תשמעו האלבום הזה הביא לי הערב בעיטה מסובבת לאשכים. מייק מנג'יני Is in the House. אם האלבום הקודם היה אלבום 'מעבר' אחרי העזיבה הדרמטית של פורטנוי, הרי שבאלבום הזה מקבלים התפרצות אנרגיות חיוביות שהצטברו כמה שנים אצל חברי הלהקה, הרפתקנות שלא שמענו, אלבום עם 'ביצים' וריפים מצוינים של הגיטרה אבל גם הרבה מלודיות, מקהלות ואפילו תזמורת מפתיעה. האינסטרומנטאלי מעולה והאפיק מיוחד לא דומה לשום אפיק שדרים כתבו בעבר. זה היה מסע מטורף אחרי האזנה בסראונד 5.1 לאלבום ועדיין לא הספקתי לעכל את כל הניואנסים הקטנים שיש בכל שיר ושיר.

לפני ההשמעה היה סשן של שאלות ותשובות, בין היתר פטרוצ'י אמר שהעטיפה של האלבום פשוטה בכוונה בשביל לגרות את המאזין להסתכל פנימה אל תוך המוסיקה (על משקל של 'אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בתוכו').

פוגי, כן, לקחו את התיפוף וחיברו אותו אל תוך שיר אחר.
יש כמה בפורום הבינלאומי של דרים ששמעו כבר את האלבום. הטיזרים האלו הם זיופים.