|
אז כמו שרובכם ודאי זוכרים, אני יוצא בקרוב לטיול ארוך במיוחד. לאחרונה נכנסתי לשנתי ה-26, סיימתי את התואר (תודה, תודה) ואפילו אחי מתחתן בתחילת נובמבר; כך שהכל הולך להיות סגור, מאופסן ומושעה לטובת הטיול של חיי, שאני מחכה לו כבר 6 שנים בערך. נפלה בחלקכם הזכות או העול, תלוי בכם, לראות את הפלט של הטיול שלי מרצד לכם על הפורום. לא מבטיח, אבל אנסה לעדכן פה ושם לגבי חוויות מהטיול: אם זה יהיה בלוג עשיר, אנקדוטות נדירות או התעלמות בוטה, ימים יגידו. אם ציפיתים להגיגים פילוסופים על למה אני יוצא לטיול, אחסוך מכם וגם את צרור הקלישאות שאני מטיח בפני אנשים כששואלים אותי למה אני מבזבז את החיים שלי. בואו נסכים על כך שכשאחזור זה יהיה יותר ברור, אבל בכל מקרה, לא יהיה רע (אני מקווה).
אז מה התכנון? את ההגדרה הראשונית אני יכול לתאר בגסות כ"לא אירופה". טיול כמה שפחות מצוולזץ (מלשון ציוויליזציה כמובן), לפחות במובן של מערביות קלאסית, מה שבא לידי ביטוי בחווית ההיחשפות והגילוי בטיול, ובואו נהיה כנים, לרוב גם בכיס. הדילמה הייתה האם להתחיל בהודו ולהזריח, או בדרום אמריקה ולהצפין (אפריקה קצת הארדקור כרגע בשבילי), כאשר הפור נפל על דרום אמריקה (להלן דרא"מ) פשוט בגלל התנאים האקלימיים הנוחים בתאריכי הטיול. אז התכנון הראשוני היה לנחות בדרא"מ, שרובה כידוע, תת-משוונית, כלומר שהקיץ שם חל בחודשי החורף אצלנו. נובמבר הוא חודש מעולה להתחיל, כאשר הכוונה היא לרדת לקצה היבשת הדרומי והכמעט-ארקטי שטיול בחודשי החורף בו מצריך משלחת הימלאיית משומנת היטב, אך בקיץ גם משלחת-ליאור מסוגלת. המסלול נקרא "גל עולה" בישראלית, בניגוד ל"גל היורד", שאתם יכולים להבין למה הוא מתייחס, הכל בגלל שמי שרוצה ליהנות מטרקים בחבל הארץ היפהפה הזה, אולי היפה ביותר בדרא"מ, חייב לתכנן את כל הטיול כך שהוא ישהה שם בקיץ.
אני מקווה שעוד לא התעייפתם, אבל למיטיבי הלכת שביניכם, אמשיך. הכוונה בגדול הייתה להצפין ביבשת, להמשיך למרכז אמריקה, ארה"ב וקנדה. בארה"ב אני חולם כבר זמן רב לעשות טיול אופניים לרוחב המדינה הדרומי, ולחוות אמריקנה בוסרית, מחוספסת ובעלת מבטא כבד, נו מור שופינג באל-איי. החלום נגדע עם סירוב השגרירות להעניק לי ויזה. גם בקנדה התכנון היה טיולי טבע בעיקר והתרחקות מהערים הגדולות. מכיוון שאין לי מושג ותכנון מתי אחזור, דבר שיהיה תלוי בעיקר בכסף שחסכתי ב3 השנים האחרונות (וטפו טפו טפו, חסכתי) הגשתי בקשה לויזה לאוסטרליה, ולמרבה ההפתעה קיבלתי ויזה ל6 חודשים. מכיוון שהעונה האוסטרלית ברובה גם היא הפוכה מאתנו, ושיתנקש בי קנגורו אם אני אעשה את הארץ שטופת השמש והחופים הזאת בעונה קרה, הבנתי שאני חייב לנצל את הויזה ולקפוץ למושבת העונשים החלומית הזאת עוד לפני פסח (למניינינו). אז התכנון השתנה מעט: דרום אמריקה הדרומית מנובמבר עד סוף ינואר, במסלול מעגלי מסאו פאולו שבברזיל דרך ארגנטינה וצ'ילה, לא בהכרח בסדר הזה, בחזרה לסאו פאולו, ומשם כרטיס הלוך-חזור ל3 חודשים לאוסטרליה, לתקופת פברואר- סוף מאי. כך אני אמנם אגלח שם את הסתיו אבל הדיוידנדים, הדיוידנדים. סוף מאי מאוסטרליה לסאו פאולו ומשם צפונה כרגיל, תוך שריקה תמימה כאילו כלום לא קרה.
ומה אחרי צפון אמריקה? לא יודע, וקצת רחוק לי לתכנן. יכול להיות שאחליט להמשיך בניו זילנד ואסיה, יכול להיות שאחליט לחזור לארץ, יכול להיות שאחליט להשתקע איפשהו. בינתיים יש לי מספיק תכניות למלא כמה עונות, כשגם התכנון שיש מאוד אמורפי ופתוח לשינויים. ונסיים בשיר: תזרום היא אמרה לי, תזרום.
_________________
There is a huge difference between being tolerant and tolerating intolerance" - Ayaan Hirsi Ali"
|
התחבר
שאלות נפוצות
