מוכנים לחפירה?
כל פעם דרים מנסים להביא לנו משהו שלא שמענו עדיין - בין אם זה TDEN ב-SC, או אם זה I WALK BESIDE YOU או הבלדות האחרות מאוקטבריום, אבל כזה דבר? עדיין לא שמענו משהו שבכלל דומה לזה אצל דרים.
השיר הזה ישר מתחיל בצורה אפלה, ברקים, כניסה מרשימה של רודס עם קלידים מאוד אפלים שמעלים מעין תזכורת קלה מימי סינס.
פעם ראשונה ששמעתי את השיר הזה לא היה לי מושג מה נחת עליי. הכלים מנגנים אולי את אותו דבר בכמה תיבות, אבל כל פעם ישנו טוויסט קטן, בין אם זה בעבודת התיפוף (הנהדרת) של פורטנוי, או בשינוי הריף אצל פטרוצ'י. פורטנוי מתפרע כמו מטורף על הבאס, פטרוצ'י עם ריף שמנסר עצמות, ורודס מוסיף כל כך הרבה אווירה עם הקלידים שבאמת נשאבתי אל תוך השיר והסיפור הזה.
אחרי ארבע דקות קולטים שדרים החליטו להפסיק עם התבניות ולתת פשוט את כל היצירתיות שלהם ALL OVER THE PLACE. לא רק שאין בית-פזמון-בית-אינסטרומנטלי-הביתה, אלא שהסיפור הרבה יותר מורכב, ועם זאת כל החלקים מתחברים בצורה שלא מפחידה את האוזן (חוץ מהגותיות כמובן). ו-וואי, איך המלודיות חזרה לפה. גם שהשיר כל כך כבד, אי אפשר להתעלם מזה שהוא מלודי ונוגע ללב.
רגע גאוני #1:
03:45 - פטרוצ'י בריף שובר ביצים, רודס דופק את הקלידים של דרקולה, פורטנוי נותן בראש, פשוט גדול מהחיים, ואחר כך אותו ריף משתנה (והוא הריף הכי אהוב עליי מהשיר הזה) - והרגע הכי נותן בראש - NO ONE SCREAMING, NO ONE CRIES.
והגענו לביוטיפול אגוני, ומה אני יכול להגיד שלא נאמר עד עכשיו? מלודי, ההרמוניה שנעשית שם בפזמון עם לאברי פורטנוי ופטרוצ'י פשוט מעולה (ולשמוע רק את הערוץ קול הזה בכלל מעביר צמרמורת), ותגידו מה שבא לכם על הליריקה - שאני שומע אותה ביחד עם המוזיקה אני מדמיין את הסיפור מול הפרצוף שלי, כמעין שקט שבא אחרי הסערה של תאונת הדרכים. קטע מדהים.
הסולואים - אולי הדבר היחיד שמפריע קצת הוא שבאלבום הזה נראה כאילו פטרוצ'י ורודס איבדו שליטה על עצמם ודי נבלעו אל תוך לוע הטכניקה, דבר שלא כל כך מאפשר לשמוע סולו בנוי כמו שצריך שמעביר איזה משהו. אם בקונסטנט מושן עוד היה משהו שם בתוך הסולו של פטרוצ'י, נראה כאילו כאן אין כלום מלבד טכניקה לתוך פרצוף שלך. זה נכון שהקטעים פה קליטים לאחר מספר שמיעות ודי חביבים, אבל אני מוצא את עצמי די הרבה מאזין לריפים שעומדים ברקע של הסולואים ונהנה יותר מהם מאשר הסולואים עצמם. הסולו הראשון של פטרוצ'י אחלה של סולו, השני סבבה, אבל סלחו לי - רודס איבד שליטה לחלוטין וסתם מתחרע.
החזרה אל הריף המגניב מהשיר פשוט חזקה ביחד עם הקונטיניום, והיוניסון של השיר הזה העיף לי את התחת מרוב שהוא מטורף.
והנה! הגענו לראפ של פורטנוי! והנה אני אומר את זה - אני מת עליו. עזבו את זה שיש גם את ערוץ הגראולינג המקורי שהיה אמור להיות בשיר מאחורי הראפ שלו (למי שיש את גרסת הבמאי ישמע את זה טוב מאוד), הדבר הזה שהיה די מצחיק בשמיעה הראשונה שלו נטמע עמוק באחורי התת מודע שלי בשיר הזה. והריף אחרי זה ממש חזק!!!
רגע גאוני #2:
12:03
אני מעדיף לקרוא לרגע הזה מעין רגע SC, כי הפעם הראשונה ששמעתי משהו כזה מהלהקה היה בקטע הלא מובן המטורף מ-ITPOE PT2. ואיך אני מת על הקטע הזה
מפה אנחנו מגיעים לנתינה פרוגית בראש עד לפזמון האלמותי של השיר הזה, ומגיעים לסיום מדהים לשיר מדהים.
לסיכום - פורטנוי יודע לעשות בלאסט ביטס!!! עוד תעלומה רבת שנים נפתרה. שיר פותח גדול, שמראה שללהקה הזאת עדיין לא נגמר הדלק, ויש לה עוד מה לחדש לנו, בין אם זה בכבדות שלה או במלודיות שלה.