"מתחילים".
A Nightmare to Remember
נמצא בשלישיה הפותחת של האלבום אצלי. את השיר הזה אהבתי עוד מהשמיעה השלישית (
) מהפתיחה [החתוכה] המרהיבה שלא עולה לי בראש אף פתיחה טובה יותר - החל מהשירה של לאברי, הגיטרות החותכות, הקלידים שמוסיפים אלמנטים גם ברקע (למי ששם לב) וגם מקדימה והתיפוף המגניב של פורטנוי עם המשחק במצילות. השיר נעשה אפילו עוד יותר מגניב עם הקטע הבא שמתחיל לאחר "התאונה" וממשיך עד "לחלק השקט", שגם הוא עם הזמן שקע והוטמע היטב, וממשיך עם קטעים אינסטרומנטליים שפשוט "עושים לי את זה". בעצם כל השיר מלא בחלקים מוזיקליים פשוט נהדרים שמשתלבים ממש טוב ויוצרים יופי שיר לכל אורכו.אני חושב שהשיר הזה הוא דוגמה לליריקה ושירה שהותאמה טוב מאוד למוזיקה. העוצמה המשתנת בה היא מוגשת מתאימה בול לטעמי לעוצמה המשתנת של המנגינה ולדעתי, גם פורטנוי מתאים שמה(!). אם יש דבר אחד שכן הייתי מוריד בקטע השירה של פורטנוי הוא את הגראול עצמו (או אולי בעצם משנה אותו, לא מוריד) בסוף קטע השירה.
long story short - ציון 9/10. אלו הם דרים שאני אוהב - מטאליים ומלודיים בערבוביה מושלמת. למה רק 9 אחרי "סקירה" שנשמעת כאילו השיר הוא 10? בגלל היוניסון הקצת-מיותר של רודס את פטרוצ'י בסביבות הדקה 8:30 והלאה. אבל אפשר לחיות איתו.
A Rite of Passage
הסינגל "המטאלי" הטוב ביותר של הלהקה. בהחלט עוקף אצלי את Forsaken ו-Constant Motion. הרבה יותר מעניין, הרבה יותר סוחף.
הפתיחה "המסתורית" כבר רומזת על משהו מעניין בהמשך - והוא מגיע, בצורת השירה של לאברי עם הליווי של פורטנוי עם מילים שמופיעות ונעלמות במן fade-in/out בסטריאו. אח"כ השיר נכנס לפיזמון הסופר-קליט שלו שפשוט זועק "סינגל!".
מה עוד עשה לי את השיר - הפאצ'ים החדשים של רודס, ה-fill של פורטנוי בסוף הדקה השלישית, המילים הנעלמות/מופיעות בתחילת השיר שהזכרתי, הסולו של פטרוצ'י ולאברי! ציון 8/10 רק כי אין מספיק מטאל אחרי שיר כמו ANTR.
כמו ב-ANTR, גם ב-AROP יש מספר שכבות לשיר שממש מוסיפות ושאולי אנשים לא שמים עליהן מספיק דגש, וחבל.
Wither
אתחיל מהציון: 7.5-7.8/10. הציון יחסית נמוך, אבל השבחים לא. השיר הוא בלדה טובה בהרבה מ-Vacant, ומעניינת יותר מוזיקלית מ-IWBY וזאת בזכות הליווי של רודס לאורך השיר. עדיין הייתי רוצה משהו אחר ולא בלד-י באלבום ולמרות זאת, מוזיקלית, הבלדה סוחפת קלות ויושבת במקום טוב. אומנם נושא הליריקה דיי ברור אבל דווקא כאן אני חושב שאפשר היה להעביר אותו אולי טוב יותר ניסוחית.
The Shattered Fortress
פתיחה אוריינטלית מגניבה ביותר שמבשרת טובות, שאכן מתממשים! כמו אחרים, אני מוצא את TSF לסיום מעולה לסאגת 12 השלבים של פורטנוי. פשוט לקחו את מרבית החלקים המעולים משירי הסאגה הקודמים ושזרו אותם עם חלקים מעולים חדשים.
ציון 8.5/10 (טוב, 8.9) בגלל: פורטנוי, בקטע אמירת המילים שלו שלדעתי הוא היה צריך לתת להן עוד מספר טייקים שייצאו טוב יותר ולאברי צריך היה לשיר "מקדימה" יותר, ובגלל קטע הקלידים של רודס שממש מפריע לי (האמצע שלו, ברגע שזה נהפך לסולו ולא חלק מהמנגינה עם שאר החברים) - לדעתי פשוט לא מתאים לשיר.
דבר נוסף - לא מספיק חלקים חדשים. היה להם משהו טוב ביד והיה נחמד אם היה עוד קצת מזה.
The Best of Times
לשיר הזה הייתי נותן אפילו 11 ולו בגלל הסולו-3-דקות של פטרוצ'י. פשוט וואו, ולאו דווקא בגלל הטכניקה שאין לי שמץ לגביה (אבל נשמע טוב), אלא בגלל ה-feel שהוא פשוט נפלא. הלוואי והיו לנו עוד כאלו.
Big big kudos גם ללאברי שממש התעלה על עצמו וגם לרודס. בעצם, כמו שנאמר על-ידי מישהו אחר (פוגי?), נראה שחברי הלהקה היו כולם מפוקסים ויצרו כאן את אחד השירים היפים ביותר של הלהקה. אין בשיר הזה טיפת "מטאל" - וזה בסדר. זה עדיין דרים במלוא הדרם. קשה לי למצוא כרגע משהו רע בשיר (טוב, נו, אולי ה-fideout בסוף אבל גם זה בסדר.
).The Count of Tuscany
אני לא יודע אם השיר הזה "מחדש" או לא, אבל רק אומר: 10/10, וזהו.
המוזיקה "לפנים" - רגועה, מסחררת, שקטה, קומית, מטאלית. הכל. להבדיל מאחרים אני מוצא את לאברי שר דווקא טוב כאן וגם פורטנוי והשילוב שלהם ביחד נחמד יותר מאשר ב-TDEN למשל. הליריקה גם טובה, לדעתי, אני חושב שהיא מתיישבת טוב עם המוזיקה (זאת אומרת המוזיקה שמספרת את הסיפור ביחד עם הליריקה - כתבתי על זה בתגובה קודמת). כן אפשר היה לחתוך קצת מהסולו השקט של פטרוצ'י.
וזהו.
סיכום
השלישיה הפותחת עבורי (ללא סדר מסוים!
)TCOT
ANTR
TBOT / TSF
ואחריהם (כן בסדר מסוים):
AROP
Wither
All in all, אני חושב שדעתי על האלבום היא חיובית כרגע. מאוד.
אבל זה עוד לא הזמן לעדכן את המשוואה המתמטית שלי (איפה האלבום יושב בין שאר אלבומי הלהקה...).
