שנים על גבי שנים, עם התקדמות הלהקה והוצאת אלבומים נוספים, ממשיך לתפוס נפח דיון רחב מאוד ומרכזי אצל מעריצי הלהקה - איפה נמצא האיזון הנכון בין הכבדות לתחכום, לפרוגרסיביות, או למלודיות.
כשטריין יצא רבים אמרו שהוא כבד מדי, כשאוקטבריום יצא- עדין מדי, כשסיסטמטיק יצא גם כן הרוב אמר שזה אגרסיבי מדי ולא מתאים.
אז איפה עומד לו האיזון המושלם בין המטאל לפרוג? האם זה בסיקס דיגריז? דיסק אקספרמינטלי שברצועה אחת השמיעה כבדות מטורפת, לאחר מכן דגש על פרוג, וקינח ביצירה בת 42 דקות שהתחילה בשקטות, נכנסה חזק לכבדות, חזרה לשקטות ובעצם עשתה ג'אגלינג בין השניים?
או שאולי דווקא שירים כמו This Dying Soul הם האיזון המושלם? נכון, הדיסטורשן שולט, אבל גם הפרוג באותה מידה- שיר מורכב, מתוחכם, בעל חלקים שונים, חלקם כבדים יותר וחלקם כבדים פחות.
או שהאיזון נמצא אי שם בימי I&W? אולי השיר האחרון שבאמת היה בו את התרכובת המאוזנת של פרוג וכבדות היה Learning to Live?
איפה אצלכם נמצא האיזון האולטימטיבי שיתן לכם את ההנאה הכי גדולה מהלהקה?
בא לי משהו יותר רגוע 
