זאת הסיבה שאני אוהב את התנ"ך. אני חס וחלילה לא טוען שצריך ללמוד ממנו מוסר, אבל כיצירה ספרותית הוא מרתק כל-כך. הוא גס, מלוכלך, בוטה, לא עושה הנחות לאף אחד - גם לא ל"גיבורים" שלו. והוא מהווה בבואה מסויימת של האדם: רע חבר'ה, רע. אני אוהב את חוסר הניסיון שלו לטאטא דברים ואת אפס הצדקנות שלו - אין אחד שהוא באמת צדיק, וגם אלו שכביכול נראים צדיקים מסוגלים לחולל את העוולות הגדולות מכולם. סגנון הכתיבה מרהיב, מהפנט לפרקים, פשוט ספר עוצמתי שהוא כמו אגרוף לפנים.
והנה כמה דברים שאמר ניטשה, הפילוסוף האהוב עלי, על התנ"ך (הברית הישנה):
ב"ברית הישנה" היהודית, זה ספר הצדק האלהי, מצויים אנשים, דברים ונאומים, בסגנון גדול כל כך, שאין כלום בספרות יון והודו שיוכל להידמות אליו. אתה ניצב באימה וביראת כבוד בפני שרידים אדירים אלה של מה שהאדם היווה פעם, ואתה מהרהר את הרהוריך הנוגים על אסיה הזקנה ועל אותו חצי-אי המשתרבב ממנה, זו אירופה, הרוצה, ויהי מה, להיראות לגבי אסיה ל'התקדמות האדם". אכן: מי אשר הוא עצמו אינו אלא חיה מבויתת, בהמה דקה, ואין לו בעולם אלא צרכיה של בהמת בית כנועה (בדומה למשכילים של ימינו, כולל הנוצרים של "הנצרות המשכלת'), אינו צריך להתמלא לא פליאה ולא עצבות בעמדו בין חורבות אלה - הטעם שאתה טועם בה, בברית הישנה, הוא אבן הבוחן ל'גדולות" ו"קטנות": אולי רק זאת, ייתכן שימצא כי קרובה יותר לטעמו הברית החדשה, זה ספר החסד (שעומד בו הרבה מאוד ריח ניחוח חסוד ודחוס של צליינים וענווי נפש). הצמדת "הברית החדשה", שהיא מכל הבחינות מין רוקוקו של הטעם, ל"ברית הישנה", להיותם ספר אחד, "ביבליה", "ספר הספרים", ייתכן וזהו מעשה החוצפה הגדול ביותר ו"חטא כלפי הרוח" הכבד ביותר מכל מה שמעיק על מצפונה של אירופה הספרותית.
לא ספר מוסר, אבל ספר לקח חשוב מאוד.
There is a huge difference between being tolerant and tolerating intolerance" - Ayaan Hirsi Ali"
