לקיטרוג : חבל שהשיר לא היה בנוי כשיר בפני עצמו ולא כשרשרת של שירי הסאגה .
אם כי ...
אני מת על השיר הזה , אמרנו כשדרים יודעים לחבר שירים באופן יוצא מן הכלל ? אמרנו !
( וראינו את זה באינסטרומדלי הפרה-היסטורי שבבודוקאן ) .
כל שיר מתחבר באופן מופתי לבא אחריו , כבר מההתחלה - נכנס לו הניואנס הראשון מ This Dying Soul (תחילת השיר עד 2:07 ) וממשיך לחלק שמאוד מרגש אותי ומצריך אותי להאדבאנג רציני - איזה סאונד מטורף יש לפטרוצ'י כאן , פשוט ריף כבד ויפיפיה שרק דרים יכולים לעשות ! זה החלק שאני הכי אוהב בכל השיר . לא נוכל לנשום כי מיד אחרי זה בא ג'ורדן עם הקונטינום - עם סאונד שטוען לכתר בתור אחיו של הגיטרה החשמלית . חשוב לציין את ג'יימס לברי שפשוט שר בצורה דרמטית , חדה וברורה , עם שילוב של שירה מחוספסת ושירה נקיה בקטעים יותר מלודיים של השיר .
דקה 5:47 - ג'ורדן עוד פעם לנכנס לחגיגת הקלידים שלו , כשמסביבו רוקדים במחול שדים שאר חברי הלהקה - אני עדיין לא יודע אם הסולו הזה מזכיר לי את הסולו של The root of All Evil או כהמשך ל This Dying Soul . בהחלט אחד הקטעים היפים והמעוטרים של השיר .
דקה 7:11 - איזה שטיחי סאונד נפאלים ג'ורדן הכניס לנו כאן , איזה גיטרה אקוסטית צלולה של פטרוצ'י , ה Feel פשוט מושלם . פורטנוי מתחבא מאחורי קולות נמוכים מאוד כדי להעביר את המסר בצורה הברורה ביותר : אחרי כל ענן שחור - באים השחפים הכסופים מבשרי השקט . כנגד דיסהרמוניה (Dischord ) - יש הרמוניה . הכל מאוזן , אחרי כל צרה בא הפתרון , השקט .
דקה 9:40 בערך - זה מבחינתי ה Spot Light של פטרוצ'י - סולו של כדקה -שתיים שכולו תענוג אחד צרוף .
זה בהחלט אחד מ-3 השירים החזקים באלבום ( אחרי TBOT ו - TCOT ) . אמנם לא מעטים היו רוצים לשמוע את סיום הסאגה בלי תזכורות משירים קודמים , אבל כשמתייחסים לשיר הזה כשיר בפני עצמו - הוא פשוט סיכום מעולה .