על ידי Instrumedley » ג' דצמבר 25, 2007 6:31 pm
התחבטתי בשאלה זו מאז שהאזנתי לדרים לראשונה ועודני מתחבט בה קרוב לעשר שנים אחרי.
לדעתי יש לחלק את דרים לשתי תקופות מרכזיות.
התקופה שלפני הגעת ג'ורדן והתקופה שלאחר הגעת ג'ורדן.
לפני הגעתו של ג'ורדן - פטרוצ'י, במשך יותר מעשור, נשא בנטל ההלחנתי כמעט לבדו. מאלבום הבכורה, דרך
Images, Awake, A Change Of Seasons ו- Falling זה בעיקר פטרוצ'י, הן הלחנתית והן לירית.
לא שכחתי את פורטנוי כמובן, פורטנוי תמיד תורם המון מוזיקלית אבל הוא יותר הכוח המניע את הלהקה בכל הנוגע להצגת פניה כלפי הקהל והמדיה.
פורטנוי הוא תמיד זה שדוחף, נאבק, מיחצן ומה לא (ללא פורטנוי, דרים היתה מתפרקת ממזמן).
אין ספק שהוא תמיד היה המייצג הבלתי פורמאלי והבלתי מעורער של הלהקה.
אבל בכל הנוגע להצגה המוזיקלית, פטרוצ'י הוא הכוח המניע.
פורטנוי תמיד יציע ותמיד ינסה לכוון ולהשליט את דעתו ורעיונותיו היצירתיים, אבל, הסאונד היצירתי והמורכבות היצירתית היא תמיד פטרוצ'י.
אז נכון שקווין מור ודרק שריניאן זרקו רעיון פה ושם, אבל שוב, זה היה בעיקר פטרוצ'י.
לאחר הגעתו של ג'ורדן - פטרוצ'י זכה במה שחפץ בו יותר מכל - פרטנר להלחנה!
ג'ורדן, שהנו מוזיקאי מגוון ומחונן, הביא עמו Vibe רעיוני שפטרוצ'י חיכה לו, כדי להביא לידי ביטוי כישורים מוזיקליים נוספים שהיו נצורים אצלו טרם הגעתו של ג'ורדן.
ג'ורדן ופטרוצ'י לקחו את דרים עוד כמה צעדים קדימה, רעיונית והלחנתית.
באלבומי הסולו של פטרוצ'י ושל ג'ורדן ניתן לשמוע לעיתים סאונד שהיה נחמד אם היו משנעים אותו גם ל"להקת האם", אבל בכל זאת, נדמה אפוא, שאת הליבה היצירתית של רעיונותיהם, משאירים פטרוצ'י את רודס לדרים.
עם כל הכבוד (ויש הרבה כבוד) לאברי ומיונג אינם תורמים לדעתי מבחינה יצירתית כדוגמת פטרוצ'י ורודס.
אני שוב מגיע לפורטנוי וטוען כי לעיתים קשה להבחין בין פעלתנות היתר החוץ מוזיקלית שלו לבין הרעיונות המוזיקליים שהוא מביא עמו, שן, לעיתים הם שלובים זה בזה ומשפיעים על התנהלותה המוזיקלית של הלהקה.
על כל פנים, ההכרעה הנה בין פטרוצ'י לרודס ואני בוחר בפטרוצ'י.
על אף רעיונותיו הבלתי נלאים של ג'ורדן, נושא הלפיד הדרימיסטי באספקטים המוזיקליים הנו פטרוצ'י.
יתכן שאני אומר זאת מכיוון שהוא שם מהיום הראשון ורודס לא (ויתכן ואין זה הוגן כלפי ג'ורדן) אבל כך אני חש לעת עתה.
מי יודע, יתכן וג'ורדן יטפס מעל פטרוצ'י יום אחד (אההההה, לא מאמין.......).
התחבטתי בשאלה זו מאז שהאזנתי לדרים לראשונה ועודני מתחבט בה קרוב לעשר שנים אחרי.
לדעתי יש לחלק את דרים לשתי תקופות מרכזיות.
התקופה שלפני הגעת ג'ורדן והתקופה שלאחר הגעת ג'ורדן.
[u][b]לפני הגעתו של ג'ורדן[/b][/u] - פטרוצ'י, במשך יותר מעשור, נשא בנטל ההלחנתי כמעט לבדו. מאלבום הבכורה, דרך
Images, Awake, A Change Of Seasons ו- Falling זה בעיקר פטרוצ'י, הן הלחנתית והן לירית.
לא שכחתי את פורטנוי כמובן, פורטנוי תמיד תורם המון מוזיקלית אבל הוא יותר הכוח המניע את הלהקה בכל הנוגע להצגת פניה כלפי הקהל והמדיה.
פורטנוי הוא תמיד זה שדוחף, נאבק, מיחצן ומה לא (ללא פורטנוי, דרים היתה מתפרקת ממזמן).
אין ספק שהוא תמיד היה המייצג הבלתי פורמאלי והבלתי מעורער של הלהקה.
אבל בכל הנוגע להצגה המוזיקלית, פטרוצ'י הוא הכוח המניע.
פורטנוי תמיד יציע ותמיד ינסה לכוון ולהשליט את דעתו ורעיונותיו היצירתיים, אבל, הסאונד היצירתי והמורכבות היצירתית היא תמיד פטרוצ'י.
אז נכון שקווין מור ודרק שריניאן זרקו רעיון פה ושם, אבל שוב, זה היה בעיקר פטרוצ'י.
ל[b][u]אחר הגעתו של ג'ורדן [/u][/b]- פטרוצ'י זכה במה שחפץ בו יותר מכל - פרטנר להלחנה!
ג'ורדן, שהנו מוזיקאי מגוון ומחונן, הביא עמו Vibe רעיוני שפטרוצ'י חיכה לו, כדי להביא לידי ביטוי כישורים מוזיקליים נוספים שהיו נצורים אצלו טרם הגעתו של ג'ורדן.
ג'ורדן ופטרוצ'י לקחו את דרים עוד כמה צעדים קדימה, רעיונית והלחנתית.
באלבומי הסולו של פטרוצ'י ושל ג'ורדן ניתן לשמוע לעיתים סאונד שהיה נחמד אם היו משנעים אותו גם ל"להקת האם", אבל בכל זאת, נדמה אפוא, שאת הליבה היצירתית של רעיונותיהם, משאירים פטרוצ'י את רודס לדרים.
עם כל הכבוד (ויש הרבה כבוד) לאברי ומיונג אינם תורמים לדעתי מבחינה יצירתית כדוגמת פטרוצ'י ורודס.
אני שוב מגיע לפורטנוי וטוען כי לעיתים קשה להבחין בין פעלתנות היתר החוץ מוזיקלית שלו לבין הרעיונות המוזיקליים שהוא מביא עמו, שן, לעיתים הם שלובים זה בזה ומשפיעים על התנהלותה המוזיקלית של הלהקה.
על כל פנים, ההכרעה הנה בין פטרוצ'י לרודס ואני בוחר בפטרוצ'י.
על אף רעיונותיו הבלתי נלאים של ג'ורדן, נושא הלפיד הדרימיסטי באספקטים המוזיקליים הנו פטרוצ'י.
יתכן שאני אומר זאת מכיוון שהוא שם מהיום הראשון ורודס לא (ויתכן ואין זה הוגן כלפי ג'ורדן) אבל כך אני חש לעת עתה.
מי יודע, יתכן וג'ורדן יטפס מעל פטרוצ'י יום אחד (אההההה, לא מאמין.......).