WhoIsMax כתב:אני מאמין שלא תמצא את מבוקשך בתת-פורום "רוק מתקדם"..
בכל מקרה לי יש כמה המלצות אחרות:
Änglagård - Epilog
להקת פרוג סימפוני משוודיה שהוציאה 3 אלבומים (אחד מהם בלייב) והתפרקה. מהתמונה על העטיפה ועד לקטע האחרון, יש תחושה חזקה מאוד של מלנכוליות באלבום והם מעבירים אותה מעולה. אין זמר, אבל לא מרגישים בחיסרון בגלל התפקידים העשירים של הכלים האחרים, בעיקר החליל. גם אלבום הבכורה שלהם, Hybris מעולה.
maudlin of the Well - Part the Second
אני מניח שרובכם שמעתם על האלבום של הלהקה הזו שלאחרונה חזרה מהפסקה והוציאה אותו בחינם. אני לא שמעתי אותו מספיק, אבל בינתיים זה מצוין. עוזרי יכול להרחיב עליהם קצת יותר אני מניח.. אז עוזרי... DO YOUR THING.
X-Legged Sally - The Land of the Giant Dwarfs
אחח... אוונט-פרוג בלגי. המונח הזה בטח מרתיע הרבה אנשים, אבל כאן יש גם קטעים קלים יותר שיקלו על הכניסה לסגנון המטורף הזה, אז שווה לנסות.
מותק של ביקורת אריאל .
אז נתחיל בסדר שלך :
Anglagard - הכרתי אותם מחבר טוב שהמליץ לי עליהם . אני זוכר שעוד כשהתחלתי לשמוע פרוג' רוק ווינטג'י בין היתר שמעתי גם אותם והתחלתי עם Hybris ההסטורי . אני זוכר שלא היה לי קל לעכל אותו בכלל ועד היום יש לי עסק לסגור עם המנוול (
) , אבל מכמות השמיעות המועטה ששמעתי התרשמתי מזה לטובה .
בהחלט אחד הלהקות המורכבות בפרוג .
maudlin of The Well - יפה ששמעת אותם אריאל . הרכב בהחלט ייחודי עם סאונד מאוד מיוחד . השילוב הזה של הכינורות , הקול של הסולן Toby Driver מזכיר לי מאוד את קולו של הצפלינים - Robert Plant ( לך לרצועה מס' 5 לקדה 3:00 בערך ותבין ) , קול רך שמשתלב עם האווירה .
הסגנון הוא פוסט רוק אוירתי , עם הרבה סאונד פרוג' רוקי , אבל עם שילובים קצת יותר רועמים של מטאל ממושמע- זה מתבטא בדיסטורשן של הגיטריסט ששמו מסגיר אותו כאנגלי מובהק Josh Seipp-Williams . יש רגעים באלבום הזה שגורמים לך לרחף אי שם באוטופיה נצחית , אבל היא נשברת - כי הרי מדובר בפרוג' .
Rose Quartz Turning to Glass - השיר ה-3 - זה שיר אינסטרומנטלי שבו משתלטים על העסק הכינור , והפסנתר - לאט לאט האווירה מתחילה להיות יותר ויותר מתוחה , המתופף משתלבים איתם בניואנסים של נקישות שמזכירות תיפוף של מלחמה . אבל הרגע הענק מבחינתי הוא כשכל הלהקה נכנסת ביחד . המלודיה לא יכולה שלא לכבוש אותך , במיוחד כשטובי שר : i miss the room checks colors , האווירה היא סוג של פוסט רוק יותר קצבי עם נטיה אפילו לפוסט מטאל - והכל נשמע כל כך חלומי . אין ספק שזה אחד השירים שעושים את האלבום הזה והלהקה למה שהיא .
בשיר מס' 4 - Clover Garland Island אפשר גם לשמוע סיפור בפני עצמו , לקראת סוף השיר שומעים גניחות של אדם שכנראה קם משינה , או מישהו שלוקה בפסיכוזה ונמצא באיזשהוא מצב נפשי קשה .
שווה לבדוק את הליריקה , מאוד !
לסיכום : יכלתי לחשוב שאולי הייתי מושפע מהדיעה של פפרוג' ארכייבז כי האלבום הזה , עוד לפני ששמעתי אותו , היה ממוקם במקום הראשון . גם אחרי ששמעתי אותו לא נתתי לחוות הדעת הציבורית להשפיע עליי - מדובר באמת באלבום שכולו יצירת מופת אחת , אתם יודעים - יש כל כך הרבה להקות לא מקצועיות שלא יודעות לרגש - כמובן כל אחד וטעמו האישי , אבל גם בפרוג' ישנם להקות שמנסות לעשות מוזיקה אבל יוצא שזה משהו שכבר נחרש ונלעס , והוא לא ממש מרגש - אבל אצל מאודלין אין חוכמות - רואים שהחבר'ה האלו עמלו קשה על כל עניין התזמור , הויברציות והכניסה המדוייקת של כל תו , האווירתיות המחושבת הזאת , ולא עוד שהם עמלו עליו קשה הם גם נתנו את האלבום הזה להורדה בחיני חינם !! - אין , פשוט אלבום ענק שחובה לשמוע .
מי שאוהב מוזיקה מרגשת , שקטה מדי פעם עם לא הרבה רעש וקלילות - שיעזוב רגע את הרעש למינהו
- וישמע אותם . ללא ספק אלבום שמגיע לו 5/5 !
