מחכים בכניסה

ביקורת הופעה מאת אלון בוטביניק
תמונות נוספות: http://imgur.com/a/kscRQ

המקום:
השיקגו ת'יאטר הוא מקום מיוחד. החל מהשנדליר בכניסה, ועד האקוסטיקה של ההיכל. המקום יכול להכיל 3880 איש, ולמרות שההופעה מכרה את כל הכרטיסים – הצפיפות לא הורגשה ולקנות בירה (או ללכת לשירותים) כלל אינו בעיה. בכלל, התורים בכניסה וההתנהלות של המקום כל כך נעימה, שכל ההתרגשות מתרכזת בלהקה ולא במועקה של גני התערוכה…

הכרטיסים נמכרו על פי מושבים, אין אזור עמידה ראשי כמו שאנחנו רגילים בארץ, וכתוצאה לא דוחפים או מסתירים אחד לשני בכלל. בנוסף, למרות שזה מושבים – כולם עמדו במשך כל ההופעה. ואולי מהתמונות והוידאו נראה כאילו הקהל "מת", אבל האמת ממש רחוקה מכך, כולם שם שרו, עשו הד-בנגינג, ולגמרי היו עם הלהקה.
גם אין אזור באפר בין הקהל לבמה – אז מי שהיה בשורה הראשונה קיבל לחיצות יד מלאברי ופטרוצ'י על ימין ושמאל. אני הייתי בשורה 10, שזה בערך שליש ראשון.

יד אלוהים

הלהקה:
מה כבר אפשר להגיד – הם ניגנו מצוין וחזק.
לאברי היה לגמרי עם הקהל, הריץ כמה בדיחות טובות, ונראה שהוא נהנה לשיר. קטע מצחיק היה שהוא אמר: We love what we get when we come to Chicago! וכולם הריעו בהתלהבות, ואז הוא אמר: Pizza… I meant the Pizza…, כי תכלס יש פה אחלה פיצה 
פטרוצ'י היה מלך, לא רק שניגן כמו שרק הוא יכול לנגן (ולא זייף לרגע), הוא גם הדליק את הקהל כל הזמן. היה קטע משעשע שהוא הלך "לשחק" אם הכאילו מגברים שלו, וראו עליו שהוא נקרע מצחוק תוך כדי. בכלל היה נראה שהוא בעצמו נהנה. הגיטרות החדשות שלו יפות לטעמי, והוא החליף בינהם לא מעט.

מיונג היה רובוט כרגיל, אבל היה ממש מגניב כאשר הוא ניגן את הריפים הסולואים שלו, האולם תמיד הוחשך והוא קיבל ספוטים. זה היה ממש עוצמתי.
מנג'יני חייך לאורך כל ההופעה, הסולו שלו היה קצר יחסית, אבל הוא נתן אחלה ביצועים. המערכת התופים המאסיבית שלו נשמעה מצוין.
ג'ורדון היה כרגיל – קוסם. אין משהו שאני יכול להוסיף. הסולואים שלו היו מגניבים, והיה נראה שהוא אילתר פה ושם, למרות שהרבה פעמים הוא נשמע רנדומאלי גם ככה.

פטרוצ׳י #2

ההפקה:
הסאונד – מצוין. המסך והוידאו – אדירים. בייחוד האנימציה של Enigma Machine.
הפתיחה, שהייתה בול על הדקה, הייתה עם אנימציה של כל האלבומים לפי הסדר, עם גרסה נטולת גיטרה ותופים של False Awakening Suite היתה מרשימה והרימה מיד The Enemy Inside.
במהלך ההפסקה (כן היתה הפסקה, זאת הופעה של 3 שעות) הם הקרינו קליפים של מעריצים. חלק מהקליפים היו קאברים, אבל החלק היותר מגניב היו הקליפים שצוחקים עליהם. לדוגמא הקליפ שמדובבים את פטרוצ'י עם קול של Overlord. בנוסף האודישים המצחיקים של Solstice Coil הוקרן גם. לא רק שזה אחלה פירגון, זה גם מראה על הומור עצמי.

פטרוצ׳י ברגע של הומור

הסאונד:
היה אחלה. שמעו את הגיטרה של פטרוצ'י מצורה נקיה מאוד. הקלידים לא בלטו יותר מדי והיו בדיוק בבאלנס המושלם, התופים היו קצת גבוהים מדי בMid-High, אבל לא נורא. הבס של מיונג היה יכול להיות חזק יותר, אבל שמעו אותו מתי שהיה צריך. לאברי היה קצת נמוך ודחוס, אבל אני חושב שזה היה לטובה כי למרות שהוא שר מצוין – הוא כבר לא צעיר וזה לא אולפן הקלטות.

קטע אנימציה מההופעה

הסט-ליסט:
http://www.setlist.fm/setlist/dream-theater/2014/chicago-theatre-chicago-il-7bc24e3c.html
הם ניגנו את רוב האלבום החדש (שאני מאוד אוהב), זה היה מצוין לטעמי. הם גם ניגנו את כל החצי השני של Awake וזה היה פשוט מדהים, בייחוד Lie ו-Scarred.
בנוסף, היה ממש נחמש לשמוע את Trial of Tears בגרסה עם פתיחה מאוד מאולתרת, פטרוצ'י נתן את הנשמה שם. האנקור עם 4 שירים מ-Scenes היה מגניב ולסיים עם Finally Free זה פשט מצוין.
ה-Enigma Machine היה מבחינתי אחד הרגעים היותר טובים, בייחוד בגלל שאני ממש אוהב את השיר הזה והאנימציה שהשלימה אותו.
ה-Dance of Eternity היה גם מצוין!

וידאו מההופעה: