YtseJammers Israel

אחרי האזנה שלישית הגעתי למסקנה ש-BITS הוא בלי ספק השיר האהוב עלי באלבום.
אני יודעת שהרוב פה בדעה אחידה ש-BAI הוא המאסטרפיס של הדיסק ואני לא טוענת
שלא, אך אישית אלי - BITS מדבר יותר מכולם, כובש אותי גם בקטעים האיסטרומנטליים וגם
בליריקה (שנכון היא פשוטה יחסית אבל יש בה משהו מאוד בסיסי וחזרה לשורשים הטבעיים)
ובשירה של לאברי.

בסה"כ האלבום משובח ביותר ואני נהנית ומתאהבת עוד עם כל שמיעה, השירים הארוכים
מרתקים ולא משעממים לרגע והבלדות קסומות..

טוב. שמעתי את האלבום כולו לפחות 10 פעמים. בלופ מאתמול בצהריים.
צר לי קצת להוריד את ההתלהבות שאני קורא פה, אבל לדעתי האישית, לא מדובר באחת מהיצירות הטובות של הלהקה.
ואפילו פחות מכך.
הלהקה לא הפתיעה אותי בשום צורה. מרגישים שהם הלכו לכיוון הטכני, והשאירו את הרגש מחוץ למוזיקה.
ההרגשה היא שפטרוצ'י "הלך על בטוח" עם הריפים והסולואים. לא מצאתי את התחכום שהיה בו בפעם.
רודס הרבה הרבה הרבה פחות מורגש, ובולט בעיקר עם משחקי הצלילים הדיגיטליים שהוא כל כך תאהב בהם לאחרונה.
יש שירים שזה נשמע כמו חלק ממשחק מחשב, ופחות כמו שיר של להקת מטאל פרוגרסיבי. רבאק.
מנג'יני נעלם אי שם מאחורה. אין לו נוכחות כמו שהיתה לפורטנוי בשירים. עשה את העבודה, וזהו. וכנראה פה עיקר הבעיה,
שפורטנוי היה חלק גדול מאוד מהקריאטיביות של הלהקה. ומרגישים את חסרונו באלבום הזה.
נקודות האור היחידות מבחינת חברי הלהקה באלבום הן לאברי שלא איכזב, אבל גם לא עלה לרמות חדשות של ווקאליות,
וכמובן מיונג שפתאום מורגש יותר מאי פעם - שזה השיפור הכי משמעותי באלבום הזה.
אני לא אכנס לכל שיר ושיר ואנתח אותו מה טוב ומה רע, כי יש כמה מהשירים שאני אשמח להכניס לרשימת ההשמעה היומית
שלי, ויש כמה שבטוח יישארו מחוץ לה.
כשאני משווה את זה לאלבומים הקודמים של הלהקה מהשנים האחרונות, אני מבין שבסיסטמאטיק ובלאק קלאודס רוב השירים,
אם לא כולם, נכנסים די בקלות לרשימת המועדפים שלי. השינוי היחידי בין האלבומים הוא כמובן החוסר של פורטנוי. כנראה שזה
השפיע משמעותית על הלהקה. יותר ממה שאני אישית חשבתי שזה ישפיע.

בקיצור (אחרי כל החפירה הזאת), אלבום נחמד, לא מפתיע במיוחד. משהו להעביר איתו את הזמן עד האלבום הבא.

וכמו שכתבתי בהתחלה, זאת רק דעתי האישית. אז אל תהרגו אותי, אוקיי?

לא נהרוג אותך, אתה בחור טוב

מרגישים שהם הלכו לכיוון הטכני, והשאירו את הרגש מחוץ למוזיקה.

ממש לא מסכים איתך. נהפוך הוא, דווקא באלבומים הקודמים היה יותר דגש על טכניות, פה אתה שומע חזרה לסאונד קלאסי של דרים וגם מבחינת כתיבת השירים.

ההרגשה היא שפטרוצ'י "הלך על בטוח" עם הריפים והסולואים. לא מצאתי את התחכום שהיה בו בפעם.

גם פה לא מסכים, בכל השירים יש לו סולואים מדהימים ודווקא הוא וג'ורדן מאתגרים אחד את השני בדיוק כמו שהם היו עושים בסינס וסיקס דגריז (אני אכתוב את זה בסקירה שלי בעתיד).

רודס הרבה הרבה הרבה פחות מורגש, ובולט בעיקר עם משחקי הצלילים הדיגיטליים שהוא כל כך תאהב בהם לאחרונה.

קראתי את זה גם בפייסבוק בדף שלנו, גם לא מסכים. יש באלבום הזה יותר קלידים מאלבומים קודמים, המון פסנתר, המון מקהלות וכינורות. להגיד שהוא פחות מורגש זה לדעתי פשוט לא נכון וזה לא קשור לדעה, זה פשוט משהו ששומעים. לגבי האלקטרוני, כמה סמפולים והשפעות שהוא מבין מאייפקס טווין.

מנג'יני נעלם אי שם מאחורה. אין לו נוכחות כמו שהיתה לפורטנוי בשירים. עשה את העבודה, וזהו. וכנראה פה עיקר הבעיה,
שפורטנוי היה חלק גדול מאוד מהקריאטיביות של הלהקה. ומרגישים את חסרונו באלבום הזה.

ממש לא נעלם, תקשיב טוב לעבודה שלו, המון מעברים טכניים ועבודה מצוינת על המצילות. הוא פשוט לא משתלט על המוסיקה כמו שפורטנוי היה. אתה תתרגל לזה. חסרונו של פורטנוי ממש לא מורגש פה, המוסיקה נשמעת רעננה מאד.

נקודות האור היחידות מבחינת חברי הלהקה באלבום הן לאברי שלא איכזב, אבל גם לא עלה לרמות חדשות של ווקאליות,

לאברי לא מאכזב כבר תקופה ארוכה ויש לו גם כמה קטעים גבוהים באלבום. הוא פשוט לא צריך לנסות לשיר דברים שהוא לא מסוגל ולא צריך. מבחינתי הוא עשה עבודה מעולה באלבום וכשאני שומע אותו לייב שר ערב אחרי ערב שירים כל כך קשים לשירה, אני פשוט מסיר את הכובע בפני הקנדי.

וכמובן מיונג שפתאום מורגש יותר מאי פעם - שזה השיפור הכי משמעותי באלבום הזה.

נכון והשיפור הכי משמעותי לדעתי הוא הסאונד והכתיבה והעובדה שפורטנוי לא מפריע יותר לאחרים להתבטא.

כשאני משווה את זה לאלבומים הקודמים של הלהקה מהשנים האחרונות, אני מבין שבסיסטמאטיק ובלאק קלאודס רוב השירים,
אם לא כולם, נכנסים די בקלות לרשימת המועדפים שלי. השינוי היחידי בין האלבומים הוא כמובן החוסר של פורטנוי. כנראה שזה
השפיע משמעותית על הלהקה. יותר ממה שאני אישית חשבתי שזה ישפיע.

גם פה הם ייכנסו, סמוך עליי, כמה שיחות מוטיבציה איתי ואתה תהיה בסדר

erezcarmel כתב:הלהקה לא הפתיעה אותי בשום צורה. מרגישים שהם הלכו לכיוון הטכני, והשאירו את הרגש מחוץ למוזיקה.

אני דווקא חושב שזה אחד האלבומים הכי מלודיים של דרים... מאוד פרוגרסיבי ומלא רגש
ולדעתי הקטעים היותר טכניים או כבדים משתלבים טוב מאוד בשירים עצמם ולא סתם תקועים באמצע השיר just for the sake of it
זה כמו להשוות את הקטע האינסטרומנטלי ב the ministry of lost souls לעומת מטרופוליס...

erezcarmel כתב:טוב. שמעתי את האלבום כולו לפחות 10 פעמים. בלופ מאתמול בצהריים.
צר לי קצת להוריד את ההתלהבות שאני קורא פה, אבל לדעתי האישית, לא מדובר באחת מהיצירות הטובות של הלהקה.
ואפילו פחות מכך.
הלהקה לא הפתיעה אותי בשום צורה. מרגישים שהם הלכו לכיוון הטכני, והשאירו את הרגש מחוץ למוזיקה.
ההרגשה היא שפטרוצ'י "הלך על בטוח" עם הריפים והסולואים. לא מצאתי את התחכום שהיה בו בפעם.
רודס הרבה הרבה הרבה פחות מורגש, ובולט בעיקר עם משחקי הצלילים הדיגיטליים שהוא כל כך תאהב בהם לאחרונה.
יש שירים שזה נשמע כמו חלק ממשחק מחשב, ופחות כמו שיר של להקת מטאל פרוגרסיבי. רבאק.
מנג'יני נעלם אי שם מאחורה. אין לו נוכחות כמו שהיתה לפורטנוי בשירים. עשה את העבודה, וזהו. וכנראה פה עיקר הבעיה,
שפורטנוי היה חלק גדול מאוד מהקריאטיביות של הלהקה. ומרגישים את חסרונו באלבום הזה.
נקודות האור היחידות מבחינת חברי הלהקה באלבום הן לאברי שלא איכזב, אבל גם לא עלה לרמות חדשות של ווקאליות,
וכמובן מיונג שפתאום מורגש יותר מאי פעם - שזה השיפור הכי משמעותי באלבום הזה.
אני לא אכנס לכל שיר ושיר ואנתח אותו מה טוב ומה רע, כי יש כמה מהשירים שאני אשמח להכניס לרשימת ההשמעה היומית
שלי, ויש כמה שבטוח יישארו מחוץ לה.
כשאני משווה את זה לאלבומים הקודמים של הלהקה מהשנים האחרונות, אני מבין שבסיסטמאטיק ובלאק קלאודס רוב השירים,
אם לא כולם, נכנסים די בקלות לרשימת המועדפים שלי. השינוי היחידי בין האלבומים הוא כמובן החוסר של פורטנוי. כנראה שזה
השפיע משמעותית על הלהקה. יותר ממה שאני אישית חשבתי שזה ישפיע.

בקיצור (אחרי כל החפירה הזאת), אלבום נחמד, לא מפתיע במיוחד. משהו להעביר איתו את הזמן עד האלבום הבא.

וכמו שכתבתי בהתחלה, זאת רק דעתי האישית. אז אל תהרגו אותי, אוקיי?

באלבומים הקודמים רודס נתן סולואים שכללו בעיקר סינתיסייזר מעצבן,מהיר ולא קשור ובאלבום הזה הוא חזר לצורה שבה הוא ניגן בSFAM וסיקס דיגריז. וידוע שפורטנוי גרם לכיוון הכבד שדרים לקחו באלבומים האחרונים. אני חושב שעדיף המצב כרגע בלהקה, מנג'יני שהוא מתופף וירטואוז, פרפורמר מצוין שלא משתלט על הכיוון שהמוזיקלי ונותן לג'ורדן והג'ונים להלחין איך שבא להם. באלבום הקודם דרים כתבו שירים שלמרות שחלקם מצוינים, הם לא ממש מפתיעים ונשארו בתוך התחום הבטוח שבו הלהקה תספק חלק גדול מהמעריצים ותוכל לפנות אל כיוון המטאליסטים שמתלהבים מריפים כבדים ותיפוף מהיר.

חתוליס כתב:תגידו, אני חייב לשאול... זה רק אני, או שהקולות השמיימים ב-Bridges in the Sky, החל מ0:54, שרים "טל מוסרי, טל מוסרי"...?

הרגת אותי וכ"כ נכון!!!!

טל מוסרי

עדיין לא שמעתי את כל האלבום ,ובינתיים אני הכי אוהב את BITS
אפילו העליתי את היוניסון הקצרצר ,כי כ"כ אהבתי אותו

אני מת לדעת למה כולם טוענים ש"זה ידוע" שפורטנוי אחראי על הכיוון המטאלי של דרים...
אם זה סתם נראה להם כי הוא אוהב מטאל אז זה בולשיייטטט

I tend to agree, I think JP is also a metalhead, much more than JR and JM

טל, תודה על התגובה המפורטת. אתה בסדר אתה.
אני מקווה שזה עניין של זמן עד שאני אתרגל ללהקה בסגנון וההרכב החדש שלה.
קצת קשה לי, מודה. עניין של חרדת נטישה

DivineComedy כתב:I tend to agree, I think JP is also a metalhead, much more than JR and JM

יכול להיות שמיאנג לא פחות מטאליסט, הוא ופטרוצ'י חברים די טובים וותיקים אז אני מתאר לעצמי שיש חיבור מוזיקלי גדול ביניהם וזה בטח כולל גם אהבה משותפת למטאל. ונדמה לי גם שהם עשו קאברים למיידן לפני דרים...
אבל תכל'ס אי אפשר לדעת לגביו כי הוא לא אומר כלום O.o

הלהקה שיחררה לאוויר עיצוב אתר חדש בהשראת האלבום.
כמו כן לאחר היעדרות בת מספר שנים טובות, הפורומים הרשמיים חוזרים.

http://www.dreamtheater.net
http://www.dreamtheater.net/categories

האתר הזה בדיחה... בתור אתר רשמי של הרכב הייתי מצפה פרטים קצת יותר מדויקים מזה:

James LaBrie -- vocals
John Myung -- bass
John Petrucci -- guitars
Mike Portnoy -- drums
Jordan Rudess -- keyboards

טל- אני מצפה ממך בביקורת להיות גם קצת ביקורתי. כי זה לא הגיוני שאתה מוצא רק דברים טובים לומר על האלבום. כמו שאני לא התיחס ברצינות לביקורת שתגיד רק דברים רעים.

כשאני כותב ביקורת על אלבום אני כותב רק את דעתי בין אם היא טובה ובין אם היא רעה, אני לא בא עם ביקורת מוכנה מראש לפני ששמעתי את האלבום. עוד לא התחלתי לכתוב את הביקורת על האלבום, זה ייקח עוד כמה שבועות.

הספיקו להוריד את האתר...
כנראה שהוא לא היה מוכן עדיין...

“We’ve always said we have the best fans in the world--they never fail us! This includes our dear friends in Japan who’ve been through so much this year. Today, we heard from our label that our new album A Dramatic Turn Of Events went in—on the day of release--at #1 on Total Album Sales Chart! That’s the chart for both the domestic and international artists. We are massively proud! Thanks to all the believers! And Japan, stay strong!”

חדשות נהדרות!!!

מהפורום של פטרוצ'י:



"
behind the old album cover shines the new one"

יפה לא חשבתי על זה

באמת יפה. לא הייתי עולה על זה לבד