אמצע ינואר 2004, מתאספת משלחת גדולה בת 45 איש למטרופולין הגדולה והשוקקת ביותר באירופה – לונדון!

כמו שאמר השיר ההוא, לונדון אכן קוראת לנו, קבוצה אימתנית ובעלת גיוון – הצעיר ביותר היה תלמיד כיתה ח' והמבוגר ביותר היה בן כמעט 50.
התוכנית הייתה להיות נוכחים בהופעה השנייה בכלל של טור האלבום הכבד-מטאלית ביותר של הלהקה -Train of thought , אשר יצא כחודש וחצי לפני מועד ההופעה- 17/1/2004.

לפי הריטואל, התגודדנו לפני המטוס בשלב טרום-הטיסה, מפארים את דגל ישראל הדרימיסטי ומצטלמים עימו בגאווה!

טרום טיסה

לפני ההמראה איחל לנו הקברניט טיסה נעימה והופעה מהנה. לאחר טיסה בת כ-5 שעות, נחתנו בלילה חורפי של לונדון. ההמתנה למזוודות לקחה זמן רב, בעיקר משום שהמטען של טל נאבד. המסכן נאלץ להתמודד בלעדיו למשך 3 ימים (כמה טוב לפחות שיש דוד שמתגורר בלונדון ויכול להציל במקרים שכאלו..) קידם אותנו גשם זלעפות וקור אימים, זה מה שנקרא- חורף אירופאי אמיתי! הקור העז בתוספת הרעב לאחר הנסיעה הארוכה משדה התעופה Gatwick, כל זאת דרבן אותנו לחפש בכל מחיר משהו לזלול בשעת חצות. בראש חוצות שעט טל, ואנו אחריו כעדר של עזים הצמאות למים, לעבר רובע הגדוש במסעדות ערביות. בסופה של התרוצצות לא קטנה, חיסלנו את השאוורמה הלבנונית שהייתה בסביבה.

בבוקר, לאחר שנרגעו הרוחות, קידמה אותנו זריחה לונדונית מדהימה, אשר התנוססה מהקצה המזרחי של Hyde Park, הריאה הירוקה של העיר:

השמש העולה, לונדון

העיר הגדולה חפנה בתוכה לא מעט נפלאות- חנויות מוזיקה גדושות בכלי נגינה vintage כמו גיטרות נדירות ועתיקות, פסנתרי-כנף, סינתיסייזר Mini- Moog- בדומה לאלו שבזכותם נוצרו אלבומי הרוק המתקדם הישן והטוב. אפילו הקור הלונדוני קסם לנו, הוא שידרג את האוויר העירוני להרבה יותר זך ונעים. פנוראמת העיר המעוננת נגלתה לנו בשיא הדרה. לפני שתעברו לחוויית השיא אליה הגענו במסענו- ההופעה של Dream Theater, הינכם מוזמנים להתרווח בכורסא ולהתרשם מתמונות שצולמו בלונדון בעת הטיול במקום. תודה רבה לניר שילגי על התמונות!

גשר לונדון לא מתמוטט באמת

The London Eye

אגם הברבורים של Hyde Park

הפסל הנישא מול הגלריה הלאומית הבריטית

זמן מה לפני הנסיעה, הגיתי בראשי את הרעיון של ביקור במונומנט של Abbey Road, אולפני המוזיקה המיתולוגיים ומעבר החצייה הסמוך אליו אשר בו צולמה התמונה המפורסמת של להקת ה-Beatles. חלק מאיתנו הצטרפו אלי ודאגנו לתעד בתמונות את הצעידה על מעבר החצייה, בדומה לאופן שהלהקה עשתה לפני 35 שנים(התברר שצעדנו הפוך, לא נורא..):

מעבר חצייה!

לאחר שיטוטים מרובים ברחבי המטרופולין האימתנית, שמנו פעמינו לעבר אולם ההופעה -Carlin Apollo Hammersmith. כדי לרכך את ההמתנה הממושכת עד לפתיחת השערים, רבים מאיתנו רכשו רביעיות של פחיות בירה מסוגים שונים, וכדי להתחמם מהקור הלונדוני העז גם פיזמנו בקולי-קולות משירי DT. הקהל המקומי היה די בהלם, הוא עוד לא ראה מימיו קבוצה שכמונו!

דאגנו גם להצטלם ממול לאולם, פרסום ההופעה אל מול חבורת ישראלים והדגל שלהם:

טרום הופעה

עם פתיחת השערים החלה גם הדהירה לעבר השורה הראשונה בהופעה, תפיסת מקומות אסטרטגיים במטרה לכבוש יעדים פרוגרסיביים (היי, היה משהו דומה בסיפור אחר, לא?!) בקרבת הבמה. למשמע צלילים גרנדיוזיים משהו, הופעל Intro וידאו להופעה בו הוצגה היסטוריית הלהקה עוד מימיה כ- Majesty. לכל תקופה ואלבום של הלהקה נראו תמונות וצלילים המאפיינים אותה, מוצג שלא ציפינו לו בכלל.

חברי הלהקה בזמן ההופעה

לאחר התחלת מרגשת שכזו ללילה ארוך, עלו חמישיית הנפילים לבמה עם השיר בו הם דורשים שיקבלו אותם באשר הם- As I am. 4,000 המעריצים הנלהבים מילאו את שאיפת הלהקה ברינה חסרת-פשרות, עושה הרושם שגם האל אפולו היה נוכח במליאה!

השיר הבא, Beyond This Life, טמן בחובו גם משחק "שאלה-תשובה" מאולתר בין Jordan Rudess, קלידן הלהקה לבין מתופפה, Mike Portnoy.

היצירה שמגוללת את כיסופיו העזים של גיטריסט הלהקה, John Petrucci, לאשתו שנמצאת במרחקים, הציגה לא מעט רגש טהור בנגינתו של הנ"ל. האמת, שהנגן די הרגיז את הקהל, זאת משום שבחר להופיע עם משקפיי שמש כהות במיוחד. כנראה שמישהו מהקהל לא חיבב זאת ודאג להרוות את "צימאונם" של המכנסיים של Petrucci עם בירה!

פטרוצ'י ולאברי

השיר הבא בתור נפתח בריף גיטרה כבד במיוחד, הוא תופס אותנו בקורי עכביש פרוגרסיביים. זהו Caught in a web המוכר מתוך אלבום המופת- Awake. את השיר חתם סולו תופים גדול של Mike Portnoy, הידוע כבעל יכולת לא-רגילה להלהיב את הצופים.

פורטנוי!

השיר הבא הינו This Dying Soul, החלק השני של סאגת הגמילה מאלכוהול של Mike Portnoy, לווה בתאורה שעדיין לא נראתה בהופעות של הלהקה. את הליריקה רווית העוצמה של השיר ליווה סולן הלהקה, James LaBrie בשירה צלולה כאשר פניו מוארות באור שני וירוק בוהק, מה שמעצים את האווירה הדרמטית גם כך. בכלל, LaBrie היווה כאחד מתוך שני ה- MVP של ההופעה הזו, הוא שר באופן יוצא מן הכלל ובכלל ללא סטיות מהטונים שאמורים להיות.

לגבי ה-MVP השני, פרטים בקרוב מאוד!

לאברי בפעולה

בקצב טראנס, נכנסנו לאפיזודה הבאה בהופעה, היצירה המתייחסת לערכים הפסיכולוגיים של שיבוט בני-אנוש – The Great Debate, כאשר כאן קיבלנו המחשה לנגד עינינו בנוגע ל-MVP השני בהופעה – קלידן הלהקה, Jordan Rudess היקר. ג'ורדן, אחינו היהודי-אמריקאי, הפגין שליטה מוחלטת בקלידים כאשר אלפי עיניים היו נשואות אליו במשך 15 הדקות הגדושות של השיר.

רודס ידידנו

את המחצית הראשונה של ההופעה, חתם סיומו של אלבום הקונספט Scenes from a memory , השיר הטיטאני והמלודרמטי משהו- Finally Free. לאחר סיום השיר, יכלה הלהקה לצאת לדרור ההפסקה בת ה-15 דקות.

מחציתה השנייה של ההופעה החלה עם סולו קלידים מסונתז לסאונד של פסנתר. שוב פעם, נישאו אלפי עיניים לעבר הקלידן הווירטואוז, ג'ורדן ידידנו היקר! ידוע שחברי הלהקה (בעיקר הסולן James LaBrie) מושפעים מאגדת הרוק Queen, להקה בריטית במקורה. החיבור של השפעות הלהקה עם קיום ההופעה בבירת בריטניה, הביאה את DT לבצע גרסת כיסוי מרשימה לשיר של הלהקה הבריטית- Death on two legs.

במעבר זריז תוך דילוג על מספר שירים שבוצעו בהופעה, נגלוש לעבר הטרילוגיה השוכנת בטבורו של האלבום A Mind Beside Itself – Awake. כאן יש מקום לוידוי אישי משלי- חיכיתי זמן רב כדי לראות ב-LIVE את היצירה האהובה עלי מכל של הלהקה – Voices, המהווה את חוד החנית של הטרילוגיה המדוברת. בטרילוגיה קיבלנו הצגת תכלית להרמוניה המושלמת בין הטכניקה המוזיקלית לבין הרגש שנובעים מתוך נגני הלהקה. זכור היטב נגן הבאס המופנם של הלהקה, John Myung, אשר הפגיז בנגינה חסרת-מעצורים ומלאת אדרנלין!

מיונג מרוכז

את החלק השני של ההופעה חתמה היצירה המסיימת את האלבום Train of thought, הלא היא In the name of god המתייחסת לטרור האסלאמי.

לאחר כל הצ'ופרים שקיבלנו תוך כדי ההופעה, הגיע שי נדיר מאוד מאת הלהקה- השיר Trail of tears אשר ניתן לספור ביד אחת את מספר הפעמים שבוצע!! השיר הימם אותנו באופן כזה שפשוט נותרנו עם עיניים מזוגגות לאחריו. בלי התעכבות מיוחדת וזמן להירגע מהחוויה, החלה הלהקה לנגן את אחד מהשירים שהפך לסמל שלה – Metropolis part I.

כאן תמו שלוש ורבע(!!) שעות גדושות ומלאות כל טוב של הופעה, לאחר 16 מנות אנינות טעם ועוד 2 קינוחים לא-צפויים במיוחד אך מרגשים ומרניני נפש!

חברי הלהקה ניגשו למרכז הבמה ובירכו את הקהל החם לשלום
Bye Bye for now, Dream Theater!

סוף ההופעה

לפני ההופעה, למספר אנשים מאיתנו חיכו מעטפות עם מדבקה נחמדת, מדבקת ה-After Show אשר נותנת את הזכות להיפגש עם חברי הלהקה לאחר ההופעה. עלינו במעלה המדרגות ביציאה מן האולם אל הקומה השנייה, עוד אנו ממתינים לחמישייה המופלאה וראינו מספר מנהלים של מועדוני מעריצים אירופאים ללהקה.

עם מנהלי מועדוני המעריצים האירופאים

תוך כדי שיחות לבביות עם הקולגות מן הניכר ומי בא בנון-שלונטיות לעברנו? נכון מאוד, היחצ"ן של הלהקה – Mike Portnoy. לאחר לא מעט החתמות על אלבומים שונים של הלהקה, התפנה המתופף היהודי של הלהקה להצטלם בכבוד עמנו ועם דגל ישראל של Ytsejammers Israel!

פורטנוי

פורטנוי והדגל

ממש מעט אחריו הגיע עמית האמת שלנו מבין חברי הלהקה, מר Jordan Rudess. הקפנו אותו בטבעת מעריצים ישראלים ונדהמנו מהחום האנושי הכנה שבקע ממנו כלפינו, הוא מבין היטב עד כמה אנו מעריכים את פועלו בלהקה ואת קרבתו אלינו, אחיו בנפש היהודים! כמובן שגם הוא לא ויתר על תמונה קבוצתית עימנו ועם דגל הלאום…

רודס והדגל

חוץ משני חברי הלהקה הקודמים, הגיע גם הכוכב האמיתי של ההופעה, סולן הלהקה James LaBrie. גם עימו חלקנו זכה להצטלם, גם לא ויתרנו על צילומים אומנותיים משהו של ג'יימס, בפוזות של V באצבעות. לא הייתה שום סיבה לצחוק עליו, מן הסתם שהניצחון על ההופעה היה שלו וללא עוררין! לפני עזיבתו לעבר חדר ההתאוששות של הלהקה מהערב ומשם לאוטובוס שלקח אותה להמשך דרכה, נעצר ג'יימס ובמילים יפות שיבח אותנו על נסיעתנו הארוכה ואיחל שיהיה כבר שלום אמת באזורינו!

את יומנו האחרון במסע העברנו בסיור עצמאי ברחובות העיר, חתמנו בפאב בריטי עם מוזיקת ג'אז.

קרוב לעלייתנו למטוס אשר הוביל אותנו חזרה לישראל, לא ויתרנו על תמונה קבוצתית:

חוזרים הביתה

כאן תם לו המסע השני של קהילת מעריצי Dream Theater בישראל.
עוד יעד נכבש בדרכנו לתודעה הכלל-עולמית- לונדון נכבשה!

ראשית נובמבר 2002, ארבעה חודשים בלבד להקמתו של Ytsejammers Israel, והתארגנה משלחת בת 32 איש להופעה האחת והיחידה של Dream Theater על אדמת טורקיה עד היום (ד.ע – סוף יוני 2005)
דגל ה-Ytsejammers נישא בראווה לפני עלייתנו למטוס, זו הפעם הראשונה וממש לא אחרונה שהוא מתנוסס לו בסיטואציה שכזו, בעתיד זה עוד יתרחש!

לפני ההמראה

עבור רובנו, היה מדובר בטיול הראשון בטורקיה אך ההתאקלמות הייתה די פשוטה.
ארץ הלחמנג'ון והשווארמה די מזכירה את העיר העתיקה של ירושלים ובכלל- הרוכלים הטורקיים מדברים עברית יותר טוב מהרבה עולים חדשים כאן, במדינת ישראל.

ההופעה התקיימה בתאריך ה-8/11/2002, ההופעה האחרונה של הסבב השלישי אשר חתם את טור האלבום הכפול והמופתי של הלהקה- Six degrees of inner turbulence.
ארגנו אוטובוס גדול אשר הסיע אותנו מהמלון (הממוקם קרוב מאוד למרכז העיר- כיכר Taksim הגדולה באיסטנבול) למקום ההופעה- Bostanci Gosteri Merkezi.

פלייר ההופעה

אספנו אלינו במחווה ציונית עוד 18 ישראלים, אשר לא היוו חלק אינטגראלי במשלחת שלנו ועברנו בדרכנו את הגשר שמוביל אותנו לצד האסייתי של המטרופולין.
50 ישראלים הבאים להשתלט על הופעה לא-שגרתית של להקה לא-שגרתית בעליל!

עם המעבר גם החלה ההתרגשות, לראות אלפים של אנשים הממתינים ליד אולם ההופעה כאשר דגל ענק עם פרסום ההופעה נישא על האולם בראווה.
קור ערב נובמבר הטורקי איבד את כושרו עם ההתרגשות שעברה בקרבנו, זו הפעם הראשונה שקבוצה כזו גדולה ומאורגנת מישראל מתארגנת להופעה של הלהקה, ועוד בטורקיה!

בזכות קשר שיצר טל עם אטא, ממנהלי מועדון המעריצים הטורקי של הלהקה- HOME, נתנה לנו הזכות המיוחדת להיכנס לתוך אולם ההופעה כ-10 דקות לפני כל שאר הקהל.
זכות קדימה דרימיסטית למהדרין, כפי שיש לאמור!

האווירה בהופעה הייתה מחשמלת, הטורקים התנהגו כאילו שמדובר במשחק כדורגל בין פנרבחצ'ה לבין גלאטאסריי. שירי כדורגל עממיים שודרגו ביעף לעבר חברי הלהקה בשאגות כגון- "OH OH OH OH John Petrucci" או- "I love Mike Portnoy, I love Mike Portnoy" !
זו הייתה חוויה להצטרף אליהם לאקט הטקסי והלהקה עצמה לא נותרה חייבת – בתמורה למפגן האהדה המלא אליה, היא נתנה שואו אדיר! בהופעה זו חשתי על בשרי את עוצמתה של המוזיקה, אשר מסוגלת לעבור אפילו את תת-המודע האנושי.

לא רק טורקים וישראלים היו נוכחים בהופעה, אלא גם צעירים מעיראק, איראן ולבנון. הם הבינו מהיכן אנחנו די בקלות אך לא הייתה שום תחושה של מרירות ושל כעס, לא היינו אויבים באותו הערב!
האחווה במקום לא יכולה להיתפס במלים, במיוחד כאשר אתה מחבק את האנשים שמצדדיך- כל זאת מבלי ממש להתחשב מאיפה הם ומה הם חושבים עליך ועל העם שלך.

כמו שאמר לנו בחור סעודי – "Here there are no enemies, we are friends and all in the name of music"!
משפט כזה יש לנצור בחיים, במיוחד בעולם כזה שבו דתות רק גורמות לאנשים להתרחק זה מזה ובאמונה עיוורת גם לשנוא זה את זה, כל זאת על מזבח שקרי ושטני.

בעת שאלפי מגדלי בבל נפלו במשך השנים וגרמו להיסטוריה להתחדש באבולוציות של שנאה, ההופעה הזו הנפיקה בי תחושה של שמימיות, של הבנייה רוחנית.
עמדתי בשורה האחרונה, ממש מול מרכז הבמה והאור שבקע מהבמה פשוט האיר את כל הקהל. כל זאת הביא למעמד מעין קדושה, כזו שיוצרת קסם בלתי-נלאה !

אווירה קסומה

בהופעה עצמה בוצעו 17 שירים, היא החלה בלהיט הראשון באופן ממשי של Dream Theater
"Pull me under". בשיר כל אותם אלפי צופים קפצו מרגליהם לצלילי המוזיקה, מה שהרעיד את המקום הרבה יותר מכל רעידת אדמה הנפוצה בטורקיה.

סולן הלהקה, James LaBrie, חלה בברונכיטיס קשה זמן קצר לפני ההופעה. כל זאת לא מנע ממנו לתת את המיטב שלו בה, מן הסתם הפידבק החיובי אשר קיבל מהקהל המגוון והנלהב תרם לו לא להתייאש מהמחלה ולהפציץ אותנו עם פגז ווקאלי!

בזמן ההופעה

שיא ההופעה הגיע במחרוזת ה- Instrumedley. מדובר במחרוזת של קטעים אינסטרומנטאליים מתקופות שונות בחייה של הלהקה, גם מקטע של פרויקט צד לשעבר של שלושה מחבריה- Liquid Tension Experiment.

ומקרוב יותר

אנרגיות קטלניות התקבלו גם מהשיר בעל הגוון האוריינטאלי ביותר של Dream Theater – "Home".
הקהל הערבי קיבל את השיר באדרנלין כזה שלא הורגש במקום זה זמן רב, איני מאמין שהיה אדם אדיש בהופעה באותו פרק זמן של השיר, קרוב ל-15 דקות!

כדי להרגיע את הרוחות הסוערות, הלהקה השתמשה בנשק הסודי שלה הנועד לרגש, השיר "The spirit carries on". נכון שמדובר בבלדה, אך לא מדובר בקיטש דביק של אין-ספור להקות רוק אמריקאי קל ונדוש, כאן זו יצירה שחודרת לנימי הנפש ומרנינה אותה ברגש אינסופי!

מיתרי הגיטרה של John Petrucci הרעידה את כולנו, כל תו כאילו שתיאר סיפור שלם…

The Spirit Carries On

חשכת האולם הוארה בשלל להבות מצתים עליהן ניצח Mike Portnoy, הוא נעמד מאחורי מערכת התופים שלו וסימן לכולנו להצית את לבבותינו מכוסי חוט התיל… ברגעים אלו, חבק כל איש את רעיו והתזמורת לוותה בגלי אנשים מימין לשמאל וחזרה.
כאן סומן וי ענק על הפרדיגמה המוזיקלית- המוזיקה היא הדת הלא-רשמית שמסוגלת להביא לקירוב לבבות, לאחווה בין בני-אנוש שונים מארצות שונות.

ההופעה נחתמה באחד מהשירים היותר מגוונים ומקפיצים של דרים – "Take the Time". כאן נראתה בשלמותה היכולת של הלהקה לגרום לך להתרומם מעודף אדרנלין לאחר שיר בו נוצרת רגיעה מוחלטת בפנים.
כשנפרדה הלהקה מן הקהל החם, הם לא הפסיקו להודות לו על הכיף שחולל בהם, זו הייתה סימביוזה שלמה של עונג!

סוף ההופעה

לאחר ההופעה, מספר אנשים מתוך המשלחת נותרו במקום, כל זאת במטרה ספציפית – מפגש Back Stage בלעדי עם הלהקה.
להלן תמונתי מאותו מפגש עם פורטנוי ופטרוצ'י ותמונתו של טל עם גו'רדן.

זו לא הייתה המשלחת המושלמת, רוב האנשים לא ממש הכירו זה את זה בה וחלקם בכלל לא נטמע בקהילתנו. שיא הסערה עדיין לא נראה באופק…

עם פורטנוי ופטרוצ'י

עם רודס

לכל אחד מאיתנו ישנם כיסופים לבריאות שלמה, אושר ואהבה בחיים.

מבעד למעטה העלטה של אי-הוודאות מן העתיד, מסתתרות הזדמנויות להגשים חלומות אשר הינם ברי-ביצוע, רק חשובים התזמון והנכונות לקיימם! אצלי ואצל טל רעי היה חלום בן כמה שנים, לפגוש את הלהקה שהכי השפיעה עלינו, הלא היא DREAM THEATER!

מדיניות צה"ל בתקופת שירותינו הצבאי (1998-2001) מנעה מחיילי צה"ל לצאת לחו"ל, אלא אם מדובר בשליחות מיוחדת או בחייל בודד אשר טס למשפחתו. נכונותנו להעביר מיקום באטלס לשם מימוש החלום לא יכלה להתממש משום שהתזמון התנגש כליל עם המערכת הצבאית. לאחר סיום השירות הצבאי, כל אחד מאיתנו עמל קשה כדי לממן טיסה ושהות בחו"ל בכדי להתכונן פינאנסית כראוי לאפשור הנסיעה המיוחלת. לשנינו היה אותה כמיהה, זאת כשבכלל לא היה לנו מושג האחד מהשני.

דרכנו נפגשו בפרוטו-פורום הקשור ללהקה שהיה ברשת הפורומים של היידפארק – טל פתח שם אשכול בנוגע לאיתור חובבי DT המעוניינים להצטרף לנסיעה לשם הופעה שלהם, כמובן שהגבתי לחיוב וקבענו להיפגש כדי לדסקס על הנידון.

בדקנו באתר הרשמי של הלהקה לגבי מיקום יאה להופעה באירופה, הפור נפל על פראג, בירת הרפובליקה הצ'כית, ליום חמישי, ה-27/6. הצעתי לחברי יובל קשטר (גם בחטיבה 7 הידועה של השריון יש אנשי רוק מתקדם נאמנים!) להצטרף אלינו לנסיעה והוא הסכים ברצון.

Prague Gangsters

עם חזרתנו לארץ, לאחר חוויה לא-רגילה ולא מתוכננת במיוחד, החלטנו טל ואנוכי על פתיחת פורום אמיתי ומהימן לאוהבי DREAM THEATER.

טקס הפתיחה של ה-Ytsejammers Israel נערך בראשית יולי, גולת הכותרת בה היה אשכול הבכורה. האשכול הכיל את הדמויות, המראות וסצנות הזיכרון מתוך החוויה שעברנו בצ'כוסלובקיה.

כדי לא לשעתק את מחוזות הזיכרון של אז, אעתיק רשמים מאותו אשכול שהיווה את נקודת הפתיחה שלנו.
* כאן תבוא הוכחה לנלהבות של אז, ימי התום…

– סודי ביותר –

זמן הפעולה : 27/06/2002. שעת האפס : 20:00 . מקום הפעולה : SKY CLUB BRUMLOVKA , פראג , הרפובליקה הצ'כית.

המשתתפים בפעולה:

• טל (RUDESS ) ע. – סא"ל , קמב"ץ
• אהרון (SILENTMAN) מ. – סא"ל , קצין הקשר
• יובל – רס"ן , קצין המודיעין

מטרות הפעולה:

• כיבוש מטרות באזור הבמה, בעת ההפצצה הגרעינית של אלי המוזיקה בכלל , והרוק/מטאל מתקדם בפרט : DREAM THEATER!!!
• הריסת מיתרי הקול באופן מוחלט, תוך כדי צריחת המנוניה של הלהקה האגדית הזו וניסיון לשלהוב הקהל הצ'כי הכול-כך אדיש!
• חיפוש "אזורי-חולשה" בעיקר בקרבת מאבטחי האירוע וניסיון ליצור קשר עם אנשים בעלי תגי "מאחורי הקלעים",כדי להיכנס לעומק ה- METROPOLIS כדי לכבוש את היעד המוחלט: מפגש עם חברי הלהקה!

תיאור הפעולה:

• סקירות מודיעיניות למטרות אסטרטגיות : נוהל בעיקר ע"י רס"ן יובל, כשבעזרת המדים המיוחדים שלבש באותו הערב- חולצה (של סא"ל אהרון /SILENTMAN ), לשם התקליט (רקורד) של 6 DOIT! מדים אלו משכו את מבטו של המקורב ללהקה, MATTHIAS, אדם בן 38, גרמני, מטורף על D.T, בעל כ- 370 בוטלגים שלהם ! הוא שאל את ידידנו יובל מאיפה החולצה, ופה אנוכי וחברי RUDESS נכנסנו לתמונה, כאשר שמנו לב לתג המיוחד שהתנוסס על אותו קיצוני-דרימיסטי, תג המאפשר כניסה ל- "BEHIND THE SCENES (FROM AN UNFORGATABLE MEMORY)"! טל תחקר את אותו אדם, באשר לאפשרויות של כיבוש אחורי- הקלעים, נאמר לנו מפורשות שלאחר ההופעה נהייה בסביבתו של MATTHIAS וחברו המטורף ANDREIAS, כדי שבשעת כושר, נוכל להגיח במהירות ובדייקנות ליעד !
• The Action – הופעה מדהימה, בת 2 סצנות עיקריות, כשבינן הפסקה של 20 דקות. ההופעה עצמה ארכה כ- 160 דקות של מוזיקליות מושלמת ,שבירות קצב רצחניות כמו שרק האלים האלו יודעים לעשות , המון רגש וחום אימים כשהזענו את הנפש, אך זה השתלם בהחלט! הלהקה בצעה שירים כמעט מכל האלבומים (חוץ מ- CHANGE OF SEASONS), תוך כדי ביצוע מושלם של כל חברי הלהקה!!!

James LaBrie – סולן ענק, פרפורמר ענק, ממש שחקן!
מי שקבר אותו , שיכין לעצמו את חלקתו הקטנה והעלובה, הוא פשוט הדהים אותנו בהופעה ועשה הכול כדי לשלהב את הקהל הצ'כי הרדום ברובו, קהל, שאפילו לא ידע ברובו את מילות היצירות! קולו מגיע לגבהים שגם מטוס ג'מבו לא יגיע אליהם לעולם!

James LaBrie

Mike Portnoy – הבן-חייה הזה הוא מטורף לחלוטין, העיף תוך כדי ההופעה מאות פעמים את מקל התיפוף שלו לאוויר (שבסוף הגיע לידיים אחרות, פרטים בהמשך…) לגובה של 3 מטרים לפחות. מתופף מדהים באיכותו , OH MY GOD!!!

Mike Portnoy

John Petrucci – וירטואוז מדהים וענק גיטרה!
פשוט מדהים לראות במציאות את הטכניקה עוצרת הנשימה שלו ואת הרגש שהוא מעניק לקהל תוך כדי ההופעה! זכינו לראות 2 גיטרות CUSTOM חדשות דנדשות שלו: גיטרה זהובה מדהימה בת 7 מיתרים! וגיטרה (העיניים שלי עדיין לא חזרו למקום…) של 6 ו- 12, משהו ענק (תרתי משמע)! HOLY GOD OF YTSEJAMMIC THUNDER!!!

John Petrucci

Jordan Rudess – הקלידן ההכי טכני ומוכשר שקיים בימינו, ללא ספק!
ביצע יחד עם שאר חברי הלהקה קטעים מאולתרים מדהימים וניגן פשוט מושלם, הוא באמת קלידן ענק! (תזכרו את השם שלו כאן, פרטים עסיסיים בהמשך…)

Jordan Rudess

John Myung – בתור באסיסט- אגדה מהלכת! ביצע את עבודתו נאמנה, הפיח רוח עזה ביצירות.

John Myung

ההופעה הסתימה עם אלתור מאסיבי וגאוני לחלוטין של סוף TAKE THE TIME כשבמהלכו JOHN PETRUCCI ניגש ל- JORDAN RUDESS, ניגן סולו בגיטרה ו JORDAN עשה את אותו הדבר עם הקלידים – ג א ו נ י!

* האמת, שזה הזכיר לי את הג'אמים המופלאים של אומני העל: RICHI BLACKMORE ו- JON LORD, המוזיקאים המחוננים מ- DEEP PURPLE!

במהלך ההופעה, בראשותו של קמב"צנו המופלא טל, הצלחנו להסתנן לאזור האסור: מושבים הנמצאים ב-90 מעלות לבמה, ומופרדים משאר המושבים עם סרטים צהובים. טל שוחח עם הפאנט-דרימיסט מתיאס, שישב שם, ובעזרת יכולת שכנוע מדהימה של שניהם, טל הצליח לשבת ליד הפאנט! לאחר מכן, כמו שאומרים אצלנו "בשו-שו" שרבבתי את ראשי הדרימיסט מתחת לסרט, וככה לאט ומבלי שישים לב השומר המעופף, התיישבתי בטבעיות ליד טל ! אבל לא ישבנו לאורך זמן, FUCKING השתוללנו לאורך זמן כמו מטורפים !!! שרנו במלוא הרגש את מילות היצירות, קפצנו, השתוללנו והמון צ'כים המומים הסתכלו עלינו בתדהמה, אך הם לא היחידים שהסתכלו… PETRUCCI, LABRIE ו- PORTNOY אותתו לנו עם אגודליהם, LABRIE עם המיקרופון והיד שהצביעו עלינו, שיש פה מעריצים אמיתיים, דרימיסטים בדם, אנשים שחיכו המון זמן כדי להגשים את החלום הזה שלהם!!! בסוף ההופעה כש PORTNOY זרק את מקלות התיפוף שלו, קשה הייה לו שלא לשמוע את זעקותינו לתפיסת מקל התיפוף של אל התופים הזה והוא השליך את השלל לכיוונינו, טל זינק לעבר השלל באקסטזה ואופ, הוא תפס את מקל התיפוף, הוא בידיו!!! (TOUCHDOWN…)

** חשוב מאוד לציין, שהקהל בהופעה הורכב באופן מדהים מ:

• ילדים בני 10 ומעלה, שהגיעו יחד עם ההורים שלהם!
• דרימיסטים אמיתיים עם חולצות, הרוב של SCENES ושל 6DOIT . החולצה שלי הייתה באמת ההכי נדירה וההכי ענתיקה שם!
• מטאליסטים ותיקים, בני 30 ומעלה, כמה מהם עשו גראולים מטורפים לפני ההופעה!
• אנשים שבאמת אין לי מושג מה עשו שם: לא שרו כלום, היו המומים משהו- האמת אני מבין למה, לא כל יום רואים אלים בפעולה!

טוב, נגמרה ההופעה ונשארנו במקומותינו עם הגרמנים ועוד מעריץ שרוף שלהם מפולין. הוזמנו על ידיד מתיאס ואנדריאס לכוס PILSNER מהחבית (רק 4.5 ש"ח !!!), בעצם היו כמה כוסות … 🙂 הייתה לי שיחה מאוד קולחת ומעניינת עם מתיאס על DREAM THEATER, על כל מהותם במוזיקה כיום. תוך כדי שיחותינו עם המעריצים הזרים, פורקו מערכות כלי הנגינה בבמה והוכנסו לתיבות מיוחדות. העניינים שם החלו לזוז ו…

כשעה וחצי לאחר תום ההופעה, האדרנלין החל לנוע במהירות בנימיו של טל ואמר : יאללה חברה, נכנסים לאחורי הקלעים!!! אני הייתי כמה מטרים מאחוריי טל ויובל, כשהבחנתי במשהו מעניין ביותר מוטל לו ככה לבדו בצידי הבמה, מה זה באמת? ממממ….. וואי, זאת הרשימה המקורית של מהלך ההופעה!!! והרי אהרון חצי רומני(חצי מקצוע מסוים…), שאהרון לא ירים את זה?! – ברור שכן!

Lifted Playlist

טוב, אני מדביק את שותפיי לפעולה הסודית הזו, כשאנו עוברים שמאלה למסדרון צר באורך של כ- 30 מטר לפחות, מגלים שיש 2 בחורים שסוחבים חבית בירה ריקה והם צועדים לכיוונינו ! כמו ג'יימס בונד זינקנו לחדר צדדי… אופס, זה חדר בו מאכסנים חביות ריקות, אבל אין דאגה! רס"ן יובל הציל את המצב כששאל: "EXCUSE ME, WHERE IS THE EXIT?" והם ענו שצריך להמשיך במסדרון הצר, אוקי , הולכים והפעם אני בראש, את מי אני רואה בחדר הקיצוני ביותר? את… מיס פיגי"

לא לא לא לא !!! (זה מתסריט אחר) את MR. JOHN PETRUCCI בכבודו ובעצמו.

ועכשיו, הרגע , שכולכם חיכיתם לו… (בתופים ובמחולות … טם טם טם טם טם טם !) כניסת אנשי "מבצע חלו ם בהתגשמותו" לאזור המסוכן, CODE RED , המקום בו מטפטפות טיפות מים מהקירות וישנו דם חם בכל מקום, כן, איזור הדמדומים (מו אה אה אה אה !!!) מאחורי הקלעים , רבותיי, מאחורי הקלעים!!!

הוא פשוט נראה כמו ילד בן 18, עם ג'ינס, חולצת טריקו ספורט-אלגנטית וכובע של ה- NY YANKEES .

עטתי אליו כמו נשר המשחר לטרף, כשבעיניים מתחננות (למדתי מזאב רווח בסרטי הבורקס) אמרתי לו שהגענו דרך ארוכה מישראל, שחיכינו יותר מ-3 שנים (בעיקר בגלל השירות הצבאי) כדי בכלל ליישם את המחשבה של בכלל לטוס להופעה שלהם וגם שעבדנו מאוד קשה (שזה מאוד נכון) כדי לקנות כרטיס טיסה לפראג!

הוא התלהב מאוד, בעיקר בגלל העובדה שהגענו מישראל ואמר שהוא מאוד מזדהה עימנו. תגובתו היתה משהו כמו : "WOW"!!! עם קול באס, קצת פחות באס משלי, קול שסא"ל טל מחקה בצורה נהדרת!

בתור קצין-הקשר שלכם, הייתה לי שיחה קולחת מאוד איתו באנגלית שוטפת. שאלתי אותו על הגיטרת 6&12 החדשה שלו, הוא אמר, שהורכבה לפני 4 חודשים והוא מאוד מאוד מרוצה מהמיהמנות והאיכות שלה.

*אני חייב לציין , שהוא אדם מאוד מאוד נחמד,
לבבי וגם נראה לידינו כמו ילד, שזה היה סופר אירוני!

Petrucci and the gangsters

אחר כך, את מי אנחנו רואים, YUPY SNOOPY ! את אלילו של טל ויובל, ואדם שאני מאוד מאוד מעריך מוזיקלית (שאחר-כך נהייה ידיד טוב שלי ושל טל), את הקלידן המחונן והמקצועי: MR. JORDAN RUDESS!!!

שוב פעם עטתי לכיוונו, בלי שום בושה וכלימה (חברייה, חלומות מגשימים בלי מעצורים !) עם עיניים נוצצות ואמרתי לו את מילות הקסם:
<span class="quote-ltr">
"HELLO JORDAN,
MY NAME IS AHARON,
ME & MY FRIENDS CAME A LONG WAY FROM ISRAEL,
ONLY FOR YOU GUYS. IT'S A PLEASURE TO MEET YOU!" </span>

טל ויובל היו בהלם טוטאלי, נראה לי שיובל גם קצת הזיל ריר פה ושם.

רבותיי, הייתה לי שיחה מאוד מעניינת וארוכה עם האדם המאוד נחמד הזה, שיחה של 20 דקות לפחות! הוא פשוט מדבר בגובה העיניים, בלי שום טיפת פוזה ! איש שיחה מעניין ביותר.

שוחחתי עימו על מצב המוזיקה בעולם כיום, על העובדה שכמעט הכול ממוסחר ושאנחנו מאוד מרוצים שהרוק המתקדם נשאר נאמן למקורותיו. קצת הסברתי לו על מצב המוזיקה בארץ. *הודיתי לו אישית, על-כך, שלאחר שהלהקה התנדנדה בתקופת FALLING, הוא בא והציל את המצב ביצירת המופת SCENES FROM A MEMORY בעבודת קלידים מרגשת וגאונית כאחד ! החיוך על שפתיו הייה שווה 100 רגעי עצבות בחיים!!!

הנחתי לו קצת לנפשו מה"התנפלות חסרת הפשרות" שלי, טל ויובל שוחחו עימו בענייני קלידים . הוא שאל את טל מה שמו, ואז גילינו שלאח של אשתו קוראים גם כן טל, או – TAL!

**אנוכי וטל ספרנו לו על הפורום בהיידפארק, הוא מאוד התלהב לשמוע, שהכינוי של טל הוא:RUDESS ועל הכינוי שלי תגובתו הייתה : "REALLY, VERY NICE!"

הסברנו לו, שאנו מתאמצים ביותר ונלחמים ממעמקי ליבנו(זאת המטפורה שלי) על כך שסצנת ה- PROGRESSIVE ROCK תצמח ותפרח בארץ, טל ויובל באמצעות הנגינה בקלידים ופסנתר ואני באמצעות השירה וכתיבת שירה(וגם ספרות).

הצטלמנו עימו, יובל הצטלם איתו עוד תמונה לבד.

Rudess with the gangsters

הוא חתם לטל עם הקדשה נחמדה ביותר(בדף זה) וגם חתם לי עם הקדשה ועוד דבר, שהייתי בהלם כשהוא כתב לי : כתובת האימייל האישית שלו, של מכרים ומעריצים קרובים! הוא ביקש, אם אחפוץ בכל כמובן, שהוא מאוד ישמח אם אשלח לו משיריי, הוא מאוד ישמח לקרוא וגם להביע את דעתו עליהם!

לא הספקתי לצאת מההלם ומהחיוך המטורף , שנסוך על פניי הדרימיסטיות, כשמי ירד לו במדרגות בלבוש של דני שובבני?!

HOLY GOD OF THUNDER AND HARLY DAVIDSON!!!
MR. MIKE PORTNOY!!!

הזאוס של התופים!

תראו , אני בדרך-כלל לא מעשן, בעיקר באירועים מיוחדים, והצעתי לתוף הלא-אנושי הזה גברת CAMEL LIGHT.
אני אציג את זה:
"Hmm Mike, it would be an honor for me to offer you a cigarette", ומה הוא אמר לי, אתם בטח מסתקרנים?! "No thanks dude, I quit smoking".

*קטע, שפשוט הרס אותי מצחוק היה , כשטל אמר לו עם מבטא איטלקי: "BONJURNO"! (בדיוק כמו שמייק אמר בהקלטה למועדון המעריצים האיטלקי, בזמן הקלטות SCENES במאי 99' ).
הבעת הפנים של מייק פשוט קרעה אותי מצחוק! (נראה לי שעוד נשאר שם חלק ממני, צריך לפרסם מודעת נעדרים).

Portnoy and the gangsters

הרגשתי רעידות כאלו מלמעלה, כשכמו סוס בדהירה ירד לו במדרגות הסולן הקנדי של האלים: MR. KEVIN JAMES LaBrie!!! הוא ירד עם שני בקבוקיי מים מינרלים בידיו ותיק שהחזיק על כתפו. הסביר לנו, שהוא חייב לזוז לאוטובוס. נראה לכם , שאני אוותר על חתימה ממנו?! NO WAY!!!

*ועכשיו, החזיקו את עצמיכם חזק בכיסא! השוס הגדול!!! שאלנו את JOHN PETRUCCI איזה קלידן הוא מעדיף, עם מי יש יותר כימיה בלהקה, JORDAN RUDESS/ KEVIN MOORE??
הקלידן הוא, ללא כל ספק: MR. JORDAN RUDESS!!!

זהו רבותיי, נפרדנו מחברי הלהקה, הם זזו לכיוון האוטובוס שלהם, זו הייתה פרידה מרגשת לאחר מפגש לא רגיל עבור מעריצי להקה.

טל ואנוכי איננו הישראלים הראשונים אשר היו נוכחים בהופעה של Dream Theater וזכו להיפגש עם חבריה.

ההבדל בינינו לבין רבים אחרים הינו פשוט- בניגוד אליהם, אנו לקחנו הלאה את הערכתנו לפועלה של הלהקה ותרומתה לעולם המוזיקה והנפש.

בחרנו לשתף אחרים ברגשותינו של הפוסט-מפגש עם חברי הלהקה, זו כהתחלה של דף חדש בחיים- Ytsejammers Israel.

כך נולד מועדון המעריצים הישראלי ל-Dream Theater, זאת במדינה בה כמעט ולא קיים מועדון רשמי ללהקות וחבל.

לגבי המשך דרכנו הדרימיסטית, הן בישראל והן בעולם הרחב-זאת בסקירת המסע ה-I של ה-Ytsejammers Israel- איסטנבול, נובמבר 2002.
מסתבר שלא רק גשם יש בנובמבר, יש גם הגשמת חלומות לרבים וטובים!