השיר הסוגר של האלבום (אם לא מחשיבים את חלק 2 של ITPOE...), בלדתי אך ארוך ועם סקשן אינסטרומנטאלי מרהיב.
ניר לא אוהב. אחרים אוהבים. אחת מהעבודות הלא-קשות אך הכי-יפיפיות של פטרוצ'י (וגם רודס).
הסיפור:
אדם מוצל מטביעה ע"י אדם אחר, אך אותו מציל טובע בתהליך.
הניצול ממשיך לחיות את חייו אבל כל הזמן חושב על מי שהציל אותו ורוצה לפגוש אותו, ובסופו של דבר המציל מושך אותו אל עולמו...
לא הכל צריך להיות אקשן בדרים ת'יאטר לדעתי(לפחות בהתחלה )
שיר מדהים עם סולו יפיפה
היה ועדיין השיר האהוב עליי בדיסק
"I guess...do they read left to right in Japan?...No?...Or is that Israel I'm thinking? Right to left, right? Yeah, so I go left to right."
-JP regarding the way his bank presets are arranged
אכן אחד השירים הטובים באלבום (אבל בשבלי: Repentance תמיד יישאר המס' 1 באלבום ),
סולו פשוט מדהים של פטרוצ'י ומבנה לחן שנותן השראה טובה מאד כששומעים אותו
סוף סוף הגענו אליו!!
אני אוהב את השיר הזה, אבל צריך למצוא את הזמן בשבילו.. הוא לא תמיד בא לי טוב..
הבתים באמת קצת משעממים, אבל הקטע האינסט' מחפה על הכל.. מפגיז ומפציץ!!
שיר מצויין!
אצלי זה שיר שבא לפי "zone" אצלי. אם אני בזון הוא יכול להיות השיר הטוב באלבום בשבילי (לא אותו דבר לגבי שירים אחרים) אבל ברוב הפעמים, הוא "סתם עוד שיר". במיוחד באלבום מעולה כמו כאוס.
'I have space torte! yes. cunt cunt cunt starship! Haaaa... I hate your balls!' Ziltoid the Omniscient.
יצירת מופת מבית היוצר של פטרוצ'י.
בניית המתח (מישהו דבר על שעמום?...) אצל פטרוצ'י הנה אחד הדברים שבעיני ממקמים אותו אי שם למעלה.
זכיתי להיות מבין הלא רבים שראו את היצירה הזו מבוצעת בהופעה חיה והביצוע אף התעלה על המקור.
קחו את פטרוצ'י בסולו המסיים של אוקטבריום ותכפילו.
פשוט קטרזיס מוחלט!
יצירת ענק באלבום ענק!
אני מסכים שבלייב (כמו ITPOE) הוא נשמע יותר טוב, אבל אני לא ממש מבין את הבנייה שאתה מדבר עליה. כל קטע השירה הוא פשוט בינוני בעיניי, והסולו בהנהגת רודס בינוני מאוד, אין בו שום מלודיה.
"Everyone in the world should listen to Sigur Ros. Then maybe it'd be a better place."
שיר מצוין לטעמי, נכון שזוהי נוסחה דרימית די מוכרת, אבל אי אפשר לעמוד בזה. פתיחה גרנדיוזית של רודס שעושה אורקסטרליות מדהימה, הריף הפותח שמזכיר משהו את הריף הרגוע ב-SOMEONE LIKE HIM באוקטבריום, והריף פה פשוט מצמרר ופוגע בול איפה שצריך.
פזמון טוב מאוד וקליט, שממשיך את הבניה של השיר.
למי שאמר שאין בניה - השיר מתחיל בבום, ממשיך בשקט רק עם הגיטרה ולאברי, פזמון עם תופים, לאחר מכן הבית שוב אבל בצורה שונה ועם תופים, ואז הבנייה הנוספת לקראת האינסטרומנטל התוך שירי, וכיוצא הלאה.
כל פעם אני מרגיש צמרמורת לאחר שלאברי אומר I gave you life ואז רודס נכנס עם המקהלה והקלידים. פטרוצ'י מוסיף אקורדים בדיוק כמו שצריך והם גורמים לקטע הזה להיות פשוט רגע שיא באלבום כולו לדעתי.
קטע אינסטרומנטלי תוך שירי פשוט מעולה. סולו מטורף של פטרוצ'י, תיפוף מרהיב של פורטנוי, ויוניסון שמשאיר אותך עם הלסת למטה עד לקטע השיא של השיר. סוף מעולה שפשוט מתאים לו ה-FADE OUT כדי לתת שניה למאזין להירגע.
ואני זוכר שבפורום הקודם מישהו אמר שהסוף אנמי והקטע פה הוא שפטרוצ'י פשוט חוזר על עצמו כל הזמן. תשמעו שניה את הסיום של FINALLY FREE, מוצאים פה את ההבדל? בשני השירים האלה מנוגן אותו ריף ברקע, ופורטנוי נותן בראש עם התופים. זה היה הקטע אז, וזה היה הקטע פה. אני לא רואה פה שום סיבה לבוא בטענות לחברה'ס, כי אם אף אחד לא בא בטענות על FINALLY FREE ומתלהב שזה כזה סיום מגניב וזה, אז יש פה את אותו סיפור.
אחד השירים שאני הכי אוהב בדיסק הזה . בפעם הראשונה ששמעתי אותו זה היה נמשע לי שיר די בסדר , ואז אחרי כמה שמיעות פשוט התרגשתי כל כך מהמלודיה , לדעתי זה שיר שמעביר עצב בצורה כ"כ טובה . המעבר הרציני באמצע השיר פשוט גאוני !
הבא בסדרה...
אח, הליריקה של פטרוצי.... איזה תענוג.
למרות הסיפור שהובא בהתחלה אני רואה אותו כשיר של געגועים לאהובה שלעולם לא תחזור, עד לאיחוד מחדש...
תהנו!
המשרד לנשמות אבודות/ דרים ת'יאטר
מילים: ג'ון פטרוצי
תרגום:אברהם שוקרון
בקצה הים
שם היא עומדת
נשמה אבודה שעוד תוהה
התכוונה למות
אך נטועה במקומה
לא חוצה הלאה...
ובצד השני
שם הוא מחכה
נשמתו אליה יוצאת
רוצה להציל
אך היא נפחדת
לא לוקחת ידו המושטת.
לחיות בעולם שבו אינך,
(שוקע בעבר...)
זה כמו לחיות בשום מקום
אז כעת אני קורא לך.
זוכרת אותי?
חיים הבאתי לך
הלא תקחי אותם?
סבלך היה כולו לשוא
זה עוד מעט נגמר.
אל תפני גבך גן עדנה...
היא פוחדת
ומתכוננת
לוותר כבר על הכל
לא עומדת
בתחושה שחצי ממנה מתפוגג.
הוא יבחר
בדרך האחת
שתסיר את כאבה
יקח את נשמתה עכשיו
ההחלטה כבר נפלה.
לחיות בעולם שבו אינך
(אבן בתוך ליבי...)
זה לחיות בעולם ריק וחלול
אז כעת אני קורא לך.
התזכרי אותי?
חיים הבאתי לך
הלא תקחי אותם?
סבלך היה כולו לשוא
זה עוד מעט נגמר.
התזכרי אותי?
היית כה צעירה
איך אוכל לספר לך?
התזכרי אותי
אני האחד
שבלילה ההוא הציל אותך.
הייתי האחד
שלא נטש אותך
אפילו במותי
הייתי האחד
שלא עזב אותך
בחירותי אני אגן עליך
תמיד גלוי כלפייך.
התזכרי אותי זאת הפעם?
אפילו במותי חיים נתתי לך
חיים נתתי לך...
רציתי להיות ראוי למקום
מקום לצידך
והפעם כשאושיט את ידי
היא תגיע עד שערי גן עדן
זוכרת אותי?
חיים הבאתי לך
הלא תקחי אותם?
סבלך היה כולו לשוא
זה עוד מעט נגמר.
להתראות.
זה כבר כמעט נגמר
להתראות.
הגיע הזמן
אני משחרר אותך מהחיים הללו
אל תפני גבך גן עדנה...
Entia non sunt multiplicanda praeter neccessitatem
שנית, אני מצטרפת לדעות החיוביות. שיר מאוד יפה לטעמי. הקטע האינסטרומנטלי נגמר בסולו מדהים שמחזיר אותנו בצורה אלגנטית לאחד הקטעים היפים יותר בשיר. אני יכולה להבין איך השיר עלול להיתפס כבינוני יחסית. הוא מתחיל להיות קצת נודניק בשלב מסוים, אבל בכל זאת - מאוד אוהבת את המנגינה, את הביצוע ואת הפשטות היחסית שלו. פשוט מקסים.
I've been trying to justify you
In the end I will just defy you...
גם אני לא הגבתי אז נגיב כבר..
לדעתי אין שום דבר משעמם בשיר, אני מת במיוחד על הכניסה של פטרוצ'י עם הגיטרה האקוסטית בהתחלה, ואז הכניסה של הדיסטורשן בפזמון, סך הכל זה שיר מעולה
החלק האינסטרומנטלי בכלל מטורף
אחת מהעבודות הלא-קשות אך הכי-יפיפיות של פטרוצ'י (וגם רודס). 
),
