שנהיה ביחד בקרוב.
ליבי תמיד שלו, עליו לדעת זאת
שוברת את מעגל הקסם, המופלא שלום ולהתראות.
תחושה זו
שיש בי
מצאתי את אהבתי
אני יוצאת לחופשי
יותר לא
אקרע כך
אם הוא יגלה זאת, את אחיו הוא ירצח"
אהבתם הם חידשו
ושוב נפגשו
בשביל נסתר חשוך
חשבו שאותם שלא יראו
ואז מתוך הלילה נשמעה צעקה...
[קולות מאבק, שתי יריות וצעקות של אישה]
"פקחי את עיניך, ויקטוריה"
[שתי יריות נוספות, וקולות אדם נמלט]
הרדום - ג'וליאן:
פעם אחרונה
ביחד נשכב לעולמים
פעם אחרונה
ואנחנו נעלמים
פעם אחרונה
ביחד נשכב לעולמים
פעם אחרונה
ואנחנו נעלמים"
וכשגופותיהם על הדשא הקריר
והסוף נראה מעבר לקיר
נשמות עולות לאויר
פחדיהם נעלמים בשבריר
פתאום הכל כה נהיר.
בהבזק מופיעים האורות
נשמות ישנות בחדשות מתעברות
קול מוכר נשמע בין כל הקולות...
ניקולאס:
"תחושה זו
שיש בי
מצאתי את חיי
אני סופסוף חופשי
יותר לא
אקרע כך
על חיי שלי למדתי כי אני חייתי בך
תחושה זו
שיש בי
מצאתי את חיי
אני סופסוף חופשי
יותר לא
אקרע כך
חי את חיי כי אני מכיר עכשיו אותך.
אנחנו עוד נפגש חברתי,
יהיה זה יום מותי..."
[מכונית חונה, דלת נפתחת ונסגרת, פסיעות, נפתח מסתובב, דלת של בית נפתחת ונסגרת, עוד פסיעות, טלויזיה נדלקת]
קריין:"...הסיפור העיקרי שלהם, כולם ציפו לתוצאה מאדם שנחשב לשמנה וסלתה של החברה האמריקאית."
"כמו שאתם יכולים לדמיין, כמו שהשמיים מתקדרים כאן בוושינגטון, הירח מתקדר אף הוא, ואנשים פה מתחילים להשלים עם האפשרות שהם עדים לטרגדיה נוספת בשרשרת ארוכה של אסונות."
"תגובות מכל הכיוונים, החל מוושינגטון ובהחלט מכל העולם גם כן, הניחו ש...."
[טלויזיה נכבית, צעדים, קולות מזיגת כוס, צעדים, פטיפון מופעל, דלת נפתחת, צעדים נוספים...]
מהפנט:
"פקח את עיניך ניקולאס!"
ניקולאס:
"אההה!!"
[תוך כדי שהפטיפון משתגע]
יאיי!! הבטחתי לקוקז את השיר אז הנה זה בא...
זה השיר הראשון שאני מתרגם לפי הזמנה אז תגידו אם הוא קצת מלאכותי
מכיוון שהאלבום מובא בצורת מחזה, תרגמתי גם את קטעי הקריינות הלא רלוונטיים כ"כ וכן הוספתי מה קורה ברקע. אם זה לא מתאים אפשר לבקש מהמנהלים שיערכו את ההודעה וימחקו את הקטעים הלא נחוצים.
קריאה מהנה!
מתוך: "מטרופולין חלק שני: מראות מתוך הזיכרון"/ דרים ת'יאטר
תרגום חופשי: אברהם שוקרון
מערכה תשיעית: סופסוף חופשי
מהפנט:
"הינך מוקף שוב באור בוהק ולבן. הרשה לאור הזה להוביל אותך בחזרה מעברך אל זמן ההווה.
כשהאור יתפוגג אתה תשוב לאטך להכרה, זוכר את כל מה שלמדת.
כשאומר לך לפקוח את עיניך אתה תשוב להווה, ותרגיש שלו ורענן.
פקח את עיניך, ניקולאס"
המופלא - אדוארד:
"שישי בערב, הדם עוד על ידיי
לחשוב שהיא עזבה אותי עבור אדם כה לא כדאי.
לבד נותרתי, אין עד לפשע הנמהר
עלי לפעול מהר כדי לכסות
כמה זמן עוד נותר?
הוא יראה כה חסר ישע עם המכתב,
מי יחשוב שאותו הוא לא כתב?
תחושה זו
שיש בי
מצאתי את אהבתי
אני יוצא לחופשי
יותר לא
אקרע כך
"אטול את חיי לפני שאאבד אותך"
ויקטוריה:
"שישי אחר צהריים, מרגישה כה טוב
רצתי אל ג'וליאן לספר לו שנהיה ביחד בקרוב.
ליבי תמיד שלו, עליו לדעת זאת
שוברת את מעגל הקסם, המופלא שלום ולהתראות.
תחושה זו
שיש בי
מצאתי את אהבתי
אני יוצאת לחופשי
יותר לא
אקרע כך
אם הוא יגלה זאת, את אחיו הוא ירצח"
אהבתם הם חידשו
ושוב נפגשו
בשביל נסתר חשוך
חשבו שאותם שלא יראו
ואז מתוך הלילה נשמעה צעקה...
[קולות מאבק, שתי יריות וצעקות של אישה]
"פקחי את עיניך, ויקטוריה"
[שתי יריות נוספות, וקולות אדם נמלט]
הרדום - ג'וליאן:
פעם אחרונה
ביחד נשכב לעולמים
פעם אחרונה
ואנחנו נעלמים
פעם אחרונה
ביחד נשכב לעולמים
פעם אחרונה
ואנחנו נעלמים"
וכשגופותיהם על הדשא הקריר
והסוף נראה מעבר לקיר
נשמות עולות לאויר
פחדיהם נעלמים בשבריר
פתאום הכל כה נהיר.
בהבזק מופיעים האורות
נשמות ישנות בחדשות מתעברות
קול מוכר נשמע בין כל הקולות...
ניקולאס:
"תחושה זו
שיש בי
מצאתי את חיי
אני סופסוף חופשי
יותר לא
אקרע כך
על חיי שלי למדתי כי אני חייתי בך
תחושה זו
שיש בי
מצאתי את חיי
אני סופסוף חופשי
יותר לא
אקרע כך
חי את חיי כי אני מכיר עכשיו אותך.
אנחנו עוד נפגש חברתי,
יהיה זה יום מותי..."
[מכונית חונה, דלת נפתחת ונסגרת, פסיעות, נפתח מסתובב, דלת של בית נפתחת ונסגרת, עוד פסיעות, טלויזיה נדלקת]
קריין:"...הסיפור העיקרי שלהם, כולם ציפו לתוצאה מאדם שנחשב לשמנה וסלתה של החברה האמריקאית."
"כמו שאתם יכולים לדמיין, כמו שהשמיים מתקדרים כאן בוושינגטון, הירח מתקדר אף הוא, ואנשים פה מתחילים להשלים עם האפשרות שהם עדים לטרגדיה נוספת בשרשרת ארוכה של אסונות."
"תגובות מכל הכיוונים, החל מוושינגטון ובהחלט מכל העולם גם כן, הניחו ש...."
[טלויזיה נכבית, צעדים, קולות מזיגת כוס, צעדים, פטיפון מופעל, דלת נפתחת, צעדים נוספים...]
מהפנט:
"פקח את עיניך ניקולאס!"
ניקולאס:
"אההה!!"
[תוך כדי שהפטיפון משתגע]