ביקורת אישית - Mahavatar - From The Sun, The Rain, The Wind
נשלח: א' פברואר 03, 2008 4:24 pm
Mahavatar - From The Sun, The Rain, The Wind, The Soil
"Mahavatar" הוקמה ע"י הסולנית ליזה חסן הישראלית, שלא כמו אנג'לה גוסו מ"Arch Enemy" שרק עושה גראולים, ליזה מגוונת בקולה כמו מיקאל אקרפלדת' מ"Opeth".
בנוסף הלהקה מורכבת מגיטריסטית ג'מייקנית, גיטריסט ישראלי ומתופף פולני אז כמובן הלהקה ברוכת השפעות וכשרונות מתחומים שונים.
הלהקה מנסה ליצור מוסיקה עם השפעות דת' מטאל, ניו מטאל, אינדסטריאל ואפילו כמה השפעות ערביות בסגנון של Orphaned Land.
עם המוסיקה של הלהקה הולכת ליריקה ביקורתית על דת , גזענות ושנאת חינם.
השיר הפותח את האלבום הוא "Cult" שכמו שהשם מעיד, השיר מדבר על הדתות.
השיר מתחיל עם ריף עצבני ומיד אחריו ליזה הסולנית נכנסת לפעולה ומבהירה לנו עם שאר הלהקה מה הם יכולות הלהקה (הבהחלט מרשימות) ומה הולך לבוא בשאר האלבום.
הבא בתור הוא "By the Numbers", השיר נפתח עם נגינת באס ואחר מכן באה הגיטרה ללוות אותה, בהמשך השיר בא גם פזמון מרגש בהחלט.
השיר עוסק בשואה ובגזענות ושואל מדוע הגזענות עדיין קיימת, נושא בהחלט מתאים ללהקה ביקורתית עם שני ישראלים.
עכשיו בא השיר שלדעתי הוא המשובח ביותר באלבום, "Raw", ישר עם פתיחת השיר ליזה בא עם שירה עצבנית וערסית, במבט ראשון, השיר עלול להראות כמו סתם שיר עצבני בלי שום מוטיב מגניב.
אך זה לא הסיפור, עם הגעת הפזמון הלהקה מראה מלודית מרשימה ביותר ובאמת שניתן להעריך את שירתה היפייפיה על ליזה.
לדעתי השיר הזה מראה את הכשרון של הלהקה לעבור מתכנים כבדים וברוטלים לתכנים מלודיים ונוגעים.
"Bh" מתחיל עם עבודת גיטרה מפליאה שאחריה הלהקה נכנסת למעין מוזה של "Pantera" אבל עדיין מצליחה לשלב באופן מעולה את שירתה הנקייה של ליזה עם ה"מלוכלכת".
"Open Your Mind" שוב פעם עוסק בנושא של שנאה, מנסה לגרום לנו להפסיק לשנוא ולפתוח את הראש טיפה כמו שמעיד שם השיר והליריקה של השיר.
בשיר ישנו אחד מהפזמונים היותר טובים ששמעתי לאחרונה ונראה שפזמונים הם אחד מהתחומים שהלהקה יותר מוכשרת בהם.
"Psychos" הוא שיר אופייני לאלבום בעל נגינה וליריקה חזקה מאוד.
"The Prophecy" מתחיל עם ריף גיטרה איטי מאוד כבד, מאוד בסגנון של "Death" לאחר מכן הלהקה מנסה לשלב פזמון מהיר ביותר והם לא מצליחים לעשות את זה כראוי.
השיר אומנם לא מבריק ביוחד, אבל אם תשרדו עד לדקה וחצי האחרונה של השיר, תקבלו הפגנת כישרון מטורפת של כל חברי הלהקה.
השיר "Deep Cobble" מתחיל רגוע עם נגינת באס ושירה עדינה של ליזה, אחרי זה נכנס הדיסטורשן אבל השיר נשאר איטי למדי ולא רע בכלל.
"Anger" נפתח כמו שיר של "RHCP" על אוברדרייב וממשיך עם עבודת גיטרה שמלווה באופן מעולה את שירתה של ליזה, אכן עוד שיר מוצלח.
השיר הסוגר, "The Time Has Come" מתחיל באווירה ערבית ובהחלט מתאים להיות שיר סוגר.
האווירה הערבית בונה מתח עד לכניסה של הגיטרות אבל עדיין נשמרים כל המוטיבים הערביים ולמשך כל השיר כלל הלהקה מדגימה לנו את יכולותיה כמו צריך לעשות בכל שיר סוגר.
אז לסיכומו של עניין, "Mahavatar" עושה את זה ובגדול.
משירה המדהימה של ליזה ועד לעבודת הגיטרה, הבס והתופים המעולים. ההפקה נקייה ולמעט מהשיר "The Prophecy" האלבום מוצלח מאוד.
"Mahavatar" ניסו לשלב סגנונות רבים אל המוסיקה שלהם, והם בהחלט הצליחו. מומלץ ביותר.
רשימת שירים:
*Cult
* By The Numbers
*Raw
*BH
*Open Your Minds
*Psychos
*The Prophecy
*Deep Cobble
*Anger
*The Time Has Come
"Mahavatar" הוקמה ע"י הסולנית ליזה חסן הישראלית, שלא כמו אנג'לה גוסו מ"Arch Enemy" שרק עושה גראולים, ליזה מגוונת בקולה כמו מיקאל אקרפלדת' מ"Opeth".
בנוסף הלהקה מורכבת מגיטריסטית ג'מייקנית, גיטריסט ישראלי ומתופף פולני אז כמובן הלהקה ברוכת השפעות וכשרונות מתחומים שונים.
הלהקה מנסה ליצור מוסיקה עם השפעות דת' מטאל, ניו מטאל, אינדסטריאל ואפילו כמה השפעות ערביות בסגנון של Orphaned Land.
עם המוסיקה של הלהקה הולכת ליריקה ביקורתית על דת , גזענות ושנאת חינם.
השיר הפותח את האלבום הוא "Cult" שכמו שהשם מעיד, השיר מדבר על הדתות.
השיר מתחיל עם ריף עצבני ומיד אחריו ליזה הסולנית נכנסת לפעולה ומבהירה לנו עם שאר הלהקה מה הם יכולות הלהקה (הבהחלט מרשימות) ומה הולך לבוא בשאר האלבום.
הבא בתור הוא "By the Numbers", השיר נפתח עם נגינת באס ואחר מכן באה הגיטרה ללוות אותה, בהמשך השיר בא גם פזמון מרגש בהחלט.
השיר עוסק בשואה ובגזענות ושואל מדוע הגזענות עדיין קיימת, נושא בהחלט מתאים ללהקה ביקורתית עם שני ישראלים.
עכשיו בא השיר שלדעתי הוא המשובח ביותר באלבום, "Raw", ישר עם פתיחת השיר ליזה בא עם שירה עצבנית וערסית, במבט ראשון, השיר עלול להראות כמו סתם שיר עצבני בלי שום מוטיב מגניב.
אך זה לא הסיפור, עם הגעת הפזמון הלהקה מראה מלודית מרשימה ביותר ובאמת שניתן להעריך את שירתה היפייפיה על ליזה.
לדעתי השיר הזה מראה את הכשרון של הלהקה לעבור מתכנים כבדים וברוטלים לתכנים מלודיים ונוגעים.
"Bh" מתחיל עם עבודת גיטרה מפליאה שאחריה הלהקה נכנסת למעין מוזה של "Pantera" אבל עדיין מצליחה לשלב באופן מעולה את שירתה הנקייה של ליזה עם ה"מלוכלכת".
"Open Your Mind" שוב פעם עוסק בנושא של שנאה, מנסה לגרום לנו להפסיק לשנוא ולפתוח את הראש טיפה כמו שמעיד שם השיר והליריקה של השיר.
בשיר ישנו אחד מהפזמונים היותר טובים ששמעתי לאחרונה ונראה שפזמונים הם אחד מהתחומים שהלהקה יותר מוכשרת בהם.
"Psychos" הוא שיר אופייני לאלבום בעל נגינה וליריקה חזקה מאוד.
"The Prophecy" מתחיל עם ריף גיטרה איטי מאוד כבד, מאוד בסגנון של "Death" לאחר מכן הלהקה מנסה לשלב פזמון מהיר ביותר והם לא מצליחים לעשות את זה כראוי.
השיר אומנם לא מבריק ביוחד, אבל אם תשרדו עד לדקה וחצי האחרונה של השיר, תקבלו הפגנת כישרון מטורפת של כל חברי הלהקה.
השיר "Deep Cobble" מתחיל רגוע עם נגינת באס ושירה עדינה של ליזה, אחרי זה נכנס הדיסטורשן אבל השיר נשאר איטי למדי ולא רע בכלל.
"Anger" נפתח כמו שיר של "RHCP" על אוברדרייב וממשיך עם עבודת גיטרה שמלווה באופן מעולה את שירתה של ליזה, אכן עוד שיר מוצלח.
השיר הסוגר, "The Time Has Come" מתחיל באווירה ערבית ובהחלט מתאים להיות שיר סוגר.
האווירה הערבית בונה מתח עד לכניסה של הגיטרות אבל עדיין נשמרים כל המוטיבים הערביים ולמשך כל השיר כלל הלהקה מדגימה לנו את יכולותיה כמו צריך לעשות בכל שיר סוגר.
אז לסיכומו של עניין, "Mahavatar" עושה את זה ובגדול.
משירה המדהימה של ליזה ועד לעבודת הגיטרה, הבס והתופים המעולים. ההפקה נקייה ולמעט מהשיר "The Prophecy" האלבום מוצלח מאוד.
"Mahavatar" ניסו לשלב סגנונות רבים אל המוסיקה שלהם, והם בהחלט הצליחו. מומלץ ביותר.
רשימת שירים:
*Cult
* By The Numbers
*Raw
*BH
*Open Your Minds
*Psychos
*The Prophecy
*Deep Cobble
*Anger
*The Time Has Come
, אני מבטיח לשמוע את האלבום .