דעתי על האלבום:
שיר אהוב:
הלא הוא Erotomania , ואחריו Lie . בגלל הסולואים - הטכניקה , והמלודיה הגאונית .
שיר שנוא\מיותר:
וואו קשה , אתם תהרגו אותי , אבל SDV . פשוט כי הוא לא מתאים לאופי האלבום , למרות שהוא שיר עם אמוציות תהומיות
השיר בעל הליריקה הכי טובה:
Voices (וגם SDV - כדי להציל את הרושם שעשיתי
)
ה-FILL של האלבום (קטע התופים של האלבום):
אני כבר זוכר את זה בע"פ - דקה 7:00 ב- Scarred
הריף של האלבום:
פטרוצ'י ב- Lie , שני הסולואים .
הקטע של האלבום:
זה הריף של האלבום
.
ה-MVP של האלבום:
פטרוצ'י ופורטנוי . בדר"כ קשה שלא לשבח את פטרוצ'י בכל אחד מהאלבומים - האלבום הזה הוא חלק מפריצת הדרך לא רק של הלהקה אלא סמל לאבן דרך בהסטוריה של פטרוצי' כנגן מקצועי .
מה הייתם משנים באלבום:
כלום . באמת כלום .
פרוג או מטאל:
למה האכזריות הזו ? אני לא הולך לענות על השאלה הזו .
איפה האלבום עומד ב"מצעד הדרים" שלכם:
שלישי , אחרי SFAM ועוד אלבום שאני לא סגור עליו .
שיר אחד (!) שאתם רוצים שהלהקה תנגן בארץ:
Erotomania - ברגע שהם מנגנים את זה , אני פשוט פורץ בבכי .
את השאלת רשות התחלתי לעשות , אבל זו באמת שבירת ראש , אני מקווה לעשות את זה כשיהיה יותר זמן .
אבל אסכם בקצרה את מה שאני חושב על האלבום :
האלבום מציין אבן דרך בפרוג' מטאל . מאז שהוא יצא לאוויר העולם - הוא זעזע את כל מי שעמד בדרך והאזין לו . הוא חלק מההוכחה ליכולות המדהימות שלהם כמלחינים , כליריקאים , טכניקאים - ומעבר לזה - בני אדם שמשנים את חייהם של בני אדם אחרים .
אני זוכר שכששמעתי את האלבום לראשונה , הוא פשוט תפס אותי חזק , הוכיח לי עד כמה מוזיקה יכולה להשפיע על בנדם .
יש בו מין איזון כזה - בין הנגיעות השקטות והמתקתקות של The Silent Man , Space Dye Vest , בין הברוטאליות של The Mirror , Scarred ..
ואיך אפשר לשכוח את האינטרומנטלי שרבים משתחווים אליו . איך הומצאה כזאת פיסת גאונות - רק אלוהים יודע .
האלבום הזה הוא אחד מהתרומות הגדולות של הלהקה הזאת לפרוג' מטאל ורבים יסכימו איתי .
10/10
