אני זוכר שפעם הייתי בסניף של טאוור ושמו את השיר הזה ברקע... כמעט קפצתי והשתוללתי שם, חבר שלי אמר לי "תשלוט בעצמך!" במבוכה/תדהמה כזו
אני חושב שזה סיכום טוב לשיר.
גם מאוווד אהבתי את הצורה שבה המלים שלו כתובות. בכלל כל האלבום הפתיע אותי בכתיבה שלו, כי עד אז חשבתי שכשאתה כותב שיר אתה לא יכול פשוט לרשום משפטים רגילים כמו שאתה מדבר, כי זה פשוט לא מסתדר בתוך מבנה של שיר, אבל כל סינס, ובייחוד השיר הזה, הפתיעו אותי מאוד והראו לי שכן אפשר לעשות זה. פשוט אדיר.
שיר שנע בין אנרגיה מטורפת לרגיעה כזו, אך לא רגועה לגמרי, היא שומרת על מטען האנרגיה שנבנה בחלק הסוער שלא יילך לאיבוד, ואז משחררת אותו מחדש
