האלבום הכי מטורף ששמעתם בחיים שלכם

[ויקי לוי]

http://www.youtube.com/watch?v=OIc4VHxU7iM
והם באים לארץ....
אהבתי תקליפ....

[gimnis]

dude!
what?
you're a puppet!
you are a puppet!
i am a puppet!
we are all puppets!!
woohoo

[Osirus]

Overkill - Horrorscope:
לדעתי מבין אלבומי הת'ראש הטובים ביותר שיצאו אי פעם, וזה לא שיצאו פחות מטורפים או פחות טובים לפני כן או לאחר מכן, אבל האלבום הזה מ-1991 הוא משהו מיוחד, עם הקול הנהדר של בובי בליץ, הנקי ומחוספס גם יחד, הבאס של D.D. Verny וכל העבודה של שאר מחלקת המוזיקה של הלהקה, ושירים כגון Blood Money, Nice Fay... For A Funeral וכמובן השיר הנושא את שם האלבום, הופכים את המוצג הנ"ל לפצצת ת'ראש אימתנית

WOW

[Greenburger]

http://www.youtube.com/watch?v=OIc4VHxU7iM
והם באים לארץ....
אהבתי תקליפ....

אני מכיר כמה אנשים שממש אוהבים אותם

[המפוחלץ הנוצץ]

להקה שעושה פשוט מוזיקה כיפית בלי הרבה חכמות אמנם לא ההיתי הולך להופעה שלהם אבל נחמד לצפות בהם ביו טיוב

[Sentient 6]

הנה תקציר תולדות הזמן והמטאל מנקודת המבט של הת'ראש המודרני.

בהתחלה היו לד זפלין, הם עשו רוק מעולה והיו שווים לגמרי. מתוך הריפים של ג'ימי פייג נוצרה "הנוסחה", אלמנט קסום שעושה לך תחושה מוזרה במכנסיים והפעם מקדימה ולא רק מאחורה כמו שהיה מקובל עד אז.
לאחר מכן הגיע נווד מעושן בשם למי קילמייסטר. שיכור וכועס הוא צירף אליו את פיל "המהיר" קלארק ומנוול קוקני בשם פ'ילט'י אנימאל וביחד הם יצאו לשדוד את הארץ ולהכניס כמה שיותר קטינות להריון. הם הקיאו, השתינו והזיעו לתוך המבחנה ההיא של זפלין ונתנו לזה לשבת קצת. אחרי כמה שנים שני ילדים באזור המפרץ עברו משבר אקנה רציני שגרם להם לריב ולהרביץ אחד לשני כמו זוג כוסיות. הם החליטו לקחת את העניינים בידיים. הם השיגו את המבחנה, עירבבו לתוכה סולואים מרשימים ומקצבים מסובכים ושיווקו אותה אל ההמונים ששתו בהנאה וכך התחיל טור זהב שנראה כאילו שהוא ימשך לנצח.
איפשהו בשנות ה90 דברים הולכים לאיבוד והאנושות שכחה מאותו הנוזל שחושל ממיתרי האלים והדברים נראים רע. מאוד רע. דאנס אירופאי משתולל על פני האדמה. עד כדי כך רע! באמריקה מאשין הד ניסו לעשות ראפ, באירופה פרדייס לוסט ניסו לעשות דיפש מוד וכו'. זה נראה אבוד וקודר כאשר נשארו רק מספר מועט של אנשי מחתרת, לוחמים חסרי בושה ומסריחים מבירה שנשבעו לא ליפול חלל כמו אלו שבאו לפניהם והם יכלו רק להילחם על חייהם ולחכות שיום אחד תגיע הישועה. להקה אחת נקראה "פנטרה"... בשלב מסויים הם ניגבו את האיפור מהפרצוף והבינו שבתור להקת מחווה לקיס הם לא יגיעו לאולימפוס ולכן הם צירפו את הווקאליסט הכי אדיר שאותו העשור יכל להציע להם וביחד לקחו את הדרום אל הפסגה עם גרוב מטאל מהיר ועוין כמו שהעולם הזה עוד לא ראה.
כמה חודשים לפני שדיימבג דארל נרצח (בשבילי זה היה ללא ספק אחד הרגעים המזעזעים ביותר) משהו קרה. חבורת איכרים עירוניים שקראו לעצמם lamb of god (לשעבר burn the priest) השילו נעליהם מעל רגליהם כי הם הגיעו למקום קדוש. הם החליטו להחזיר את הנוסחה לגדולתה האמיתית! הם יצרו מעבדה במוסך שלהם שם הם זרקו את הגרוב של ויני ודיימבאג לבלנדר שהם אילתרו מצנצנת של איברים ומנוע של מכסחת דשא עם כל הדברים שהאלים לימדו אותנו ב35 השנים האחרונות.
המתכון הוגש בכוס של וודקה, בלי רחמים ובלי שטויות, תשתה אותו ותקווה שהמוח שלך לא יתפוצץ לחתיכות and it lives again !
עכשיו, לפני האלבום המדובר היו ללהקה עוד שני אלבומים טובים מאוד, מהירים ומלוכלכים אבל היה חסר שם משהו. את השני אפילו ניסה לנווט פרופסור קנדי מוכשר אך לוקה בנפשו בשם ד. טאונסנד. ביחד הם היו כל כך קרובים...
השנה היא 2004 וזה האלבום שלישי שלהם והם מצאו את זה. נכנס לתמונה -ashes of the wake!

בזמנו לא הבנתי יותר מדי מהחיים שלי יש להודות. הייתי צעיר מאוד ולא ידעתי מה זה מטאל כועס אמיתי וזו הייתה ההתחלה של הטירוף מבחינתי.
הדיסק נכנס למערכת, שיר ראשון, laid to rest... בום אני בהלם מוחלט, כריס אדלר על התופים, מדויק ומקפיץ כאילו שהוא בטעות חצה הרגע את הכביש אחרי חזרה בהלהקה של ג'יימס בראון ועבר קורס אצל דייב לומברדו, הגיטריסטים ווילי אדלר ומארק מורטון נשמעים כאילו הם זוג של רובוטים רצחניים מהעתיד שבאו להשמיד את התועבה, לפרקים אפילו שומעים את הבאסיסט ג'ון קמפבל ועל הכל מנצח בחור צנום ומכוער, רנדי בליית'. איזה קול. כמו גודזילה במחזור. יפיהפיה. צרחות אמיתניות כמו שלא נשמעו מאז... נכון, פיל אנסלמו, אותו האדם בעל גרון מאדמנטיום שהיה הקול של נביאי הזעם האחרונים.

באותו הרגע הגלגל התהפך והמטאל שמאז אמצע שנות ה-90 היה מתחת לרדאר חזר לפרצוף של ההמונים. הבשורה מוציאה מאות אלפי לובשי שחור מהמרתפים לנשום את האוויר שוב אחרי שהם עישנו במשך כמעט עשור באותו מרתף קטן וסגור והם לא יכלו לראות מטר קדימה. השורות התדלדלו עם הזמן אבל הם מכשירים דור חדש של מנוולים קטנים שמאפשרים לחבר'ה כמו מאסטודון, אופת' וארץ' אנמי להתפרנס ולחיות בכבוד שמגיע להם וסוף סוף מרימים את הראש. כמו הפיניקס שעל העטיפה של האלבום הזה ככה גם אנחנו.

אין כאן פשרות גם לא לרגע אחד. הוא שובר לך את העצמות, הוא מעניין, כל שיר בו תופס לך את האוזן ומבטיח שלא תשכח אותו בחיים. בהתחלה זה נראה כאילו שהלהיטים נגמרים אחרי omerta, השיר החמישי, נכון במידה מסויימת אבל האלבום לא נגמר והוא ממשיך לבעוט, פשוט עם פחות פוטנציאל מסחרי וזו בערך הנוסחה שלהם מאז והיא עובדת מעולה. hourglass, the faded line, blood of the scribe, what i've become
גאד דאמיט איזה אלבום משובח! אין להם גיטרות מאוד מיוחדות, אין להם מערכת תופים בגודל של פיל אפריקאי, הם ממש לא סקסיים אלא פשוט עצבנים וחמושים. הם צועקים באלבום הזה בעיקר על המלחמה בעיראק ועל ההתנוונות שהובילה אליה ועושים את זה בצורה חכמה וארסית. כל שיר בעצמו וכאלבום שלם הוא מצליח לא לעייף לשניה. פשוט ביצוע גאוני. מושלם. אלבום שכבר 5 שנים עדיין לא הוריד הילוך.

אז דארל כבר לא איתנו ובצורה אירונית, היקום מאזן את עצמו עם אלבום שמכריז על תחייה אדירה וזועמת של המטאל שלנו. החזון שלו, הילד שלו במידה רבה. ת'ראש מטאל אמיתי. לאמב אוף גאד הם אמיתיים, עד הסוף, בלי פשרות, פשוט מגבירים את הווליום ל11 ומה שיוצא יוצא ו-ashes of the wake נחרט לנצח כתרועת הניצחון המוחץ שלהם על הזבל שניסה להרעיל את האוזניים שלנו ואת המוזיקה שאנחנו אוהבים. ההוכחה לנצחון הוא שאשכרה שרדנו מספיק כדי לראות את מטאליקה, מאשין הד ופרדייס לוסט רוכבים החוצה מהגיהנום האלטרנטיבי שהם היו לכודים בו ועושים שוב מטאל, ללא ספק בעזרת להקות כמו לאמב אוף גאד.

אז בקיצור לאמב אוף גאד הם מכונת הרג והאלבום הזה הוא הנקמה והתקומה. שיהיה לכולם יום נהדר וברוטלי ומלא במטאל אמיתי ואיכותי.

[ilai fields #7]

אני אגיד את זה בשני מילים כי אין לי כח לחפור על זה יותר מידי...
Between The Buried And Me - Colors

אלבום שכל שניה ממנו מדהימה בצורה מושלמת!!
פתח לי לגמרי את העיניים מבחינת הפרוג מטאל והפרוג דת' מטאל!

[NamelessATM]

Colors באמת אלבום ענק ובין האהובים עלי, אין שם שיר אחד חלש ו-Informal Gluttony שיר ענק לגמרי ובין האהובים עלי. אבל גם אסור לשכוח את Ants of The Sky, White Walls, Prequel To The Sequel... ובעצם כל שאר השירים

[liordavidlior]

הנה תקציר תולדות הזמן והמטאל מנקודת המבט של הת'ראש המודרני.

בהתחלה היו לד זפלין, הם עשו רוק מעולה והיו שווים לגמרי. מתוך הריפים של ג'ימי פייג נוצרה "הנוסחה", אלמנט קסום שעושה לך תחושה מוזרה במכנסיים והפעם מקדימה ולא רק מאחורה כמו שהיה מקובל עד אז.
לאחר מכן הגיע נווד מעושן בשם למי קילמייסטר. שיכור וכועס הוא צירף אליו את פיל "המהיר" קלארק ומנוול קוקני בשם פ'ילט'י אנימאל וביחד הם יצאו לשדוד את הארץ ולהכניס כמה שיותר קטינות להריון. הם הקיאו, השתינו והזיעו לתוך המבחנה ההיא של זפלין ונתנו לזה לשבת קצת. אחרי כמה שנים שני ילדים באזור המפרץ עברו משבר אקנה רציני שגרם להם לריב ולהרביץ אחד לשני כמו זוג כוסיות. הם החליטו לקחת את העניינים בידיים. הם השיגו את המבחנה, עירבבו לתוכה סולואים מרשימים ומקצבים מסובכים ושיווקו אותה אל ההמונים ששתו בהנאה וכך התחיל טור זהב שנראה כאילו שהוא ימשך לנצח.
איפשהו בשנות ה90 דברים הולכים לאיבוד והאנושות שכחה מאותו הנוזל שחושל ממיתרי האלים והדברים נראים רע. מאוד רע. דאנס אירופאי משתולל על פני האדמה. עד כדי כך רע! באמריקה מאשין הד ניסו לעשות ראפ, באירופה פרדייס לוסט ניסו לעשות דיפש מוד וכו'. זה נראה אבוד וקודר כאשר נשארו רק מספר מועט של אנשי מחתרת, לוחמים חסרי בושה ומסריחים מבירה שנשבעו לא ליפול חלל כמו אלו שבאו לפניהם והם יכלו רק להילחם על חייהם ולחכות שיום אחד תגיע הישועה. להקה אחת נקראה "פנטרה"... בשלב מסויים הם ניגבו את האיפור מהפרצוף והבינו שבתור להקת מחווה לקיס הם לא יגיעו לאולימפוס ולכן הם צירפו את הווקאליסט הכי אדיר שאותו העשור יכל להציע להם וביחד לקחו את הדרום אל הפסגה עם גרוב מטאל מהיר ועוין כמו שהעולם הזה עוד לא ראה.
כמה חודשים לפני שדיימבג דארל נרצח (בשבילי זה היה ללא ספק אחד הרגעים המזעזעים ביותר) משהו קרה. חבורת איכרים עירוניים שקראו לעצמם lamb of god (לשעבר burn the priest) השילו נעליהם מעל רגליהם כי הם הגיעו למקום קדוש. הם החליטו להחזיר את הנוסחה לגדולתה האמיתית! הם יצרו מעבדה במוסך שלהם שם הם זרקו את הגרוב של ויני ודיימבאג לבלנדר שהם אילתרו מצנצנת של איברים ומנוע של מכסחת דשא עם כל הדברים שהאלים לימדו אותנו ב35 השנים האחרונות.
המתכון הוגש בכוס של וודקה, בלי רחמים ובלי שטויות, תשתה אותו ותקווה שהמוח שלך לא יתפוצץ לחתיכות and it lives again !
עכשיו, לפני האלבום המדובר היו ללהקה עוד שני אלבומים טובים מאוד, מהירים ומלוכלכים אבל היה חסר שם משהו. את השני אפילו ניסה לנווט פרופסור קנדי מוכשר אך לוקה בנפשו בשם ד. טאונסנד. ביחד הם היו כל כך קרובים...
השנה היא 2004 וזה האלבום שלישי שלהם והם מצאו את זה. נכנס לתמונה -ashes of the wake!

בזמנו לא הבנתי יותר מדי מהחיים שלי יש להודות. הייתי צעיר מאוד ולא ידעתי מה זה מטאל כועס אמיתי וזו הייתה ההתחלה של הטירוף מבחינתי.
הדיסק נכנס למערכת, שיר ראשון, laid to rest... בום אני בהלם מוחלט, כריס אדלר על התופים, מדויק ומקפיץ כאילו שהוא בטעות חצה הרגע את הכביש אחרי חזרה בהלהקה של ג'יימס בראון ועבר קורס אצל דייב לומברדו, הגיטריסטים ווילי אדלר ומארק מורטון נשמעים כאילו הם זוג של רובוטים רצחניים מהעתיד שבאו להשמיד את התועבה, לפרקים אפילו שומעים את הבאסיסט ג'ון קמפבל ועל הכל מנצח בחור צנום ומכוער, רנדי בליית'. איזה קול. כמו גודזילה במחזור. יפיהפיה. צרחות אמיתניות כמו שלא נשמעו מאז... נכון, פיל אנסלמו, אותו האדם בעל גרון מאדמנטיום שהיה הקול של נביאי הזעם האחרונים.

באותו הרגע הגלגל התהפך והמטאל שמאז אמצע שנות ה-90 היה מתחת לרדאר חזר לפרצוף של ההמונים. הבשורה מוציאה מאות אלפי לובשי שחור מהמרתפים לנשום את האוויר שוב אחרי שהם עישנו במשך כמעט עשור באותו מרתף קטן וסגור והם לא יכלו לראות מטר קדימה. השורות התדלדלו עם הזמן אבל הם מכשירים דור חדש של מנוולים קטנים שמאפשרים לחבר'ה כמו מאסטודון, אופת' וארץ' אנמי להתפרנס ולחיות בכבוד שמגיע להם וסוף סוף מרימים את הראש. כמו הפיניקס שעל העטיפה של האלבום הזה ככה גם אנחנו.

אין כאן פשרות גם לא לרגע אחד. הוא שובר לך את העצמות, הוא מעניין, כל שיר בו תופס לך את האוזן ומבטיח שלא תשכח אותו בחיים. בהתחלה זה נראה כאילו שהלהיטים נגמרים אחרי omerta, השיר החמישי, נכון במידה מסויימת אבל האלבום לא נגמר והוא ממשיך לבעוט, פשוט עם פחות פוטנציאל מסחרי וזו בערך הנוסחה שלהם מאז והיא עובדת מעולה. hourglass, the faded line, blood of the scribe, what i've become
גאד דאמיט איזה אלבום משובח! אין להם גיטרות מאוד מיוחדות, אין להם מערכת תופים בגודל של פיל אפריקאי, הם ממש לא סקסיים אלא פשוט עצבנים וחמושים. הם צועקים באלבום הזה בעיקר על המלחמה בעיראק ועל ההתנוונות שהובילה אליה ועושים את זה בצורה חכמה וארסית. כל שיר בעצמו וכאלבום שלם הוא מצליח לא לעייף לשניה. פשוט ביצוע גאוני. מושלם. אלבום שכבר 5 שנים עדיין לא הוריד הילוך.

אז דארל כבר לא איתנו ובצורה אירונית, היקום מאזן את עצמו עם אלבום שמכריז על תחייה אדירה וזועמת של המטאל שלנו. החזון שלו, הילד שלו במידה רבה. ת'ראש מטאל אמיתי. לאמב אוף גאד הם אמיתיים, עד הסוף, בלי פשרות, פשוט מגבירים את הווליום ל11 ומה שיוצא יוצא ו-ashes of the wake נחרט לנצח כתרועת הניצחון המוחץ שלהם על הזבל שניסה להרעיל את האוזניים שלנו ואת המוזיקה שאנחנו אוהבים. ההוכחה לנצחון הוא שאשכרה שרדנו מספיק כדי לראות את מטאליקה, מאשין הד ופרדייס לוסט רוכבים החוצה מהגיהנום האלטרנטיבי שהם היו לכודים בו ועושים שוב מטאל, ללא ספק בעזרת להקות כמו לאמב אוף גאד.

אז בקיצור לאמב אוף גאד הם מכונת הרג והאלבום הזה הוא הנקמה והתקומה. שיהיה לכולם יום נהדר וברוטלי ומלא במטאל אמיתי ואיכותי.

!Amen my brother! and halleluja

[YtsejAmir]

פשוט ככה, מה האלבום הכי מטורף ומפיל ומדהים ששמעתם אי פעם??
תחשבו על שלושה דברים:
א') אלבום שמהרגע הראשון הפך לכם את המוח
ב') לא נמאס לכם ממנו, לא רוצה לשמוע "כה פעם היה נחמד היום בלה"
ג') הוא פשוט down right מרשים ומטורף

קדימה לרוץ, תורכם.

אם לנסות ממש לקלוע ל א' ב' וג' אז:
Adagio – Underworld
Michael Pinella - Enter by the twelfth gate
Symphony x - V
Spiral Architect - A Sceptic's Universe
4 מאלבומי העשור מבחינתי, מדהימים, אין מיליo שיכולות לתאר עד כמה הם טובים (אין לי כוח לפרט כרגע...) צריך לשמוע למי שעדיין לא שמע
פחות קולע למה שאתה רוצה אבל גם:
Aghora – Aghora
Andromeda - Extension of the Wish
Ark - Burn the sun
Pain of Salvation - The perfect element 1
אז הנה, יצא 8 מאלבומי העשור מבחינתי, אבל ביננו, יש עוד אלבומים שווים ביותר אבל אלו האלבומים הכי חזקים שעולים לי לראש בקלות.

[Ozerivarium]

וואו , קלעת לטעם שלי . מסכים עם כולם חוץ מ Ark , Andromeda והאלבום של פיין שאת כולם עדיין לא שמעתי . כל השאר באמת הפכו לי תצורה . ואם אתה כבר מזכיר את Aghora אני אהבתי יותר את Formless .

מבחינתי אלבום מטורף זה אלבום מטורף . אני יכול בלי בעיה לציין כאן עוד אלבומים מטורפים , אבל הם לא יהיו באמת מטורפים . אלבומים שהם גם מצויינים והם גם מטורפים - משמע פסיכיים , באים בעיקר מהאקספרימנטל . ואגב אמיר , אני זוכר שכתבת לי תגובה על קישור ששמעתי ל Merzbow ( נויז) , אז אולי תנסה את Kevin Drumm עם האלבום Sheer Hellish Miasma - זה אלבום שמהחלט עומד בהגדרה של מטורף בפני עצמו . והוא גם מדהים לאין שיעור . וגם Venereology של Merzbow בין הטובים שתוכל לשמוע .

[YtsejAmir]

וואו , קלעת לטעם שלי . מסכים עם כולם חוץ מ Ark , Andromeda והאלבום של פיין שאת כולם עדיין לא שמעתי . כל השאר באמת הפכו לי תצורה . ואם אתה כבר מזכיר את Aghora אני אהבתי יותר את Formless .

מבחינתי אלבום מטורף זה אלבום מטורף . אני יכול בלי בעיה לציין כאן עוד אלבומים מטורפים , אבל הם לא יהיו באמת מטורפים . אלבומים שהם גם מצויינים והם גם מטורפים - משמע פסיכיים , באים בעיקר מהאקספרימנטל . ואגב אמיר , אני זוכר שכתבת לי תגובה על קישור ששמעתי ל Merzbow ( נויז) , אז אולי תנסה את Kevin Drumm עם האלבום Sheer Hellish Miasma - זה אלבום שמהחלט עומד בהגדרה של מטורף בפני עצמו . והוא גם מדהים לאין שיעור . וגם Venereology של Merzbow בין הטובים שתוכל לשמוע .

אני לא מופתע, יש לנו כנראה טעם דומה תימנים או לא? אמרת וואי, אז וואי וואי... לא שמעת את זה של אנדרומדה ארק ושל פיין... המצב קשה אני רואה! בקיצור, יש לך שיעורי בית לעשות... חזור עם עבודה בשלושה עותקים. ואתה יודע מה? רשמתי את formless בהתחלה אבל הורדתי אותו, כי ניסיתי להביא אלבום אחד הכי חזק מכל להקה, גם הוא אחד הטובים שלאחרונה אני שמעתי המון, ואם כבר aghora אז הסולו גיטרה האחרון של frames (מהאלבום הראשון) הורס... אחד הסולואים הכי טובים ששמעתי, עד וכולל הסיום הפסיכדלי שמגיע אחריו... ובכלל אלבום מעולה.. יש לי את הסולו כאחד הצילצולים באייפון שלי. אולי לא קל להתרגל לזמרת בהתחלה אבל כשמתרגלים אז מתאהבים. יש גם את focus של cynic גם מטורף ואהוב
לגבי הנויז, אני גם זוכר שכתבתי את זה. אני תמיד שמח לשמוע דברים חדשים, "זה מעניין ומטריד באותו זמן" אני אשמע את מה שרשמת.

[Ozerivarium]

שמעתי את Chimera של אנדרומדה והוא לא הפך אותי . אבל רשמתי את המלצותיך מר עמרן . נחזור עם השיעורי בית . לגבי אגורה ( ששוים יותר מאגורה ) - כן , הסולו בשיר הראשון מעלף . בכלל הייתי נותן לו בכיף 10 עגול ! . מה שכן - הרוב באמת אומרים שהראשון מטורף לגמרי . לגבי הנויז - בהצלחה עם זה . רק אל תצפה לאהוב את זה אחרי 20 שמיעות ופחות .

הנה עוד כמה אלבומים שממש הדהימו אותי ושלא נמאס לי מהם אף פעם :
Arcturus - La Masqurade Infernale
אני זוכר שחבר מהצבא נזכר בהם איכשהוא אחרי שראה שאני ממש בקטע של underworld של אדאג'יו והמליץ לי עליהם .עד עכשיו אני לא מבין מה הקשר , אולי בגלל הסאונד ( גם לא רואה קשר) או בגלל הכינורות : . אז הורדתי את האלבום הזה וממש לא הבנתי על מה המהומה , לפני כשנה חזרתי לשמוע אותו , והופ ! - האסימון נפל והבנתי עד כמה החבר'ה האלו כל כך מוכשרים . בכלל יש שם כמה סולואי פרוג' מטאל ממש יפים ( של קלידים) . זה אלבום שמשלב אוונגארד מטאל , בלאק מטאל ( בזכות המתופף האגדי Hellhammer ) , קבארט ואלקטרוני בקצוות .

Fredrik Thordendal's Special Defects - Sol Niger Within ( כמה חפרתי עליו יאללה ! חחחח)
אין יותר מדי מה לפרט , תקראו את הביקורת שלי אצל ברייטמן או כאן .

טוב עד כאן לחפירות . יאין לי כוח , יש יותר מדי אלבומים . אולי עוד מעט אני ארשום כמה אלבומים עכשוויים .

[Beren]

בשבילי כרגע
Blotted Science - The Machinations Of Dementia
אולי זה בגלל שאני ממש אוהב דברים ממש שבורים וממש פסיכים.. ולמדתי לנגן את Synaptic Plasticity אז אני בכלל מרוצה..
ו- Mr. Bungle - Mr. Bungle
מיסטר באנגל פשוט שינו לי את איך שאני רואה מוזיקה היום וזה אחד האלבומים שאני הכי אוהב בכלליות בלי קשר לטירוף שלו

[Ozerivarium]

יופי של טעם אחי ! Blotted Science הוא פסגת גאונות שרק שלושה חברה כמו צ'רלי זלני (Behold...The Arctopus) , רון ג'רזומבק (Spastic Ink) , ואלכס וובסטר (Cannibal Corpse ) יכולים להמציא .הרבה קטעים דיסוננסים , פסיכיים עם הרבה מקצבים שבורים והכי חשוב - כולם מולחנים בצורה מעניינת שעושה נעים לאוזן ( נו ...אז רק למעטים שבאמת מתחברים לזה ) .
ג'רזומבק נותן כאן סולואים טכנוקרטיים שלא יכולים לבייש אותו , צ'ראלי זלני הוא מכונת השמדה אקסטטית על תופים ואלכס וובסטר גם אחלה באסיסט שעומד בתנאים . זה אלבום לרובוטים ! בהחלט אחד האלבומים המטורפים שלא ימאסו עליי בחיים .
http://www.myspace.com/blottedscience

את מיסטר באנגל (האלבום) עדיין לא שמעתי אבל אם להתייחס להרכב הזה בכלליות - הם לא רק פסיכים , אלא עושים את זה בצורה אומנותית ביותר ובמקצועיות . כל ריפ שלהם בדיסקו וולנטה פשוט תענוג לאוזניים ושווה לקנות את הדיסקים כדי להבין עד כמה החבר'ה האלו רציניים וכדי להבין על מה כל שיר מדבר . אני מקווה שאי פעם יבואו לי הכוחות לכתוב ביקורת על אחד מהדיסקים שלהם כי זה הרכב שבהחלט אסור לפספס .

[le1232]

יש באתר של רון ג'רזומבק על טכניקת ההלחנה שהוא משתמש בה לשירים של blotted science אני עוד לא הצלחתי להבין אותה לעומק. אם זה מעניין פה עוד מישהו...
http://www.ronjarzombek.com/rj12tone.html

[Beren]

יש באתר של רון ג'רזומבק על טכניקת ההלחנה שהוא משתמש בה לשירים של blotted science אני עוד לא הצלחתי להבין אותה לעומק. אם זה מעניין פה עוד מישהו...
http://www.ronjarzombek.com/rj12tone.html

וואו רון לא מפסיק להפתיע אותי.. ראיתי רק את השיטת כתיבה שלו לOscillation Cycles ועכשיו אני רואה שהכל הוא כתב בשיטות האלה! יש פה סרטון שהוא מדגים איך הוא כתב את Oscillation Cycles ואני נורא ממליץ לכל מי שמוזיקאי כאן לראות את זה http://www.youtube.com/watch?v=8d5SCH0Umbs
ובקשר למיסטר באנגל תאמת שהאלבום Mr. Bungle אולי לא הכי מטורף שלהם ולא נראה לי שאני יכול להחליט מה האלבום הכי מטורף אבל זה האלבום שאני הכי אוהב

[Ozerivarium]

עוד הצעות ?

אני אוסיף : Meshuggah - Chaosphere
אלבום שכל ריף בו כמעט לא משאיר אותי דומם . קראתי תגובה נחמדה ממישהו ששמע את האלבום , הוא אמר : אם אתה לא מהנהן את הראש כשאתה שומע את האלבום הזה כנראה ש Ronald Mcdonald נגע בך בהיותך ילד .
אני זוכר שהייתה לי איזו מיני התערבות לפני כ-7 שנים (כשעוד לא הכרתי את ההרכב הזה ) עם חבר על השיר הכי רועש שאי פעם שמענו , אני שמתי את GWAR , כשבאותה תקופה לא ידעתי בכלל מה זה מטאל . והוא שם את The New Milleniom Cyanide Christ .- בהחלט הייתי בשוק אחרי ששמעתי את זה .
תקופה עברה לה , לפני כשנתיים אולי יותר - בעקבות ההתאהבות שלי בסאונד המדהים של אלבום הסולו של פרדריק , התחלתי לשמוע את האלבומים שלהם עד שהגעתי לכאוספרה . מאז ועד היום ההרגשה הזאת של ההתלהבות היתרה מהגאוניות של אנשי המתכת האלו - לא נפסקת . מאז - אין הרבה אלבומים שמצליחים לגרום לי לכזאת תחושה כמו זה . הנה טעימה למי שעדיין לא מכיר :
[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=0D76GWel_OU[/youtube]
גם הליריקה של האלבום הזה היא פסיכית על כל הראש . ובאותה מידה מעוררת בי את הדמיון יפה מאוד .

יש עוד הרבה אלבומים משוגעים על כל הראש ששמעתי אבל הם לא בדיוק יכולים להכנס לכאן כי הם לא אלבומים שגרמו לי להתמכר , צריך לפתוח אשכול כזה מתישהוא .

[gils77]

יש באתר של רון ג'רזומבק על טכניקת ההלחנה שהוא משתמש בה לשירים של blotted science אני עוד לא הצלחתי להבין אותה לעומק. אם זה מעניין פה עוד מישהו...
http://www.ronjarzombek.com/rj12tone.html

וואו רון לא מפסיק להפתיע אותי.. ראיתי רק את השיטת כתיבה שלו לOscillation Cycles ועכשיו אני רואה שהכל הוא כתב בשיטות האלה! יש פה סרטון שהוא מדגים איך הוא כתב את Oscillation Cycles ואני נורא ממליץ לכל מי שמוזיקאי כאן לראות את זה http://www.youtube.com/watch?v=8d5SCH0Umbs
ובקשר למיסטר באנגל תאמת שהאלבום Mr. Bungle אולי לא הכי מטורף שלהם ולא נראה לי שאני יכול להחליט מה האלבום הכי מטורף אבל זה האלבום שאני הכי אוהב

זו שיטת 12 הטונים..שיטה ידועה ומוכרת שהתפתחה בחצי הראשון של המאה ה20...מגניב לדעת שיש מוסיקאים מודרניים בתחומי המטאל שכותבים לפי השיטה ששנברג והחברה באסכולה הוינאית השנייה כתבו.

[Ozerivarium]

כדאי לך להאזין ל Mick Barr אם אתה מתעניין בסריאליזם ומטאל . ואיך אתה יכול להיות בטוח ששיטת הכתיבה שלו מתבססת על שיטת 12 הטונים ?