1. אוברטורה

אינסטרומנטאלי

---

2. בפני התרסקות

היא לא יכולה להפסיק מלכת
היא לעולם לא הרגישה כ"כ חיה
מחשבותיה מתחרות
מכוונות על הילוך גבוהה

זה מצריך אותה ללכת אל הכפר
זאת היא יודעת כאמת
הם מצפים לה שם
ויש עבודה בפניה

תכונות הסצנה: מלאת חיים ובעלת מקצב ולחן חזקים.
הנערה היא הראשונה מתוך ששת המעלות והיא סובלת ממאניה-דפרסיה, כנראה מהסוג השני של המחלה "דיפרסיה דו-קוטבית" (שמכילה תקופת דיכאון אחת או יותר ולפחות תקופה היפומאטית אחת). למרות זאת, ישנה אשליה של הסימפטום בוא החולים מרגישים מסופקים במקרים מסויימים, ויכול להיות לפעמים מאוד מהנה, אבל אם לא היא יכולה להיות קטסטרופאלית ומכאן נכתב – "זה מצריך אותה ללכת אל הכפר, זאת היא יודעת כאמת".

הוא בקושי עומד בקצב
זה חסר טעם לנסות
כשהוא מחכך את עיניו הצורבות
הוא אומר שהוא מעולם לא ראה אותה מגיעה למצב רע כמו זה

אפילו שהיא נראתה כ"כ מרוממת
הוא יודע שהיא לא יכולה לעוף
וכשהיא תיפול מהשמיים
הוא יהיה שם לתופסה

מישהו (כנראה אביה), זיהה שהיא דו-קוטבית ויודע שאחרי ההתפרצות הזו תבוא הנפילה החדה (=ההתרסקות). אם ממעיטים בערכה של הדו-קוטביות, היא נעשת יותר ויותר נוראית ומכאן נכתב – "הוא אומר שהוא מעולם לא ראה אותה מגיעה למצב רע כמו זה". בנוסף, העיניים הצורבות (והאדומות) כנראה מתייחסות לחוסר שינה ואנשים בעלי הפרעה נוטים לא לישון הרבה מעבר ל- 3 שעות בזמן ההיפומאניה (= מצב של התרגשות קיצונית שעדיין אינו מוגדר כמאניה).

היא גדלה בעיירה מערבית קטנה
על-ידי אבא אוהב, מקסים וקצת חריג
היא שובחה כנערה המושלמת
וכולם זקפו לגדולתה

והיא ניסתה כל יום
עם דחף חסר סוף
כדי להשיג ציונים טובים
ואז יום אחד
היא התעוררה לגלות
הנערה המושלמת
איבדה את שפיותה

והיא נופלת! – דיכאון עמוק עומד לפניה!

לפעמים בקושי עושה הפסקה
עכשיו היא מעבירה את הימים בשינה

שוב מתייחס אל נושא השינה.
במקרים מסויימים של דיכאון כבד החולים סובלים מנדודי שינה מסיביים, לאור העובדה שחלק מהחולים סובלים מהתופעה ההפוכה – שינת יתר וללא ספק, במקרה זה מדובר בשינת יתר…

היא בקושי עומדת בקצב
זה חסר טעם לנסות
כל שהיא רוצה הוא לבכות
אף אחד לא ידע שהיא הייתה כל-כך עצובה

כי אפילו שהיא הגיע כל-כך גבוה
והיא חושבת שהיא יכולה לעוף
היא תיפול מהשמיים

כאן היא מתדרדרת הישר מהיפר-אקטיביות לחוסר התלהבות בנוגע לכל דבר!
אי-מציאת הנאה בכל דבר והחשבת פחות או יותר כל דבר לחסר ערך,פשוט חסר טעם לנסות…
"אף אחד לא ידעה שהיא הייתה כל-כך עצובה" – היא שורה שממחישה מעולה את ההסבר, היא מדגימה את החלק במחלה שמגיעה אחרי תקופת "ההתפרצות" (=מאניק-דיפרסיה).

אך בפני האומללות
היא מצאה תקווה
מרגישה יותר טוב
היא העבירה
את הדיכאון הזה

סוף פתאומי…

למרבה יתרונה
היא חידשה את המקצב המטורף
כוח חסר גבול
שעות אמצע ליל
היא נהנתה מהמרוץ

"איך שגלגל מסתובב" – והסיפור חוזר על עצמו שוב…
שוב הפעם, ההיפונומיה גובה את מחירה, וההנאה המסוכנת מודגמת שוב: " היא נהנתה מהמרוץ" – שורה זו היא למעשה הרמז. שתי השורות הסמויות שבבית הזה, הן דיי בקלות ניתנות להבנה כאשר קוראים טוב – " כוח חסר גבול" – את הרצון לעשות הכל מהכל ואני יכול להניח שהכוונה ב-" שעות אמצע ליל" – היא התייחסות לדפוסי השנה של המחלה.

---

3. מלחמה בתוך ראשי

ממטרי נפץ
הראה לפחדנים
לא באנו לשם כדי להתרברב

דרך חום מתיש
והרס שכלי
ניצחון צבאי נכבש על אדמה תמימה

הפרעה פוסט-טראומטית, מתברר כמה 'מעלה 2' סבלה ממנה.
זהו אבחון קלאסי אצל הרבה מחיילים שלחמו בויטנאם אשר התנהגו כמו פצצת זמן. בדר"כ תוקף רק כעבור 3 חודשים או יותר לאחר האירוע. אני מעריך שבמקרה זה מדובר בפלאש-בק.

שומע קולות ממרחק רב
אומר דברים שמעולם לא נאמרו
רואה צללים באור היום
מנהל מלחמה בתוך ראשי

"שומע קולות מרחוק מאוד" – מתייחס לפלאש-בק. כמובן שעכשיו הוא כבר חזר מויאטנאם (למעשה מהמלחמה) לפחות כך אני מעריך – שמדובר אכן בדמות שחזרה מויטנאם והפלאש-בקים הם פלאש-בקים של פקודות ששמע/קיבל.

"אומר דברים שמעולם לא נאמרו…" – אני לא ממש יכול להצביע על ההגדרה או ההסבר המדויקים לחלק הזה, אבל אני נותן לעצמי להניח שכאן החייל (למעשה חייל לשעבר) נלחם עם עצמו כתגובה לפלאש-בקים ויוצר ביקורת לא רלוונטית למה שקרה סביבו באותו רגע נתון.

"רואה צללים באור היום" – יהיו שוב הפלאש-בקים רק שהפעם קצת יותר מעורפלים ולא מובנים. המילה "צללים" עושה את הדברים קצת יותר מופשטים או לא מוחשיים כך שקשה לדעת לגמרי מה הכוונה.

"מנהל מלחמה בתוך ראשי" – השורה הזאת היא כמובן מדברת על הרושם שהוא נמצא תחתיו שהוא כביכול עדיין נמצא במלחמה.

שנים על גבי שנים של-
שפיכת דמים ולוחמה
משימתנו הייתה רק להיכנס ולהרוג

חופשה בחינם
של עצי דקל ופגזי רסס
סוחר בתמימות תמורת גיהינום פסיכוטי תמידי

הוא שנא את ויטנאם (יש שם עצי דקל, נכון?) ואת איך שזה משבש לו את השכל עד כדי שהוא מגיע למצב שהוא מרגיש חשוך מרפא, הוא מרגיש פצוע ופגוע, כנראה.

שומע קולות ממרחק רב
אומר דברים שמעולם לא נאמרו
רואה צללים באור היום
מנהל מלחמה בתוך ראשי

מרגיש שזרים בוהים בדרכי
קורא מחשבות שמעולם לא נקראו
טועם סכנה בכל מילה שאני אומר
מנהל מלחמה בתוך ראשי

החלק הראשון הוא הפזמון הראשון שוב.
לשורה – "מרגיש שזרים בוהים בדרכי" יכולות להיות שתי משמעויות: או ש- 'מעלה 2' עשה משהו יחסית מוזר ואנשים תוהים מה לעזאזל לא בסדר איתו, או שהיא יכולה להתייחס להימנעות/התחמקות שמגיעה כאשר לוקים בהפרעה פוסט-טראומטית — אנשים אלו יכולים להיות עוזרים לחברים ולמשפחה שלהם, ואז לנתק עימם קשר ולהעמיד פנים שהם לא מכירים אותם.

"קורא מחשבות שמעולם לא נקראו" היא שורה יחסית מאוד מוזרה, שאני לא יכול ב100% להיות ודאי לכוונה שלה. אני אסיק ממנה שהיא כנראה מתייחסת אל העובדה שהוא מרגיש שהמלחמה הפנימית בתוכו משתלטת עליו וזה כמו שהוא קורא מחשבות של אדם אחר כאשר למעשה זה הוא עצמו באותו רגע.

"טועם סכנה בכל מילה שאני אומר" – הכוונה בשורה זאת היא שהוא מרגיש שהוא עדיין שם (במלחמה), מפחד שמשהו עלול לקרות.

---

4. הניסוי שבלבל את כולם

עומד בחשכה
מחכה לאור
הריח של אדרנלין טהור
בוער בתוך הליל

הבזקים מעוורים אקראיים
מכוונים על הבמה
סרט מבוא מתחיל להתגלגל
מצית זעם קולי

אני הכי פחות אוהב את הליריקה של הרצועה הזאת.
נראה כאילו הליריקה פחות עמוקה משאר הרצועות בשיר. יכול להיות שאני לגמרי טועה, אבל נראה כאילו ל- 'מעלה 3' יש בעיה חמורה והמבדקים לבעיה גרמו רק להחמרתה. כמובן שהכותרת "הניסוי שבלבל את כולם" רומז על כך שמדובר על משהו שלא מוכר לעולם המדע. אני לא יתפלא אם מדובר בסוג מסויים של התמוטטות עצבים.

'מעלה 3' ניראת כמו מישהו שחושב שהוא מוסיקאי… ארבע השורות הראשונות הם התיאור של "המופע".
"עומד בחשיכה" רומז על כך שאורות כלשהם הולכים להופיע (במסגרת של הופעה, כנראה?).
"הבזקים מעוורים אקראיים" – הכוונה בשורה הזאת היא שכשהאורות הופיעו, הכל ניראה מבולבל, כעוס, כמעט סוריאליסטי – הזוי (אולי פלאשים של מצלמות בנוסף להכל). השימוש במילה "במה", שהיא עוד דוגמא לכך שכנראה מדובר בהופעה כלשהי, ו- "זעם קולי" מקושרים יחדיו כך שלא מדובר בוודאות על בעיה קטנה, והמילה "קולי" עצמה מרמזת על כך שמדובר במוסיקאי, או מישהו שחושב שהוא מוסיקאי.

עדיין הם מחזיקים אותי בין הקירות החלולים האלו
מקווים למצוא בתוכי
את התשובות לניסוי שבלבל את כולם

"הבחור הוא פשוט משוגע
סובל מהזיות
אנו חושבים בכנות שאולי
הוא יזדקק לשיקום (-הכוונה למוסד שיקומי)
הוא חיי בעולם בדיוני
ובאמת אולי תועיל לו עזרה
יש לנו בדיוק את המקום לתקן אותו
להציל אותו מפני עצמו"

בעע, אני הולך לנתח את כל החלק הגדול הזה (נאמר בציניות כמובן). כמו שאמרתי, אני באמת לא יכול להתעמק יותר מידי בתוך הרצועה הזאת וכל השורות האלה באופן די חד משמעי מספרות על כך שהוא נזקק לטיפול בבית חולים מסוג כלשהו.

זוחל בחשיכה
מחפש אחר האור
ריח הזיעה והחרא המעופשים
זורמים בתוך הלילה

בדיקות שתן אקראיות
גלולות אדומות, ורודות וכחולות
יעוץ ותרפיה
לא מפיקים אף רמז

מומחש כאן שכנראה הוא נמצא מוחזק במקום שהוא שונא וזה לא מסייע לו בכלל. מתחילים אינספור בדיקות ומבדקים עליו ולגמרי מפספסים את המטרה.

עדיין הם מחזיקים אותי בין הקירות החלולים האלו
מקווים למצוא בתוכי
את התשובות לניסוי שבלבל את כולם

"נראה שאנו לא מצליחים למצוא את התשובות
הוא נראה כמו מקרה נקי לחלוטין
אנחנו לא יכולים לתת לו סתם לשהות כאן
ולעשות את כל העבודה הזאת לשווא

למה שלא ננסה תיפול חשמלי
זה באמת יכול לעזור
יש לנו את הכלים לתקן אותו
להציל אותו מפני עצמו"

המומחים האלה (כביכול) היו כ"כ בטוחים וסמוכים בהרשעה שלהם פתאום מגלים שהבעיה של הבחור היא לא בדיוק מה שהם חשבו מלכתחילה. השורה – " למה שלא ננסה תיפול חשמלי" משתמשת בהומור מאוד שחור כתיאור של כמה שהמתודות לטיפול בבעיה הינם כ"כ מחמירות ומכאיבות בייחוד כשהם לא יודעים במה לעזאזל מדובר בכלל.

---

5. נשיקת לילה טוב

נשיקת לילה טוב בכתונת לילותיך
לבנדר במיתתך
כ"כ תמימה כשאת נשכבת
חלומות מתוקים שרצים בראשך

הרצועה הזאת לא נותנת לנו הרבה מושג בתחילתה.
המילה "את" מתייחסת לבת של 'מעלה 4' (את שתי הדמויות אפשר לשמוע קצת לפני תחילת הליריקה בזמן השיר) שמופרדת מילדתה בדרך כלשהי ועכשיו היא מאוד מתגעגעת וחסרה לה. אולי סובלת מהפרעה שנקראת "חרדת פרידה"? נראה בהמשך –

את בודדת ללא אהבת אמך?
אני רוצה שתדאי שהייתי מתה למען רגע זה
כל שאת בסה"כ ילדה מסכנה
פוחדת מהעולם האכזרי הזה
מופרדת הרחק מהכל

כעת מובן שהילדה של 'מעלה 4' ללא ספק נלקחה ממנה לטובת סוג מסויים של טיפול, על-פי שורות 4 ו- 5 של הרצועה. אפשרי אולי שהבעיות הפסיכולוגיות האלו עברו באופן תורשתי במשפחה(?) – האמא דואגת לגבי שלום ביתה ("את בודדת ללא אהבת אמך?") ובעיקרון היא רוצה אותה בחזרה.

עד יום זה חלפו כבר חמש שנים ו-
הדם המוחתם שלי עדיין זהה
אני לא יכולה להתנגד להתנהגות הזאת ו-
הרופאים המנוולים האלו עוד ישלמו

שורות אלו יכולות להתפרש בכמה וכמה דרכים שונות.
האם כנראה נלקחה לאשפוז בבית חולים (דבר זה מתפרש למעשה מכל שורה בבית זה, רק שבמקרה זה הבת לא "מופרדת הרחק מהכל"), או אפשרי שהבת נלקחה ע"י הרשויות מכיוון שהאם אינה בדיוק הורה טוב כלפיה או שאינה מסוגלת לתפקד כהורה ("אני לא יכולה להתנגד להתנהגות הזאת") אבל אז – "הרופאים המנוולים האלו עוד ישלמו" – נוגדת את השערה זו. יש עוד הרבה השארות ותיאוריות לגבי בית זה, אך אני מעדיף את הראשונה מעל לכולן מכיוון שהיא נראית הכי הגיונית.

אני כ"כ בודדה ללא אהבת ביתי
אני רוצה שתדע שהייתי מתה למען רגע אחד נוסף
אני פשוט נערה מסכנה
פוחדת מהעולם האכזרי הזה
מופרדת הרחק מהכל

היא (האם) לא מרגישה שהבת שלה מוגנת כמו שהיא דמיינה שהיא תהיה.
האם זקוקה לביתה, היא בטוחה שהבת זקוקה לה בחזרה, והיא נלקחה ממנה. כמובן שמפה, אנחנו מקבלים מספר דוגמאות לפני שהעלילה מתקדמת.

הצפצוף של מכונת ההחייאה יכולה להשמעה כראוי כמו בכי הילדה, אולי היא אף מתה (הבת) והאם נתקפה בחרדת פרידה, למרות שאמירה זו אינה מתחברת טוב עם השורות "עד יום זה חלפו כבר חמש שנים… אני לא יכולה להתנגד להתנהגות הזאת", אבל כמובן יש לזכור שזאת אנליזה לליריקה של השיר ואינה מדויקת, אף-על-פי-כן, זאת נקודה למחשבה…

---

6. קליפה אטומה

הוא אינו נראה שונה מהאחרים
פשוט ילד נורמאלי ובריא
אימו עשתה תמיד את מיטבה
והוא היה גאוותו ושמחתו של אביו

'מעלה 6' הוא אוטיסט למיטב הבנתי.
רצועה זאת מתחילה באופן דומה לשורה "היא גדלה בעיירה מערבית קטנה" מתוך בפני התרסקות, זה אמור להדגים לנו כמה שהדמות המרכזית מתוארת כאדם נורמאלי בתחילת הרצועה.

הוא למד ללכת ולדבר בזמן
אך מעולם לא דאג ממש להיות מוחזק
ואט אט הוא הדרדר
לתוך קליפתו האטומה

ומכאן ניתן להבחין באופן משמעותי שאכן מדובר באוטיזם.
כהתנגדות לשינוי הפתאומי בעלילה, אנו מקבלים את הסימפטומים לאט ובהדרגה מתפרצת, השימוש במילים "אט אט" (גם כן – "באופן קבוע") מחזקות את הטענה הזאת והשימוש ב: "מעולם לא דאג ממש להיות מוחזק" הוא למעשה תיאור של סימפטום "נסיגתי", בו החולה נסוג מקשר חברתי או שלא מקיים קשר בכלל.

כילד הוא נחשב כחריג
התייחד עם עצמו רוב הזמן
היה הוא חולם בהקיץ מחוץ ולתוך עולמו האישי
אבל בכל דרך אחרת הוא היה מצוין

שוב, תיאור תכונותיו של 'מעלה 5' כחולה אוטיזם מובהרים בהדרגה – "התייחד עם עצמו רוב הזמן".
חולי אוטיזם לא נוהגים לדבר כמעט בכלל. כמו כן גם לא נוהגים לתקשר כמעט עם בכלל עם "העולם החיצוני" וזה מה שקורה ל'מעלה 5', וכדי לחזק את התיאור – "היה הוא חולם בהקיץ" – שוב, אזכור לניתוק של 'מעלה 5' מהעולם החיצוני.

הוא משוגע של בוקר יום שני
מוטרד מפעם לפעם
אבוד בתוך עצמו
בתוך קליפתו האטומה

חלק זה מהפזמון מדגים לנו את התדירות של ההתפרצות המשונה…
לא ניתן להבחין לעיתים קרובות בהתפתחות הדרמטית של העלילה, לכן נאמר: "הוא משוגע של בוקר יום שני, מוטרד מפעם לפעם".

"עבוד בתוך עצמו, בתוך קליפתו האטומה" הוא מצב כללי של קיומו (הלך חייו). הדרך שבה הוא כ"כ מתבודד באה לידי ביטוי ע"י הכינוי שמחבר השיר נתן לתופעה – "קליפה". מעניין במיוחד השימוש במילה זו (קליפה) והאתר www.psychcentral.com משתמש במילה זו כדי לתאר את הדרך שבה אוטיסטים מגיבים לאנשים אחרים (… באטימות), צירוף מקרים נחמד בין המילים של כותב השיר לבין ההגדרות המדעיות שבמציאות לתופעה.

קטטוני באופן זמני
חולה נפש מקרי
מתי הוא הפרוץ החוצה
מתוך קליפתו האטומה

אני מאמין שחלק זה של הפזמון מתייחס להתפרצות המעט אכזרית של 'מעלה 5' אם משהו לא הולך לפי דרכו (המיוחדת והייחודית). ההגדרה של האתר www.webster.com לקטטוניות די מתאימה עם הסימפטומים הכלליים של האוטיזם: "מאופיין בייחוד ע"י הפרעה אשר יכולה להיות כרוכה בטשטוש דעת וערפול חושים או מוטיזם (אלימות או הפרעה המתבטאת בסירוב לדבר במצבים מסוימים), נגטיביזם (נטייה לביקורתיות), נוקשות וקשיחות, חסר תכלית או מטרה, או חוסר מאס".

הוא נאבק כדי להעביר את יומו
תמיד פיגר בחוסר ישע
הוא שפך עצמו על הדף
כותב שעות בכל פעם

לאוטיסטים יש נטייה לא להיות מסוגלים להסתגל לעבודה כמו רוב האנשים הנורמאלים, אף-על-פי זיקתם ליציבות וסדר. כמובן, זה גם מציג את אי-הויתור והנוקשות של אוטיסטים – ברגע שהם יתחילו לעסוק במשהו מסוים, הם יתרכזו בו באופן נוקשה ומידי פעם מתעוררים בהם התקפי זעם אם מפריעים להם.

כבוגר היה הוא מסוכן לעצמו
מפוחד ועצוב רוב הזמן
היה נסחף לתוך ומחוץ לשיגעון
אבל בכל דרך אחרת הוא היה מצוין

נדמה שמילים "מפוחד ועצוב" לא כ"כ מוצאות כאן את מקומן, אך המילים "מסוכן לעצמו" קצת יותר קשורות לאפיונים של חלק מהאנשים האוטיסטים אשר מסבים נזק על עצמם מבלי להתכוון לכך.

הוא משוגע של בוקר יום שני
מוטרד מפעם לפעם
אבוד בתוך עצמו
בתוך קליפתו האטומה

ניתוח חלק זה זהה לקודם.

משוגע רגעי
בעל אשליות אקראיות
מתי יהיה ניתן להוציאו
מקליפתו האטומה

חלק זה של הפזמון מתאר לנו שוב עד כמה אוטיסטים חסרי יציבות ובעלי שיגעונות ומוזרויות.
המילה "אקראי" מתארת לנו כמה שהאשליות הם דבר שבשגרה…

---

7. בפני התרסקות (ריפרייס)

שבתי לחיים
החשכה רחוקה מאחורי
אני בלתי מנוצחת
ייאוש לעולם לא ימצאני

ואנו חוזרים לדו-הקוטביות של 'מעלה 1', אך הפעם מנקודת הראות שלה.
אנו יכולים להניח כי העלילה ממשיכה, ברצועה זאת, מהנקודה שבה היא הפסיקה (ברצועה 2 של השיר).
הפעם יש לנו גישה מעט שונה, מונעת מאיתנו לחקור את רגשותיה. 'מעלה 1' חוזרת אל תוך נטייתה ההיפומאטית. היא מאמינה שהיא לעולם לא תיפול שוב (הכוונה במצבה הנפשי).

אני מרגישה חזקה
יש בי הרגשה חדשה של רוממות רוח
אנרגיה חסרת גבול
אופוריה תמידית

היא מרגישה שמחה, היא מרגישה חזקה, כלום לא יוכל להפיל אותה – כנראה עוד התייחסות לכך שהיא מרגישה חסינה מספיק בשביל שהיא תצליח לעבור כל דבר הכלול בו סיכון גבוה. עדיין, כלום לא יכול לעצור אותה.

היא בקושי עומדת בקצב
זה נראה חסר משמעות לנסות
כאשר כל מה שאני רוצה הוא לבכות
מי היה יודע אי פעם שהרגשתי כל כך עצובה

שורות אלה מוסיפות עוד קצת עומק לעלילה.
רמיזה לכך שכנראה היא עומדת ליפול חלילה, אולי היא מודעת לכך שההיפומאניה היא בסך הכל העמדת פנים? היא מרגישה עצמה "מתרסקת "(כשמה של הרצועה).

אף על פי שאני מגיעה כל כך גבוה
אני יודעת שאני לעולם לא אעוף
וכאשר אני אפול מהשמים
מי יעמוד לצידי

האם אתה תעמוד לצידי?

ככול הנראה היא קיבלה עזרה, ומחלת החלה להעלם.
זו עובדה שהיא מודעת לכך ששני מצבי דו-הקוטביות שלה פעילים, ומקרים אפשריים מראים שהיא אכן מודעת לכך (המשפט: "הוא אומר שהוא מעולם לא ראה אותה מגיע למצב רע כמו זה" מתוך "בפני התרסקות" מראה שגם אביה מודע למצבה, ועל כן כנאה תהיה אפשרות לנצח על ההפרעה) וכנראה זה מה שקורה. התאווה שלה לכך שמישהו "יעמוד לצידה" עוזרת לה לדבר, ותוך כדי התרוממות רוחה היא נהיית מודעת לכך שהיא אכן יכולה ליפול, היא לא בלתי פגיעה כמו שהיא חשבה שפעם היא הייתה.

דרך נחמדה לסיום, וכך גם סיפורה של 'מעלה 1' מסתיים, אנו עוברים למעלה האחרונה…

---

8. מאבדים זמן

היא מתלבשת שחור בכל יום
היא שומרת את שיערה פשוט ורגיל
היא לעולם לא שמה איפור
אך לאף אחד לא היה אכפת אם הייתה שמה בכל מקרה

אז הינה אנו במעלה השישית של היצירה.

אני באמת לא אוהב את זה שסיפורה מחובר עם הגראנד פינאלי, זה גורם לה להרגיש כאילו היא מחוברת או לא קשורה, כשהרצועה הזאת אמורה להיות שיר כ"כ יפה. בכל אופן, אין ספק שהיא, ה'מעלה', לא אמורה להיות דמות מרשימה. "הפרעת זהות מרובה" (הז"מ) היא הפרעה אשר החולה סובל מפיצול אישיות, בד"כ שתי זהויות שונות, לפעמים אף יותר, אשר לא קשורות אחת לשנייה. תארו לעצמכם שני אנשים שונים חולקים את אותו גוף אחד. עקב כך, 'מעלה 6' לא זוכה להכיר אנשים כ"כ טוב מכיוון שחצי מהזמן היא מישהו אחר.

היא לא נזכרה באתמול
פרצופים נראים מעוותים ומוזרים
אך היא תמיד מתעוררת
לגלות שהיא רחוקה מאוד

שוב, היא לא יכולה לעקוב אחרי כל מה שהיא עושה – היא מסוגלת לנסוע למרחקים גדולים מבלי להיות מודעת בכלל לכך שהיא עושה את זה, היא מפספסת ימים, ובכלל היא מוצאת את החיים כקשים למעקב.

היעדר מודעות
מאבדים זמן
הידרדרות בהשגה
מאבדים זמן

המשפט- "מאבדים זמן" הוא דרך נהדרת לתאר את עלילתה של 'מעלה 6'.
לא רק שהיא עושה דברים מבלי לזכור אותם בכלל, היא גם זוכה לחיות רק חצי מהחיים שלה מכיוון שכאשר היא חייה את הזהות השנייה היא לא זוכרת מה היא עוברת.

מחכה לברוח
היא יצרה לעצמה דרך לשרוד
היא למדה להתנתק מעצמה
התנהגות ששמרה אותה בחיים

זה נראה שדרך הייאוש היא רק מפרידה את עצמה יותר.
אולי דרך חלומות בהקיץ, היא מצאה דרך להקל את הכאב. אם כבר הכל לא משנה בשביל להיות איתו, ההידרדרויות הן כבר לא מושא לדאגה. בעיה שלא תטופל רק תחמיר, וכך אנו עוברים לפינאלי!..

---

9. גראנד פינאלי

תקווה בפני מצוקותינו האנושיות
עוזרות לנו להבין את המערבולות שעמוק בפנים
אשר תופסות אחיזה בחיינו
בושה וחרפה מתיחויות מנטאליות אחרות
שומרים אותנו מלהציל את אלו שאנו אוהבים
החסד שבתוך לבבותינו
והיגון שבתוך נשמותינו

שורות אלו די מסכמות את מסר השיר, ציטוט: "הבנת השונויות המנטאליות גורמות לנו להיות יותר מודעים ויותר להוטים לצאת ולעזור למי שצריך. קבלתם (הכוונה כאן לאנשים אשר צריכים עזרה), היא המפתח!" ומכאן אנו מגיעים לסיכום מתומצת של כל היצירה, המאגד את כל הרצועות יחדיו:

תעתועי התהילה
הניסוי שבילבל את כולם

נקמת המלחמה
מלחמה בתוך ראשי

חיים מופרדים
נשיקת לילה טוב

לאבד את עצמנו
מאבדים זמן

מידרדרים למעטה
בפני התרסקות \ ריפרייס

מרגישים שהקירות סוגרים
קליפה אטומה

המסע כדי למצוא
את התשובות שבתוך
מוחנו המטעה

גונג!

---

סיכום המתרגם:
אני חייב להודות שלתרגם את המאמר הארוך הזה, הייתה חוויה די מיוחדת עבורי, אע"פ שייעודה אינו משמעותי במיוחד.
בשבילי היה מיוחד לעבוד על התרגום מכיוון שהשיר, שנותח לעומק, הוא אחד השירים שאני הכי אוהב של דרים ת'יאטר ומעל הכל הוא חלק מאלבום האולפן שאני הכי אוהב של הלהקה, כנראה החלק הכי גדול ממנו ועיקרי ממנו.
למדתי הרבה מהעבודה על המאמר בכל הנוגע למחלות הנפש אשר השיר עוסק בהן והיה מאוד מעניין להבין לעומק את השיר ומסריו.

אני מקווה שגם אתם לאחר הקריאה גיליתם דברים חדשים שלא ידעתם בעבר והחכמתם לגלות שליריקה של שירים היא אכן חלק בלתי נפרד וחשוב בשירים, על אחת כמה וכמה ביצירות גרנדוזיות כמו Six Degrees of Inner Turbulence (- שישה מעלות של מערבולות פנימיות) אשר בתוכם תוכן עם משמעות ומסרים.

תוך כדי תהליך התרגום גיליתי שעלי לשנות מעט מהטקסט המקורי על-מנת שיהיה ברור ומובן, אז כאשר תקראו את המאמר המקורי תוכלו להבחין שאכן נערכו מעט שינויים אך ראוי שתדעו כמו כן, שההסבר והמסר נשארו זהים בין התרגום למקורי.
כמו כן, אמכם הסליחה אם אחרי הכל היו קטעים לא מובנים או קטעים שתורגמו לדעתכם לא כראוי, אשמח כמובן לקבל תגובות – Neydev@gmail.com.

כמילות סיום ברצוני להדגיש שאת המאמר תרגמתי בלשון חופשיה ובעזרת מילון אנגלי-עברי, אז אולי יהיה יותר מהסבר או תרגום אחד לחלק מהנוסח המקורי.

מקווה שנהניתם מהקריאה, ניידב.