YtseJammers Israel

טוף התאריך הוא 8 בדצמבר, השעה היא 9 ו-7 דקות בערב כשאני כותב את זה ואומנם זה מתחיל להישמע ככה אבל לא זה לא מכתב התאבדות. זו התקופה בערך כל שנה נראה לי שהפורום די מתרוקן מאנשים ועוזרי אמר נכון שהוא העלה את זה באשכולילה והדרך הקלה ביותר להחזיר את הקהל הביתה ולעורר עניין לדעתי היא להגיד לאנשים "התרצו לחפור על 12 החודשים האחרונים?"
בקיצור סיכום 2011 מתחיל כאן, האלבומים הכי טובים, הכי מאכזבים, ההופעות, ההפתעות וכו' וכו'.

ההשתתפות היא כמובן חשובה מאוד כי אתם יודעים, בשנה הבאה יכול להיות שהסיכום הזה יכתב על פיסת אבן וישלח לאחרים עם אותות עשן.. זהו... למקומות היכון חפור!

_________________
Sent from my Mjolnir Mark VII Powered Assault Armor

מעשה נבון מתנוס . אולי זה יחזיר קצת את הפורום לתחזוקה קצת יותר נורמלית . אני מאוד רוצה לתת סיכום אבל כפי שכולם פה יודעים - אני חופר ולכן כדאי שזה יעשה בזמן המתאים ובחשק . אבל - ill be back mothofoko

_________________
http://rateyourmusic.com/list/Annwn/com ... ut_of_hell
http://rateyourmusic.com/list/Annwn/mus ... the_grave/ -
http://www.last.fm/user/Ozeri

אם תרשו לי, אני אכתוב על 2011, אבל לא על 2011 שלכם, אלא על 2011 שלי. כי בתור מי שהיה בפיגור איום והכיר רק את DT, uבעקבות השיטוטים שלי בפורום הזה והקריאה המרובה של כל הפנינים שלכם, 2011 שלי היתה שנה של גילויים, חידושים ופתיחת אופקים ברמה כזו שאם נעשה מקבילה מינית (ואני מבקש מראש סליחה) מבתול הפכתי למקבילה הגברית של נימפונית.

אז לא תהיה כאן התייחסות מקצועית או אפילו חובבנית מקצועית אל האלבומים החדשים של 2011 אלא רק זווית אישית לגמרי שלי על המהפך כמעט שעברתי ב- 2011 והמוזיקה הנפלאה שגילית המון המון בזכותכם:

חשבתי הרבה מאוד ממה להתחיל - אבל אז אם זה פורום של DT נתחיל מ- DT וזו ד"א הפעם היחידה שתהיה כאן למטה התייחסות לאלבום שיצא ב- 2011. אני את DT התחלתי לשמוע דווקא מהאלבום האחרון שהם הוציאו לפני ADTOE שהוא כמובן Black Clouds Silver Linings (זה כמובן לא היה ב- 2011) ועל כן בהתחלה לא הבנתי למה כולם מצביעים עליו ועל קודמו כאלבומים לא טובים או פחות טובים. זה פשוט מה שהכרתי. אח"כ עם הזמן כששמעתי והכרתי את כל הרפרטואר יכולתי להתחבר לביקורות הללו למרות שלי תמיד תהיה פינה חמה בלב לאלבום הזה שכן הוא היה השער דרכו עברתי אל העולם המופלא הזה.
אבל כתוצאה מההליך הזה באמצעותו למדתי להכיר (היום כבר אפשר לאמר יחסית לעומק) את עולם היצירה של DT, אני חושב שאולי הציפיות שלי היו פחות גבוהות מADTOE כי אני בניגוד לרבים אחרים לא חיכיתי לאלבום ש- will redeam DT או יכתוב "מה שהיה צריך להוכיח" על משהו שהיה טעון הוכחה. בשבילי DT רק לאחרונה הוכיחו את כל מה שהיה צריך אז מה עוד? אולי בגלל זה ההתלהבות שלי ממנו גדולה כ"כ. הציפיות שלי לא היו בשמיים מלכתחילה ולכן כשהאלבום העיף אותי הרבה מעל לשמיים ועד לחלל ההנאה היתה מושלמת.
אין טעם להיכנס לפירוט שיר by שיר כי כבר עשיתי את זה וחוצמזה יש כאן הרבה חבר'ה שיודעים לפרק מוזיקלית ולהצביע על מה עובד כל כך טוב. רק אומר דבר אחד והוא שלטעמי outcry הוא הבולט באלבום ולמרות שכבר שמעתי את האלבום כ"כ הרבה פעמים עד כדי מיאוס ולכן לקחתי כמה חודשים הפסקה, אין כמעט יומיים רצוף שאני לא דוגם רק את השיר הזה וזה לא נמאס אנשים פשוט לא נמאס.

אבל DT זה החלק הפחות משמעותי בשנה הזו שלי חברים כי בזכותכם כמו שאמרתי נפתחו לי ה....אוזניים, והמוח, והתפיסה ועוד כמה דברים כי עברתי על ההמלצות של כולכם (בעיקר הסקירות המעולות של טל שמבלי דעת הפך קצת למורה הדרך שלי) וגיליתי עולם שלם. עכשיו למאזיני prog ו- prog metal ותיקים שכמותכם כל זה יראה בנאלי אולי ואתם (במיוחד מר עוזרי שבאמת קצת מדאיג אותי בבחירות שלו מבלי שאכיר אותו בכלל סתם בדיחה, באמת!!) אולי קצת תגחכו אבל...קודם כל שיהיה לכם גיחוך נעים, אני לא נעלב. שנית..מה לעשות שלי הכל חדש? תקנאו בי כי אני עכשיו מגלה הכל...

התלבטתי מי ראויה להיות מוזכרת ראשונה (חוץ מה- Mothership כמובן הלא היא DT) והפור נפל אחרי הרבה מחשבה על Riverside. אולי כי התהליך איתם היה הפוך. למה הכוונה? כשהחלטתי שהגיע הזמן להרחיב אופקים ולשמוע עוד בתחום הזה, התחלתי איתם. התחלתי עם Second Life Sydrome ולא התחברתי. לא יודע למה בדיוק אבל אולי זה כי עוד לא הייתי בשל לגמרי...אין לי מושג. אבל העובדה היא שאחרי כמה שמיעות זנחתי אותו וסימנתי לעצמי....riverside is not my cup of tea. אחרי ששמעתי עוד כמה הרכבים והתחברתי למוזיקה שלהם (ראו למטה) וקראתי במקרה שוב על Riverside אמרתי לעצמי שלא יכול להיות שהרכב שכולם גומרים עליו את ההלל בצורה כזאת כולל במיוחד עידן, מתן, טל וניר לא מתחבר אלי. נתתי לזה עוד צ'אנס ועכשיו לא רק שהם my cup of tea הם גם my cup of tea and beer and scotch and and and. הקיצר אני מאוד, אבל מאוד אוהב את מה שהם עושים.
אם כן התגליות שלי לגבי Riverside השנה הן:
סטטוס - שמיעות מרובות של Second Life Syndrome וקצת פחות מרובות של Out of myself, שמיעות בודדות של Rapid Eye Movement.
שיר מועדף - Second Life Syndrome שכיכב גם כמה שבועות כרינגטון שלי עד שחזרתי לקטע מתוך Strange Deja Vu. שוב מבלי לעשות שימוש במונחים מקצועיים מדי (לא בגלל שאני לא רוצה בגלל שאני לא יכול) אבל החלק שבו לאחר הקטע ההתחלתי בו יש רק את הגיטרה של הפתיחה מצטרפים כולם ... מצמרר אותי כל פעם מחדש. זו באמת יצירת מופת ולא להאמין שפולנים מסוגלים לכזה עומק רגשי. אולי הם חשבו על הוילונות שלהם או משהו...

הבאה בתור בתגליות 2011 היא הגב' Symphony X. בתור חובב מוזיקה קלאסית (שוב, רק חובב, לא מקצוען) הנסיון הזה לשלב אלמנטים קלאסיים בתוך המוזיקה שלהם דיבר אלי עד מאוד. גם כאן הלכתי לפי ההמלצות של המומחים באשכול הרלוונטי והתחלתי ב- V. בניגוד ל-Riverside כאן התגובה המיידית והראשונה היתה WOW!! לסולן אלן יש קול עוצמתי ביותר שמתלבש מעולה לטעמי עם הקונספט. הבנתי מהקריאה שהבחור שאחראי על ההלחנה זה מר רומיאו ירום הודו שחושב שהשמש זורחת לו מה- &)*&) הבעיה היא שיכול להיות בהחלט שהוא צודק!!
הכל פשוט הכל פוגע, המלודיקה, הסולואים, שילוב מעולה של אלמנטים קלאסיים אמרתי? המון עוצמה וכוח משולבים מיד אחרי זה או אפילו תוך כדי בעדינות ורוך כבר ציינתי?
הדבר היחיד שאני פחות מתחבר אליו זה הליריקה - מה לעשות חברים בגילי המופלג מלחמות אבירים וכיו"ב לא עושות לי את זה - אבל המוזיקה שהלהקה המשובחת הזו מוציאה תחת גיטרתה, קלידיה ותופיה בהחלט עושות לי את זה ו- In a big fucking way.
סטטוס: שמיעות מרובות של V ושל The Odssey.
שיר מועדף - בשלב זה - the odyssey. עושה לי חשק תמיד לחזור הביתה או להרגיש הביתה. אולי בגלל ש-
"home I have dreamed of home".
"אבל אמרת שהליריקה לא משהו". "אז אמרתי אז מה - ממתי מישהו לוקח ברצינות מה שאני אומר?"

טוב התעייפתי והאמת שהפוסט הזה כבר נהיה ארוך מדי ממילא.
המשך יבוא ובו כמובן כל אלו שניחשתם - Opeth, Pain of Salvation and Rush. אה וגם אחד דניאל יעקבוביץ' שהראה שאיכות זו לא מילה גסה גם במוזיקה ישראלית, או בעברית אפילו אם היא מ- NY.

בי בינתיים - מקווה שלא עייפתי אותכם יתר על המידה.

_________________
הייתי רוצה ש- JP ינגן את Razor's Edge בלוויה שלי - אבל מאחר ואני מתכוון לחיות יותר ממנו - גם הקלטה זה בסדר

ישר להיכל התהילה של החפירות. עבודה יפה.

_________________
Sent from my Mjolnir Mark VII Powered Assault Armor

10 האלבומים של ג'ורדן רודס לשנת 2011:
http://top2011.roadrunnerrecords.com/to ... an-rudess/

10 האלבומים של ג'ון פטרוצ'י לשנת 2011:
http://top2011.roadrunnerrecords.com/to ... -petrucci/

10 האלבומים של ג'ון מיאנג לשנת 2011:
http://top2011.roadrunnerrecords.com/topten/john-myung/

nimzion,
מחיאות כפיים סוערות תוך כדי מחיית דמעה (במיוחד על סימפוני)

אגב, נימפומניה גברית נקראת סטיריאזיס.

_________________
There is a huge difference between being tolerant and tolerating intolerance" - Ayaan Hirsi Ali"

heres my take on this year.

Arch enemy - Khaos legions: i think the right word would be insane. it just gets me insane, it makes me feel like i can go right through a wall as if i was the terminator, so much raw energy, so anthemic, a shot of adrenalin right in the heart and mind of every metal fan in the world, to everyone who feels that this life is up to him and that this world needs to change. amazing musicianship and brilliant vocals, loved it and still do. my only concern after almost six months of grinding it is that they are in a safe zone musicly and financialy and i hope that the next one would be a bit more adventures otherwise we will have a problem of decay. this is the crcendo to what they do best and it should not be done again in the next time. that being said, i saw them live this year for the first time and again in less then a month from now and they are so powerful. perfect.

machine head - locust: the cherry on the sick thrash metal cake that is the blackening but just to short. too damn short!!! other then that, sick as shit.

symphony x - powerful album but also a corrosion of theyre musicianship. feels like to much of a focus on trying to get it right and getting people hooked and after a lot of listens it has great anthems but im missing the porg side, not enough of that. that said, russel allen is the next ronnie james dio, the perfect vocalist. james labrie and jorn have nothing on him.

iced earth - the best since "the dark saga", great addition with stew(ie) black on vocals, just good old catchy heavy metal as it should be, takes me back to simpler times. utterly loved it.

opeth - had no idea what to expect but i love listening to it. took me a while to realy get it but it's a great journey from the first listening up to now. it just is an opeth album and that all i need, for them to be themslevs.

devin townsend- another busy year for the canadian hippie with two massive albums that bring out the duality in his mind and it's a crazy ride as it should be. ghost is brethtakingly beautiful and deconstruction is just this inasne weird stupid crazy musical tower of babel that has you standing there with your jaw on the floor, not being able to figure it our six months later. that is the man they call devin townsend.
anyway i got to meet the alien for a minute, the man is fucking radient, like he's working at a nuclear plant of something, he is just as ugly, bald and amazing as a buddah would be. i love this man so much and i hope he never grows tired of this and i'm looking forward to epicloud and i hope he will come up with a way to make ziltoid work again for himself so it can happen some day.

mayan - one of the coolest things this year, big brutal, lovley at times, death metal work of art from the dutch mastermind mark jensen. he is the perfect example of the fact the a musician is what he eats and he makes the most insane deadly mix of brutality and well... pop music.
it's all about his vision and he gets that shit done right.

athiest - jupiterrrrrrrrrrrrrrrrrrrrrrrrrrrrrrrrr. loved ittttttttttttttttttttttttttttttttttt.

mastodon - how the hell do those guys keep getting it done so righti have no idea. maybe it's the crack cocaine, i dont know but they are just the lil' john of metal, so organic, just a bubbling mixture of stoner and prog that is never the same, every song is like a snow flake, no two are alike and each one is just steals your heart and balls. the hunter blew my mind.

dream theater- 3rd dissapointment in a raw and the hardest one after a change that was promised to come amd failed to show up. formulatic, pridctable, they just needs a hard kick in the nuts to get rebooted and reinvented. sorry to everyone who loved it and safeguards them but i love them and the live shows are the only thing i have left to wait for. cutting portnoy was the right decision with the way things were going but they seemed to have given up on ambition too. i think they need to rediscover the reason for making music and just blow our minds again even if it means having people who need the forumla let down a little. they need to stop being dream theater so damn hard and just do something unpredictable.

nightwish - here is the one thing i was waiting for all year long and he'd no idea about. not reivnveted but reimagined, bigger, balder and working in sensationaly beautiful way despite of hardships and trouble that always came with the sheer size of theyre success and the fact that they are bigger then everything else that spawned in the last 15 years in the true metal community. yes here i said it, they are true as hell.
last album was them finding out what works for them again with changes that came and this one is getting it right again and it's the best one possible, a righteous proof that the it was not about the singer or looks but about the vision, that it's the most importent and strongest part of the exceptional success that they have had in the last decade.
from the music box that plays about to the spoken words that the album ends with, it's a colmination of the creative procces, the expirence that was gained through the body of work... it's just strong and touches you where the inner child is and the sheer size of it does not change the fact that its and honest work of art, the idea just shots right through it and keeps you focused. the band has been retooled to work with a different singer and to make up for that fact that she is not the first thing that stands out by using here correctly and just playing harder and better, utilising new ideas, more folk, more progressive concepts and still keeping it all wrapped under the same bow that has held it together for the last 15 years and kept it standing out in the crowd in the face of many copy cats that fell flet while they were only getting stronger.
to me imagaenirium started out sounding used and fake but from the first listening it proved to be where the heart of the band is. the music is just maginfienct and ture to the bands nature no matter how big it gets and it gets very very big as it goes. one of the most intresting things to me about it is how the lack of heavy songs at first glance is a strong spot for it beacuse it ables the ideas to go more smoothly, keeping it about feelings and less about being catchy, a problem that i think excisted in dark passion play. this one is just balls out artistic and magical.
storytime and i want my tears back are just so much fun while turn loose the marmids is probably the best balled since sleeping sun (everdream has it's respect kept safely dont worry) while ghost river, scartale and the crow the owl and the dove are keeping it different, being very strange and engaging, showing off how strong anette's voice can be, especially in scartale where she rules over the music sounding like a little crackpot elf running around talking about cooking little kids and eating them and what not and keeping it all intresting and just pretty to listen to.
around a 100 people played in this album all togehter i think and they came out sounding like a tight fitting unit, displaying the evolution proccess the band he'd gone through since 2001 from power metal to a combo of symphonic and even folk metal that works beautifuly. somehow this whole potential mess of an album comes out so coherent and beautiful as no other band can accomplish and i think that in the face of what has happend in the last five years, this is one of the biggest victories a band has had for theyre music and belief. just comes to show you that you should always be true to your self and your love will reward you, no matter the troubles that awaits on the road ahead. this is the best album i've heard this year and the biggest victory for nightwish over the haters.

my hopes for next year are that epica will come out with something as good as the last two while keeping it fresh and not grinding the style that they made too much. i'm hoping for epicloud to be as devin promised. hope the new lamb of god is the killer im waiting for and for more beautiful music to just happen and fall on us. not dying in a flaming apocalypse would also be nice.
have a good year everyone.

_________________
Sent from my Mjolnir Mark VII Powered Assault Armor

סקירה ארוכה אך מעניינת מתן . מסכים איתך לגבי Arch Enemy , בהחלט אלבום שקרוב לשלמות (ולא מגיע ל Doomsday Machine ) . מה שמצחיק הוא שלא סבלתי אותו בהתחלה , וקצת היה קשה לי העובדה שאני מתקטן בכמה שנים ונדמה לי שחזרתי לימי הנעורים . הרגשתי כמו מטאל Fanboy כששמעתי את זה . אבל למדתי להנות מהאלבום הזה . אני לא הייתי רוצה לקבל עוד אלבום כזה קליל , אלא משהו יותר כמו Doomsday Machine , הרבה ריפים קטלניים של אמוט , משהו בנוסחא הזו היה כל כך טוב וכל כך במקום .
האפוקליפסה שאתה מדבר עליה נמצאת כבר בתוך האוזניים שלי כבר כמה שנים , וזו הסיבה למה השנה הזאת הייתה מוצלחת כל כך .

_________________
http://rateyourmusic.com/list/Annwn/com ... ut_of_hell
http://rateyourmusic.com/list/Annwn/mus ... the_grave/ -
http://www.last.fm/user/Ozeri

I agree Matan about Dream Theater
I really need to listen to the new Nightwish. Somehow without any real reason they fell off my radar even though they were one of my favorite metal bands. I'm glad to see they are back with a bang

_________________

האלבום החדש של נייטוויש גרוע, נקודה.

תוחזר טאריה לאלתר זה כנראה כבר לא יקרה

שמוליק, רוב הסיכויים הם שפטרוצ'י ירד על הברכיים ויבקש סליחה ממייק פורטנוי לפני שהאישה הזאת תועסק שוב מסיבה הזויה כלשהי. אין סיבה שהיא תחזור, היא לא תחזור, היא ובעלה הפכו לוירוס בתוך המערכת וטוב שהיא פוטרה. שורה תחתונה בנייטויש דברים נעשים כי תומס הלופינאן מחליט לעשות אותם ואני לא חושב שהוא מזוכיסט כזה גדול שהוא צריך להרוס את מה שעובד מעולה. אחרי שהוא חתך לה את הכבל הוא החליט שיש ללהקה הזאת סיבה להתקיים, הוא התבונן פנימה ומצא סיבה לכתוב שוב, מצא מוזה חדשה ומצא קול חדש לכתוב לו ואני מצטער להודיע לכם שהלהקה הזאת חזקה יותר מאי פעם ושלמה יותר מאי פעם, הם ניגבו את הרצפה עם כל הדיבורים שמסביב וזה האלבום הכי טוב שהם הוציאו עד היום, יצירה אמנותית כנה ישר מתוך הנשמה של הכותב.

אם אתם רוצים לשמוע פאוור מטאל נטו עם קול גדול יש לכם להקות חיקוי כמו ambrien dawn ו-edenbridge עם הסולנית שלהם והגבות המוזרות שלה, כאלה לא חסר אבל אף אחד מהם לא מגיע לקרסוליים של הדבר האמיתי.

_________________
Sent from my Mjolnir Mark VII Powered Assault Armor

לנייטוויש אין זכות להתקיים בלי טאריה, הבאסטה הייתה צריכה להיסגר אחרי Century Child. לשמחתי ראיתי אותם לייב בשיא, עכשיו הם ממש לא מעניינים ולהגיד שזה האלבום הכי טוב שלהם זה פשוט מצחיק, מה עם Wishmaster?!

מה עם ווישמאסטר?... אלבום פאוור מטאל מגניב שגרם להמון ילדים לנסות לחקות אותו, זו החשיבות האמיתית שלו, הוא יצר היסטריה.
אמרתי את זה, אני לא חוזר על זה פעם שלישית כי אני לא אוהב סיסמאות, האלבום החדש הוא החבילה הכי קוהרנטית והכי מוצלחת שלהם כי היא שואבת מכל הניסיון שלהם כלהקה והאמת הוא פשוט הכי מגוון ומעניין ויש בו סולנית אדירה שעושה עבודה שתיזכר לטובה למשך המון זמן כי בעזרת הולפינאן היא הצליחה לעשות את מה שאמרו שהיא לא תעשה והיא השכיחה את הקודמת. אתה חושב שהם לא צריכים להתקיים יותר? אני אומר לך שאתה טועה טעות מרה והאלבום הזה מוכיח את זה, הוא הוכחה ניצחת שהם הרוויחו את זכות הקיום שלהם מחדש בעולם הזה. לא מאמין לי? תקרא את הביקורות, הן כולן יגידו לך את אותו הדבר.
בוא נהיה אמיתיים, אם אתה רוצה את מה שהם היו ב99 או 2001 אז לא אל תבזבז לעצמך את הזמן אבל המסקנה הזאת שזה הכל אישה אחת שלא כתבה תו אחד אי פעם בשביל הלהקה... jaded at best.

_________________
Sent from my Mjolnir Mark VII Powered Assault Armor

אז אמרת ואני אמרתי שזה אלבום גרוע, אנט לא מתקרבת לקרסוליים של טאריה והמוסיקה מגוחכת (להגיד שהיא משכיחה את טאריה זה עוד יותר מגוחך). אתה יכול להמשיך להתפלסף ,להצדיק ולשבח את האלבום. הנקודה שנייטוויש לא מעניינים, הם איבדו את הייחודיות שלהם ולכן הם כבר לא רלוונטיים מבחינתי ומבחינת הרבה אנשים.

_________________
Sent from my Mjolnir Mark VII Powered Assault Armor