RoEm כתב:למעשה, אני בכדורסל 12 שנה
כך שלסיים את יום סיירות, אלא אם אני מתכוון להוציא מעצמי כל טיפת אנרגיה מיותרת לא צריך להיות בעייה גדולה
יענו אני אתעייף אבל אני יכול לסיים כמעט ללא ספק לדעתי..
אבל אי לא אלך דווקא נגד ההורים שלי, זה לא שאני מהאלה שחייב להיות בקרבי או משהו
פשוט לא אוהב שמגבילים אותי, מה שהם די רוצים, כי הם לא רוצים שום דבר קרבי, ואני לא רוצה שום דבר עתודאי,
כך שלמעשה, מה נשאר שגם נחשב כתפקיד טוב?
חח בכל מקרה זה היה בצחוק לא התכוונתי לטיפים חח
אבל לדוגמא ירפא ב', מה עושים שם? רק בדיקות רפואיות ופסיכולוג?
ידידי, לידיעתך כושר זה קטע שולי ביום סיירות. בכי חשוב זה התמדה וכוח רצון. כן, הקלישאות נכונות.
ואל תקשיב לאף אחד! תהיה הכי קרבי שיש! שתרגיש 3 שנים משמעותיות ולא רק תעביר את הזמן ותספור את הזמן לשחרור.
There is a huge difference between being tolerant and tolerating intolerance" - Ayaan Hirsi Ali"
הסתרתי את זה בבטן הרבה זמן, משו גרם לי להבין שזה בסוף היעוד שלי בצבא..
חצי שנה אני מבשל את זה בעצמי, ועכשיו, מעוניין בזה מאוד..
אני רוצה לצאת לקצונה.. מאוד רוצה לצאת לקצונה.. אני כבר חושב על זה רבות אם לצצאת או לא ולגבש דעה לגבי העיניין.. מי שנתנה לי את הפוש לזה, זה איזו מ"פית אחת שבגדוד 371(גדוד קשר פצ"ן) שהעבירה לי סדנאות פיקוד בבית גולדמינץ בנתניה כחלק מתכנית הקורס.. שהתחלתי לדבר ולהגיד לה מהות של מפקד וזה.. לא יודע.. משו הרשים אותה בזה.. אז היא פתאום שאלה אותי כזה "תגיד אליעד, אתה בנאדם שיכול להשבר מדברים?" ואמרתי לה.. "לא, בחיים לא.." ושאלה.. "אז למה אתה לא יוצא לקצונה?" אז אמרתי לה באותו רגע שיש לי קב"ה של ילד מפגר(49) ואף לא יוציא לקצונה.. אז היא המליצה לי על ועדת חריגים..
היא נתנה לי את הפוש הזה של הקצונה שהייתי צריך כדי להגיד לעצמי "שמע, אליעד(ג'יימי), אתה צריך את הקצונה.."
יש בעיה אחת.. אני אצטרך לחתום ויתור על מקצוע מאוד נדיר.. שרק 10 אנשים בשנה מוכשרים אליו.. מקצוע בעל חשיבות עליונה.. המפקדים ימשכו אותי כמה שיותר ולא יתנו לי לצאת.. עד שאני אגיע לחריגת פזמ.. ולא יתנו.. ינסו לשים לי רגליים כמה שיותר.. וגם הרבה מהמחזור שלי רוצה לצאת לקצונה.. אבל לי נראה שאני כרגע בין הכי רוצים..
יהיה לי מאוד קשה בכלל להגיע רק לועדה, ואיזו חוו"ד יתנו לי המפקדים?? רק בשביל להפיל אותי..
אבל אני לא מאבד תקווה.. אני מעוניין בקצונה מאוד.. ולא רוצה לאבד תקווה להרים ידים.. אני יודע שרק בשביל להגיע למסלול עצמו יהיה לי מאוד קשה.. אבל שווה.. לא בגלל שזה קצונה.. רק בגלל האתגר שטמון בתפקיד של קצין קשר(לא קשרג וכל זה..) כזה או אחר.. צריך את זה..