הקטע במשוגע זה לא משקלים, אלא תבניות ריתמיות ביזאריות שמושתתות על מקצבים סטנדרטיים. זה הכל עניין של תפיסה, אתה יכול להיתפס לסטנדרט ולא להבין את התבנית והכל ישמע לך מוזר נורא, ואתה יכול להיתפס לתבנית, ואז התופים והמקצב הכללי של השיר נשמע לך ביזארי ולא מובן.
אבל הגאונות, היא להבין את שניהם, ולהיות מסוגל לשמוע את שני הטיימים בו זמנית, גם להתייחס לתבנית כתבנית וגם עדיין לדפוק את הראש בקצב הסטנדרטי של התופים.
הצטרף: א' דצמבר 16, 2007 3:39 pm הודעות: 1364 מיקום: באר שבע
Ozerivarium כתב:
למה ציפית .. מטאליסטים אנשים משכילים (בדר"כ)
ספר את זה לקהילת ה"קשוחים-אפלים" בני ה-18 שמציפים את ב"ש בזמן האחרון (הם בטוחים שאיינשטיין זה האיש שהמציא את הוודקה ושכל הבחורות זונות.. ושמשוגע הם ישראלים )... לעומתם, פרוג-מטאליסטים הרבה יותר משכילים .
_________________ Do not turn your face towards me Confronting me with my lonliness You are in a forest unknown The secret orchard And your voice is vast and achromatic But still so precious
הצטרף: ה' דצמבר 13, 2007 4:13 pm הודעות: 8003 מיקום: ירושלים
אגב השיר השני ששמת הוא בעצם מין גרסא שניה לשיר Missing Time שהוא אגב שיר מדהים בפני עצמו . תוריד את השיר הזה ותקשיב להתחלה ותבין כמה פרדריק שלנו החקיין מס' 1 של Allen Holdsworth .
ואני שוב אומר : לא הייתה ולא תהיה עוד יצירת מופת כמו Sol Niger Within לעולם ! הליריקה (שעוסקת בפילוסופיה עמוקה ופלישת חייזרים ללבבות בני אנוש ) , פיוז'ן אקסטרימי .. אין פשוט אין אומן שיכול ליצור משהו כמו זה חוץ מפרדריק .
Missing time :
ליריקה !
Close encounters of the forth kind are by far the most frightening abductions of human beings by aliens. According to those who claim to have been abducted, they're transported by a beam of light aboard a space craft; set up on an examination table surrounded by strange creatures, probed and prodded as tissue and fluid samples are taken; and then returned to the point from which they were abducted. Most often with little or no recollection of what happened. The one thing they know for certain is that minutes, even hours have passed that they can't account for. This form of amnesia is known as missing time.
The first months, I couldn't seem to grasp, those black moments, holding me in a state of loss. Until one day, when it all caught up on me. After that, I worked real hard for years at suppressing all abduction memories. Now that I remember it all, I'm scared to death almost all the time. I know they'll be coming back for me again. They always come back.
Come and hear my twisted lies, the way I bend and falsify A master of deception, user of an untrue smile A rapist of the truth, adapting it to fit my cause I'm the human lie, a sad composition of all things vile
Come and read my tainted lies. Lies. Come see my wretched, tainted mind
Bury, cover up, repress. I betray the people I "possess" What ever enemy - I'll disable with mendacity I make my way, extend my ground, I clear my future-path When it comes to joys, manipulation is my game of choice
How I shine. I ... The perfect freak. Confide in me Me... Believe in me
My intentions soon you will see The sway of my scheme, imposed upon all Come follow me, my puppets to be, I'll attach my strings, manipulation begins
SANE ME SANE ME SANE ME SANE ME
I'm the way, I'm the truth Gather with me, I'm the future guide
SANE ME SANE ME SANE ME SANE ME
Gather with me, Join my ministry I'm the way, the future guide I'm the self-acclaimed god of wicked games Sinister, repugnant bringer of pain
הצטרף: ב' ספטמבר 21, 2009 10:34 am הודעות: 106 מיקום: הצפון
Ozerivarium כתב:
לא הלהקה הכי כבדה שיש , תתאמץ קצת לשאול אותי ואני אראה לך דברים הרבה יותר מטורפים
שמע, להתאמץ אני יכול בלי בעיה. אני יכול לומר ניקרופאגיסט, אני יכול לומר גוג'ירה, אני יכול לומר אופת'... אבל אני לא אומר כי ההוכחה הייתה לי מול הפרצוף. בכל מקרה, עם יש לך המלצות, וואלה תן בראש אחי, תמיד פתוח.
הצטרף: ה' דצמבר 13, 2007 4:13 pm הודעות: 8003 מיקום: ירושלים
לקח לי יותר מחודש לעבוד על הסקירה הזאת , תעריכו את זה , זה רק בשבילכם !
סקירה רשמית על האלבום Sol Niger Within של Fredrik Thordendal's Special Defects :
שנת 1997 היא שנה שבה קורים הרבה דברים טובים בעולם המוזיקה . אבל הדבר הכי גדול שקרה באותה שנה היא שחרור אלבום מופת , אלבום ששינה לי הרבה מדרכי החשיבה המוזיקאליות ובכלל - שינה לי משהו בחיים . אתם בטח שואלים על מה אני מדבר , ובכן אני מדבר על אלבום של הגיטריסט Fredrik Thordendal שנקרא Sol Niger Within - האלבום האהוב עליי ביותר ( מבין אינספור אלבומים אחרים) . פרדריק ת'ורדנדל הוא גיטריסט של להקה שכבר נחשבת כיום בחוד החנית של המטאל המודרני החדשני , להקת Meshuggah . נתחיל קצת בשיעור היסטוריה על הלהקה אשר נחשפתי אליה תודות לאלבום המרתק הזה ( ועוד מעט תבינו למה הוא כל כך מרתק ) : להקת 'משוגע' השוודית הוקמה בשנת 1987 ע"י 5 חבר'ה שמקורם בשוודיה - ת'ורדנדל , שכבר מ 1989 החל לגבש את סגנון הנגינה הייחודי והטיפוסי שלו שהוגדר כשילוב בין מתקפה ריתמית קשה , למלודיה מרחפת כסגנון הנגינה של גיטריסט הג'אז - פיוז'ן הפנומנלי Allan Holdsworth , הווקאליסט Jens Kidman הידוע בהתפרעויות הפסיכוטיות שלו על הבמה ובכל האלבומים בהם שר , המתופף Tomas Haake שזכה לתארים רבים , ביניהם קיבל תואר יוקרתי בתור מתופף השנה ל -2008 מהמגזין Modern Drummer , בעקבות הצלחת האלבום האחרון והמתוקשר שלהם Obzen . גיטריסט הליד שעמד לצד האשף ת'ורדנדל - Marten Hagstrom (שניגן בהרכבים כגון Strapping Yound Lad ו Squarpusher ) , והבאסיסט Dick Lovgren . "משוגע" נחשבה כלהקה אנונימית עד שהוציאה את האלבום החדשני ההוא שנקרא Destroy Irase Improve ב - 1995 . הלהקה מצליחה להשתמש במקצועיות רבה במקצבים פוליריתמיים שרק חייזרים יודעים לפענח , תבניות אסימטריות ואחרי הכל היא מצליחה לשלב את הכל לתוך מסה אחת הכוללת בתוכה שלל סגנונות מעולם המטאל : הת'ראש , הפרוגרסיב , ההאבי , והאקסטרים ג'אז -פיוז'ן . אפשר למנות עוד אלבומים שהפכו את משוגע ללהקה פנומנלית והם Obzen מ- 2008 , Chospehere מ - 1998 , ו - Nothing שיצא ב-2002.
שנת 1995 הייתה שנה מצויינת אחרי שמשוגע הוציאו אלבום מופת שקבע מהפכה כלל-עולמית בעולם המטאל . שנתיים לאחר מכן בשנת 1997 פרדריק מחליט להוציא לראשונה את אלבום הסולו הראשון שלו (Sol Niger Within ) ובחר לקרוא להרכב - פרוייקט העל שלו בשם Fredrik Thordendal's Special Defects (הדפקטים המיוחדים [ובצדק] של פרדריק ת'ורדנדל ) . כדי להרים את החזון ייבא ת'ורדנדל שלל אומנים , חלקם מוכרים ועל חלקם כמעט ולא שמענו - קצת יותר מהליין -אפ הרגיל של באס - גיטרה - תופים ושירה . את רוב העבודה השחורה הוא עשה בכוחות עצמו - הוא לא רק ביצע את האומנות האישית שלו על הגיטרה , אלא גם ניגן על הבאס בחלק מהשירים , הקליט סינתיסייזר , ביצע תפקידי שירה והפיק את כל האלבום לכדי יחידה מושלמת אחת , ואפילו את ציוד ההקלטה וההגברה השיג בכוחות עצמו . לאחר מכן חיפש מקום ראוי שבו יוכל להקליט את האלבום . יש לציין שהסאונד באלבום יוצא מן הכלל ובהחלט עומד בתקני איכות שמע מחמירים ביותר - למרות שהוקלט במקום פרטי ( ביתו של ת'ורדנדל ואגרן ) ולא באולפן מקצועי . האלבום מעוטר בשלל אומנים (10 !) - כולם יודעים היטב את הכלי , והידע התיאורתי שלהם אינו עומד בספק . ביניהם Morgan Agren שכבר שמענו עליו מלהקת הסימפוניק פרוג' Kaipa , מאט אוברג (הקלידן) שניגן עם אגרן כבר בעבר במיני פרוייקט שנקרא Mats/Morgan: Trends and Oher Diseases וכן ניגנו עם פרנק זאפה (שההשראה מהמוזיקה שלו באלבום הנ"ל ניכרת בחלק מן הקטעים) . למען האמת אגרן מהווה תחמושת חיונית ואינטגרלית לנגינה עם פרדריק ת'ורדנדל . המקצבים האסימטריים שרובם ככולם באים מעולם הפיוז'ן , השימוש בבאס פלור של התופים כדי לעקוב אחרי הביטים האסימטריים המבלבלים של ת'ורדנדל - כל המוטיבים האלו דורשים מתופף מקצועי בעל נסיון , ובצדק בחירתו של אגרן היא שיקול נבון מצדו של פרדריק ( למרות שכמעט ובחר בתומס האקי , מתופף להקת משוגע , לנגן לצדו באלבום) .בראיון שנערך ע"י מגזין שוודי ב 97' ת'ורדנדל מציין שהוא התכוון מלכתחילה לחשוב מעבר למסגרת ולעשות משהו שונה מהמקובל .
למרות שעניין המוזיקה הוא המושך ביותר ( במיוחד מוזיקה כזו שרוב עיקרה הוא הטכניקה ולאו דווקא הליריקה המשמשת יותר כתירוץ ) , הליריקה היא חלק חיוני ובלתי נפרד מהאלבום הזה : הקונספט שבאלבום הוא השפעה ניכרת של ת'ורדנדל מסרטים שעליהם גדל והיו מבוססים על מושא הערצתו - עב"מים . בין הסרטים שהשפיעו על כתיבת הקונספט ציין את X-Files , Twin Peaks ו- Burroughs' - The Naked Lunch אי אפשר לפספס את הקשר והדמיון לסרט הנובלה של הבמאי סטנלי קובריק משנת '61 - אודיסאה בחלל 2001 - Space Odyssey . הסיפור מתחיל כשמתוארת איזושהיא צורת חיים המתוארת כדמות נחש , נשמה לכודה - תוצאה של טעות גנטית , הנשלטת ע"י כוחות זרים שתכלית קיומה היא " לאכול , להתחדש , ולמות " . במהלך האלבום היא מתארת את מסע הסבל שהיא עוברת בעולם ללא מימד זמן . היא לא יודעת למה היא שם , היא לא יודעת את עצם קיומה . והדבר הנורא ביותר - היא לא יודעת אם יש בכלל דרך לצאת מן הסבל האינסופי. מעבר לסיפור הרקום והאבסטרקטי הזה לאורך כל היצירה ישנם ציטטות ורעיונות האסופים מספרי פילוסופיה שונים , ומתורת הזן . ת'ורדנדל מגלה לנו שהוא לא רוצה לדבר על הסיפור עצמו אלא שהוא מבוסס על סיפור אמיתי המגולל את מסעו של אדם החווה פסיכוזה ( מחלת נפש שבה החולה מאבד קשר עם המציאות ). מעבר לכל המחיצות ישנו מסר שת'ורדנדל רוצה שנלמד - הוא רוצה להסתכל על הפסיכוזה מפרספקטיבה יותר חיובית - Peter Marklund - מחבר הליריקה , מתאר את הדרך שבה בנויה תכלית היקום וטוען שהפסיכוזה מאפשרת לאדם לראות דברים בצורה יותר מפוכחת ולהתבונן יותר לעומק . חבר קרוב של ת'ורדנדל עבר פסיכוזה במשך חודשיים ואחרי כן יכל לספר בדיוק את מה שחווה . תו'רדנדל שואל וכך מסכם את הרעיון העיקרי : מה אם רוב העולם רואה את הפסיכוזה בצורה לא נכונה ? אולי בכל זאת ה "הפרעה " - היא דרך מצויינת כדי לראות בספקטרום יותר רחב ? . נדמה שהסיפור מושפע גם מספרו של Mark Vonnegut שנקרא Express To Paradise .
Sol Niger Within נחשב כמקשה אחת של 43 דק' ו-23 שניות המחולקת ל-29 רצועות (ועוד 2 שירים שנוספו כ-3 שנים לאחר מכן באלבום 'סול ניגר וית'ין גרסא 3.33' ) כשאורך הרצועות באלבום מגיע בדרך כלל לדקה .דלתות הברזל המשומנות של Sol Niger Within נפתחות לצלילי גיטרת הבאס המסתורית של Jerry Ericsson . נראה שמקדמים את פנינו לקראת אוירה רגועה , מהורהרת . מספר שניות לאחר מכן נשמעות צרחות פסיכוטיות ( שבוצעו ויבוצעו ע"י Marcus Persson ) של אדם שנשמע כאילו הוכנס למכשיר עינויים ליסורים אינסופיים . לצד צרחות האימים ,כת הטכניקאים , ובראשם מתבלטים להם פרדריק ת'ורדנדל על הגיטרה ומורגן אגרן על התופים - כולם בלי יוצא מן הכלל מצליחים לעקוב אחרי התבנית הפולירתמית הקבועה באדיקות מקצועית . יש לציין שהכבדות של גיטרת 7 המיתרים של ת'ורדנדל מוסיפה חלק נכבד לסאונד המדהים שבאלבום הזה . לאט לאט עם הקשבות נוספות לאלבום הזה אפשר לגלות את שיטת העבודה של ת'ורדנדל ואת התבנית עליה הוא מבסס את בניית השירים . על ההגנה ממונה הגיטרה של ת'ורדנדל על נגינת הפאוור קורדים המתכתיים במקצב משונה יחד עם גיבוי הוגן של מורגן אגרן - על התופים , ובחזית שאר חברי הלהקה מציבים עוד תבנית פוליריתמטית כדי להפוך את העסק למעניין אף יותר , מדי פעם הוא נותן במה למאטס אוברג (קלידים) שמשתמשך בהמשך גם ב Organ Pipe ( עוגב ) . ממשיכים לרצועה מס' 3 - Descent To The Netherworld ( ירידה לעולם המתים ) - כבר בשלב הזה תוכלו למצוא את עצמם הרחק מכדור הארץ - ישר בעולם המתים , ת'ורדנדל שולח לנו מסר בהחבא:
ציטוט:
'No Chemical Aid , No Keys , No Doors , Walls or Locks ... Ashes you Asshole'
המסר של ת'ורדנדל הוא חד וחלק : אתם בחרתם לשמוע את האלבום הזה - אין יציאה , כל מה שנשאר לכם זה רק להתפלל שהסיוט המענג הזה יגמר . אחד השירים שגרמו לי להרגיש כאילו רוח נבואה שורה עליי זה ברצועה מס' 6 - I , Galactus .השיר עוסק בפילוסופיה פסיכוטית , על ישות אלמותית המבטיחה אוטופיה . אי אפשר לעמוד דום בלי להתרגש כש Marcuss Persson קורא את שורות הניצחון האלו :
ציטוט:
I Deliverer of God , Organizer of Solar Systems , Heaven Is lasting , Earth is Enduring . I Am forever and you , are of me
כבדות גיטרת הפלא של 7 המיתרים מלווה אותנו , פוליריתמיקת התופים מגיעה עד לפעימות הלב שלי , לאט לאט סולו מענג , איזוטרי נכנס לחגיגה ומכפיל את התענוג . שיר מס' 10 - חלק ראשון במיני סאגה שנקרא Zeta - Reticuli 1 , מסמל מבחינתי את האיחוד המושלם , או האיזון אם תרצו - בין עולם הג'אז לבין עולם האקסטרים מטאל . קשה שלא להחסיר פעימה רק מלשמוע את הקינה הנשפכת מהגיטרה המופלאה של המוזיקאי המדהים הזה . יש משהו מפחיד ומטריד בשיר הזה אם כי מצד שני תוכלו למצוא את עצמכם בשלווה אינסופית . שיר מס' 13 Krapp's Last Tape תפס אותי במיוחד בגלל פתיחת הגיטרה , שהיא די שונה ממה שנעשה ויעשה באלבום הנ"ל . יש הרגשה שהגיטרה עברה תהליך מטאמורפי מסאונד טיפוסי לסאונד טיפה יותר צווחני , אלים , ומתכתי . קשה עוד יותר לתאר את מה אני חווה כשאני שומע את שיר מס' 14 Through Fear We Are Unconscious . השיר נפתח עם הגיטרה רק שכאן היא נשמעת קצת אילמת - ומקצב שבור חסר צליל הבוקע ממיתרי הגיטרה החסומים מתנגן לו . השיר הבא אחריו Death At Both Ends הוא שיר שנכתב ע"י השטן בהתגלמותו . אלימות מתמטית , פסיכוזה , בהלה , וחרדה ... אלו האסוציאציות שעולות לי לראש בעת שמיעת השיר הזה . לקראת סוף הרצועה שוב ת'ורדנדל מתנצח על הגיטרה וגורם לי להבין שזהו אחד הרגעים המרגשים ביותר בחיי . מי שאוהב את המוזיקה שלו אוונגרדית ומוזרה עד הסוף יוכל למצוא את Cosmic Vagina Dentata Organ ( עם השם המוזר עוד יותר ) - קשה לתאר מה הולך שם בדיוק , אבל נדמה שיצאנו לרגע מהמימד החללי והפסיכי של אותה מוזיקה שהורגלנו לשמוע ע"י האשף , וחזרנו לכדור הארץ , לתוך הכנסיה . רק שבכנסיה אין בני אדם , מדובר בכנסיית עבמ"ים . מדי פעם אפשר לשמוע קולות בן אנוש מוזרים הבוקעים משום מקום , ולא ברור האם הוא מתענג על משהו או שמא הוא מתאנק לו . מי שמכיר היטב את עולמו של אלן הולדסוורת' ואת עולם הג'אז על בוריו - יבין מהי הגאונות הטמונה באלבום הזה - לפעמים נדמה ממש כאילו אלן הולדסוורת' - הוא שמנגן ומפעיל הכל , כאילו עשה הסבה מקצועית ופרש מחיי עולם הג'אז המנומס היישר לתוך המסה הכבדה הזו שפרדריק יצר . ישנם כמה רצועות שמאוד הרשימו אותי , במיוחד בגלל היכולת של פרדריק לחבר סולואים מרטיטי לב כמו ב Zeta 1 - Reticuli . בחירת התווים מעידה על כישרון הלחנה פנומנלית , אני בטוח שגאוני ג'אז יקודו קידה לפני המאסטרפיס הזה . רצועה מס' 23 - On A Crater's Verge נפתחת בסולו מתמטי , רובוטי . מה עוד יכלתי לבקש ? יש כאן מתכון מוצלח שאפילו גדול השפים לא היה מתעלה מעליו . האלבום נחתם ב- Tathagata שמבוסס על ריף הלקוח משיר מבוסס פיוז'ן שכבר נכתב ע"י משוגע שנקרא Sublevels , ומותיר אותנו עם טעם של עוד ... ובהחלט יש עוד : אחד השירים שהכי תפסו אותי הוא Missing Time , שיר בונוס ארוך מהרגיל (כעשר דק') שהתווסף במהדורה שניה של האלבום ,ונמצא לקראת סוף האלבום . מי שעדיין לא שמע על הקלידן Mats Oberg כדאי שיכיר . כי דווקא ברצועה הזו אפשר לשמוע את הליווי הייחודי שלו לאורך כל השיר . כבר בהתחלה ניתנת לו במה - השיר תופס נופך מסתורי , מלחיץ משהו , ובהמשך השיר פרדריק מבצע את אחד הסולואים היפים ביותר שנכתבו בעולם הפיוז'ן . זה סולו ועורר בי המון השראה . דווקא הבונוס טראק הייחודי הזה גרם לי לחשוב למה האלבום עליו אני מדבר ארוכות צריך לזכות לכבוד הראוי לו (אם לא לפרס נובל ) . כדי באמת לקבל את מלוא ההבנה והרגש לשיר הנפלא הזה תצטרכו להקשיב למילים . הסיפור הוא סוג של אפילוג למה שכבר לאחר מה שסופר באלבום . הוא תיעוד ועדות מצמררת של אדם שנתפס ע"י ישות מסתורית , כנראה חוצנים , ומתאר בדרמטיות יתירה את רגעי האימה שעברו עליו . . הרמה הווקאלית באלבום הזה מגוונת מאוד ונדמה שיש כמה תפקידים באלבום - הקול החייזרי המסונתז מזכירה את השירה המסורתית של הדת' מטאל , שמדובב על ידי לא אחר מאשר המתופף המקורי של להקת משוגע Tomas Hakke ( שגם תפף באלבום מעט) . לעומת זאת את פרדריק יכלנו לשמוע כבר בקול נקי ואנושי יותר ב Missing Time מגולל את הסיפור שאחרי הסופה המתחוללת באלבום .
אז לאחר שהיללתי ופיללתי את האלבום הזה - אמשיך ואומר - האלבום הזה מסמל אבן דרך מרכזית בחיי המוזיקאלים והיומיומיים אפילו . לא הייתי כותב את הסקירה הארוכה הזו במשך שבועות אם לא הייתי מתפעם ומתפעל כל פעם מחדש וללא הפסקה מהאלבום הזה . הוא משלב ליריקה נפלאה שגם תוכלו להשכיל ממנה הרבה אם אתם חובבי פילוסופיה או סרטי מד"ב . הוא צולל לתוך נושאים העוסקים במהות הקיום , והאבולוציה . בראש ובראשונה - אם אתם אוהבים מוזיקה חדשנית , מורכבת , טכנית או וברוטאלית - זה ללא ספק האלבום בשבילכם . חסידי הג'אז פיוז'ן יתענגו על היצירה הזאת בעוד מטאליסטים קיצוניים ינידו ראשם ללא הפסקה , וגם אוהבי הרוק האופוזיציוני והאוונגארד ימצאו את תמהונותם המוזיקלית . זו הזדמנות נדירה לצלול לעולם שלא תרצו לצאת ממנו בחיים .
עוזרי אחלה סקירה! למה שלא תשמור קצת מילים ותכתוב למגזין שלנו משהו?
_________________ "אהוב את המלאכה ושנא את הרבנות וכל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטילה וגוררת עון וסוף אדם זה שיהא מלסטם את הבריות"- הרמב"ם Rise up and take the power back!!!
הצטרף: ה' דצמבר 13, 2007 4:13 pm הודעות: 8003 מיקום: ירושלים
מה המצב אנשים יקרים ? , היה לי כיף לחזור ולקרוא את האשכול , ככה להזכר בשנים הטובות שעברו מאז ההודעה הראשונה כאן . אני ממשיך עם סאגת משוגע , התחלתי לא מזמן לשמוע את Contradictions Collapse ויש קשר אבולוציוני הדוק לאלבום הבא אחריו Destroy , Irase , Improve . למען האמת הוא אחד לאחד כמו ההבא . משום מה זה מאוד מזכיר איזושהיא גרסה טכנית לימים המתוקים של מטאליקה (מה אתם אומרים מעריצי מטאליקה ? אני צודק ? ) . יש רגעים לקראת סוף האלבום שמושפעים קצת ממטאל תעשייתי , בעיקר בגלל השירה המסומפלת של קידמן שמזכירה מאוד את Red Harvest (להקת אינדסטריאל מטאל מעולה !). האלבום גדוש במה שאני אוהב להגדיר 'הולדסוורת' פוגש מטאל קיצוני' .. . פרדריק עושה את זה בצורה כל כך מושלמת . פשוט אשף . הליינים של הבאס גם מכילים כמה הפתעות כמו ב Interval Evidence , ההתחלה עם הבאס והכניסה האופיינית של הכלים ה'משוגעים' פשוט יוצרת הרגשה אדירה . קיצר אמרתי כמה מילים שיקדימו ביקורת עתידית (רק הזמן חסר) . כי האלבום הזה אמנם פחות דומיננטי מהשאר אבל הוא פשוט תענוג . מומלץ במיוחד למי שכבר חפר באלבומים שיצאו אחריו .
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו 39 אורחים
אתה יכול לכתוב נושאים חדשים בפורום זה אתה יכול להגיב לנושאים קיימים בפורום זה אתה לא יכול לערוך את ההודעות שלך בפורום זה אתה לא יכול למחוק את הודעותיך בפורום זה
התחבר
שאלות נפוצות
)... לעומתם, פרוג-מטאליסטים הרבה יותר משכילים 
