לא זוכר לפני כמה זמן יצא האלבום אבל עד עכשיו ניסיתי "לתת לו צ'אנס", ועדין, מאוכזב קשות.
אחד האכזבות היותר קשות שלי זה הסאונד, נשמע שעם הזמן כולם נשמעים פחות tight.
החל מלאברי - שברוב השירים הקול שלו מוכפל בהקלטה ונשמע מרוחק מאד. לא מבין מה הקטע.
פטרוצ'י דוחף טונות של reverb, ו delay ונשמע כאילו הוא מנגן באמבטיה. גם בהופעות החיות זה ככה.
גם הסולואים לא ממש הרשימו אותי - טכנים מאד
אגב הנה גיטריסט ששאב הרבה מפטרוצ'י (כולל ההגברה
) ונשמע כמו הפטרוצ'י של פעם:
http://www.youtube.com/watch?v=hN43TxkhcLcשלא יהיה למישהו ספק, בשבילי פטרוצ'י הוא עדין מספר 1.
בעניין התופים - אין ספק שמנג'יני חיה רעה, אבל כל הסאונד שלו מאד "פלסטיקי", מקומפרס וחסר חיים, רחוק שנות אור מהסאונד של פורטנוי. באפן כללי פורטנוי הוא סוג של אליל סאונד תופים בשבילי.
נכון שבהמון מקרים מנג'יני נצמד לגיטרה של פטרוצ'י ומחזיק איתו את הריפים (מה שראוי להערכה רבה, לא פשוט לנגן את החרא הזה) אבל משום מה פורטנוי לא היה עושה את זה הרבה ולדעתי התוצאה הייתה טובה יותר
באפן כללי, לא התחברתי כ"כ למלודיות וללחנים, יש הרבה קטעים יצירתיים כביכול אך הם לא ריגשו אותי אלא היו לא יותר מנחמדים וטכנים.
לא יודע... קצת התאכזבתי, לא היה משהו שהפיל אותי מהכיסא, ובהרבה אלבומים שלהם נפלתי גם נפלתי, כל פעם מחדש, עד היום.
אני לא מצפה לשחזור אלבומים קודמים אבל כן לשמור על הניצוץ של פעם, על הטירוף, על היוניסונים, על הנשמה והיצירה שלוותה אותם בשנים הקודמות.
בגדול, אלבום "חצי כוח" לגמרי.
זו דעתי האישית כמובן, בתור אחד שמעריץ ועוקב אחרי כל פיפס ב- 15 שנה האחרונות