Archive for the ‘סקירת משלחות’ Category

Turkish Chaos

יום שבת, יוני 30th, 2007

כמעין סגירת מעגל לנסיעה הראשונה המאורגנת של המועדון בנובמבר 2002, החלטנו לנסוע שוב לאיסטנבול כדי לראות את להקתנו האהובה. ההיענות למשלחת הייתה מדהימה ושברה את כל השיאים של הנסיעות הקודמות של המועדון – הגענו כבר למצב שהיו רשומים למשלחת 60 אנשים, אך בסופו של דבר יצאו יחדיו 51 אנשים. עדיין, זהו שיא חדש עבורנו. כשהגענו לשדה התעופה נתב"ג, נוכחנו שיש לא מעט אנשים אחרים שטסים להופעה , חלק לא קטן מהם שילם מחיר מופקע של 425 יורו בשביל דיל שהיה בעל תנאים פחות טובים מאשר אלו בדיל שלנו. אלו נוכחו לדעת מדוע כדאי ומשתלם להצטרף למשלחת מטעם המועדון. במהלך הטיסה, חברי המשלחת הספיקו להכיר אחד את השני ונוצרו קשרי חברות שנשמרו גם לאחר הנסיעה.

לקראת ההופעה

הגענו לאיסטנבול וחיכה לנו אוטובוס מיוחד רק לקבוצה שלנו, בלווי סוכנת מקומית של חברת הנסיעות נסענו למלון Crystal אשר שוכן באזור המודרני של איסטנבול, Taksim, ליד כל האטרקציות התיירותיות.
אחרי התארגנות זריזה בחדרים, יצאנו אל עבר מדרחוב "איסטיקלל" (בתרגום: עצמאות) כאשר בדרך אנחנו עוברים ליד פסלו של אטא-טורק, האיש שהביא לטורקיה את המהפכה החילונית ב-29 באוקטובר, 1923 ועד היום נחשב לגיבור לאומי.

היו לנו תוכניות אומנותיות לאותו הערב – ערב דרים ת'יאטר יחד עם מועדון המעריצים התורכי בפאב ה-Bronx שנמצא באחת הסמטאות של המדרחוב. המוסיקה כללה שירים של דרים ת'יאטר ושל פרויקטים כגון Liquid Tension Experiment, על המסך הוקרנו קליפים מביקוריה הקודמים של הלהקה בתורכיה, ואף נערך חידון נושא פרסים לחברי המועדון הטורקי. האווירה הייתה מצוינת בין חברי המועדון הישראלי והטורקי, כאשר אני אישית שמחתי לפגוש את חברי הטוב Ata, שעזר לי בנסיעתנו הקודמת לאיסטנבול וגם הפעם, את Cenk וגם את Bugra, חבר פורום פעיל בפורום של מייק פורטנוי.
מאחר והיינו מאד רעבים אחרי הערב המרתק, נכנסו בדרכנו חזרה למלון למסעדת Konak, עליה המליצו לנו. חשוב לציין שהמדרחוב פעיל מאד ושוקק חיים גם אחרי חצות. במסעדה עצמה קיבלנו את מיטב האוכל התורכי: צלעות כבש, קבב כבש ומנת הדגל איסקנדר שמורכבת מחתיכות קטנות של פיתה ורוטב עגבניות, מעליהן מונחים רצועות בשר כבש ובצד יוגורט. חלקנו לקח את היוגורט התורכי "אייראן" כדי להרוות את צימאוננו. לאחר שמילאנו את בטננו, חזרנו למלון אשר נמצא כחמש דקות הליכה ולמרות העייפות ישבנו קצת בלובי וקשקשנו.

באותו ערב נסענו להופעה שהתקיימה למעשה בצד אחר של העיר באמצעות אוטובוס שהמועדון התורכי עזר לארגן ובכך להקל עבורנו את ההגעה להופעה מאחר והיינו קבוצה לא קטנה. הגענו למתחם עצמו יחסית מוקדם ואספנו את הכרטיסים. בינתיים, נכנסתי יחד עם מנהל המועדון הטורקי, Ata, אל המתחם עצמו ונדהמתי מרמת הארגון והמקצועיות. היה ספונסר ראשי לכל האירוע שהכין יופי של הפקה. אזור ענק עם דוכני שתייה ודוכנים שונים עם משחקים היתוליים, כאשר ברגע מוסיקת מטאל על שלל גווניה.

נכנסנו אל מאחורי הבמה על-מנת לפגוש את מנהל סבב ההופעות, ריק פולנר, וכדי לאסוף את מדבקות ה- Aftershow למועדונים שלנו. לשם שינוי, ריק היה נחמד מאד ואפילו הצלחנו בעזרתו להציץ בדף הסטליסט (עוד על כך בהמשך). לאחר מכן יצאתי וחברתי לשאר חברי המשלחת ונכנסנו למתחם ההופעה. חברי המשלחת שקיבלו את ה- Aftershow Pass היו נרגשים ודרוכים לקראת המפגש עם הלהקה, לחלקם הגדול הייתה זאת הפעם הראשונה, וחלקם אף לא האמין שהוא יפגוש את הלהקה אי-פעם. שלא כמו בעבר, ה- Aftershow היה דווקא Preshow הפעם, מאחר והלהקה הייתה צריכה לעזוב מיד לאחר ההופעה. התורכים עשו לנו שוב כבוד והוכיחו עד כמה הם אנשים חמים, כאשר נתנו למשלחת הישראלית להיכנס ראשונים למפגש עם הלהקה, וכך 11 חברי משלחת נכנסו לפגוש את חמשת המופלאים. כל אחד מאיתנו זכה לדבר מעט עם חברי הלהקה, ומטבע הדברים אני הארכתי בשיחה עם ג'ורדן. נועם גרשון, הידוע בכינויו בפורום כ"חתוליס", ניצל את ההזדמנות ובחוצפה ישראלית אופיינית אמר לפטרוצ'י כי הוא משתמש ביותר מדי פייזר (אפקט גיטרה) באלבום האחרון. מייק פורטנוי בתחילה לא האמין שהגיעו כ- 50 איש מהמועדון ולאחר מכן שאל אותי אם הגענו לתורכיה באוטובוס? נו באמת מייק, טוב שלא שאלת אם רוכבים על גמלים בישראל. מייק הוסיף ואמר כי הלהקה שמעה על העצומה של המועדון הישראלי והיא רוצה לבוא לישראל בקיץ 2008– עוד לא אבדה תקוותינו. אחרי שכולנו לקחנו חתימות, ערכנו תמונה קבוצתית מרגשת עם חברי הלהקה.

עם חברי הלהקה

על ההופעה עצמה מיותר להכביד במילים, שכן צריך לראות את חמשת המופלאים כדי להאמין שגם אחרי 21 שנים אין להם מתחרים בפרוג מטאל מבחינת איכות ורמת המוסיקה. לאחר המופע הפותח של להקת הפרוג התורכית, Dreamtone (שזמרה נשמע כמו צ'רלי דומיניצ'י באופן חשוד ביותר), עלו לבמה חברי להקת דרים ת'יאטר. הקהל התורכי, כמו בפעם הקודמת, היה חם מהשנייה הראשונה ועד האחרונה של ההופעה – אין לי ספק שתורכיה היא אחת המקומות האהובים ביותר להופעה על חברי הלהקה ובשבילם כיף יותר לנגן מול קהל חם ואנרגטי מאשר אל מול קהל אירופאי ישנוני ואדיש.

הסטליסט היה מצוין והתחיל עם Overture 1928 שהקפיץ את כל 4000 הדרימיסטים על הרגליים והמשיך עם Strange Deja vu באופן טבעי. לאחר מכן נוגנו שני השירים השוברים של הדיסק החדש, Constant Motion ו- The Dark Eternal Night בו כל הקהל קפץ והשתולל. הדגל של YtseJammers Israel הונף אל-על במהלך כמעט כל ההופעה כאשר באחד השירים הוא הורם הפוך, ומייק פורטנוי סימן לנו עם היד להפוך אותו. כל אחד מחברי הלהקה שם לב היטב לנוכחות הישראלית בקהל, התלהב ואף הודה לנו במהלך ההופעה אם תוך מבט עיניים ואם תוך הוקרת תודה באמצעות תנועות ידיים. לאחר סולו קלידים של ג'ורדן, ביצעה הלהקה את אחד מלהיטיה הגדולים, Surrounded, שיר קשה לשירה ומוכיח רק עד כמה לאברי נמצא בשיאו. את השיר הלהקה עיבדה בצורה מיוחדת כאשר היא שוזרת באופן המיוחד לה שיר של להקת מריליון, Sugar Mice, ו- Mother של להקת פינק פלויד. אחרי Honor Thy Father ששוב הרים באוויר את הקהל, בוצע השיר המרגש Forsaken כאשר הקהל שר עם לאברי את כל השיר. לאחר מכן נוגן השיר הקצבי I Walk Beside You, שהמחיש לנו עד כמה אנחנו אוהבים, מוקירים ומלווים את הלהקה הזאת. ולקינוח, איך אפשר בלי שיר עם אלמנטים אוריינטליים בהופעה בתורכיה, Home כמובן (שהוא גם שם המועדון התורכי), והאנרגיות שהיו בקהל היו מטורפות. גם בפעם הקודמת שהלהקה ביצעה פה את השיר, זה היה אחד משיאי ההופעה וכך גם הפעם. בהדרן היו אמורים להיות שני שירים (ידענו שכן יצא לנו להציץ בסטליסט לפני כן כאמור), אך מאחר והלהקה כל-כך נהנתה מההופעה, הוחלט לצ'פר אותנו גם ב- Spirit Carries On, בו כל הקהל התייחד לתמונה.

כולם יחדיו

דקות קסומות ומרגשות בהן מאות מצתים הונפו באוויר. לאחר מכן ביצעה הלהקה את As I Am, וההנאה של הקהל הייתה מעבר למצופה, אני לא האמנתי איך השיר הזה יכול להקפיץ כל-כך אנשים בסיומה של הופעה, והופתעתי לטובה. הלהקה חתמה את ההופעה בביצוע ל- Pull me Under ונפרדה מאיתנו לשלום. לאחר ההופעה התאספנו ועלינו על האוטובוס שלקח אותנו בחזרה למלון. לא ויתרנו על גיחה נוספת לאיסטיקלל, חלקנו בחר ב- Burger King בעוד החלק השני התענג על השווארמה המקומית שנמכרה במחיר של 3 לירות תורכיות (9 שקלים חדשים!).

ביום שבת, קשה היה לקום ולהתאושש אחרי ההופעה המדהימה ואחרי הטיול המאתגר שעברנו באותו יום שישי בבוקר, אך למרות זאת יצאנו לכיוון מתחם "סולטן אחמט" על מנת לבקר בכנסיית "איה סופיה" המפורסמת, "המסגד הכחול" וגם בבריכות התת-קרקעיות. לאחר מכן פסענו אל עבר הגראנד בזאר "קפלי צ'רשי" שם ישנן עשרות חנויות של מעילי ובגדי עור, תכשיטים וכמובן דוכני תבלינים ורחת לוקום. מאחר ותורכיה היא יעד פופולארי של ישראלים ומאחר ויש לא מעט יהודים תורכיים שעובדים שם, נתקלנו במוכרים שמדברים עברית לא רעה ואפילו הזמינו אותנו לתוך החנות לשתות כוס תה. לאחר מכן חזרנו לאיסטיקלל ושוב בלסנו איסקנדר ושאר מעדנים מקומיים אחרים וחזרנו למלון. במלון חלקנו הלך לבריכה, כאשר צחי שיבי ושגיא נחמה עושים תחרויות קפיצה לבריכה הקטנטנה, דבר שעצבן את שתי המסג'יסטיות הרוסיות שעבדו שם, ושעשע את כולנו. לאחר-כן עליתי במעלית כאשר אני לובש את החולצה Flower Kings – Adam and Eve עליה מצוירים אדם וחווה עירומים. במעלית היו גבר ואישה בעלי חזות מזרחית שהיו בשוק מהציור על החולצה, שאלתי אותם מאיפה הם וכתשובה קיבלתי: "איראן", עניתי להם: "אה, יופי אני שכן שלכם" ובכך הסתיים לו המפגש ההזוי. באותו ערב רצינו ללכת ל- Hard Rock Cafe כי מישהו החליט שיש כזה באיסטנבול גם, אבל לא מצאנו את המקום למרות ששאלנו הרבה עוברים ושבים. הסתובבנו בין לא מעט בתי קפה ופאבים ובסופו של דבר נכנסנו לפאב מטאל שנקרא Dorock, בו מסכי טלוויזיה עליהם הוקרנו קליפים כמו Welcome to the Jungle של Guns, Burn בביצוע Whitesnake, Redneck של Lamb of God ו-Cowboys From Hell של Pantera. הבירה נלגמה בכמויות והיה לנו רק חבל שאין מקום כזה בארץ לחובבי הרוק הכבד.

לאחר ארוחת הבוקר ביום ראשון, ירדנו ללובי ועלינו לאוטובוס לכיוון שדה התעופה. במהלך ספירה שמית, גיליתי שעידן ואבירם לא עימנו. התברר שהם לא התעוררו. זיו תמרי הלך והעיר אותם והם הצטרפו אלינו לאוטובוס בנסיעה לנמל התעופה ע"ש אטאטורק. היה לנו זמן קצר עד הטיסה והסתובבנו בדיוטי פרי, כאשר נדב אביטל הוציא גיטרה קלאסית והחל לנגן את Solitary Shell, והתחלנו לשיר בציבור בצורה מאולתרת ליד סניף הבורגר-קינג. בטיסה חזרה , הייתה דיילת טורקיה בלונדינית שנראתה ממש כמו ברבי, וגל אברמוביץ' הצלם שלנו עשה לה בוק של תמונות. חזרנו לנתב"ג, עשינו תמונה קבוצתית עם הדגל ונפרדנו אחד עם השני אחרי משלחת נוספת מעולה ומוצלחת של המועדו. בטוחני שזאת לא המשלחת האחרונה של המועדון ויהיו עוד רבות בעתיד. בינתיים כולנו בתקווה שאת ההופעה הבאה של הלהקה כולנו נראה בארץ הקודש.

לחצו להצגת והורדת גרסה גדולה

The Answer Lies Within Budapest

יום שישי, פברואר 17th, 2006

כמעין סגירת מעגל קטנה לרגל 3 שנים להופעה הראשונה שראינו בפראג, החלטנו לבחור יעד מזרח אירופאי לנסיעה שלנו, ובחרנו בבודפשט, יעד תיירותי מובהק, על מנת שגם נוכל להנות מהעיר ומאתריה השונים. את המשלחת הפעם ארגן אהרון, והוא עשה זאת בהצלחה רבה. הקבוצה הגיעה למלון בצהריים ומייד החלה להסתובב בעיר. לקראת הערב, הטיסה שלי נחתה בבודפשט, ולאחר כשעה הגעתי למלון, ונפגשנו כל חברי המועדון. לחלק מהאנשים זאת הייתה פעם ראשונה בחו"ל, לחלק לא. לכבוד היה לנו ששני זוגות נשואים (בלום ופרי) נכחו במשלחת, ואפילו מעריץ בן 52 של דרים ת'יאטר שהגיע במיוחד עם בנו.

בערב הראשון יצאנו לפאב ה – For Sale שידוע בשל העובדה שניתן לפצח את קליפות הבוטנים ולזרוק על הרצפה, ברקע הופיע זוג הונגרי שביצעו גרסאות לשירי רוק ידועים, והאווירה במקום הייתה נעימה מאד. למחרת בבוקר, לאחר ארוחת בוקר דשנה, יצאנו לקרוע את העיר. לאחר שכולם אספו את הכרטיסים להופעה ממשרד הכרטיסים, יצאנו אל עבר הפרלמנט – ללא ספק אחד המבנים המרשימים ביותר שראינו בבודפשט, מכל זווית שלא יסתכלו עליו, זאת יצירת אומנות, ובהחלט לאחר הסיור המודרך שעברנו שם בעברית, ניתן לומר שגם מבפנים הוא מושקע מאד.

הפרלמנט

לאחר הסיור לא שכחנו לעשות תמונה קבוצתית למען המזכרת.

תמונה קבוצתית

שמנו פעמינו אל עבר השוק המקורה (כמו ה "ראשון שוק") שמציע דוכני ירקות, מעדני בשר, חולצות, ואווירה צבעונית ועממית בשילוב מסעדות ואוכל אותנטי.

דרימיסטים בפעולה

השמש הקופחת והבטן המגרגרת תרמו לכך שחיפשנו אחרי מסעדה. בעצת רמי פרי פנינו אל עבר מסעדת פטאל (אין קשר Fatal Tragedy). המסעדה ההונגרית שממוקמת במרתף, הציעה אוכל מגוון הן לאוהבי הבשר והן לצמחוניים שבינינו, בין היתר בלטו מנות כמו רגל חזיר צלויה, גולאש פיקנטי. את המנות הטעימות והענקיות אף אחד מאיתנו לא הצליח לסיים.

מאכל מקומי

אחרי ארוחת הצהריים שנתנה לנו הרבה אנרגיה, חצינו מבודה לפשט , ועלינו על ההר על מנת לראות את המצודה הידועה. הנוף הפנורמי שנשקף מהר היה עוצר נשימה, לעינינו נגלתה תמונה מלאה של בודה במלוא הדרה.

מראות יפים

עוד אנחנו מסתובבים, קלטו עיניי 3 בחורות נאות , בלי שום בושה ובחוצפה ישראלית ידועה, ניגשתי לדבר איתן וגיליתי שהן מנורבגיה, לאחר דיון קצר ומשעשע על תולדות הויקינגים, עשינו תמונה משותפת.

עם זרים

המשכנו לסייר על ההר ולראות את הבנייה המרשימה, הצריחים שבחומה, ואפילו קצת לנוח בדשא. במסגרת המנוחה הקבוצתית החל משחק המילים עם "בז'אז'" והתאמתו לשירי הלהקה. אין ספק שהמילה בז'אז' תהיה דומיננטית לכל אורך השהות. כולנו היינו עייפים, והחלטנו לחזור אל המלון שלנו על מנת להתרענן לקראת הפעילות הלילית שתכננו, שייט על הדנובה (או הדונה, כמו שהיא נקראת בהונגרית).

בתזמון מושלם עם השקיעה הרומנטית, הגענו אל עבר אחד מדוכני הספינות הרבים לאורך הדנובה, לאחר התמקחות ישראלית מצויה, סגרנו מחיר קבוצתי וטיפסנו אל הספינה. במהלך הסיור שטנו לאורך הדנובה, צפינו בשקיעה, ונרגענו תוך ישיבה על הסיפון.

שקיעה

לסיור הזה, הצטרף אלינו אורח והוא הדגל שלנו. לאחר כמחצית השעה וביוזמת כמה מהחברים, התחלנו להצטלם עם הדגל בירכתי הסיפון, והאמת שיצאו תמונות ממש יפות.

עם דגל המועדון

היום העמוס עדיין לא הסתיים, כי אורי החליט שכולנו חייבים ללכת למסעדת האבירים, Sir Lancelot. מסעדה ידועה המעוצבת בסגנון ימי הביניים, ובה אוכלים עם הידיים. בדיעבד התזמון לא היה נכון, כי אחרי הארוחה הענקית בצהריים, ממש לא היינו צריכים עוד מנה בשרית. אבל רק בשביל האווירה היה שווה להגיע למקום, התפאורה הייתה מרשימה ,הויטראז'ים על הקירות, וגם המלצריות הנאות שלבשו בגדים מינימאליים. גם כאן המנות היו גדולות מאד וטעימות, לא שהיינו רעבים כל כך, אבל אכלנו בשארית כוחותינו. רמי פגש במקום אדם מבוגר באמצע שנות ה-50 שטען שהוא מוסיקאי. לרמי היה כרטיס עודף להופעה והוא רצה למכור אותו. תוך כדי מניפולציה מצחיקה רמי סיפר לאותו ישראלי שלהקת דרים ת'יאטר מושפעת מלהקת The Who (מעניין מה פיט טאונסנד היה חושב על זה). לאחר המסעדה חזרנו אל המלון כדי למלא את המצברים לקראת היום הגדול שלמחרת, ההופעה.

בפאב

בבוקר ההופעה התפצלנו למספר קבוצות, כאשר כל קבוצה הלכה לה למחוז חפצה. הקבוצה שבה הייתי הלכה לטייל בפארק שבו תיערך ההופעה. כבר מוקדם בבוקר הגענו אל המקום וצפינו בהכנות המתנהלות, בהרכבת התאורה ובאבזור הבמה. לאחר מכן המשכנו להסתובב בפארק הענק שמציע דברים רבים. היינו בטירה ממש יפה מעוצבת בסגנון ימי הביניים, עם נחל שזורם לידה, ובסופו של דבר הגענו גם לכיכר העצמאות המכילה מבנה ענק בו חרוטים כל המנהיגים הגדולים של הונגריה. הבטן החלה לקרקר שוב ולאחר התייעצות מהירה החלטנו ללכת לאכול משהו משביע על מנת שיהיה כוח לשרוד את ההופעה הארוכה ואת הבקסטייג' שאחריה. הגענו לסניף של KFC ואכלנו לשובע.

לאחר מכן נגוזה שמועה לאוזנינו כי הלהקה תחתום על דיסקים בחנות מקומית במרכז העיר. ביחד עם אהרון, יאן, שי ואלון, הגענו למקום. בחוץ השתרך תור של מאות הונגרים שיאלצו לחכות כשעתיים עד שיגיע תורם להיכנס לחנות. שגריר הפרוגרסיב שלכם לא עצר לרגע. עם מוטיבציית שיא, הובלתי את קבוצתנו הקטנה אל עבר ראשית התור בו עמדו 2 ביריונים הונגריים שלא ממש ששו כאשר ראו את דגל ישראל על החולצה. מייד הבחנתי במנהל האבטחה במקום ולאחר קיום משא ומתן דיפלומטי גלוי למחצה, אפשרו לנו להיכנס ראשונים לחנות בלי לחכות את כל התור. מייד עלינו במדרגות אל הקומה השנייה, והלהקה אכן ישבה לאורך שולחן. ראשית ניגשתי אל מייק פורטנוי שלא שכח אותנו , והפגין בקיאות בכך ידע שמגדת' מגיעה להופיע בישראל, מייק אמר שדרים בהחלט רוצים לבוא להופיע בישראל. אחריו לחצנו ידיים לג'ון פטרוצ'י והחתמנו אותו על שלל מוצרים, ג'ון מיאנג וג'יימס לברי היו מאד נחמדים אף הם, ולקינוח בסוף השולחן, גאון הקלידים היהודי, ג'ורדן רודס שחיבק אותי ואת אהרון כאילו היינו בניו, זאת בהחלט לא הפעם האחרונה באותו יום שהוא יחבק אותנו.

חזרנו למלון למנוחה קצרצרה ויצאנו בצורה מאורגנת אל עבר Petofi, המקום שבו תיערך ההופעה.

חמושים במצלמות, בקבוקי מים, החולצות שהכנו במיוחד לנסיעה , והמון מצב רוח, הגענו בין הראשונים לתפוס מקום בתור בכניסה. השומרים ההונגריים לא היו ממש סבלניים כלפי הקהל שחיכה בחוץ. בינתיים עבדכם הנאמן נעשה עצבני מאחר שהזמן חלף והמעטפה המיוחלת עם הבקסטייג' פס מיאנה להגיע לקופה. העובדה שהקופאית ההונגרית לא דיברה אנגלית לא עזרה למצב, ואגלי הזיעה החלו להיאגר על מצחי. לאחר מאבק עיקש בשומרים ובקופאית, קיבלנו סוף סוף את המעטפה המיוחלת, וחילקתי את הפסים לכל מי שהיה צריך לקבל. זהו , אפשר להיכנס אל עבר המתחם. חלקנו פנה מייד לתפוס מקום בשורה הראשונה, בעוד חלק אחר פנה אל עבר דוכן המרשנדייז שהציע מגוון חולצות בשלל צבעים, ואפילו מנגבי זיעה עם סמל של מג'סטי. הספירה לאחור התחילה, הפרפרים בבטן התחזקו, הרגע שכולנו חיכינו לו עומד להגיע, אלי המוסיקה עומדים לעלות על הבמה. אך קודם לכן דאגנו לחמם את האווירה בקהל ההונגרי הרדום. בעזרת כמה שירים שאימצנו מההופעה באיסטנבול ובעזרת כמה התאמות של שירי כדורגל ישראלים, החלנו לשיר" אוי אוי אוי אוי אוי אוי אוי אוי , ג'ון פטרוצ'י", "ג'ורדן רודס הוא המלך"…. הקהל ההונגרי השתאה בפליאה ולא הבין מיהי אותה חבורה קטנה שעושה כל כך הרבה רעש. גם צוות הבמה של הלהקה לא ראה דבר כזה מימיו, לנוכח הבעות הפנים המופתעות והחיוכים.

בשעה 19:15 בדיוק החלו להשמיע הרמקולים את הסיום של האלבום Train of Thought, זה היה בהחלט הסימן הברור לכך שההופעה הולכת להתחיל. והיא התחילה כמו שהופעה צריכה להתחיל עם השיר האגרסיבי המקפיץ, The Root of All Evil. מהשנייה הראשונה של ההופעה ועד השנייה האחרונה, הדגל שלנו היה באוויר, עשרות הצלמים שהיו ליד הבמה צילמו אותו, וגם חברי הלהקה לא פספסו אותו,בייחוד פטרוצ'י מולו עמדנו כל ההופעה. לאחר מכן הלהקה ביצעה את הלהיט של האלבום הראשון,Fortune in Lies, ג'יימס לברי שר את זה לא פחות טוב מדומיניצ'י ואפילו יותר טוב

וד לא הספקנו להתאושש , והלהקה עברה לבצע את Under A Glass Moon, עוד הוכחה שג'ימס לברי בכושר שיא, אם הוא שר באותו הרמה והיכולת שיר קשה כל כך לשירה כמו שהיה שר לפני 13 שנה, הביצוע היה דליקטס ובמיוחד הסולו המרהיב של פטרוצ'י שנתן גם שואו מהסרטים.

פטרוצ'י בפעולה

השיר הרביעי בהופעה היה מן האלבום החדש, זהו השיר בהשפעת מיוז, והוא נקרא Never Enough, שיר רוק בגוון אלטרנטיבי עם השפעות פרוגרסיביות ובמיוחד יוניסונים, הקהל זמזם את הפזמון בשאגות, פורטנוי היה מבסוט. האקסטזה המשיכה גם בשיר התזזיתי Endless Sacrific, כאשר רודס הפתיע אותנו וביצע ברייק מצחיק ולא שגרתי , הגיטרות של פטרוצ'י היו דומיננטיות פה ללא ספק.

לאחר כל הגיטרות המנסרות וההפגזה של התופים, הגיע הזמן להירגע ולקחת אתנחתא, ומה הכי טוב אם לא סולו קלאסי של ג'ורדן רודס על מקלדת הקורג Oasys החדשה שלו, סולו פסנתר מלודי מלא השראה וחן שזיכה את ג'ורדן בתשואות רבות מהקהל.

רודס בפעולה

בלי הפסקה ישר ג'ורדן התחיל לנגן את Through my Words כאשר לברי מצטרף אליו בשירה רגועה, ואליו התחבר ההמשך הצפוי של השיר Fatal Tragedy, בו בלט סולו הקלידים המטורף, והשירה בציבור של הקהל שדקלם כל מילה בלהיט הגדול הזה. אי אפשר היה לנוח לשנייה, כי ג'ון מיאנג מייד החל לנגן את ההתחלה של Panic Attack, אחד מהשירים הבולטים ביותר באלבום החדש אוקטבריום, וזה נתן את האות להשתוללות של הקהל, מי שעמד איתי בשורה הראשונה יכול להעיד על כך ממקור ראשון. ג'ון מיאנג השתולל לאורך כל השיר הזה, עזב את מיקומו אל הבמה ופנה לעברינו ולעבר הדגל כאשר הוא מהנהן בראשו בהתלהבות, אכן מחזה נדיר במחוזות מיאנג.

רודס שוב

אם היה צריך לקנח ולסיים את החלק הראשון של ההופעה איכשהו, אז זה נעשה בצורה הטובה ביותר עם Pull me Under, שאת הקליפ שלו כולנו מכירים, ויודעים לזמזם בע"פ את מילות השיר. גם את השיר הזה כמו את כל הקודמים הלהקה ביצעה פשוט בצורה מושלמת, וירדה מן הבמה להפסקה של 15 דקות לקול תשואות הקהל.

לאברי אל הקהל

נמרוד שעמד לידי כל ההופעה פשוט תפס את הראש כאילו הוא לא מאמין למה שהוא ראה ושמע עד עכשיו, והאמת שאני בהחלט יכול להבין את ההרגשה, כי זה בדיוק מה שהרגשנו לפני שלוש שנים בפראג, כאשר החלום התגשם וזכינו לראות את הלהקה בהופעה חיה. בזמן ההפסקה התנגנו להם גרסאות אקוסטיות של שירי הלהקה המבוצעים ע"י הזוג הצרפתי Pipo and Elo, נחמד מאד זה היה.

החצי השני של ההופעה נפתח עם השיר As I am, אמנם שיר מקפיץ, אבל לא משיאי היצירה של הלהקה, לפחות מבחינת האנרגיה זה היה טוב כדי להקפיץ את הקהל ההונגרי היבש. ואז בצורה מפתיעה מאד, הלהקה ביצעה את The Mirror האגרסיבי ומיד לאחריו את Lie, ואוהבי האלבום Awake צהלו ושמחו כאילו שמעו את השירים בפעם הראשונה.

פטרוצ'י בשנית

לאחר מכן הלהקה ביצעה את השיר Just let me Breathe, והאמת שהיו כמה אנשים בקהל שעקב הדוחק כבר היו על סף עילפון, כך שהשיר די התאים, במקביל המאבטחים הרבים דאגו להשקות במים את כל מי שעמד בשורה הראשונה, כפי שעשו בהפסקה, וטוב שכך.

ואז מבחינתי הגיע באמת שיא ההופעה, החלק המסיים של ההופעה, שאם תרצו, אין דרך יותר מושלמת לסיים הופעה של הלהקה. השיר המצמרר Sacrificed Sons שנכתב על אסון התאומים, מייד לאחריו

השיר שנתן את האות להדליק את כל המצתים וליצור אווירה קוסמית, The Spirit Carries On

ואם זה לא הספיק אז הגיע In the Name of God וקבע שיא חדש לפסגת האוורסט המוסיקלית של ההופעה הזו. הלהקה ירדה מן הבמה בתשואות, לאחר שכל חבריה נופפו לקהל ובייחוד בואו לכיוונינו , היכן שהדגל התנוסס בגאווה כל ההופעה, בייחוד רודס ופורטנוי, היהודים שבלהקה, התרגשו מאד.

כמובן שהיה צפוי שיגיע הדרן, ומלאכת הניחושים בקרבנו החלה לעבוד שעות נוספות. לאחר שתי דקות , חזרה הלהקה לבמה, וביצעה בצורה מושלמת ואופיינית את Metropolis Pt 1. אם עוד למישהו היה ספקות אחרי שעתיים וחצי שלברי בכושר שיא, הוא התבדה כאשר לברי שר את השיר הזה אחד לאחד כמו באלבום, פטרוצ'י ורודס ריחפו עם הקלידים והגיטרה, מיאנג עם סולו טאפינג בבס, ופורטנוי שמתחרע על התופים, כל אלה נתנו לנו הדרן מהסרטים, והוכיחו לנו למה זאת הלהקה שאנחנו כל כך אוהבים ובשבילה בנו כל כך רחוק והשקענו סכום כסף לא מבוטל.

לאחר ההופעה התאספנו כדי לחלוק חוויות ורשמים, והייתה תמימות דעים אצל כולנו שזאת באמת הייתה ההופעה הטובה ביותר שראינו, בייחוד כי הלהקה הייתה בכושר שיא. לאחר כחצי שעה של המתנה, הלכנו אל עבר הכניסה לבניין המנהלה של המקום, שם היה אמור להתרחש מפגש הבקסטייג', אך היינו צריכים לחכות כחצי שעה נוספת ומורטת עצבים. לאחר ההמתנה הלא קצרה בכלל, זכינו לפגוש את ג'ון פטרוצ'י שהצטלם עם כל אחד מאיתנו ונאות לחתום שוב על עשרות דיסקים ודי וי די, ושמח לראותנו שוב, הוא הרי זוכר אותנו ללא ספק. כמובן שגולת הכותרת של הבקסטייג' הייתה המפגש שלנו עם חברינו הטוב ג'ורדן רודס (ואפשר בהחלט בגאווה לומר שהוא חבר שלנו), החיבוקים החמים שאהרון ואני קיבלנו ממנו והיחס החם והכנה לכל אחד מהאנשים שזכו להיפגש איתו, הם ההוכחה הטובה ביותר לכך שגם אם אתה כוכב רוק ונגן וירטואוז, אפשר עדיין לדבר בגובה העיניים ולהיות בן אדם מקסים וצנוע. אהרון ואנוכי הבאנו לג'ורדן במתנה חולצה של מועדון המעריצים והוא אפילו הצטלם איתנו ועם הדגל.

עם פטרוצ'י ורודס

לצערנו מייק פורטנוי לא היה נוכח במפגש הבקסטייג', אך אנחנו יודעים שעוד ניפגש איתו בעתיד. פגישת הבקסטייג' הייתה קצרה אך אפקטיבית מאד. חלק מהאנשים עוד המתינו בחוץ לחברי הלהקה בדרכם לאוטובוס, ואף הצליחו להצטלם איתם, כולל עם מיאנג שבאמת היה במצב רוח טוב באותו היום והצטלם ודיבר עם כולם, פשוט נפלא.

בינתיים ניהל אהרון בחוץ שיחה ערה עם בוגדן, מפיק רוק ממוצא אוקראיני שמארגן הופעות פרוגרסיב בבודפשט, וזכינו לסקופ כי ג'ון אנדרסון מלהקת Yes, עומד להגיע להופיע בארץ (אחרי שבוע וחצי גם כל המדינה ידעה את זה). חזרנו למלון לאחר חצות אך היינו ממש רעבים, שמנו פעמינו אל עבר סניף המקדונלדס הקרוב שכבר עמד להיסגר עקב השעה המאוחרת. מנהל הסניף והקופאית לא ידעו איך לאכול את נחיל הדרימיסטים שזרם לסניף, אך אנחנו בהחלט ידענו לאכול בתיאבון רב את ההמבורגרים והצ'יפס.

קמנו מותשים לחלוטין ביום האחרון, שהיה יום חם מאד עם כמעט 30 מעלות ולחות גבוהה מאד, טיילנו מעט באי מגריט ושוב פעם בפעם האחרונה במדרחוב וואצי אוצה, לסיום חזרנו למלון עשינו מספר תמונות למזכרת ונפרדתי לשלום מאנשי הקבוצה, מאחר שטיסתי יצאה מוקדם יותר. אין ספק שזו הייתה הנסיעה הכי טובה שלנו עד כה. החיבור הנפלא בין האנשים, המקומות הנפלאים שראינו, האוכל המשובח והמנות הנדיבות, וכמובן ההופעה שהייתה יוצאת מן הכלל, כל אלו עשו את הנסיעה הזאת למצוינת.

הולכים הביתה

Amsterdam Nights

יום שבת, אוקטובר 15th, 2005

יום א', 9 באוקטובר 2005, 12:00 – נתב"ג
הגענו לשדה התעופה קבוצה של 30 דרימיסטים נרגשים ופנינו מועדות אל בירת הסקס והסמים (ולפחות ליומיים גם הרוקנ'רול) של אירופה הלא היא אמסטרדם! מטרת העל כמובן להיות נוכחים בשתי הופעות (פעמיים כי טוב!) של להקתנו האהובה Dream Theater.

Pre-flight

לאחר ההמתנה והקניות בדיוטי פרי עלינו למטוס והטיסה יצאה ללא איחורים לכיוון אמסטרדם. הטיסה עברה בצורה חלקה עם הרבה מוזיקה ושיחות פרוגרסיביות נחמדות.

נחתנו בסחיפהול לקראת השעה 20:00, במזג אוויר נהדר (17 מעלות) לעומת החום הנוראי שבארץ. חיכינו כמה דקות לאוטובוס שייקח אותנו למלון ובינתיים ישבנו בבית קפה קטן ליד שדה התעופה. האוטובוס הגיע ונסענו לכיוון מרכז אמסטרדם אל מלוננו הקט, Residence Le Coin, הממוקם בבניין ציורי מהמאה ה-17. הגענו למלון (בעל עליות גג מיניאטוריות), התמקמנו קצת, התארגנו ומיד יצאנו לטעום את אמסטרדם לראשונה ולחוות את חיי הלילה שלה.

התאספנו בקבוצה מגובשת ושמנו פעמינו לעבר אזור הבילויים. בדרך עברנו בתעלותיה הרבות של "ונציה של הצפון", נפעמים ממשהו שרואים משם ולא רואים מכאן. בהגיענו למקום, התפצלנו לקבוצות שונות כשכל אחת מהן הלכה לאכול במקום אחר. חזרנו למלון עייפים אך מרוצים.

יום ב', 10 באוקטובר
השכמנו מוקדם למדי בבוקר כדי לצאת ולחרוש את העיר כמה שיותר. אחרי ארוחת בוקר זריזה יצאנו לדרכנו וביקרנו באתרים רבים בעיר: כיכר דאם עם הפסל לזכר קורבנות מלחמת העולם השנייה, תחנת הרכבת המרכזית, מוזיאון המדע והמוזיאון הימי (שהיה סגור באותו היום, עדיין היה שווה ללכת עד אליו בכדי ליהנות מרובעי העיר הצפוניים). לקראת הצהריים ישבנו בבית קפה והרמנו כוסית בירה הולנדית משובחת לקראת הערב הגדול שהיה לפנינו.

The Dam

בסביבות 16:00 שבנו אל המלון כדי להתארגן לקראת היציאה לכיוון ה- "Heiniken Music Hall", האולם הגדול בו נערכה ההופעה המיוחלת. בשעה 17:00 הגיע האוטובוס המאורגן ויצאנו לכיוון האולם כדי לתפוס מקום בקדמת הבמה (מה שבהחלט קרה). נסיעה של עשרים דקות והגענו למקום. יצאנו מהאוטובוס ומולנו ניצב ה"אמסטרדם ארינה"! אצטדיונה המדהים של איאקס אמסטרדם ונבחרת הולנד.

הגענו לכניסה בסביבות 17:30 וכבר היו אנשים שחיכו אבל תפסנו מקום טוב מקדימה וחיכינו לפתיחת השערים. חיכינו שעה ארוכה עם פרפרים בבטן והתרגשות הולכת וגוברת, וקצת אחרי 18:30 נפתחו הדלתות ורצנו פנימה לתוך המתחם של האולם. בדיקה ביטחונית שלא הצליחה לגלות אצל חלקנו את המצלמות המוחבאות באזורים המוצנעים יותר וממשיכים לכיוון האולם, שם שוב נתקלים בדלתות נעולות. עוד תור, אבל הפעם מחכים רק כמה דקות והדלתות נפתחות וכאן כבר הכניסה היא אל האולם עצמו, ריצה מטורפת פנימה והנה אנחנו עומדים בשורות הראשונות מול הבמה! אחרי שתפסנו את המקומות הייתה לנו עוד כשעה להמתין ולנסות לעכל איפה אנחנו עומדים ואת העובדה שבקרוב DT יופיעו מול עינינו במרחק נגיעה. שעה מורטת עצבים עברה בקושי אבל ובדיוק מדהים בשעה 20:00 הוחשכו האורות…

מוזיקת העלייה לבמה, המנגינה שפותחת את התפוז המכאני (בחירה פשוט מעולה!), מיד הכניסה אותנו לאווירה והבנו שהנה זה מתחיל! כאשר הסתיימה המנגינה הפותחת, המסך עלה ושמענו את ה-Outro של In the Name of God ומיד אחריו את הפתיחה של The Root of All Evil, עם הכניסה של התופים הוארה הבמה וראינו אותם מולנו! אחר כך הם המשיכו ל- Panic Attack המעולה! איזה אנרגיות! איזה ביצוע!

אחריו הופיע סרטון קצר שמחזיר אותנו אחורה בזמן עד ל- 1985 לדמואים של להקת הפרוטו- DT, הלא היא Majesty, ומשם הם ניגנו שיר אחד מכל אלבום לפי סדר כרונולוגי. מהדמואים נוגן Another Won, מ- When day and Dream Unite, הם ניגנו את A Fortune in Lies ואחר-כך הגיע תור Images and Words ממנו נוגן Under a Glass Moon, מ- Awake נוגן Caught in a Web, מ- Falling into infinity נוגן Peruvian Skies בביצוע מעולה שכלל שילוב של הריף של Wish You Were Here של פינק פלויד (היינו כבר די בטוחים שזה טיזר ליום שאחרי) וגם שילוב של Wherever I May Roam של מטאליקה. אחרי טירוף החושים הזה הגיע זמן סינס! ואם כבר טירוף חושים אז מה טוב יותר להמשיך זאת אם לא Home?! ביצוע מעולה עם Outro ארוך חותמים את החלק הראשון של ההופעה.

מיונג ופטרוצ'י על הבמה

הפסקה של רבע שעה להתאושש ממה שהיה בחצי הראשון וכבר חוזרים לחצי השני של ההופעה.
שוב מחשיכים את האורות באולם והנה חמשת המופלאים עולים לבמה. האלבום הבא בתור: Six Degrees Of Inner Turbulence. שקט באולם ואז מתחיל צליל הפטפון החורק שסוגר את סינס ובעקבותיו גם צלצול פעמוני כנסייה. זה אומר רק דבר אחד- The Glass Prison! איזו פתיחה אדירה לחצי השני של ההופעה. אפילו הקהל ההולנדי המאופק לא נשאר אדיש! אחד משיאי ההופעה הראשונה.

אחריו הגיע ההמשך המתבקש מ- Train of Thought הלא הוא: This Dying Soul. ביצוע אדיר, מלא אנרגיות. ואז, מגיעים בחזרה ל- Octavarium, אלבום הסטודיו האחרון של הלהקה עם Never Enough המעולה. אחריו בא Sacrificed Sons המרגש, מה שהכין את הקהל לאחד הרגעים שכולם חיכו לו- Octavarium בלייב! פתיחה מהפנטת של 7 דקות של ג'ורדן עם הקונטיניום השאירה את כולם פעורי פה וכל השיר בוצע בצורה מושלמת! סולו הגיטרה בסוף היה עוד אחד מהשיאים של הערב.

כך תם לו החלק השני של ההופעה המדהימה שעדיין לא הגיעה לסיומה. התדפק על דלתות רוחנו ההדרן של הערב. אחרי התשואות והירידה הקצרה מהבמה, הלהקה חזרה וניגנה את As I Am, שיר בהחלט מקפיץ בהופעה. אחריו הגיע סיום מושלם לערב האדיר הזה, Pull Me Under (עוד שיר עם אנרגיות מדהימות בהופעה) ובמעבר מהיר ל- Metropolis Pt.1, אחת מיצירות הדגל של הלהקה שחתמה את הערב.
אחרי ההופעה, המומים, יצאנו מהאולם לכיוון המרצ'נדייז וקנינו חולצות, פוסטרים וכו' להנצחת הערב המדהים. חלק מהאנשים נכנסו ל- Backstage על מנת לפגוש את הלהקה, מה שהתברר לצערנו שמדובר רק באדם אחד וחשוב עד מאוד, Jordan Rudess. בתמונות: עידן אדר, נדב אביטל ואנוכי עם רודס.

עידן, נדב ורודס

אהרון ורודס

השאר יצאו החוצה וחיכו לאוטובוס שיחזיר אותנו למלון. אחרי המתנה קלה, הגיע האוטובוס וחזרנו למלון. במלון החל להתבסס לו חדר מיוחד במינו, חדר מד"א- מיקל-דר-אלטר (כל הזכויות לכינוי שמורות לי ולבניי), שהיה הזוי למדי (במובנים שונים ומשונים…). לאחר מספר שעות של צחוק ודברים נוספים, הלכנו לישון שפוכים למדי.

יום ג', 11 באוקטובר
בבוקר אותו יום ניצל החלק הצעיר של הקבוצה את זמנו בכדי לבלות במוזיאון השוועה המקומי והגדול,אחרים הלכו למוזיאונים שונים. חברי חדר מד"א התעוררו מאוחר מאוד אחרי לילה לא רגיל ופסענו לאיטנו לעבר כיכר דאם, יושבים לאכול ארוחת בוקר בשמש האירופאית הסתווית, נהנים מהאווירה. פתאום אני קולט מולי דמות בינונית-מימדים עם שיער הצבוע לבלונד מפוספס, זקן צרפתי ופאות לחיים מסוגננות. "היי, זה לא ג'ון פטרוצ'י" זעקתי. וכן, זה היה אכן הוא. תומר אלטר (הצלע השלישית שלנו בחדר) רץ אחריי לעברו של גיטריסט העל. הספקנו לשוחח עימו במשך מספר דקות וגם להצטלם עימו, לפני ששחררנו אותו להמשך דרכו.

המשך היום עבר בניחותא, צעדנו לעבר רובע החלונות האדומים שהיה די שומם באותן שעות צהריים מוקדמות. ב- 16:00 חזרנו למלון לשם אותו ריטואל כמו הערב הקודם. ייחודה של ההופעה השנייה הייתה עשייה מוזיקלית של גרסת כיסוי לאלבום שלם של להקה אחרת.
את החלק הראשון של ההופעה פתחה רשימת שירים שלהם שכללה את: The Root of All Evil מתוך אלבומה האחרון, Afterlife מתוך אלבום הבכורה של הלהקה, Just Let Me Breathe הקופצני מתוך האלבום Falling Into Infinity, את Lie מתוך Awake האלמותי, Raise the Knife שלא יצא בשום אלבום סטודיו רשמי של הלהקה, 2 שירים מתוך האלבום האחרון: These Walls ו- Never Enough ועם חתימה מרגשת בשירו האישי של ג'ון פטרוצ'י: Endless Sacrifice.

לאחר הפסקה בת כרבע שעה, עומעמו אורות הבמה מחדש, הפעם עם צלילי אינטרו שונים ומשונים. היו שם אזכורים ליצירה "2112" של Rush, ל- Queensryche ואף ל- Genesis. זה היווה כטיזר משמעותי לכיסוי אלבום רוק קלאסי כפי שתכננה הלהקה לעשות.

עת כסיסת הציפורניים וההמתנה תמה לה, זאת עת שנראתה מנסרת האור הכה מפורסמת של Pink Floyd, כן כן, חמישיית המופלאים מבצעת את כל The Dark Side of the Moon, אלבום הרוק שצעד את משך הזמן הארוך ביותר במצעד האלבומים העולמי!

הלהקה שכרה להופעה את זמרת הגוספל המוכרת לטובה מ- Scenes From a Memory, הגברת Theresa Thompson. יחד עימה הביאה הלהקה גם נגן סקסופון שחי את השירים שניגן! הלהקה ביצעה את האלבום באופן יוצא מן הכלל, עם התחשבות לכל הניואנסים הקטנים- כולל טראנס הקלידים והנגינה המרגשת פרי מכחול היצירה הגילמורית.

ההדרן היה מצוין לא פחות, The Spirit carries on בו שר ג'יימס לאברי דואט יחד עם ת'רזה, ממש דומה למה שהתחולל ב- DVD המפורסם Scenes from New York. את ההופעה חתם In the Name of God , מה שהותיר טעם מתוק בפה. מזלם של מי שזכה לפגישת After Show עם חברי הלהקה רווח עליהם הפעם, עת שכל חברי הלהקה חוץ מג'ון מייאנג המופנם היו נוכחים במאורע. גם מספר אנשים לא קטן מאיתנו היה שם.

בריל ופטרוצ'י

זכיתי להצטלם עם מתופף הלהקה וביחד החזקנו את דגל המועדון שלנו. זה היה סיום מושלם לערב מושלם, רבים מאיתנו לא חשו זמן רב כה טוב!! את הלילה חתמנו שוב בחדר מד"א, הזוי עוד יותר מהלילה הקודם…

עם דגל המועדון

יום ד', 12 באוקטובר
הפעם כל היום היה לרשותנו, מה שנוצל לסיור במוזיאונים שונים- מוזיאון ואן-גוך, המאחסן בתוכו את יצירותיו הדרמטיות של הצייר ההולנדי המפורסם, והמוזיאון הימי, המלא במוצגים הקשורים להיסטוריה הימית המפוארת של הולנד. לפני הכניסה למוזיאון ואן-גוך, טיילנו בפארק המפואר של רובע המוזיאונים,וערכנו שיט לעבר צפון העיר עם עצירה קרוב למוזיאון הימי הגדול.
מספר חברי קבוצה אחרים ניצלו את היום בכדי לנסוע מחוץ לעיר הגדולה, הם שהו בעיירה הציורית וולנדאם.

לקראת הערב הלכנו לעבר 2 מוצגים מיוחדים בעיר- הקופי-שופס של The Doors ושל Pink Floyd. מספר מסוים של חברי הקבוצה נסע למשחק כדורגל באצטדיון הלאומי בין הנבחרת הלאומית של הולנד לנבחרת מקדוניה, חוויה לא רגילה! הם חזרו מעוטרים בדגלים וכובעי גומי מנופחים בצבע כתום.(אין קשר למחאה התנתקותית ישראלית).

את הערב חתמנו שוב בחדר מד"א, הזוי עוד יותר משהתחולל בשני הלילות הקודמים.

יום ה', 13 באוקטובר
יום ההרגעה שלנו החל עם טיול רגלי בניחותא לעבר הפארק העירוני הענק- וונדאל פארק.תפסנו ספסל מול אגם קטן וסביבה ירוקה, נשמנו אוויר אירופאי צח וזימרנו לנו בקולי קולות. השתדלנו לנצור את מראות הפארק השליו, תחושה שאין אנו רגילים לה ממש בארץ.

בערב ניצלנו את הזמן לשתיית בירה בפאב וחתמנו את הלילה האחרון של הטיול בהופעה של להקה לא שגרתית במיוחד (גם השם מבטא כן)- Freak Kitchen, חוויה קצת סוריאליסטית במחוזות גלותיים. חדר מד"א צהל ושמח הפעם מתמיד, כמובן שגם הזוי ופסיכדלי מתמיד!

יום ו', 14 באוקטובר
"לקום מחר בבוקר עם שיר חדש בלב", המשפט הזה לא כל כך הלם את תחושתנו באותו בוקר. הדכדוך שלט בדיוק כמו השמיים האפורים והגשומים בחוץ, חוזרים לארץ בלית-ברירה. ארגנו את חפצינו במזוודות, אכלנו ארוחת בוקר ויצאנו עם האוטובוס המאורגן חזרה לסכיפהול. קבוצה של 30 איש יושבת במטוס החוזר למקום מגוריהם, מגוון מחשבות רצות להן בראש כשהמשותף לכולן- חוויה אמיתית בת 6 ימים שעברה עליהם, מן הסתם שהם לא ישכחו את אותן מראות, ריחות ותחושות של ונציה הצפונית, של שתי הופעות נפלאות, של הרבה צחוק והומור בחדר מד"א אך לא רק בו, של שחרור כנה משגרה ישראלית.

הולכים הביתה

YtseJammers Israel Hammering The Apollo

יום שלישי, ינואר 20th, 2004

אמצע ינואר 2004, מתאספת משלחת גדולה בת 45 איש למטרופולין הגדולה והשוקקת ביותר באירופה – לונדון!

כמו שאמר השיר ההוא, לונדון אכן קוראת לנו, קבוצה אימתנית ובעלת גיוון – הצעיר ביותר היה תלמיד כיתה ח' והמבוגר ביותר היה בן כמעט 50.
התוכנית הייתה להיות נוכחים בהופעה השנייה בכלל של טור האלבום הכבד-מטאלית ביותר של הלהקה -Train of thought , אשר יצא כחודש וחצי לפני מועד ההופעה- 17/1/2004.

לפי הריטואל, התגודדנו לפני המטוס בשלב טרום-הטיסה, מפארים את דגל ישראל הדרימיסטי ומצטלמים עימו בגאווה!

טרום טיסה

לפני ההמראה איחל לנו הקברניט טיסה נעימה והופעה מהנה. לאחר טיסה בת כ-5 שעות, נחתנו בלילה חורפי של לונדון. ההמתנה למזוודות לקחה זמן רב, בעיקר משום שהמטען של טל נאבד. המסכן נאלץ להתמודד בלעדיו למשך 3 ימים (כמה טוב לפחות שיש דוד שמתגורר בלונדון ויכול להציל במקרים שכאלו..) קידם אותנו גשם זלעפות וקור אימים, זה מה שנקרא- חורף אירופאי אמיתי! הקור העז בתוספת הרעב לאחר הנסיעה הארוכה משדה התעופה Gatwick, כל זאת דרבן אותנו לחפש בכל מחיר משהו לזלול בשעת חצות. בראש חוצות שעט טל, ואנו אחריו כעדר של עזים הצמאות למים, לעבר רובע הגדוש במסעדות ערביות. בסופה של התרוצצות לא קטנה, חיסלנו את השאוורמה הלבנונית שהייתה בסביבה.

בבוקר, לאחר שנרגעו הרוחות, קידמה אותנו זריחה לונדונית מדהימה, אשר התנוססה מהקצה המזרחי של Hyde Park, הריאה הירוקה של העיר:

השמש העולה, לונדון

העיר הגדולה חפנה בתוכה לא מעט נפלאות- חנויות מוזיקה גדושות בכלי נגינה vintage כמו גיטרות נדירות ועתיקות, פסנתרי-כנף, סינתיסייזר Mini- Moog- בדומה לאלו שבזכותם נוצרו אלבומי הרוק המתקדם הישן והטוב. אפילו הקור הלונדוני קסם לנו, הוא שידרג את האוויר העירוני להרבה יותר זך ונעים. פנוראמת העיר המעוננת נגלתה לנו בשיא הדרה. לפני שתעברו לחוויית השיא אליה הגענו במסענו- ההופעה של Dream Theater, הינכם מוזמנים להתרווח בכורסא ולהתרשם מתמונות שצולמו בלונדון בעת הטיול במקום. תודה רבה לניר שילגי על התמונות!

גשר לונדון לא מתמוטט באמת

The London Eye

אגם הברבורים של Hyde Park

הפסל הנישא מול הגלריה הלאומית הבריטית

זמן מה לפני הנסיעה, הגיתי בראשי את הרעיון של ביקור במונומנט של Abbey Road, אולפני המוזיקה המיתולוגיים ומעבר החצייה הסמוך אליו אשר בו צולמה התמונה המפורסמת של להקת ה-Beatles. חלק מאיתנו הצטרפו אלי ודאגנו לתעד בתמונות את הצעידה על מעבר החצייה, בדומה לאופן שהלהקה עשתה לפני 35 שנים(התברר שצעדנו הפוך, לא נורא..):

מעבר חצייה!

לאחר שיטוטים מרובים ברחבי המטרופולין האימתנית, שמנו פעמינו לעבר אולם ההופעה -Carlin Apollo Hammersmith. כדי לרכך את ההמתנה הממושכת עד לפתיחת השערים, רבים מאיתנו רכשו רביעיות של פחיות בירה מסוגים שונים, וכדי להתחמם מהקור הלונדוני העז גם פיזמנו בקולי-קולות משירי DT. הקהל המקומי היה די בהלם, הוא עוד לא ראה מימיו קבוצה שכמונו!

דאגנו גם להצטלם ממול לאולם, פרסום ההופעה אל מול חבורת ישראלים והדגל שלהם:

טרום הופעה

עם פתיחת השערים החלה גם הדהירה לעבר השורה הראשונה בהופעה, תפיסת מקומות אסטרטגיים במטרה לכבוש יעדים פרוגרסיביים (היי, היה משהו דומה בסיפור אחר, לא?!) בקרבת הבמה. למשמע צלילים גרנדיוזיים משהו, הופעל Intro וידאו להופעה בו הוצגה היסטוריית הלהקה עוד מימיה כ- Majesty. לכל תקופה ואלבום של הלהקה נראו תמונות וצלילים המאפיינים אותה, מוצג שלא ציפינו לו בכלל.

חברי הלהקה בזמן ההופעה

לאחר התחלת מרגשת שכזו ללילה ארוך, עלו חמישיית הנפילים לבמה עם השיר בו הם דורשים שיקבלו אותם באשר הם- As I am. 4,000 המעריצים הנלהבים מילאו את שאיפת הלהקה ברינה חסרת-פשרות, עושה הרושם שגם האל אפולו היה נוכח במליאה!

השיר הבא, Beyond This Life, טמן בחובו גם משחק "שאלה-תשובה" מאולתר בין Jordan Rudess, קלידן הלהקה לבין מתופפה, Mike Portnoy.

היצירה שמגוללת את כיסופיו העזים של גיטריסט הלהקה, John Petrucci, לאשתו שנמצאת במרחקים, הציגה לא מעט רגש טהור בנגינתו של הנ"ל. האמת, שהנגן די הרגיז את הקהל, זאת משום שבחר להופיע עם משקפיי שמש כהות במיוחד. כנראה שמישהו מהקהל לא חיבב זאת ודאג להרוות את "צימאונם" של המכנסיים של Petrucci עם בירה!

פטרוצ'י ולאברי

השיר הבא בתור נפתח בריף גיטרה כבד במיוחד, הוא תופס אותנו בקורי עכביש פרוגרסיביים. זהו Caught in a web המוכר מתוך אלבום המופת- Awake. את השיר חתם סולו תופים גדול של Mike Portnoy, הידוע כבעל יכולת לא-רגילה להלהיב את הצופים.

פורטנוי!

השיר הבא הינו This Dying Soul, החלק השני של סאגת הגמילה מאלכוהול של Mike Portnoy, לווה בתאורה שעדיין לא נראתה בהופעות של הלהקה. את הליריקה רווית העוצמה של השיר ליווה סולן הלהקה, James LaBrie בשירה צלולה כאשר פניו מוארות באור שני וירוק בוהק, מה שמעצים את האווירה הדרמטית גם כך. בכלל, LaBrie היווה כאחד מתוך שני ה- MVP של ההופעה הזו, הוא שר באופן יוצא מן הכלל ובכלל ללא סטיות מהטונים שאמורים להיות.

לגבי ה-MVP השני, פרטים בקרוב מאוד!

לאברי בפעולה

בקצב טראנס, נכנסנו לאפיזודה הבאה בהופעה, היצירה המתייחסת לערכים הפסיכולוגיים של שיבוט בני-אנוש – The Great Debate, כאשר כאן קיבלנו המחשה לנגד עינינו בנוגע ל-MVP השני בהופעה – קלידן הלהקה, Jordan Rudess היקר. ג'ורדן, אחינו היהודי-אמריקאי, הפגין שליטה מוחלטת בקלידים כאשר אלפי עיניים היו נשואות אליו במשך 15 הדקות הגדושות של השיר.

רודס ידידנו

את המחצית הראשונה של ההופעה, חתם סיומו של אלבום הקונספט Scenes from a memory , השיר הטיטאני והמלודרמטי משהו- Finally Free. לאחר סיום השיר, יכלה הלהקה לצאת לדרור ההפסקה בת ה-15 דקות.

מחציתה השנייה של ההופעה החלה עם סולו קלידים מסונתז לסאונד של פסנתר. שוב פעם, נישאו אלפי עיניים לעבר הקלידן הווירטואוז, ג'ורדן ידידנו היקר! ידוע שחברי הלהקה (בעיקר הסולן James LaBrie) מושפעים מאגדת הרוק Queen, להקה בריטית במקורה. החיבור של השפעות הלהקה עם קיום ההופעה בבירת בריטניה, הביאה את DT לבצע גרסת כיסוי מרשימה לשיר של הלהקה הבריטית- Death on two legs.

במעבר זריז תוך דילוג על מספר שירים שבוצעו בהופעה, נגלוש לעבר הטרילוגיה השוכנת בטבורו של האלבום A Mind Beside Itself – Awake. כאן יש מקום לוידוי אישי משלי- חיכיתי זמן רב כדי לראות ב-LIVE את היצירה האהובה עלי מכל של הלהקה – Voices, המהווה את חוד החנית של הטרילוגיה המדוברת. בטרילוגיה קיבלנו הצגת תכלית להרמוניה המושלמת בין הטכניקה המוזיקלית לבין הרגש שנובעים מתוך נגני הלהקה. זכור היטב נגן הבאס המופנם של הלהקה, John Myung, אשר הפגיז בנגינה חסרת-מעצורים ומלאת אדרנלין!

מיונג מרוכז

את החלק השני של ההופעה חתמה היצירה המסיימת את האלבום Train of thought, הלא היא In the name of god המתייחסת לטרור האסלאמי.

לאחר כל הצ'ופרים שקיבלנו תוך כדי ההופעה, הגיע שי נדיר מאוד מאת הלהקה- השיר Trail of tears אשר ניתן לספור ביד אחת את מספר הפעמים שבוצע!! השיר הימם אותנו באופן כזה שפשוט נותרנו עם עיניים מזוגגות לאחריו. בלי התעכבות מיוחדת וזמן להירגע מהחוויה, החלה הלהקה לנגן את אחד מהשירים שהפך לסמל שלה – Metropolis part I.

כאן תמו שלוש ורבע(!!) שעות גדושות ומלאות כל טוב של הופעה, לאחר 16 מנות אנינות טעם ועוד 2 קינוחים לא-צפויים במיוחד אך מרגשים ומרניני נפש!

חברי הלהקה ניגשו למרכז הבמה ובירכו את הקהל החם לשלום
Bye Bye for now, Dream Theater!

סוף ההופעה

לפני ההופעה, למספר אנשים מאיתנו חיכו מעטפות עם מדבקה נחמדת, מדבקת ה-After Show אשר נותנת את הזכות להיפגש עם חברי הלהקה לאחר ההופעה. עלינו במעלה המדרגות ביציאה מן האולם אל הקומה השנייה, עוד אנו ממתינים לחמישייה המופלאה וראינו מספר מנהלים של מועדוני מעריצים אירופאים ללהקה.

עם מנהלי מועדוני המעריצים האירופאים

תוך כדי שיחות לבביות עם הקולגות מן הניכר ומי בא בנון-שלונטיות לעברנו? נכון מאוד, היחצ"ן של הלהקה – Mike Portnoy. לאחר לא מעט החתמות על אלבומים שונים של הלהקה, התפנה המתופף היהודי של הלהקה להצטלם בכבוד עמנו ועם דגל ישראל של Ytsejammers Israel!

פורטנוי

פורטנוי והדגל

ממש מעט אחריו הגיע עמית האמת שלנו מבין חברי הלהקה, מר Jordan Rudess. הקפנו אותו בטבעת מעריצים ישראלים ונדהמנו מהחום האנושי הכנה שבקע ממנו כלפינו, הוא מבין היטב עד כמה אנו מעריכים את פועלו בלהקה ואת קרבתו אלינו, אחיו בנפש היהודים! כמובן שגם הוא לא ויתר על תמונה קבוצתית עימנו ועם דגל הלאום…

רודס והדגל

חוץ משני חברי הלהקה הקודמים, הגיע גם הכוכב האמיתי של ההופעה, סולן הלהקה James LaBrie. גם עימו חלקנו זכה להצטלם, גם לא ויתרנו על צילומים אומנותיים משהו של ג'יימס, בפוזות של V באצבעות. לא הייתה שום סיבה לצחוק עליו, מן הסתם שהניצחון על ההופעה היה שלו וללא עוררין! לפני עזיבתו לעבר חדר ההתאוששות של הלהקה מהערב ומשם לאוטובוס שלקח אותה להמשך דרכה, נעצר ג'יימס ובמילים יפות שיבח אותנו על נסיעתנו הארוכה ואיחל שיהיה כבר שלום אמת באזורינו!

את יומנו האחרון במסע העברנו בסיור עצמאי ברחובות העיר, חתמנו בפאב בריטי עם מוזיקת ג'אז.

קרוב לעלייתנו למטוס אשר הוביל אותנו חזרה לישראל, לא ויתרנו על תמונה קבוצתית:

חוזרים הביתה

כאן תם לו המסע השני של קהילת מעריצי Dream Theater בישראל.
עוד יעד נכבש בדרכנו לתודעה הכלל-עולמית- לונדון נכבשה!

Four Days of Turkish Turbulence

יום רביעי, נובמבר 20th, 2002

ראשית נובמבר 2002, ארבעה חודשים בלבד להקמתו של Ytsejammers Israel, והתארגנה משלחת בת 32 איש להופעה האחת והיחידה של Dream Theater על אדמת טורקיה עד היום (ד.ע – סוף יוני 2005)
דגל ה-Ytsejammers נישא בראווה לפני עלייתנו למטוס, זו הפעם הראשונה וממש לא אחרונה שהוא מתנוסס לו בסיטואציה שכזו, בעתיד זה עוד יתרחש!

לפני ההמראה

עבור רובנו, היה מדובר בטיול הראשון בטורקיה אך ההתאקלמות הייתה די פשוטה.
ארץ הלחמנג'ון והשווארמה די מזכירה את העיר העתיקה של ירושלים ובכלל- הרוכלים הטורקיים מדברים עברית יותר טוב מהרבה עולים חדשים כאן, במדינת ישראל.

ההופעה התקיימה בתאריך ה-8/11/2002, ההופעה האחרונה של הסבב השלישי אשר חתם את טור האלבום הכפול והמופתי של הלהקה- Six degrees of inner turbulence.
ארגנו אוטובוס גדול אשר הסיע אותנו מהמלון (הממוקם קרוב מאוד למרכז העיר- כיכר Taksim הגדולה באיסטנבול) למקום ההופעה- Bostanci Gosteri Merkezi.

פלייר ההופעה

אספנו אלינו במחווה ציונית עוד 18 ישראלים, אשר לא היוו חלק אינטגראלי במשלחת שלנו ועברנו בדרכנו את הגשר שמוביל אותנו לצד האסייתי של המטרופולין.
50 ישראלים הבאים להשתלט על הופעה לא-שגרתית של להקה לא-שגרתית בעליל!

עם המעבר גם החלה ההתרגשות, לראות אלפים של אנשים הממתינים ליד אולם ההופעה כאשר דגל ענק עם פרסום ההופעה נישא על האולם בראווה.
קור ערב נובמבר הטורקי איבד את כושרו עם ההתרגשות שעברה בקרבנו, זו הפעם הראשונה שקבוצה כזו גדולה ומאורגנת מישראל מתארגנת להופעה של הלהקה, ועוד בטורקיה!

בזכות קשר שיצר טל עם אטא, ממנהלי מועדון המעריצים הטורקי של הלהקה- HOME, נתנה לנו הזכות המיוחדת להיכנס לתוך אולם ההופעה כ-10 דקות לפני כל שאר הקהל.
זכות קדימה דרימיסטית למהדרין, כפי שיש לאמור!

האווירה בהופעה הייתה מחשמלת, הטורקים התנהגו כאילו שמדובר במשחק כדורגל בין פנרבחצ'ה לבין גלאטאסריי. שירי כדורגל עממיים שודרגו ביעף לעבר חברי הלהקה בשאגות כגון- "OH OH OH OH John Petrucci" או- "I love Mike Portnoy, I love Mike Portnoy" !
זו הייתה חוויה להצטרף אליהם לאקט הטקסי והלהקה עצמה לא נותרה חייבת – בתמורה למפגן האהדה המלא אליה, היא נתנה שואו אדיר! בהופעה זו חשתי על בשרי את עוצמתה של המוזיקה, אשר מסוגלת לעבור אפילו את תת-המודע האנושי.

לא רק טורקים וישראלים היו נוכחים בהופעה, אלא גם צעירים מעיראק, איראן ולבנון. הם הבינו מהיכן אנחנו די בקלות אך לא הייתה שום תחושה של מרירות ושל כעס, לא היינו אויבים באותו הערב!
האחווה במקום לא יכולה להיתפס במלים, במיוחד כאשר אתה מחבק את האנשים שמצדדיך- כל זאת מבלי ממש להתחשב מאיפה הם ומה הם חושבים עליך ועל העם שלך.

כמו שאמר לנו בחור סעודי – "Here there are no enemies, we are friends and all in the name of music"!
משפט כזה יש לנצור בחיים, במיוחד בעולם כזה שבו דתות רק גורמות לאנשים להתרחק זה מזה ובאמונה עיוורת גם לשנוא זה את זה, כל זאת על מזבח שקרי ושטני.

בעת שאלפי מגדלי בבל נפלו במשך השנים וגרמו להיסטוריה להתחדש באבולוציות של שנאה, ההופעה הזו הנפיקה בי תחושה של שמימיות, של הבנייה רוחנית.
עמדתי בשורה האחרונה, ממש מול מרכז הבמה והאור שבקע מהבמה פשוט האיר את כל הקהל. כל זאת הביא למעמד מעין קדושה, כזו שיוצרת קסם בלתי-נלאה !

אווירה קסומה

בהופעה עצמה בוצעו 17 שירים, היא החלה בלהיט הראשון באופן ממשי של Dream Theater
"Pull me under". בשיר כל אותם אלפי צופים קפצו מרגליהם לצלילי המוזיקה, מה שהרעיד את המקום הרבה יותר מכל רעידת אדמה הנפוצה בטורקיה.

סולן הלהקה, James LaBrie, חלה בברונכיטיס קשה זמן קצר לפני ההופעה. כל זאת לא מנע ממנו לתת את המיטב שלו בה, מן הסתם הפידבק החיובי אשר קיבל מהקהל המגוון והנלהב תרם לו לא להתייאש מהמחלה ולהפציץ אותנו עם פגז ווקאלי!

בזמן ההופעה

שיא ההופעה הגיע במחרוזת ה- Instrumedley. מדובר במחרוזת של קטעים אינסטרומנטאליים מתקופות שונות בחייה של הלהקה, גם מקטע של פרויקט צד לשעבר של שלושה מחבריה- Liquid Tension Experiment.

ומקרוב יותר

אנרגיות קטלניות התקבלו גם מהשיר בעל הגוון האוריינטאלי ביותר של Dream Theater – "Home".
הקהל הערבי קיבל את השיר באדרנלין כזה שלא הורגש במקום זה זמן רב, איני מאמין שהיה אדם אדיש בהופעה באותו פרק זמן של השיר, קרוב ל-15 דקות!

כדי להרגיע את הרוחות הסוערות, הלהקה השתמשה בנשק הסודי שלה הנועד לרגש, השיר "The spirit carries on". נכון שמדובר בבלדה, אך לא מדובר בקיטש דביק של אין-ספור להקות רוק אמריקאי קל ונדוש, כאן זו יצירה שחודרת לנימי הנפש ומרנינה אותה ברגש אינסופי!

מיתרי הגיטרה של John Petrucci הרעידה את כולנו, כל תו כאילו שתיאר סיפור שלם…

The Spirit Carries On

חשכת האולם הוארה בשלל להבות מצתים עליהן ניצח Mike Portnoy, הוא נעמד מאחורי מערכת התופים שלו וסימן לכולנו להצית את לבבותינו מכוסי חוט התיל… ברגעים אלו, חבק כל איש את רעיו והתזמורת לוותה בגלי אנשים מימין לשמאל וחזרה.
כאן סומן וי ענק על הפרדיגמה המוזיקלית- המוזיקה היא הדת הלא-רשמית שמסוגלת להביא לקירוב לבבות, לאחווה בין בני-אנוש שונים מארצות שונות.

ההופעה נחתמה באחד מהשירים היותר מגוונים ומקפיצים של דרים – "Take the Time". כאן נראתה בשלמותה היכולת של הלהקה לגרום לך להתרומם מעודף אדרנלין לאחר שיר בו נוצרת רגיעה מוחלטת בפנים.
כשנפרדה הלהקה מן הקהל החם, הם לא הפסיקו להודות לו על הכיף שחולל בהם, זו הייתה סימביוזה שלמה של עונג!

סוף ההופעה

לאחר ההופעה, מספר אנשים מתוך המשלחת נותרו במקום, כל זאת במטרה ספציפית – מפגש Back Stage בלעדי עם הלהקה.
להלן תמונתי מאותו מפגש עם פורטנוי ופטרוצ'י ותמונתו של טל עם גו'רדן.

זו לא הייתה המשלחת המושלמת, רוב האנשים לא ממש הכירו זה את זה בה וחלקם בכלל לא נטמע בקהילתנו. שיא הסערה עדיין לא נראה באופק…

עם פורטנוי ופטרוצ'י

עם רודס