על ידי darthsate » ב' מרץ 03, 2008 11:50 am
One thing at a time fellas.... זה דיון על האלבום או על השיר? יאללה, נלך על שניהם:
האלבום הזה, הגיע אחרי יצירת המופת ACOS וכמובן אחרי AWAKE עטור השבחים. האלבום הזה יצא קצת לפני הגיוס שלי, וכמוהו, השאיר לי טעם מר בפה. היו לי כ"כ הרבה ציפיות מהאלבום הזה, כבר דימיינתי איך אני אעביר איתו את הטירונות, נהנה על כל רגע ורגע מחדש ולצערי נחלתי אכזבה גדולה. אינטרנט אמנם היה, אבל לא הייתי מעורה יותר מדי בקורות הלהקה והייתי בטוח שזו ההתמסחרות הגדולה שבאה ושטפה גם את אי השפיות הקטן הזה. ומהסיבה הזו בדיוק, לא סבלתי את האלבום הזה ולא הייתי מוכן לשמוע אותו, פשוט הנחתי אותו בצד אחרי כמה שמיעות ולא חזרתי אליו להרבה זמן. בשמיעה מחודשת, בלי כל הדעות הקדומות שכבר הספקתי לפתח אליו, האלבום באמת לא כ"כ רע, אבל התחושה הזו, של איזה מעצור שהולבש על הגיטרות והתופים, הפשטות בלחנים, הסאונד המזעזע והשתלטני של הקלידים וכל המיקסוס נוסח הBSB, כל זה עדיין הפריע מאוד ובאמת שניסיתי אבל לא יכולתי להנות מהאלבום הזה. היתה תחושה של Pink Floyd חוצים את המפתן אל סוף שנות ה-90 בדשדושים פסחים שעצבנה אותי כל פעם מחדש. מה שכן, זה הוביל אותי להתחיל לחפש עליהם קצת מידע ברשת והעובדה שהם לא אהבו את התוצר הסופי נתנה לי קצת תקווה.
השיר הזה ספציפית, היה יכול להשמע הרבה יותר טוב, אם היו עושים עיבוד מחודש לגיטרה ולקלידים. וגם התופים נשמעים קצת חסרי השראה ופשוטים באופן יחסי. מיונג, בניגוד גמור לשאר החבורה פה, עושה את אחד התפקידים היותר מעניינים שלו, אם כי גם פה יש תחושה של איזה מעצור שחוסם אותו מלהמשיך לכיוונים אחרים. מילות השיר די קיטשיות וטיפשיות, אבל זה הדבר שהכי פחות מפריע פה.
חייב להודות אבל, שכשאני מקשיב לאלבום היום, אני לא מעביר את השיר הזה, כנראה שהבס מצליח להחזיק אותי במשך 8 דקות שלא אעביר לשיר הבא....
That's Super Spam 4 You!!!
One thing at a time fellas.... זה דיון על האלבום או על השיר? יאללה, נלך על שניהם:
האלבום הזה, הגיע אחרי יצירת המופת ACOS וכמובן אחרי AWAKE עטור השבחים. האלבום הזה יצא קצת לפני הגיוס שלי, וכמוהו, השאיר לי טעם מר בפה. היו לי כ"כ הרבה ציפיות מהאלבום הזה, כבר דימיינתי איך אני אעביר איתו את הטירונות, נהנה על כל רגע ורגע מחדש ולצערי נחלתי אכזבה גדולה. אינטרנט אמנם היה, אבל לא הייתי מעורה יותר מדי בקורות הלהקה והייתי בטוח שזו ההתמסחרות הגדולה שבאה ושטפה גם את אי השפיות הקטן הזה. ומהסיבה הזו בדיוק, לא סבלתי את האלבום הזה ולא הייתי מוכן לשמוע אותו, פשוט הנחתי אותו בצד אחרי כמה שמיעות ולא חזרתי אליו להרבה זמן. בשמיעה מחודשת, בלי כל הדעות הקדומות שכבר הספקתי לפתח אליו, האלבום באמת לא כ"כ רע, אבל התחושה הזו, של איזה מעצור שהולבש על הגיטרות והתופים, הפשטות בלחנים, הסאונד המזעזע והשתלטני של הקלידים וכל המיקסוס נוסח הBSB, כל זה עדיין הפריע מאוד ובאמת שניסיתי אבל לא יכולתי להנות מהאלבום הזה. היתה תחושה של Pink Floyd חוצים את המפתן אל סוף שנות ה-90 בדשדושים פסחים שעצבנה אותי כל פעם מחדש. מה שכן, זה הוביל אותי להתחיל לחפש עליהם קצת מידע ברשת והעובדה שהם לא אהבו את התוצר הסופי נתנה לי קצת תקווה.
השיר הזה ספציפית, היה יכול להשמע הרבה יותר טוב, אם היו עושים עיבוד מחודש לגיטרה ולקלידים. וגם התופים נשמעים קצת חסרי השראה ופשוטים באופן יחסי. מיונג, בניגוד גמור לשאר החבורה פה, עושה את אחד התפקידים היותר מעניינים שלו, אם כי גם פה יש תחושה של איזה מעצור שחוסם אותו מלהמשיך לכיוונים אחרים. מילות השיר די קיטשיות וטיפשיות, אבל זה הדבר שהכי פחות מפריע פה.
חייב להודות אבל, שכשאני מקשיב לאלבום היום, אני לא מעביר את השיר הזה, כנראה שהבס מצליח להחזיק אותי במשך 8 דקות שלא אעביר לשיר הבא.... :)
That's Super Spam 4 You!!! ;)