(אני מרגיש פיוטי היום, נחה עלי הרוח הזו שוב)
DanielK כתב:אני לא יודע אם לצחוק או לבכות
לצחוק, בטח לצחוק. זאת הולכת להיות חוויה של פעם בחיים, Rush שלא הרגשנו בחיים, וכנראה שלעולם לא נרגיש עוד לאחר מכן. כמו מיסה פולחנית המונית, כמו לשבת ביציע של גמר גביע העולם בכדורגל, ולהצטרף לשאון האוהדים, השמחה והגעש המתפרץ בגול מכריע.
ברגע שדרים עולים, פשוט להתנתק מהאי נוחות, הריח, הדביקיות, כל הניואנסים של העצמי ולהתחבר לכלל. קשה להסביר איך, אבל גם לא ממש צריך, זה בא לבד בלי משים. פתאום הופכים למן חלק מדבר גדול הרבה יותר מעצמך, הרגשה שאני יכול להשוות אותה רק למן מעמד פולחני דתי סוחף-חושים, שאופף אותך בכל רבדי הנפש שלך. כל כולך, רמ"ח איבריך ושס"ה גידך, פיזית ומנטלית, מתחבר להמון הכלל בתור חלק קטן מתצריף - אך חלק כזה שקיים בו הכל. ריבוי החלקים, מעצימים כל חלק וחלק בפני עצמו.
ואז הכל הופך פשוט, הכל מתפקע, הכל זורם בעצמה אדירה, הכל בוער ושוטף כאחת. המרחב והזמן מתערבבים והופכים שוליים, תפאורה בלבד, מסגרת לאותו קיום נפלא אך בר חלוף. וטוב שכך - לא היינו מחזיקים מעמד באופן ממושך בחוויה רגשית כה חזקה; החזקה ביותר שאפשר להרגיש.
במהרה בימינו אמן
There is a huge difference between being tolerant and tolerating intolerance" - Ayaan Hirsi Ali"
