SFAM – הסיפור מוסבר

ינואר 1, 2006

הערה חשובה: מאמר זה תורגם ברשות מאתר DTFAQ. את המאמר המקורי ניתן למצוא בעמוד זה.
על מנת שיהיה פחות צורך בכתיבה ובקריאה, אני אתייחס לדמויות לפי איך שהן מוגדרות כאן:

  • ניק = ניקולס
  • היפנו = ההיפנותרפיסט
  • אד = סנטור אדוארד ביינס (The Miracle)
  • ג'וליאן = ג'וליאן ביינס (The Sleeper)

אנחנו מתחילים כשניק נרגע לצלילי קולו של היפנו ונכנס למצב של היפנוזה ברצון להשיג מעין תרפיה רגרסיבית, נסוגה. המקום אינו ידוע, וגם לא הסיבה לצורך בתרפיה. ניתנת לנו פיסת מידע אחת שאולי תהיה חשובה כאשר היפנו אומר "אם בכל זמן שהוא אתה צריך לחזור, כל שעליך לעשות הוא לפקוח את עיניך".

עכשיו ניק נמצא בטראנס היפנוטי והוא מתפעם מהשלווה והנוחות הלא מציאותיות. כשהוא "מתמקם" בטראנס שלו, הוא מתחיל להתרכז במה שכפי שמתברר לנו הוא הנושא לתרפיה שלו, נערה בשם ויקטוריה וחיים שמרגישים דומים בצורה מוזרה לשלו.

ב- Strange Deja-Vu, אנו שומעים קצת יותר בנוגע לחלומות קודמים שהובילו את ניק לתרפיה שלו, וגם ממשיכים עמוק יותר לתוך הטראנס הנוכחי. אנו לומדים שבכל פעם שהוא עוצם את עיניו, הוא נלקח לחלום שחוזר על עצמו על חיים מאוד מציאותיים (ועדיין בדיוק מעבר להישג של הבנת המודע שלו). ניתנים לנו פרטים בנוגע לחלום הנוכחי, שהוא אותו חלום שחוזר על עצמו כל פעם; לפיכך זה הדבר שהוא חלם בפעמים הקודמות והוביל אותו לתרפיה.

יש שביל שמוביל לבית. בתוך הבית ובמעלה המדרגות יש חדר, בחדר יש מראה, ונערה מופיעה במראה. כל זה נראה לו מאוד מוכר, אבל לפי הגיון זה לא אמור להיות מוכר. בחלום הזה, קרוב לוודאי מכיוון שזהו טראנס היפנוטי ולא סתם חלום רגיל, דברים מסוימים נראים ברורים יותר מאשר אי פעם. הוא מצליח לראות את פניה של נערה צעירה ושואל את השאלה, "ילדה צעירה, הלא תגידי לי, מדוע אני פה?" הוא רואה שיש לה משהו לחלוק איתו, שיש סיבה לכך שהיא מובילה אותו לשם, סיפור שצריך להיות מסופר, והסיפור הזה הוא על משהו נורא ש"קורע את נשמתה".

עכשיו ויקטוריה נותנת את הרמז הראשון לסיבה לכך שהיא רודפת את ניק. היא חיפשה דרך לחשוף את האמת בנוגע לרצח שלה. לדעתי היא מודעת באופן רופף לניק, בדיוק כמו שהוא מודע אליה באופן רופף. אף אחד מהם, בשלב זה, לא באמת יודע שהם חולקים את אותה נשמה. היא גם מביעה צער ועצב רבים: "קורע את לבי לשניים". שורה זו, ביחד עם השורה שאחריה, "אני לא האחת שהישנוני חשב שהוא מכיר" (אני יודע, תרגום צולע, זה מה יש), מראה על האשמה שהיא מרגישה על כך שג'וליאן אף פעם לא ידע על יחסיה עם אח שלו, שעליה אנו לומדים הרבה יותר מאוחר. ג'וליאן חשב שהוא הולך לפגוש את אהבת חייו ולהמשיך היכן שהם הפסיקו, ובמקום זה… טוב, אנחנו לומדים מה קורה מאוחר יותר. זוהי הקינה שלה בנקודה הזאת בסיפר. ג'וליאן המסכן לא ראה את זה מגיע, והיא מרגישה אחראית.

עכשיו ניק נמצא מחוץ לתרפיה שלו וחזרה בחיים האמיתיים. חרף העובדה שהוא ער, המחשבות והאירועים של חייו האחרים מתחילים לחדור לכל שניה של יומו, וזוהי ההתחלה של האובססיה שלו לפתור את כל הבלגן הזה. הוא רוצה באופן נואש לדעת למה כל זה קורה והוא היה עובר לעולם האחר באופן מודע אם הוא היה יודע איך. שום דבר ביום הנוכחי משנה לו, רק ללמוד יותר על האובססיה החדשה שלו. בנקודה זו הוא נוטה לחשוב בפעם הראשונה על כך שאולי הוא באמת חי בעולם שעליו הוא חולם. הוא יודע שארץ החלומות הזו מחזיקה את המפתח לשלווה שלו, והוא לא ינוח עד אשר הוא לא יפתח את הדלת.

ב"דרך המילים שלי" ניק מבין באופן מלא את הקשר בין ויקטוריה לבינו. הוא עכשיו יודע למה הוא נמשך (לא במובן המיני, כמובן) אליה ואל עולמה, בהתחשב בכך שהם חולקים את אותה נשמה.

"טרגדיה קטלנית" מתחיל עם ניק "לבד בלילה". אני מדמיין אותו שוכב במיטה ומהרהר על כל מה שהוא למד לאחרונה. הוא יודע עכשיו מי היא ויקטוריה, אבל לא למה היא כל כך קרועה והרוסה ומה הקשר אליו. הוא הולך לבקר איש מבוגר יותר, שמצוין בסיפור שהזקן נמצא "לבדו". של מי הבית ומי הוא האיש הזקן הם דברים שאינם ברורים לאורך כל הסיפור. ישנן אפשרויות רבות, אך שום דבר וודאי ואני לא בטוח שזה רלוונטי במיוחד לסיפור בכל מקרה. (יצא לי לשמוע תיאוריה שלפיה האיש הוא אבא של ויקטוריה, אבל אני בספק, בהתחשב בזה שעברו כ-70 שנה מאז הרצח שלה) החשיבות של האיש הזקן היא שהוא יודע מעט דברים בנוגע לרצח שהתרחש בבית הזה לפני זמן רב וחולק את מה שהוא יודע עם ניק. אנחנו לומדים שנערה נרצחה, ושהיא היתה צעירה. ניק יושב ומקשיב לסיפורו של האיש ומגלה שהסיפור נשאר בגדר תעלומה עד היום. נדמה לי שהאיש הזקן יודע יותר ממה שהוא משתף, גם בנוגע לאמת על הרצח וגם בנוגע לניק. זה די גורם לי לחשוב שהוא מישהו חשוב לעלילה, אבל אין שום ראיה מוצקה בנוגעה לזהותו.

החזרה על השורות של "ללא.. וכו'" חייבת להיות משמעותית. הניחוש שלי הוא שהן שתי הצהרות נפרדות. "ללא אהבה וללא אמת, לא ניתן לשוב לאחור" היא שורה שבה ניק מבין שעד שהוא יחשוף את האמת בקשר למה שקרה לויקטוריה, הוא לא יוכל לחיות את חייו הנוכחיים. הוא תקוע עם האובססיה הזו ולא יכול לשוב. "ללא אמונה ותקווה, לא יכולה להיות שלוות נפש" היא שורה שבה ניק מעודד את עצמו להיות חזק ולהאמין שהוא ימצא את האמת, מכיוון שללא האמת, הוא לעולם לא ינוח. השיר נגמר עם דיבור של היפנו. אני מדמיין את ניק יושב בחזרה במשרד של היפנו, או איפה שהתרפיה לא תהיה, והוא הרגע הסביר להיפנו מה הוא למד מאז הסשן האחרון. אז היפנו מתחיל את הסשן הבא בכך שהוא לוקח את ניק בחזרה לנקודת הרצח של ויקטוריה / של עצמו.

כאן אנו מגלים את הסיקור בעיתון של מה שקרה ב-1928. הסיפור הוא שעד שהיה במקום, אדוארד ביינס, שמע "צליל מצמרר" וכשהוא הגיע למקור הצליל הוא גילה אישה שנורתה למוות, ואת היורה עומד לידה. העד מנסה לעזור והרוצח מתאבד ונופל על גופת האישה. הסיקור העיתונאי מדבר על "סיום עצוב לסיפור אהבה שבור". זה מראה שהקורבן והרוצח מזוהים כמאהבים, בין אם כרגע ובין אם בעבר. בנוגע לחזרה על "מעשינו טיילו רחוק" וכו', אני לא מאמין שזה חלק מהמאמר בעיתון. למרות שהוא מופיע בחוברת של הדיסק, אני לא מצליח לראות איך זה יהיה חלק מסקירה בעיתון.

העיתון ממשיך ומסביר שויקטוריה וג'וליאן נפרדו לאחרונה כתוצאה מאורח חייו המתדרדר של ג'וליאן. (איך לעזאזל העיתון יודע על זה?!) ישנן אפשרויות רבות בנוגע לאיזה "דרך רעה" הוא נפל לתוך, כשהימורים ו/או התמכרות לסמים/אלכוהול הן ההכי סבירות, אבל למעשה זה לא רלוונטי. מצוין גם שהיא היתה לוקחת אותו חזרה אם הוא היה מחזיר את סגנון חייו למוטב. ואז מוצבת השאלה האחרונה… "האם הפגישה הסופית שלהם היתה מתוכננת מראש?" כל Fatal Tragedy אמור להיות ע"פ הסיקור בעיתון. השאלה בנוגע לתכנון מראש של הרצח הוא קרוב לודאי דיון בנוגע לאם זה היה רצח מתוכנן מראש או רק ויכוח שהפך לטרגדיה.

עכשיו יש תיאור של הראיות הפיזיות בזירת הפשע. יש ראיות ל"מאבק אלים" ונמצא במקום סכין. הסכין גורם לבלבול מסוים, כי הקורבן היא נערה צעירה ובד"כ לא צפוי שנערה צעירה ב-1928 תיקח איתה סכין לכל מקום, אלא אם היא הרגישה שיהיה לה צורך להגן על עצמה… "האם הקורבן לא היה מודע?" בכיסו של הרוצח נמצא פתק. משוער שזהו מכתב התאבדות, אבל לא מכתב "התאבדות, אחרי שאהרוג אותך". המכתב מציין בבירור שג'וליאן יעדיף להרוג את עצמו מאשר לחיות בלי ויקטוריה, אבל לא נאמר דבר על פגיעה בה.

לסיום יש את החזרה בסוף של "מעבר לחיים האלה". שורות אלה מעמיקות אף יותר את אמונתו של ניק בכך שלו ולויקטוריה יש נשמה אחת. הן גם מצביעות על כך שלא רק שנשמות מתגלגלות בין חיים, אלא גם מעבירות איתן את מאפייני האישיות הבולטים. ומעשיך יעקבו אחריך לנצח. אז אם אתה מפשל בחיים האלו, האשמה או הפאראנויה או מה שזה לא יהיה ימשיכו הלאה לכל חיים אחרים שיהיו לך.

עכשיו ניק ער שוב. הוא למד שויקטוריה / הוא נרצחו בברוטליות ב-1928. הוא מרגיש מחויב לבקר את הקבר של ויקטוריה ולמעשה להתמודד עם המוות שלו. הוא מביע את הצער שהוא מרגיש כלפיה, וכמה תמימה וחסרת אונים היא היתה. לא רק זה, אלא שמכיוון שהוא לומד על חייו דרך עיניה, הוא מבין שהרצח למעשה קרה גם לו ומתחילה להציק לו העובדה שזה לא הוגן במיוחד.

כשהוא מתקרב לקבר שלה, עצב מציף אותו. אפילו המילים על המצבה שלה מצביעות על כך שהיא היתה נערה מתוקה ותמימה אשר חייה נלקחו ממנה בברוטאליות בגיל צעיר מאוד. הוא נבהל כשהוא מגלה עד כמה מותה מרגיש כמו המוות שלו עצמו. הוא משווה את זה ללאבד מישהו אהוב, מכיוון שזהו התיאור הכי קרוב להרגשה כשמתים. כולנו יודעים כמה כואב זה לאבד אדם אהוב, אז תארו לעצמכם להתאבל על אובדן הנשמה שלכם! הוא ממשיך לתת לתמונות שלה להסתובב בראשו, ופשוט שורה בעצב שלו לזמן מה. הוא חושב על כמה שחייו היו מלאים יותר ובשנית חוסר הצדק שבמותה הצעיר פוגע בו. כאשר השיר מסתיים ניק מתחיל "לקחת את עצמו בידיים" והוא מתנחם על ידי ההבנה שבכך שהוא מתייצב מול הטרגדיה הזו ומתאבל על האובדן, הוא יכול כעת לעבור הלאה. הזמן הזה של כאב היה נחוץ על מנת להשלים עם מותו בחיים קודמים ולהבין בצורה מלאה מדוע החיים האחרים האלו קראו לו.

"בית" הוא שיר מלא במידע… בשבילנו. ניק לא שותף למידע שאנחנו לומדים בשיר הזה. אנחנו שומעים את ג'וליאן מדבר על ההתנוונות האובססיבית שלו ועל כך שהוא חי במעין פרודיה. בסופו של דבר, כפי שלמדנו קודם, ויקטוריה עוזבת אותו עקב התמכרותו, מה שהיא לא תהיה. לאחר מכן אנחנו שומעים את אד (אני מדמיין אותו כבנאדם פסיכוטי ומשוגע שמדבר אל עצמו כשהוא לבד, מחכך את ידיו וכמעט מזיל ריר). הוא מספר על כך שויקטוריה בכתה על כתפו עקב הפרדותה מג'וליאן. הוא מוצא את עצמו מתאהב בה, ובהתחלה מרגיש אשמה על כך שהוא מטעה את אחיו, את דמו. אבל האובססיה שלו כלפיה נעשת חזקה יותר מהאשמה שלו והוא מפתה אותה במצבה הפגיע. לסיום אנו שומעים מניק שוב, בחזרה בהווה, ועירני. עד לנקודה זו הוא יודע רק את מה שהאיש הזקן אמר לו, ומה שהוא למד על המאמר בעיתון בסשן האחרון של התרפיה שלו. הוא יודע שחייבים להיות פרטים נוספים לסיפור והוא מרגיש אובססיבי לגבי פתירת התעלומה. (שמתם לב כמה אובססיות? ג'יזס) הוא כמה לרגרסיה, ובקושי מצליח לחכות לסשן הבא שלו בתרפיה שבו הוא יוכל לשוב לנסות לפתור את התעלומה.

"פעם אחרונה" מתחיל עם ניק שעובר על כל הסיפור בראשו. הוא אינו משוכנע, על פי הראיות שניתנו עד כה, שהמאמר בעיתון הוא מדויק ואמיתי. נדמה גם שהוא שמע שמועות שכנראה היו קיימות בנוגע לרומן שלה עם אד. האם ויקטוריה פצעה את נשמתו של אד ונפרדה ממנו לשלום? אז אנחנו רואים את ויקטוריה, שוב בעבר, אומרת לאד להתראות, שזוהי הפעם האחרונה שהם יפגשו.

ניק מבקר בבית של אד, היכן שהוא וויקטוריה ניהלו את הרומן שלהם. נדמה שהבית טומן בחובו רמזים רבים והוא מרגיש שסוף סוף הוא מוצא אישור מסוים לדברים שהוא חשב עליהם. למרות שהוא ער עכשיו, כשהוא נכנס לחדר השינה, הוא חווה מין סוג של הארה, כמעט כאילו הכרתו פסקה באופן מיידי, הקור חוזר, בדיוק כמו שהוא הרגיש בחלומות החוזרים ונשנים בעבר, ופתאום הוא בחוץ ושומע אישה צועקת ואיש מתחנן לסליחה. אני חושב שניק, בנקודה זו, כבר חשד שאד וויקטוריה ניהלו רומן. זהו החשד שבקשר אליו מצויים רמזים רבים בבית. במצב הנוכחי של הכרה כפולה, הוא רואה את הזכרונות של ויקטוריה מהפגישה הסופית, אבל הוא לא מצליח להשיג מספיק מידע והסצינה נעלמת.

ב"הרוח(/נפש/איך שבא לכם) ממשיכה הלאה", ניק נמצא שוב, ובפעם האחרונה, במצב היפנוטי וחוזר על אמונתו שנשמתו תעבר הלאה, שאין לו מה לפחד ממוות. הוא מאמין עכשיו שאד היה מעורב ברצח. הוא מבין שייתכן שהוא לעולם לא ישכנע מישהו אחר בכך, אבל הוא חייב לנסות בכל זאת. הוא מתכנן לחשוף את האמת שמסתתרת מאחורי פשע שהתבצע לפני יותר מ-70 שנה. ויקטוריה מגיחה, בהווה הפעם, ואומרת לניק שהוא צריך להמשיך הלאה עכשיו, היא חשפה בפניו את האמת, אבל שאסור לו לשכוח אותה לעולם. בנקודה זו הוא מתענג בשלווה שהוא מרגיש כעת כשהוא שיבע את רצונם של ההצקות של ויקטוריה ושל האובססיה שלו. ניק מרגיש עכשיו שהסיבה לכך שכל זה קרה, המסר הסופי, הוא שמוות הוא אינו הקץ, אלא רק מעבר, כמו שההיפנו כבר ציין.

"חופשי סוף סוף", לדעתי, הוא גם אך ורק על מנת לספק לנו מידע. ניק לא יודע את מה שנחשף בשיר הזה, מכיוון שההיפנו מוציא אותו מהטראנס ההיפנוטי האחרון שלו ואנחנו שומעים אותו נכנס למכוניתו ועוזב. מה שאנחנו לומדים הוא שויקטוריה וג'וליאן נפגשים במקרה ומחליטים להיפגש שוב מאוחר יותר, בסוד, על מנת שהם יוכלו לדבר. ברור לחלוטין שויקטוריה מתרגשת מכיוון שג'וליאן הוא היחיד שהיא תמיד אהבה, והיא הולכת להיפרד מאד. היא לא קרועה יותר בין אד לג'וליאן, שאיתו היא העדיפה להיות כל הזמן. אבל היא יודעת שג'וליאן יהרוג את אד אם הוא רק ידע על הקשר ביניהם.

אז, כאמור, הם נפגשים, בלי שאיש ידע, או לפחות כך הם חושבים. אד מופיע, נאבק עם ג'וליאן שמפיל בקבוק אלכוהול מכיס המעיל שלו ומוציא סכין. אד יורה בג'וליאן, ויקטוריה צורחת, ואד אומר לה "פקחי את עינייך, ויקטוריה", ויורה גם בה. ג'וליאן זוחל אליה, מתמוטט מעל גופתה וממלמל את שורותיו האחרונות, "פעם אחרונה… וכו'". עכשיו מגיעים למעשה להתחלת השיר, כשאד הרגע ירה בשניהם ועומד שם כאילו כדי להגיד, זה ילמד אתכם לשבור לי את הלב, מאוד ממורמר, כאילו הם קיבלו את מה שהגיע להם. הוא שותל את המכתב "התאבדות" על ג'וליאן ואז קורא לעזרה ומשחק את תפקידו כעד.

עכשיו חזרה לניק. הוא נוהג הביתה וחושב על איך שהוא חופשי מהדבר שרדף אותו. הוא גם למד על חייו, שהם ימשיכו לאחר המוות, דרך ההצקות של ויקטוריה. השורה האחרונה, "אנו ניפגש בקרוב, חברתי, מתישהו בקרוב", חייבת להיות שורה שניק אומר לויקטוריה, אבל זה אחד הדברים שאני לא ממש יכול להסביר. איני יודע מדוע הוא אומר את זה, אבל אני לא מרגיש שיש לזה השפעה גדולה על הסיפור, אלא אם כן זה מתקשר לסיום.

הסיום… ניק מגיע הביתה, נכנס ומתחיל להירגע. מכונית נוספת חונה בחוץ, ההיפנו נכנס לחדר ואומר "פקח את עיניך, ניקולס", הפטיפון קופץ ונתקע כשניק נבהל מההיפנו… רעש… פייד אאוט. ההיפנו, שהוא החיים הבאים של נשמתו של אד, הרג את ניקולס.


תורגם ע"י אלון שוורץ

הידעת? למועדון המעריצים ישנו פורום פעיל מאוד בו החברים מתרגשים, צוחקים, מתווכחים, מתדיינים, נפגשים והכל יחדיו. הצטרף גם אתה לקהילה של מועדון המעריצים הרשמי של דרים ת'יאטר בישראל!