ארכיון הודעות שתוייגו עם "תורכיה"

חזרנו לארץ!

יום ראשון, 1 ביולי 2007

51 חברי המשלחת שבו להם מתורכיה ממש לפני מספר שעות! את כל החוויות, התמונות וסרטוני הוידיאו ניתן יהיה למצוא ממש כאן, בפורום המועדון ובאשכול החוויות שנפתח לשם כך. הירשמו ובקרו בפורום!

חלק מחברי הקבוצה לפני ההופעה

Turkish Chaos

יום שבת, 30 ביוני 2007

כמעין סגירת מעגל לנסיעה הראשונה המאורגנת של המועדון בנובמבר 2002, החלטנו לנסוע שוב לאיסטנבול כדי לראות את להקתנו האהובה. ההיענות למשלחת הייתה מדהימה ושברה את כל השיאים של הנסיעות הקודמות של המועדון – הגענו כבר למצב שהיו רשומים למשלחת 60 אנשים, אך בסופו של דבר יצאו יחדיו 51 אנשים. עדיין, זהו שיא חדש עבורנו. כשהגענו לשדה התעופה נתב"ג, נוכחנו שיש לא מעט אנשים אחרים שטסים להופעה , חלק לא קטן מהם שילם מחיר מופקע של 425 יורו בשביל דיל שהיה בעל תנאים פחות טובים מאשר אלו בדיל שלנו. אלו נוכחו לדעת מדוע כדאי ומשתלם להצטרף למשלחת מטעם המועדון. במהלך הטיסה, חברי המשלחת הספיקו להכיר אחד את השני ונוצרו קשרי חברות שנשמרו גם לאחר הנסיעה.

לקראת ההופעה

הגענו לאיסטנבול וחיכה לנו אוטובוס מיוחד רק לקבוצה שלנו, בלווי סוכנת מקומית של חברת הנסיעות נסענו למלון Crystal אשר שוכן באזור המודרני של איסטנבול, Taksim, ליד כל האטרקציות התיירותיות.
אחרי התארגנות זריזה בחדרים, יצאנו אל עבר מדרחוב "איסטיקלל" (בתרגום: עצמאות) כאשר בדרך אנחנו עוברים ליד פסלו של אטא-טורק, האיש שהביא לטורקיה את המהפכה החילונית ב-29 באוקטובר, 1923 ועד היום נחשב לגיבור לאומי.

היו לנו תוכניות אומנותיות לאותו הערב – ערב דרים ת'יאטר יחד עם מועדון המעריצים התורכי בפאב ה-Bronx שנמצא באחת הסמטאות של המדרחוב. המוסיקה כללה שירים של דרים ת'יאטר ושל פרויקטים כגון Liquid Tension Experiment, על המסך הוקרנו קליפים מביקוריה הקודמים של הלהקה בתורכיה, ואף נערך חידון נושא פרסים לחברי המועדון הטורקי. האווירה הייתה מצוינת בין חברי המועדון הישראלי והטורקי, כאשר אני אישית שמחתי לפגוש את חברי הטוב Ata, שעזר לי בנסיעתנו הקודמת לאיסטנבול וגם הפעם, את Cenk וגם את Bugra, חבר פורום פעיל בפורום של מייק פורטנוי.
מאחר והיינו מאד רעבים אחרי הערב המרתק, נכנסו בדרכנו חזרה למלון למסעדת Konak, עליה המליצו לנו. חשוב לציין שהמדרחוב פעיל מאד ושוקק חיים גם אחרי חצות. במסעדה עצמה קיבלנו את מיטב האוכל התורכי: צלעות כבש, קבב כבש ומנת הדגל איסקנדר שמורכבת מחתיכות קטנות של פיתה ורוטב עגבניות, מעליהן מונחים רצועות בשר כבש ובצד יוגורט. חלקנו לקח את היוגורט התורכי "אייראן" כדי להרוות את צימאוננו. לאחר שמילאנו את בטננו, חזרנו למלון אשר נמצא כחמש דקות הליכה ולמרות העייפות ישבנו קצת בלובי וקשקשנו.

באותו ערב נסענו להופעה שהתקיימה למעשה בצד אחר של העיר באמצעות אוטובוס שהמועדון התורכי עזר לארגן ובכך להקל עבורנו את ההגעה להופעה מאחר והיינו קבוצה לא קטנה. הגענו למתחם עצמו יחסית מוקדם ואספנו את הכרטיסים. בינתיים, נכנסתי יחד עם מנהל המועדון הטורקי, Ata, אל המתחם עצמו ונדהמתי מרמת הארגון והמקצועיות. היה ספונסר ראשי לכל האירוע שהכין יופי של הפקה. אזור ענק עם דוכני שתייה ודוכנים שונים עם משחקים היתוליים, כאשר ברגע מוסיקת מטאל על שלל גווניה.

נכנסנו אל מאחורי הבמה על-מנת לפגוש את מנהל סבב ההופעות, ריק פולנר, וכדי לאסוף את מדבקות ה- Aftershow למועדונים שלנו. לשם שינוי, ריק היה נחמד מאד ואפילו הצלחנו בעזרתו להציץ בדף הסטליסט (עוד על כך בהמשך). לאחר מכן יצאתי וחברתי לשאר חברי המשלחת ונכנסנו למתחם ההופעה. חברי המשלחת שקיבלו את ה- Aftershow Pass היו נרגשים ודרוכים לקראת המפגש עם הלהקה, לחלקם הגדול הייתה זאת הפעם הראשונה, וחלקם אף לא האמין שהוא יפגוש את הלהקה אי-פעם. שלא כמו בעבר, ה- Aftershow היה דווקא Preshow הפעם, מאחר והלהקה הייתה צריכה לעזוב מיד לאחר ההופעה. התורכים עשו לנו שוב כבוד והוכיחו עד כמה הם אנשים חמים, כאשר נתנו למשלחת הישראלית להיכנס ראשונים למפגש עם הלהקה, וכך 11 חברי משלחת נכנסו לפגוש את חמשת המופלאים. כל אחד מאיתנו זכה לדבר מעט עם חברי הלהקה, ומטבע הדברים אני הארכתי בשיחה עם ג'ורדן. נועם גרשון, הידוע בכינויו בפורום כ"חתוליס", ניצל את ההזדמנות ובחוצפה ישראלית אופיינית אמר לפטרוצ'י כי הוא משתמש ביותר מדי פייזר (אפקט גיטרה) באלבום האחרון. מייק פורטנוי בתחילה לא האמין שהגיעו כ- 50 איש מהמועדון ולאחר מכן שאל אותי אם הגענו לתורכיה באוטובוס? נו באמת מייק, טוב שלא שאלת אם רוכבים על גמלים בישראל. מייק הוסיף ואמר כי הלהקה שמעה על העצומה של המועדון הישראלי והיא רוצה לבוא לישראל בקיץ 2008– עוד לא אבדה תקוותינו. אחרי שכולנו לקחנו חתימות, ערכנו תמונה קבוצתית מרגשת עם חברי הלהקה.

עם חברי הלהקה

על ההופעה עצמה מיותר להכביד במילים, שכן צריך לראות את חמשת המופלאים כדי להאמין שגם אחרי 21 שנים אין להם מתחרים בפרוג מטאל מבחינת איכות ורמת המוסיקה. לאחר המופע הפותח של להקת הפרוג התורכית, Dreamtone (שזמרה נשמע כמו צ'רלי דומיניצ'י באופן חשוד ביותר), עלו לבמה חברי להקת דרים ת'יאטר. הקהל התורכי, כמו בפעם הקודמת, היה חם מהשנייה הראשונה ועד האחרונה של ההופעה – אין לי ספק שתורכיה היא אחת המקומות האהובים ביותר להופעה על חברי הלהקה ובשבילם כיף יותר לנגן מול קהל חם ואנרגטי מאשר אל מול קהל אירופאי ישנוני ואדיש.

הסטליסט היה מצוין והתחיל עם Overture 1928 שהקפיץ את כל 4000 הדרימיסטים על הרגליים והמשיך עם Strange Deja vu באופן טבעי. לאחר מכן נוגנו שני השירים השוברים של הדיסק החדש, Constant Motion ו- The Dark Eternal Night בו כל הקהל קפץ והשתולל. הדגל של YtseJammers Israel הונף אל-על במהלך כמעט כל ההופעה כאשר באחד השירים הוא הורם הפוך, ומייק פורטנוי סימן לנו עם היד להפוך אותו. כל אחד מחברי הלהקה שם לב היטב לנוכחות הישראלית בקהל, התלהב ואף הודה לנו במהלך ההופעה אם תוך מבט עיניים ואם תוך הוקרת תודה באמצעות תנועות ידיים. לאחר סולו קלידים של ג'ורדן, ביצעה הלהקה את אחד מלהיטיה הגדולים, Surrounded, שיר קשה לשירה ומוכיח רק עד כמה לאברי נמצא בשיאו. את השיר הלהקה עיבדה בצורה מיוחדת כאשר היא שוזרת באופן המיוחד לה שיר של להקת מריליון, Sugar Mice, ו- Mother של להקת פינק פלויד. אחרי Honor Thy Father ששוב הרים באוויר את הקהל, בוצע השיר המרגש Forsaken כאשר הקהל שר עם לאברי את כל השיר. לאחר מכן נוגן השיר הקצבי I Walk Beside You, שהמחיש לנו עד כמה אנחנו אוהבים, מוקירים ומלווים את הלהקה הזאת. ולקינוח, איך אפשר בלי שיר עם אלמנטים אוריינטליים בהופעה בתורכיה, Home כמובן (שהוא גם שם המועדון התורכי), והאנרגיות שהיו בקהל היו מטורפות. גם בפעם הקודמת שהלהקה ביצעה פה את השיר, זה היה אחד משיאי ההופעה וכך גם הפעם. בהדרן היו אמורים להיות שני שירים (ידענו שכן יצא לנו להציץ בסטליסט לפני כן כאמור), אך מאחר והלהקה כל-כך נהנתה מההופעה, הוחלט לצ'פר אותנו גם ב- Spirit Carries On, בו כל הקהל התייחד לתמונה.

כולם יחדיו

דקות קסומות ומרגשות בהן מאות מצתים הונפו באוויר. לאחר מכן ביצעה הלהקה את As I Am, וההנאה של הקהל הייתה מעבר למצופה, אני לא האמנתי איך השיר הזה יכול להקפיץ כל-כך אנשים בסיומה של הופעה, והופתעתי לטובה. הלהקה חתמה את ההופעה בביצוע ל- Pull me Under ונפרדה מאיתנו לשלום. לאחר ההופעה התאספנו ועלינו על האוטובוס שלקח אותנו בחזרה למלון. לא ויתרנו על גיחה נוספת לאיסטיקלל, חלקנו בחר ב- Burger King בעוד החלק השני התענג על השווארמה המקומית שנמכרה במחיר של 3 לירות תורכיות (9 שקלים חדשים!).

ביום שבת, קשה היה לקום ולהתאושש אחרי ההופעה המדהימה ואחרי הטיול המאתגר שעברנו באותו יום שישי בבוקר, אך למרות זאת יצאנו לכיוון מתחם "סולטן אחמט" על מנת לבקר בכנסיית "איה סופיה" המפורסמת, "המסגד הכחול" וגם בבריכות התת-קרקעיות. לאחר מכן פסענו אל עבר הגראנד בזאר "קפלי צ'רשי" שם ישנן עשרות חנויות של מעילי ובגדי עור, תכשיטים וכמובן דוכני תבלינים ורחת לוקום. מאחר ותורכיה היא יעד פופולארי של ישראלים ומאחר ויש לא מעט יהודים תורכיים שעובדים שם, נתקלנו במוכרים שמדברים עברית לא רעה ואפילו הזמינו אותנו לתוך החנות לשתות כוס תה. לאחר מכן חזרנו לאיסטיקלל ושוב בלסנו איסקנדר ושאר מעדנים מקומיים אחרים וחזרנו למלון. במלון חלקנו הלך לבריכה, כאשר צחי שיבי ושגיא נחמה עושים תחרויות קפיצה לבריכה הקטנטנה, דבר שעצבן את שתי המסג'יסטיות הרוסיות שעבדו שם, ושעשע את כולנו. לאחר-כן עליתי במעלית כאשר אני לובש את החולצה Flower Kings – Adam and Eve עליה מצוירים אדם וחווה עירומים. במעלית היו גבר ואישה בעלי חזות מזרחית שהיו בשוק מהציור על החולצה, שאלתי אותם מאיפה הם וכתשובה קיבלתי: "איראן", עניתי להם: "אה, יופי אני שכן שלכם" ובכך הסתיים לו המפגש ההזוי. באותו ערב רצינו ללכת ל- Hard Rock Cafe כי מישהו החליט שיש כזה באיסטנבול גם, אבל לא מצאנו את המקום למרות ששאלנו הרבה עוברים ושבים. הסתובבנו בין לא מעט בתי קפה ופאבים ובסופו של דבר נכנסנו לפאב מטאל שנקרא Dorock, בו מסכי טלוויזיה עליהם הוקרנו קליפים כמו Welcome to the Jungle של Guns, Burn בביצוע Whitesnake, Redneck של Lamb of God ו-Cowboys From Hell של Pantera. הבירה נלגמה בכמויות והיה לנו רק חבל שאין מקום כזה בארץ לחובבי הרוק הכבד.

לאחר ארוחת הבוקר ביום ראשון, ירדנו ללובי ועלינו לאוטובוס לכיוון שדה התעופה. במהלך ספירה שמית, גיליתי שעידן ואבירם לא עימנו. התברר שהם לא התעוררו. זיו תמרי הלך והעיר אותם והם הצטרפו אלינו לאוטובוס בנסיעה לנמל התעופה ע"ש אטאטורק. היה לנו זמן קצר עד הטיסה והסתובבנו בדיוטי פרי, כאשר נדב אביטל הוציא גיטרה קלאסית והחל לנגן את Solitary Shell, והתחלנו לשיר בציבור בצורה מאולתרת ליד סניף הבורגר-קינג. בטיסה חזרה , הייתה דיילת טורקיה בלונדינית שנראתה ממש כמו ברבי, וגל אברמוביץ' הצלם שלנו עשה לה בוק של תמונות. חזרנו לנתב"ג, עשינו תמונה קבוצתית עם הדגל ונפרדנו אחד עם השני אחרי משלחת נוספת מעולה ומוצלחת של המועדו. בטוחני שזאת לא המשלחת האחרונה של המועדון ויהיו עוד רבות בעתיד. בינתיים כולנו בתקווה שאת ההופעה הבאה של הלהקה כולנו נראה בארץ הקודש.

לחצו להצגת והורדת גרסה גדולה

Four Days of Turkish Turbulence

יום רביעי, 20 בנובמבר 2002

ראשית נובמבר 2002, ארבעה חודשים בלבד להקמתו של Ytsejammers Israel, והתארגנה משלחת בת 32 איש להופעה האחת והיחידה של Dream Theater על אדמת טורקיה עד היום (ד.ע – סוף יוני 2005)
דגל ה-Ytsejammers נישא בראווה לפני עלייתנו למטוס, זו הפעם הראשונה וממש לא אחרונה שהוא מתנוסס לו בסיטואציה שכזו, בעתיד זה עוד יתרחש!

לפני ההמראה

עבור רובנו, היה מדובר בטיול הראשון בטורקיה אך ההתאקלמות הייתה די פשוטה.
ארץ הלחמנג'ון והשווארמה די מזכירה את העיר העתיקה של ירושלים ובכלל- הרוכלים הטורקיים מדברים עברית יותר טוב מהרבה עולים חדשים כאן, במדינת ישראל.

ההופעה התקיימה בתאריך ה-8/11/2002, ההופעה האחרונה של הסבב השלישי אשר חתם את טור האלבום הכפול והמופתי של הלהקה- Six degrees of inner turbulence.
ארגנו אוטובוס גדול אשר הסיע אותנו מהמלון (הממוקם קרוב מאוד למרכז העיר- כיכר Taksim הגדולה באיסטנבול) למקום ההופעה- Bostanci Gosteri Merkezi.

פלייר ההופעה

אספנו אלינו במחווה ציונית עוד 18 ישראלים, אשר לא היוו חלק אינטגראלי במשלחת שלנו ועברנו בדרכנו את הגשר שמוביל אותנו לצד האסייתי של המטרופולין.
50 ישראלים הבאים להשתלט על הופעה לא-שגרתית של להקה לא-שגרתית בעליל!

עם המעבר גם החלה ההתרגשות, לראות אלפים של אנשים הממתינים ליד אולם ההופעה כאשר דגל ענק עם פרסום ההופעה נישא על האולם בראווה.
קור ערב נובמבר הטורקי איבד את כושרו עם ההתרגשות שעברה בקרבנו, זו הפעם הראשונה שקבוצה כזו גדולה ומאורגנת מישראל מתארגנת להופעה של הלהקה, ועוד בטורקיה!

בזכות קשר שיצר טל עם אטא, ממנהלי מועדון המעריצים הטורקי של הלהקה- HOME, נתנה לנו הזכות המיוחדת להיכנס לתוך אולם ההופעה כ-10 דקות לפני כל שאר הקהל.
זכות קדימה דרימיסטית למהדרין, כפי שיש לאמור!

האווירה בהופעה הייתה מחשמלת, הטורקים התנהגו כאילו שמדובר במשחק כדורגל בין פנרבחצ'ה לבין גלאטאסריי. שירי כדורגל עממיים שודרגו ביעף לעבר חברי הלהקה בשאגות כגון- "OH OH OH OH John Petrucci" או- "I love Mike Portnoy, I love Mike Portnoy" !
זו הייתה חוויה להצטרף אליהם לאקט הטקסי והלהקה עצמה לא נותרה חייבת – בתמורה למפגן האהדה המלא אליה, היא נתנה שואו אדיר! בהופעה זו חשתי על בשרי את עוצמתה של המוזיקה, אשר מסוגלת לעבור אפילו את תת-המודע האנושי.

לא רק טורקים וישראלים היו נוכחים בהופעה, אלא גם צעירים מעיראק, איראן ולבנון. הם הבינו מהיכן אנחנו די בקלות אך לא הייתה שום תחושה של מרירות ושל כעס, לא היינו אויבים באותו הערב!
האחווה במקום לא יכולה להיתפס במלים, במיוחד כאשר אתה מחבק את האנשים שמצדדיך- כל זאת מבלי ממש להתחשב מאיפה הם ומה הם חושבים עליך ועל העם שלך.

כמו שאמר לנו בחור סעודי – "Here there are no enemies, we are friends and all in the name of music"!
משפט כזה יש לנצור בחיים, במיוחד בעולם כזה שבו דתות רק גורמות לאנשים להתרחק זה מזה ובאמונה עיוורת גם לשנוא זה את זה, כל זאת על מזבח שקרי ושטני.

בעת שאלפי מגדלי בבל נפלו במשך השנים וגרמו להיסטוריה להתחדש באבולוציות של שנאה, ההופעה הזו הנפיקה בי תחושה של שמימיות, של הבנייה רוחנית.
עמדתי בשורה האחרונה, ממש מול מרכז הבמה והאור שבקע מהבמה פשוט האיר את כל הקהל. כל זאת הביא למעמד מעין קדושה, כזו שיוצרת קסם בלתי-נלאה !

אווירה קסומה

בהופעה עצמה בוצעו 17 שירים, היא החלה בלהיט הראשון באופן ממשי של Dream Theater
"Pull me under". בשיר כל אותם אלפי צופים קפצו מרגליהם לצלילי המוזיקה, מה שהרעיד את המקום הרבה יותר מכל רעידת אדמה הנפוצה בטורקיה.

סולן הלהקה, James LaBrie, חלה בברונכיטיס קשה זמן קצר לפני ההופעה. כל זאת לא מנע ממנו לתת את המיטב שלו בה, מן הסתם הפידבק החיובי אשר קיבל מהקהל המגוון והנלהב תרם לו לא להתייאש מהמחלה ולהפציץ אותנו עם פגז ווקאלי!

בזמן ההופעה

שיא ההופעה הגיע במחרוזת ה- Instrumedley. מדובר במחרוזת של קטעים אינסטרומנטאליים מתקופות שונות בחייה של הלהקה, גם מקטע של פרויקט צד לשעבר של שלושה מחבריה- Liquid Tension Experiment.

ומקרוב יותר

אנרגיות קטלניות התקבלו גם מהשיר בעל הגוון האוריינטאלי ביותר של Dream Theater – "Home".
הקהל הערבי קיבל את השיר באדרנלין כזה שלא הורגש במקום זה זמן רב, איני מאמין שהיה אדם אדיש בהופעה באותו פרק זמן של השיר, קרוב ל-15 דקות!

כדי להרגיע את הרוחות הסוערות, הלהקה השתמשה בנשק הסודי שלה הנועד לרגש, השיר "The spirit carries on". נכון שמדובר בבלדה, אך לא מדובר בקיטש דביק של אין-ספור להקות רוק אמריקאי קל ונדוש, כאן זו יצירה שחודרת לנימי הנפש ומרנינה אותה ברגש אינסופי!

מיתרי הגיטרה של John Petrucci הרעידה את כולנו, כל תו כאילו שתיאר סיפור שלם…

The Spirit Carries On

חשכת האולם הוארה בשלל להבות מצתים עליהן ניצח Mike Portnoy, הוא נעמד מאחורי מערכת התופים שלו וסימן לכולנו להצית את לבבותינו מכוסי חוט התיל… ברגעים אלו, חבק כל איש את רעיו והתזמורת לוותה בגלי אנשים מימין לשמאל וחזרה.
כאן סומן וי ענק על הפרדיגמה המוזיקלית- המוזיקה היא הדת הלא-רשמית שמסוגלת להביא לקירוב לבבות, לאחווה בין בני-אנוש שונים מארצות שונות.

ההופעה נחתמה באחד מהשירים היותר מגוונים ומקפיצים של דרים – "Take the Time". כאן נראתה בשלמותה היכולת של הלהקה לגרום לך להתרומם מעודף אדרנלין לאחר שיר בו נוצרת רגיעה מוחלטת בפנים.
כשנפרדה הלהקה מן הקהל החם, הם לא הפסיקו להודות לו על הכיף שחולל בהם, זו הייתה סימביוזה שלמה של עונג!

סוף ההופעה

לאחר ההופעה, מספר אנשים מתוך המשלחת נותרו במקום, כל זאת במטרה ספציפית – מפגש Back Stage בלעדי עם הלהקה.
להלן תמונתי מאותו מפגש עם פורטנוי ופטרוצ'י ותמונתו של טל עם גו'רדן.

זו לא הייתה המשלחת המושלמת, רוב האנשים לא ממש הכירו זה את זה בה וחלקם בכלל לא נטמע בקהילתנו. שיא הסערה עדיין לא נראה באופק…

עם פורטנוי ופטרוצ'י

עם רודס

הידעת? למועדון המעריצים ישנו פורום פעיל מאוד בו החברים מתרגשים, צוחקים, מתווכחים, מתדיינים, נפגשים והכל יחדיו. הצטרף גם אתה לקהילה של מועדון המעריצים הרשמי של דרים ת'יאטר בישראל!