קראתי בעיון רב את תגובתי לשאלה מורכבת זו מהפורום במתכונותו הקודמת
וכל שנותר לי הוא רק לצטט את עצמי (משום מה אני מסכים עם כל מילה שנכתבה שם
)
יותר מכל אלמנט אחר - אני אוהב את דרים ת'יאטר מטאליסטית!
יחידת הקצב האימתנית פורטנוי-פטרוצ'י כיסוחים בע"מ היא מה שמשך את אוזניי לכיוונה של דרים ת'יאטר לפני כעשור בערך.
כמי שנחשף בראשית דרכו המוזיקלית למטאליקה (ושומר לה אמונים עד עצם היום הזה - כמו שלא מחליפים קבוצת כדורגל..........) וגדל על רזי הריפים העצבניים והכוחניים של הטפילד-האמט תמיד נמשכתי לז'אנר הכבד יותר.
במסגרת חיפושיי אחר מקורותיו של הכסאח המחושמל התוודעתי למפלצות עבר כדוגמת בלאק סאבאת', לד זפלין ודיפ פרפל ומאוחר יותר לאיירון מיידן, ריינבואו וכו'.
יחד עם זאת, בשלב כלשהו, חלה התמתנות כסאחיסטית והחל חיפוש אחר מקורות קלאסיים יותר. באותה עת, סגנון מוזיקלי מוזר ומשונה תפס מקום בתודעתי, "פרוג" שמו, דרך להקות כדוגמת קינג קרימזון, יס, קאמל, ג'נסיס וכו' למדתי כי השילוב בין רוק למוזיקה לקלאסית עשוי לחולל פלאים.
בעודי סבור כי הגעתי לנחלתי המוזיקלית, ביקרתי חבר טוב ובמערכת הסטריאו שלו התנגן דבר מופלא. ניסיתי לעקוב אחר ההתרחשויות ונשמתי נעתקה.
מה זה צריך להיות חשבתי לעצמי? התחלה קלאסית, פתאום ריפים עצבניים, מלודיה, שוב קלאסי, ג'אז, הארד רוק, מטאל, טיפל'ה פיוז'ן, סולואים מטורפים, משקלים שמתחלפים בקצב מסחרר, וירטואוזיות מטורפת וטאצ' עדין ונוגה שניה לאחר מכן - לאחר שיצאתי מההלם הראשוני והמשני שאלתי, מה זה לעזאזל?
ליצירה קראו A Change Of Seasons
מאז, לא הסתכלתי אחורה ולו פעם אחת.
בדרים ת'יאטר מצאתי מייד את האיזון המושלם שלא חשבתי כי הנו אפשרי.
האקלקטיות המוזיקלית הטריפה אותי.
השעטנז המוזיקלי המפעים הזה שנקרא דרים ת'יאטר הנו תופעה ייחודית בז'אנר מוזיקלי שנדמה היה כי הנו גווע לו לאיטו.
אז כן, המטאל הוא מרכיב עיקרי אצל דרים ת'יאטר, הרבה יותר מכל שאר המרכיבים, אולם, מאז ומעולם, דרים ת'יאטר הייתה הרבה יותר ממטאל. תמיד היה שם קלאסי, ג'אז, פרוג, פיוז'ן, טראש ומה לא.
יחד עם זאת, אני סבור שאפשר לחלק את פועלה של הלהקה לשני חלקים. העשור שלפני הגעת רודס והעשור שאחרי הגעת רודס.
לפני הגעת רודס, הלהקה התבססה באופן מובהק על יחידת הקצב פורטנוי-פטרוצ'י כאשר פטרוצ'י היה כמעט בודד לחלוטין ביצירת המוזיקה, הבאת רעיונות, כתיבת ריפים, יצירת מלודיות, הכנסת אלמנטים א-מטאליים. אז נכון שקווין מור הבריק פה ושם, ונכון שדרק שריניאן הביא רעיונות מקוריים פה ושם, אבל עדיין, נטל היצירה היה מוטל כמעט כולו על כתפיו הרחבות של פטרוצ'י.
פטרוצ'י, בעל נטייה מובהקת למטאל, לא בחל בשימוש במגוון עשיר של סגנונות, וזאת עשה תמיד במיומנות שלא תאמן. לא משנה באיזה סגנון בחר, המוזיקאי המחונן הזה תמיד הפגין שליטה אבסולוטית בכל. אבל עדיין, לא קל להיות בודד במלאכת היצירה.
לאחר הגעת רודס, מטובי הקלידנים בכל הזמנים לדעתי, פרץ היצירתיות גבר ועמו הנסיונות המוזיקליים. רודס הנו בדיוק מה שפטרוצ'י רצה ולא ידע ממי אפשר לבקש. רודס הביא רעיונות מקוריים ומעניינים שהתאימו לפטרוצ'י והסימביוזה המוזיקלית ביניהם הנה אחד הדברים המדהימים והיפים ביותר במוזיקה בת זמננו.
לא בכדי, האלבומים האהובים עליי ביותר של דרים ת'יאטר הם אלו שמאז הגעתו של רודס.
דרים ת'יאטר מעולם לא דרכו במקום בכל הנוגע להתפתחות מוזיקלית, אבל נדמה כי עם רודס, השמיים הם הגבול.
ברודס טמון אוצר מוסיקאלי קלאסי/פיוז'ני/ג'אזי מרשים וזה בדיוק מה שמוסיף כל כך למוזיקה של דרים ת'יאטר.
רודס הרבה יותר אקלקטי מקלידני העבר של דרים ולכן מתאים ללהקה בכלל ולפטרוצ'י בפרט כמו כפפה.
המשיכה של פטרוצ'י לג'אז, ולפיוז'ן מתקבלת בברכה אצל רודס.
המשיכה של רודס לקלאסי מתקבלת בברכה אצל פטרוצ'י.
את המטאל משאיר פטרוצ'י לרוב לחברו משכבר הימים על מערכת התופים האימתנית.
הרי לכם, שילוב בלתי שביר!
דרים ת'יאטר משתנה כל העת, ותמיד מסקרן מה יקרה הלאה.
עם רודס, ההפתעות רק הולכות וגדלות.
סיסטמטיק כאוס בעיני, הוא רק דוגמא אחת מני רבות לדרך שבה דרים ת'יאטר משתנה ומתקדמת. ואם אחרי למעלה מ-20 שנה מופלאות ויחידות במינן הם עדיין מצליחים לחדש ולהשתנות - דעו כי אנו חוזים בתופעת טבע שספק אם תחזור בקרוב ולכן, תיפסו כל הזדמנות דרימיסטית שנקרית בדרככם בשתי ידיים.
איתרע מזלי לראות כיצד דרים ת'יאטר כותבת את הפרק הבא בתולדות הפרוג מטאל (אחרי שכתבה את כל ספרי המבוא......) וכל שנותר לי הוא לברך על כך ולהודות להם על כך שהם משתפים אותי בכך!
התחבר
שאלות נפוצות
