על ידי liordavidlior » ו' יולי 03, 2009 8:30 pm
yyzboy1928 כתב:יש להם את זה שיצא אחרי היצירת הפאר הטראשמטאלית שאתה דיברת עליה. קאונדאון טו אקסזקיושן, יות'נמנזיה.
אבל פיס סלס בוט הוז ביינג, זה שלפני ראסט אין פיס, אלבום ענק, והוא בלי מרטי
. אולד סקול טראש מטאל
ג'יימי, רשמית שברת את השיא לג'יבריש בהודעה אחת, היית כותב הכל באנגלית וזהו
מרטי השתתף באלבומים הבאים:
RIP שאתה מכיר
Countdown to Extinction, שהוא אלבום אדיר עם סאונד מצויין, בתוכו כמה המנוני מטאל.
Youthanasia לדעתי (ולדעת רבים) האלבום השני הטוב ביותר של הלהקה. ממש לא טראשי כמו RIP, אבל איכותי מאוד, עם סאונד מדהים.
אלה שלושת האלבומים הכי טובים שהלהקה הזו הוציאה אי פעם, לפני שאתה שומע אחרים תחרוש עליהם. ועוד עם מרטי:
Hidden Treasure שווה שמיעה ולו רק בשביל 99 Ways To Die, שיר מטורף (וקליפ נחמד).
Cryptic Writing, שהוא אלבום טוב מאוד לדעתי (יותר מHidden, בטוח), אבל ממשיך עם מגמת Youthanasia וחסר טראש כמעט לחלוטין. שינוי פנים של הלהקה, תחילתו של עידן גרוע וירידה משמעותית. שוב - אלבום מצויין לדעתי בכל זאת.
אל תתקבע אבל על מרטי, כמו שג'יימי אמר, האלבומים הקודמים לRIP מצויינים, טראשיים וכסחיסטיים בפני עצמם:
Killing Is My Business אלבום טראש קלאסי ומהיר ברמות של סלייר. עצבני, כועס, מטורף. דייב על ספידים שלקחו ספידים בעצמם.
Peace Sells But Who's Buying היצירה הטרום-מרטית הכי טובה של הלהקה ללא ספק, אחד האלומים הכי טובים שהוציאו.
So Far So Good So What החלש מבין השלושה, די שכוח. אני אישית מאוד אוהב.
[quote="yyzboy1928"]יש להם את זה שיצא אחרי היצירת הפאר הטראשמטאלית שאתה דיברת עליה. קאונדאון טו אקסזקיושן, יות'נמנזיה.
אבל פיס סלס בוט הוז ביינג, זה שלפני ראסט אין פיס, אלבום ענק, והוא בלי מרטי :D . אולד סקול טראש מטאל :D[/quote]
ג'יימי, רשמית שברת את השיא לג'יבריש בהודעה אחת, היית כותב הכל באנגלית וזהו :haha:
מרטי השתתף באלבומים הבאים:
RIP שאתה מכיר
Countdown to Extinction, שהוא אלבום אדיר עם סאונד מצויין, בתוכו כמה המנוני מטאל.
Youthanasia לדעתי (ולדעת רבים) האלבום השני הטוב ביותר של הלהקה. ממש לא טראשי כמו RIP, אבל איכותי מאוד, עם סאונד מדהים.
אלה שלושת האלבומים הכי טובים שהלהקה הזו הוציאה אי פעם, לפני שאתה שומע אחרים תחרוש עליהם. ועוד עם מרטי:
Hidden Treasure שווה שמיעה ולו רק בשביל 99 Ways To Die, שיר מטורף (וקליפ נחמד).
Cryptic Writing, שהוא אלבום טוב מאוד לדעתי (יותר מHidden, בטוח), אבל ממשיך עם מגמת Youthanasia וחסר טראש כמעט לחלוטין. שינוי פנים של הלהקה, תחילתו של עידן גרוע וירידה משמעותית. שוב - אלבום מצויין לדעתי בכל זאת.
אל תתקבע אבל על מרטי, כמו שג'יימי אמר, האלבומים הקודמים לRIP מצויינים, טראשיים וכסחיסטיים בפני עצמם:
Killing Is My Business אלבום טראש קלאסי ומהיר ברמות של סלייר. עצבני, כועס, מטורף. דייב על ספידים שלקחו ספידים בעצמם.
Peace Sells But Who's Buying היצירה הטרום-מרטית הכי טובה של הלהקה ללא ספק, אחד האלומים הכי טובים שהוציאו.
So Far So Good So What החלש מבין השלושה, די שכוח. אני אישית מאוד אוהב.