על ידי Matan Edri » ד' יולי 15, 2009 7:02 pm
קשה לי להבין למה הרבה אנשים לא מתחברים לאלבום הזה.
אלבום מעולה, עם הרבה יצירתיות מוזיקלית, המיטב מבית היותר של פטרוצ'י, מיאנג ושות', עם הרבה מסובכות מוזיקלית של מקצבים משתנים.
הסולואים בו גם מאוד מגוונים, גם מציגים המון טכניקה, אבל גם הרבה מאוד מלודיה יחד עם זאת וורסטיליות בסאונד, עם שימוש מעולה בסולמות מינור-הרמוניים בכמה וכמה שירים.
אז דומיניצי'י לא שר כמו לברי, אני עדיין מעדיף את האלבום איך שהוא, ולא נראה לי שאם הייתי שומע אותו עכשיו עם לברי בהקלטה מחודשת בגרסת אולפן הייתי אוהב אותו יותר
גם הסאונד לא כזה מזוויע לדעתי. נכון הם גם לא כזה טוב, ולעומת I&W והשאר שבאו אחריו הוא נופל בהרבה, אבל זאת תוצאה של מאסטרינג חובבני של אולפן ההקלטות, וכן יש השפעה גם לציוד שעליו ניגנו (שמים לב בצורה מאוד ברורה למעבר של פטרוצ'י מה B.c Rich ל Ibanez ב I&W).
אבל שוב, לדעתי זה חלק מהדברים שעושים את האלבום מיוחד.
לגבי השיר, פתיחה מפוצצת לאלבום מפוצץ. המון שינוי קצב מגניבים, השימוש בהקלטות/ציטוטים מכל מיני תכניות טלוויזיה וסרטים נראה פה לראשונה והופך להיות מוטיב חוזר בהרבה אלבומים של דרים בתקופה הזו, ועם סולו מפוצץ ומאוד מגוון (מה שאנשים אחרים קראו מפוזר), עושה שימוש טוב גם בהרבה טכניקות וגם בשינוי סולמות וסוגי סולמות כמו המינור-הרמוני שדיברצי עליו קודם.
הליריקה בשיר יפה לדעתי, עם שימוש בדימויים מוזרים כאלו כדי להביע דעה מחאתית קצת, בדומה ל Status Seeker.
לסיכום שיר מעולה.
אני אישית שמעתי את האלבום הזה בין הראשונים בכלל ששמעתי מדרים, אחרי אימג'ס, והוא היה נשמע לי נהדר, ובשבילי גרם לראיה של אימג'ס כמעיין המשך ישיר של ההתפתחות המוזיקלית של הלהקה בין שני האלבומים. אולי בגלל שאנשים שמעו אותו אחרי אלבומים יותר חדשים של הלהקה אז הוא לא נשמע להם טוב, למרות שלדעתי גם אם הייתי שומע אותו אחרי סינס עדיין הייתי חושב עליו באותה הצורה.
קשה לי להבין למה הרבה אנשים לא מתחברים לאלבום הזה.
אלבום מעולה, עם הרבה יצירתיות מוזיקלית, המיטב מבית היותר של פטרוצ'י, מיאנג ושות', עם הרבה מסובכות מוזיקלית של מקצבים משתנים.
הסולואים בו גם מאוד מגוונים, גם מציגים המון טכניקה, אבל גם הרבה מאוד מלודיה יחד עם זאת וורסטיליות בסאונד, עם שימוש מעולה בסולמות מינור-הרמוניים בכמה וכמה שירים.
אז דומיניצי'י לא שר כמו לברי, אני עדיין מעדיף את האלבום איך שהוא, ולא נראה לי שאם הייתי שומע אותו עכשיו עם לברי בהקלטה מחודשת בגרסת אולפן הייתי אוהב אותו יותר
גם הסאונד לא כזה מזוויע לדעתי. נכון הם גם לא כזה טוב, ולעומת I&W והשאר שבאו אחריו הוא נופל בהרבה, אבל זאת תוצאה של מאסטרינג חובבני של אולפן ההקלטות, וכן יש השפעה גם לציוד שעליו ניגנו (שמים לב בצורה מאוד ברורה למעבר של פטרוצ'י מה B.c Rich ל Ibanez ב I&W).
אבל שוב, לדעתי זה חלק מהדברים שעושים את האלבום מיוחד.
לגבי השיר, פתיחה מפוצצת לאלבום מפוצץ. המון שינוי קצב מגניבים, השימוש בהקלטות/ציטוטים מכל מיני תכניות טלוויזיה וסרטים נראה פה לראשונה והופך להיות מוטיב חוזר בהרבה אלבומים של דרים בתקופה הזו, ועם סולו מפוצץ ומאוד מגוון (מה שאנשים אחרים קראו מפוזר), עושה שימוש טוב גם בהרבה טכניקות וגם בשינוי סולמות וסוגי סולמות כמו המינור-הרמוני שדיברצי עליו קודם.
הליריקה בשיר יפה לדעתי, עם שימוש בדימויים מוזרים כאלו כדי להביע דעה מחאתית קצת, בדומה ל Status Seeker.
לסיכום שיר מעולה.
אני אישית שמעתי את האלבום הזה בין הראשונים בכלל ששמעתי מדרים, אחרי אימג'ס, והוא היה נשמע לי נהדר, ובשבילי גרם לראיה של אימג'ס כמעיין המשך ישיר של ההתפתחות המוזיקלית של הלהקה בין שני האלבומים. אולי בגלל שאנשים שמעו אותו אחרי אלבומים יותר חדשים של הלהקה אז הוא לא נשמע להם טוב, למרות שלדעתי גם אם הייתי שומע אותו אחרי סינס עדיין הייתי חושב עליו באותה הצורה.