YtseJammers Israel

עלה לי רעיון בעקבות דברים שנאמרו על ידי מישהו בפורום, להתחיל בפרוייקט קטן - שיר דרים לכל מטרה! בפרויקט זה, נמליץ על שירים של דרים ועל זמן טוב לשמוע אותם. אני אתחיל עם כמה, גם כדי שתבינו את הרעיון:

להשכמה, אם מתעוררים מוקדם (בסביבות 6 בבוקר ) - 6:00
אחרי שפגשתם כמה אנשים שהעבירו עליכם ביקורת - As I Am
בחגיגות השנה החדשה של שנת 3000 (היה אפשרי בשנת 2000 גם) - New Millenium
אחרי פיגוע - In The Name Of God
אחרי שהראו את המשפחה של המחבל בטלוויזיה משבחת אותו - Sacrificed Sons
אהבה שנכזבה, בן / בת זוג שנטש/ה - Space-Dye Vest
ברגע שמישהו זכה להרבה כבוד / ממון במרמה - A Fortune In Lies
אחרי ששמעתם על אונס (רצוי בפרו ) - Peruvian Skies
כשנדבק אליכם מישהו ומציק / מטריד, לא נותן מנוחה. לחלופין, אם כבר נמאס לכם העולם הממותג המושלט ע"י תאגידים - Just Let Me Breath
למסתערב / מרגל המתחיל. לחלופין, אם החלטתם למכור את נשמתכם לשטן - In The Presence Of Enemies
אם קיבלתם הארה רוחנית: Surrounded
אם החלטתם לעבור לניו-יורק וגיליתם שהיא לא משהו - Trial Of Tears
אם נכנסתם לפאניקה ו/או פראנויה (ובא לכם להחמיר את המצב ) - Panic Attack



אני מאמין שהבנתם את הרעיון. יאללה זרמו איתי.

כשאתם רוצים להרים את הסכין - Raise the Knife
אני אנסה לחשוב על עוד חח

כשמאכזבים אותך - Never Enough
כשאתה מגלה אמיתות על עצמך - The Mirror
כשאתה שונא את אביך החורג - Honor Thy Father
בעת משכב עם בן/בת-הזוג - Home (דיי ברור, לא?)

שאתם רוצים להיגמל מאלכוהול (ולאד )- The Glass Prison, This Dying Soul, The Root of All Evil, Repentance, The Mirror (בערך)
כשרבתם עם אבא - Honor Thy Father
כשאתם מרגישים בודדים - I Walk Beside You (אני חושב)
שאתם מרגישים תקווה - The Spirit Carries On
שאתם מרגישים מהשתחררתם ממשהו - Finally Free

שאתם לומדים למתמטיקה - Octavarium
שאתם לומדים לפסיכולוגיה - Six Degree Of Inner Turbulence
לדיון פוליטי - The Great Debate
שאתם יוצאים למשהו ממש מהנה - Learning To Live
שמישהו מת - The Spirit Carries On
שיש לכם זיכרון מוזר שחוזר אליכם - Strange Deja Vu
שמגלים שמשהו שעשיתם היה בזבוז מוחלט - Hollow Years
שאתם רוצים לגלות משהו - Only A Matter Of Time

כשקיבלתם ציון גבוה במבחן שכולם נכשלו בו - The Test That Stumped Them All
כשאבא שלכם נפטר (חס וחלילה) - Take Away My Pain
כשאתם עייפים - Wait For Sleep
כשבא לכם לשבור משהו - The Glass Prison
כשאתם מחפשים את המקום שלכם בחברה - Status Seeker

כשחם לך מידי בקיץ A Change of Seasons
כשאתם נבגדים Burning My Soul
כשיש מבחן בהיסטוריה War Inisde My Head/The Test That Stumped Them All

חלש.

אולי במקום לדבר בסיסמאות ולזרוק מצבים היפותטיים - שמישהו יספר על מקרה מסוים/כל דבר מחייו האישיים שגרמו לו להזדהות מאוד עם אחד השירים?

אהבתי... רעיון טוב.
שיהיה לי אחד אני יעלה.

Mari כתב:אולי במקום לדבר בסיסמאות ולזרוק מצבים היפותטיים - שמישהו יספר על מקרה מסוים/כל דבר מחייו האישיים שגרמו לו להזדהות מאוד עם אחד השירים?

אוקיי. אני חושב שהרבה אנשים יוכלו להתחבר ל-Solitary Shell (בואו נתעלם מהאוטיזם/קטטנויה/סכיזופרניה וכו'... הכל נתון לפרשנות ).
מבחינתי לפחות, לפעמים כשאני מדוכדכך יותר מהרגיל ( ) אני מוצא את עצמי פונה דווקא לשיר הזה. לאו דווקא בגלל שהוא גורם לי להרגיש טוב יותר, אלא בגלל שהוא מאפשר לי להמשיך ולחוות את מה שאני מרגיש (כן זה מוזר, למה להמשיך ולחוות את העצב ולא לנסות לצאת ממנו... שאלה טובה); אני חושב שהניגודיות שבין המוזיקה השמחה והליריקה העצובה מבטאת גם את הניגודיות שאני מרגיש בתוכי בסיטואציה הספציפית, ואני לוקח את הליריקה באופן מופשט, פשוט יותר. סוג-של "תרפיה" מעוותת שכזו תהליך שמאפשר לי לחזור לאותו מצב לימבו קודם...

אני לא יודע עד כמה אנשים ירצו לשפוך בפרטי פרטים על חייהם פה, אבל זה יכול להיות ניסוי מעניין...

האמת שאני לא כל כך נכנס לקטעים של הליריקות של השירים אז מהבחינה הזאת אני לא יכול להגיד שאני מזדהה עם שיר מסוים.
אבל באופן כללי אני יכול להגיד שברוב השירים של דרים האווירה היא לא קבועה, הרבה דברים משתנים (גם תיאורתית - החלפת סולמות וכאלה, וגם מבחינת פיל, אפשר לשים לזה בעיקר בסולואים של פטרוצ'י), לפעמים אפשר להזדהות עם זה אם יש war inside the head (חח, לאו דווקא השיר הזה), לי זה קורה לפעמים אני בטוח שזה קורה לעוד הרבה.

כשאני מדוכא אני שומע בלאקפילד. הבעיה היא, שזה רק מחמיר את המצב פי כמה

צודק.

אני דווקא מסכימה מאוד עם עידן... הרבה פעמים תקופות דכאוניות דווקא גוררות האזנה לשירים דכאוניים, בדיוק מהסיבה שבה נקבת: יכולת השיר להאריך את החוויה. זה נכון שהדבר מעצים פי כמה וכמה את התחושה, אבל יש בזה משהו מנחם. דכאון עושה טוב לאנשים לפעמים. לפחות למזוכיסטיים שבינינו. כנראה.


Never Enough מזכיר לי מערכת יחסים שנגמרה לפני קצת יותר מחצי שנה... ו-Space Dye Vest הוא שיר שהיה לי מאוד קל להתחבר אליו עד לא מזמן... בגלל הגישה הפסימית והכעס שלו.

יופי של אשכול ליאור (מעניין מאיפה לקחת את הרעיון לאשכול... )

עבורי As I Am הנו מאוד עוצמתי מבחינה לירית.
בפורום במתכונתו הקודמת, ציטוט נכבד מהשיר הזה הווה את חתימתי.
ובתרגום חופשי:
"...לאלו שמבינים, אני מושיט את ידי!
מאלו שהנם ספקנים אני דורש - קחו אותי כפי שאני!
אינני נתון שליטתך/פקודתך, אני יודע היכן אני עומד!
אני לא אשתנה בכדי להתאים עצמי לתוכניותך!
קח אותי כמו שאני!..."

איזו עוצמה יש ברצף המילים הזה.

אמנם בגדול, פטרוצ'י כיוון לתעשיית המוזיקה,
אך אני חושב שבהרבה מובנים פטרוצ'י הציג את השאיפות הכמוסות של כל אחד ואחד מאיתנו בכל תחומי החיים.

תמיד יהיו את אלו שלא יבינו, תמיד יהיו ספקנים, תמיד יהיו אלו שינסו לפקוד עלינו ותמיד יהיו אלו שיצפו שנשתנה כדי להתאים עצמנו לתוכניותיהם.

אז לכל אלו אני אומר,
קחו אותנו כפי שאנחנו!

אכן עודד, אתה הוא הזרז ליצירת האשכול

לגבי ההנאה האבסורדית שבנמלנכולי, בנוגה, זו שאלה פסיכולוגית מעניינת. חלק מההבדל בין תרבות המערב העשיר והמפותח לבין תרבות העולם השלישי המוזנח והמתפתח קשור לזה. איכות חיים, שפע וסיפוקים גם להם יש חלק. הייתי מרחיב בזה וחופר פה פוסט באורך האנציקלופדיה העברית, אבל אני חושב שהפורום הזה שבע חפירות ממני. בואו נשאיר אשכול אחד קליל ומהנה

כשקולות מקיפים אתכם - Voices
כשלוקחים מכם את הבת שלכם ומכניסים אותכם למוסד - Goodnight ‎kiss
אם אתם ישו - misunderstood
כשפסיכותרפיסט מנסה לרצוח אתכם - finally ‎free.

ועכשיו, בוא נפתח אשכול יותר דבילי.

As I Am הוא גם אחלה שיר להתאמן איתו... נותן דרייב מטורף.

חחח אפשר לפתוח גם אשכול של שירי אימונים. אצלי יש 2 אלבומים מובילים:

Symphony X - Paradise Lost
Machine Head - The Blackening

כאשר האחרון לא יאומן פשוט! דיסק שלם בספרינט מהאנדרנלין (היפותטית )

liordavidlior כתב:חחח אפשר לפתוח גם אשכול של שירי אימונים. אצלי יש 2 אלבומים מובילים:

Symphony X - Paradise Lost
Machine Head - The Blackening

כאשר האחרון לא יאומן פשוט! דיסק שלם בספרינט מהאנדרנלין (היפותטית )

אלבומים סוסים אחי.. בעיקר של מאשין הד, פשוט אלבום ענק!