ארכיון הודעות מקטגוריית "כתבות קהילה"

[ביקורת הופעה] חמישי באפריל, 2014 @ The Chicago Theatre

יום שבת, 12 באפריל 2014
1

מחכים בכניסה

ביקורת הופעה מאת אלון בוטביניק
תמונות נוספות: http://imgur.com/a/kscRQ

קרא עוד »

חלום ופשרו

יום שלישי, 12 ביולי 2011

מאמר מאת ליאור דויד

"שלום, קוראים לי ליאור, ואני מכור"

מתוך פגישת DTA
Dream-Theaterholics Anonymous

אחד הדברים המעניינים בקרב המעריצים של דרים ת'יאטר, זה שבדיוק כמו בני זוג, תמיד יש להם סיפור מעניין על איך הם נפגשו לראשונה, איך התאהבו לראשונה. אצלי זה היה בכיתה י"א, לפני 10 שנים בערך, הייתי בן 16 וקצת. השנה שהייתה מהמשמעותיות בחיי הבוגרים, הייתה השנה שגיליתי בה את אחת מאהבות חיי – המוזיקה, ויותר ספיציפית – את המטאל. בדיוק עברתי לגור וללמוד בפנימיה בהרצליה, כשכל מה שעניין אותי אז היה איך להשיג יותר מהחומר הרועש הזה ולצרוך אותו בכמויות ובעוצמות שיכולות לחולל לי נזק בלתי הפיך. עוד מהיום הראשון נמשכתי לצדדים הטכניים והוירטואוזיים של המוזיקה ויוצריה, ורק ביקשתי ללמוד עוד ועוד. יום אחד, בעוד תיקיית My Music במחשב שלי הולכת ומנתפחת, ביחס ישיר לעוצמת כאב הראש של ההורים והשכנים שלי, ניגש אלי חבר בבית הספר שהציע לתת לי במתנה אלבום העונה לשם A Change of Seasons. "מה קרה?" שאלתי, והוא ענה שהאלבום קצת קופץ ושרוט, וגם ככה לאחיו יש עותק אז למה לא לזכות את הרבים. "כדאי לך, יש להם גיטריסט ממש טוב" אמר, וכמובן שלא יכולתי לסרב לדיסטורשן בחינם אז לקחתי. שמעתי את האלבום בפעם הראשונה והרגשתי קצת מוזר. "20 דקות שיר? מה הם חושבים שהם, פינק פלויד? ואיך אפשר לעשות הדבאנג 20 דקות רצוף בהופעה? נו טוב, לפחות יש סולואים טובים והיי! בוהמיין ראפסודי!" תשעו את השיפוט לרגע, בכל זאת ילד בן 16. לאלבום הזה חזרתי מאז רק כמה חודשים מאוחר יותר, ואחרי שקצת קראתי את הסקריפט של שיר הנושא והקשבתי לו יותר לעומק, הרגשתי הארה, כמו פטיש קסום שניחת לי על הראש, כשכל מה שרציתי לעשות אז הוא לרוץ ברחוב ולצעוק "אאוריקה!".

כל מעריץ של דרים מכיר את הרגשת הגילוי הזאת. מהיום שאתה שומע אותם לראשונה אתה מתחיל לשמוע אלבום אחרי אלבום כאחוז דיבוק, ברצף ובחזרות, ישר והפוך, לעומק ולרוחב. אתה לא מבין איך זה שהתקיים עולם שלם כזה מתחת לאף שלך ואיש לא סיפר לך עליו. Images הסוחף, Awake ו Train האנרגטיים, Six Degrees המונומנטאלי, ומטרופוליס – הו מטרופוליס! את מיטב שנותיי ושעותיי בתחבורה הציבורית בזבזתי על האזנה ערבה, קנאית ומנותקת מהעולם לאלבום המופלא והקסום הזה, אולי הטרייד מארק של דרים ת'יאטר. מי מכם שבמקרה קורא את שכתוב כאן ולא יודע על מה אני מדבר, שישיג לפחות אלבום אחד של הלהקה ויבלע את הגלולה הכחולה – אתם לא תצטערו על כך, האמינו לי.

אמר לי פעם סיני חכם וזקן: כל להקות הפרוג של ימינו אינן אלא הערות שוליים לספר הדרימיסטי. מה שכבודו התכוון כמובן הוא שדרים ת'יאטר היא הפרוטוטיפ והסטריאוטיפ של להקת פרוגרסיב; אין היום להקה בז'אנר שמכבדת את עצמה שלא מושפעת ממנה. כל אחד יכול למצוא בה את מקומו, בין אם הוא בא מרקע של הרוק המתקדם של הסבנטיז, בין אם הוא שומע Testament ו-Slayer עם הקורנפלקס של הבוקר, מוזיקאי בלתי נלאה או רומנטיקן חובב בלדות. האומנים שמרכיבים אותה הם מהמוכרים והמובחרים בתחום בימינו ומועדוני המעריצים שלה ברחבי העולם הם מושא לקנאה.

מה הופך את דרים ת'יאטר לכזה סיפור הצלחה קשה לומר, ואני מניח שכל מעריץ יסביר את זה אחרת. מכל מקום, ברור שיש משהו בלהקה הזאת, משהו שגורם לה להיות הלהקה המובילה בז'אנר כמעט מיום הקמתה, משהו שגורם למעריצים שלה להיות מסורים כל כך, פנאטים כל כך. אנשים מסויימים יגידו שייתכן והעניין נעוץ בוירטואוזיות של חברי הלהקה, שהם מוזיקאים שמקבלים פרסים בתדירות יותר גבוהה מהתדירות בה אדם ממוצע מצחצח שיניים, אבל קשה לי להסכים לכך. מתמטיקה היא לא ערובה לאסתטיקה ורגש סוחף הוא בדרך כלל לא פועל יוצא של דיוק הנדסי; טענה כזו ייתכן ונכונה למוזיקאים שבינינו, אבל לאיש הפשוט וחסר חוש הקצב ככותב המאמר, זה פשוט לא מספיק. אולי הקצב ההיסטרי בה הלהקה מנפיקה אלבומי מופת? אולי הערבוב של סגנונות מוזיקליים שונים? היחס המורכב אך המדוייק בין מטאל למלודיה ובין מורכבות אינסטרומנטלית לTheme פשוט ונוגע? יצירותיה האפיות הסוחפות? הקטעים המטאליים האגרסיביים? כמו בהרבה מקרים, התשובה הפשוטה היא, לדעתי, התשובה המורכבת: כל הסיבות יחדיו מצטרפות זו לזו באורח נדיר ומנפיקות את להקת הפרוגרסיב האולטימטיבית; כמו קלחת פויקה שזורקים לתוכה מרכיבים רבים שיוצרים תבשיל נפלא, כמו הרבה רובוטים עם פאוור-ריינג'רס בתוכם שיוצרים ביחד מגה-זורד בלתי מנוצח (ואתם מוזמנים להוסיף כאן עוד מטאפורות מגוחכות כאוות נפשכם), דרים ת'יאטר היא ללא ספק חריגה סטטיסטית. החלום הדרימיסטי מגשים את עצמו לנגד עינינו כבר יותר מ-20 שנה, והוא מייצג נכונה את שמו – כל אלבום מחדש.

SDOIT – הניתוח המלא

יום שבת, 16 בספטמבר 2006

תורגם לפי מאמר מאת רוברט וואבסטר. המאמר המקורי באנגלית.


1. אוברטורה

אינסטרומנטאלי


2. בפני התרסקות

היא לא יכולה להפסיק מלכת
היא לעולם לא הרגישה כ"כ חיה
מחשבותיה מתחרות
מכוונות על הילוך גבוהה

זה מצריך אותה ללכת אל הכפר
זאת היא יודעת כאמת
הם מצפים לה שם
ויש עבודה בפניה

תכונות הסצנה: מלאת חיים ובעלת מקצב ולחן חזקים.
הנערה היא הראשונה מתוך ששת המעלות והיא סובלת ממאניה-דפרסיה, כנראה מהסוג השני של המחלה "דיפרסיה דו-קוטבית" (שמכילה תקופת דיכאון אחת או יותר ולפחות תקופה היפומאטית אחת). למרות זאת, ישנה אשליה של הסימפטום בוא החולים מרגישים מסופקים במקרים מסויימים, ויכול להיות לפעמים מאוד מהנה, אבל אם לא היא יכולה להיות קטסטרופאלית ומכאן נכתב – "זה מצריך אותה ללכת אל הכפר, זאת היא יודעת כאמת".

הוא בקושי עומד בקצב
זה חסר טעם לנסות
כשהוא מחכך את עיניו הצורבות
הוא אומר שהוא מעולם לא ראה אותה מגיעה למצב רע כמו זה

אפילו שהיא נראתה כ"כ מרוממת
הוא יודע שהיא לא יכולה לעוף
וכשהיא תיפול מהשמיים
הוא יהיה שם לתופסה

מישהו (כנראה אביה), זיהה שהיא דו-קוטבית ויודע שאחרי ההתפרצות הזו תבוא הנפילה החדה (=ההתרסקות). אם ממעיטים בערכה של הדו-קוטביות, היא נעשת יותר ויותר נוראית ומכאן נכתב – "הוא אומר שהוא מעולם לא ראה אותה מגיעה למצב רע כמו זה". בנוסף, העיניים הצורבות (והאדומות) כנראה מתייחסות לחוסר שינה ואנשים בעלי הפרעה נוטים לא לישון הרבה מעבר ל- 3 שעות בזמן ההיפומאניה (= מצב של התרגשות קיצונית שעדיין אינו מוגדר כמאניה).

היא גדלה בעיירה מערבית קטנה
על-ידי אבא אוהב, מקסים וקצת חריג
היא שובחה כנערה המושלמת
וכולם זקפו לגדולתה

והיא ניסתה כל יום
עם דחף חסר סוף
כדי להשיג ציונים טובים
ואז יום אחד
היא התעוררה לגלות
הנערה המושלמת
איבדה את שפיותה

והיא נופלת! – דיכאון עמוק עומד לפניה!

לפעמים בקושי עושה הפסקה
עכשיו היא מעבירה את הימים בשינה

שוב מתייחס אל נושא השינה.
במקרים מסויימים של דיכאון כבד החולים סובלים מנדודי שינה מסיביים, לאור העובדה שחלק מהחולים סובלים מהתופעה ההפוכה – שינת יתר וללא ספק, במקרה זה מדובר בשינת יתר…

היא בקושי עומדת בקצב
זה חסר טעם לנסות
כל שהיא רוצה הוא לבכות
אף אחד לא ידע שהיא הייתה כל-כך עצובה

כי אפילו שהיא הגיע כל-כך גבוה
והיא חושבת שהיא יכולה לעוף
היא תיפול מהשמיים

כאן היא מתדרדרת הישר מהיפר-אקטיביות לחוסר התלהבות בנוגע לכל דבר!
אי-מציאת הנאה בכל דבר והחשבת פחות או יותר כל דבר לחסר ערך,פשוט חסר טעם לנסות…
"אף אחד לא ידעה שהיא הייתה כל-כך עצובה" – היא שורה שממחישה מעולה את ההסבר, היא מדגימה את החלק במחלה שמגיעה אחרי תקופת "ההתפרצות" (=מאניק-דיפרסיה).

אך בפני האומללות
היא מצאה תקווה
מרגישה יותר טוב
היא העבירה
את הדיכאון הזה

סוף פתאומי…

למרבה יתרונה
היא חידשה את המקצב המטורף
כוח חסר גבול
שעות אמצע ליל
היא נהנתה מהמרוץ

"איך שגלגל מסתובב" – והסיפור חוזר על עצמו שוב…
שוב הפעם, ההיפונומיה גובה את מחירה, וההנאה המסוכנת מודגמת שוב: " היא נהנתה מהמרוץ" – שורה זו היא למעשה הרמז. שתי השורות הסמויות שבבית הזה, הן דיי בקלות ניתנות להבנה כאשר קוראים טוב – " כוח חסר גבול" – את הרצון לעשות הכל מהכל ואני יכול להניח שהכוונה ב-" שעות אמצע ליל" – היא התייחסות לדפוסי השנה של המחלה.


3. מלחמה בתוך ראשי

ממטרי נפץ
הראה לפחדנים
לא באנו לשם כדי להתרברב

דרך חום מתיש
והרס שכלי
ניצחון צבאי נכבש על אדמה תמימה

הפרעה פוסט-טראומטית, מתברר כמה 'מעלה 2' סבלה ממנה.
זהו אבחון קלאסי אצל הרבה מחיילים שלחמו בויטנאם אשר התנהגו כמו פצצת זמן. בדר"כ תוקף רק כעבור 3 חודשים או יותר לאחר האירוע. אני מעריך שבמקרה זה מדובר בפלאש-בק.

שומע קולות ממרחק רב
אומר דברים שמעולם לא נאמרו
רואה צללים באור היום
מנהל מלחמה בתוך ראשי

"שומע קולות מרחוק מאוד" – מתייחס לפלאש-בק. כמובן שעכשיו הוא כבר חזר מויאטנאם (למעשה מהמלחמה) לפחות כך אני מעריך – שמדובר אכן בדמות שחזרה מויטנאם והפלאש-בקים הם פלאש-בקים של פקודות ששמע/קיבל.

"אומר דברים שמעולם לא נאמרו…" – אני לא ממש יכול להצביע על ההגדרה או ההסבר המדויקים לחלק הזה, אבל אני נותן לעצמי להניח שכאן החייל (למעשה חייל לשעבר) נלחם עם עצמו כתגובה לפלאש-בקים ויוצר ביקורת לא רלוונטית למה שקרה סביבו באותו רגע נתון.

"רואה צללים באור היום" – יהיו שוב הפלאש-בקים רק שהפעם קצת יותר מעורפלים ולא מובנים. המילה "צללים" עושה את הדברים קצת יותר מופשטים או לא מוחשיים כך שקשה לדעת לגמרי מה הכוונה.

"מנהל מלחמה בתוך ראשי" – השורה הזאת היא כמובן מדברת על הרושם שהוא נמצא תחתיו שהוא כביכול עדיין נמצא במלחמה.

שנים על גבי שנים של-
שפיכת דמים ולוחמה
משימתנו הייתה רק להיכנס ולהרוג

חופשה בחינם
של עצי דקל ופגזי רסס
סוחר בתמימות תמורת גיהינום פסיכוטי תמידי

הוא שנא את ויטנאם (יש שם עצי דקל, נכון?) ואת איך שזה משבש לו את השכל עד כדי שהוא מגיע למצב שהוא מרגיש חשוך מרפא, הוא מרגיש פצוע ופגוע, כנראה.

שומע קולות ממרחק רב
אומר דברים שמעולם לא נאמרו
רואה צללים באור היום
מנהל מלחמה בתוך ראשי

מרגיש שזרים בוהים בדרכי
קורא מחשבות שמעולם לא נקראו
טועם סכנה בכל מילה שאני אומר
מנהל מלחמה בתוך ראשי

החלק הראשון הוא הפזמון הראשון שוב.
לשורה – "מרגיש שזרים בוהים בדרכי" יכולות להיות שתי משמעויות: או ש- 'מעלה 2' עשה משהו יחסית מוזר ואנשים תוהים מה לעזאזל לא בסדר איתו, או שהיא יכולה להתייחס להימנעות/התחמקות שמגיעה כאשר לוקים בהפרעה פוסט-טראומטית — אנשים אלו יכולים להיות עוזרים לחברים ולמשפחה שלהם, ואז לנתק עימם קשר ולהעמיד פנים שהם לא מכירים אותם.

"קורא מחשבות שמעולם לא נקראו" היא שורה יחסית מאוד מוזרה, שאני לא יכול ב100% להיות ודאי לכוונה שלה. אני אסיק ממנה שהיא כנראה מתייחסת אל העובדה שהוא מרגיש שהמלחמה הפנימית בתוכו משתלטת עליו וזה כמו שהוא קורא מחשבות של אדם אחר כאשר למעשה זה הוא עצמו באותו רגע.

"טועם סכנה בכל מילה שאני אומר" – הכוונה בשורה זאת היא שהוא מרגיש שהוא עדיין שם (במלחמה), מפחד שמשהו עלול לקרות.


4. הניסוי שבלבל את כולם

עומד בחשכה
מחכה לאור
הריח של אדרנלין טהור
בוער בתוך הליל

הבזקים מעוורים אקראיים
מכוונים על הבמה
סרט מבוא מתחיל להתגלגל
מצית זעם קולי

אני הכי פחות אוהב את הליריקה של הרצועה הזאת.
נראה כאילו הליריקה פחות עמוקה משאר הרצועות בשיר. יכול להיות שאני לגמרי טועה, אבל נראה כאילו ל- 'מעלה 3' יש בעיה חמורה והמבדקים לבעיה גרמו רק להחמרתה. כמובן שהכותרת "הניסוי שבלבל את כולם" רומז על כך שמדובר על משהו שלא מוכר לעולם המדע. אני לא יתפלא אם מדובר בסוג מסויים של התמוטטות עצבים.

'מעלה 3' ניראת כמו מישהו שחושב שהוא מוסיקאי… ארבע השורות הראשונות הם התיאור של "המופע".
"עומד בחשיכה" רומז על כך שאורות כלשהם הולכים להופיע (במסגרת של הופעה, כנראה?).
"הבזקים מעוורים אקראיים" – הכוונה בשורה הזאת היא שכשהאורות הופיעו, הכל ניראה מבולבל, כעוס, כמעט סוריאליסטי – הזוי (אולי פלאשים של מצלמות בנוסף להכל). השימוש במילה "במה", שהיא עוד דוגמא לכך שכנראה מדובר בהופעה כלשהי, ו- "זעם קולי" מקושרים יחדיו כך שלא מדובר בוודאות על בעיה קטנה, והמילה "קולי" עצמה מרמזת על כך שמדובר במוסיקאי, או מישהו שחושב שהוא מוסיקאי.

עדיין הם מחזיקים אותי בין הקירות החלולים האלו
מקווים למצוא בתוכי
את התשובות לניסוי שבלבל את כולם

"הבחור הוא פשוט משוגע
סובל מהזיות
אנו חושבים בכנות שאולי
הוא יזדקק לשיקום (-הכוונה למוסד שיקומי)
הוא חיי בעולם בדיוני
ובאמת אולי תועיל לו עזרה
יש לנו בדיוק את המקום לתקן אותו
להציל אותו מפני עצמו"

בעע, אני הולך לנתח את כל החלק הגדול הזה (נאמר בציניות כמובן). כמו שאמרתי, אני באמת לא יכול להתעמק יותר מידי בתוך הרצועה הזאת וכל השורות האלה באופן די חד משמעי מספרות על כך שהוא נזקק לטיפול בבית חולים מסוג כלשהו.

זוחל בחשיכה
מחפש אחר האור
ריח הזיעה והחרא המעופשים
זורמים בתוך הלילה

בדיקות שתן אקראיות
גלולות אדומות, ורודות וכחולות
יעוץ ותרפיה
לא מפיקים אף רמז

מומחש כאן שכנראה הוא נמצא מוחזק במקום שהוא שונא וזה לא מסייע לו בכלל. מתחילים אינספור בדיקות ומבדקים עליו ולגמרי מפספסים את המטרה.

עדיין הם מחזיקים אותי בין הקירות החלולים האלו
מקווים למצוא בתוכי
את התשובות לניסוי שבלבל את כולם

"נראה שאנו לא מצליחים למצוא את התשובות
הוא נראה כמו מקרה נקי לחלוטין
אנחנו לא יכולים לתת לו סתם לשהות כאן
ולעשות את כל העבודה הזאת לשווא

למה שלא ננסה תיפול חשמלי
זה באמת יכול לעזור
יש לנו את הכלים לתקן אותו
להציל אותו מפני עצמו"

המומחים האלה (כביכול) היו כ"כ בטוחים וסמוכים בהרשעה שלהם פתאום מגלים שהבעיה של הבחור היא לא בדיוק מה שהם חשבו מלכתחילה. השורה – " למה שלא ננסה תיפול חשמלי" משתמשת בהומור מאוד שחור כתיאור של כמה שהמתודות לטיפול בבעיה הינם כ"כ מחמירות ומכאיבות בייחוד כשהם לא יודעים במה לעזאזל מדובר בכלל.


5. נשיקת לילה טוב

נשיקת לילה טוב בכתונת לילותיך
לבנדר במיתתך
כ"כ תמימה כשאת נשכבת
חלומות מתוקים שרצים בראשך

הרצועה הזאת לא נותנת לנו הרבה מושג בתחילתה.
המילה "את" מתייחסת לבת של 'מעלה 4' (את שתי הדמויות אפשר לשמוע קצת לפני תחילת הליריקה בזמן השיר) שמופרדת מילדתה בדרך כלשהי ועכשיו היא מאוד מתגעגעת וחסרה לה. אולי סובלת מהפרעה שנקראת "חרדת פרידה"? נראה בהמשך –

את בודדת ללא אהבת אמך?
אני רוצה שתדאי שהייתי מתה למען רגע זה
כל שאת בסה"כ ילדה מסכנה
פוחדת מהעולם האכזרי הזה
מופרדת הרחק מהכל

כעת מובן שהילדה של 'מעלה 4' ללא ספק נלקחה ממנה לטובת סוג מסויים של טיפול, על-פי שורות 4 ו- 5 של הרצועה. אפשרי אולי שהבעיות הפסיכולוגיות האלו עברו באופן תורשתי במשפחה(?) – האמא דואגת לגבי שלום ביתה ("את בודדת ללא אהבת אמך?") ובעיקרון היא רוצה אותה בחזרה.

עד יום זה חלפו כבר חמש שנים ו-
הדם המוחתם שלי עדיין זהה
אני לא יכולה להתנגד להתנהגות הזאת ו-
הרופאים המנוולים האלו עוד ישלמו

שורות אלו יכולות להתפרש בכמה וכמה דרכים שונות.
האם כנראה נלקחה לאשפוז בבית חולים (דבר זה מתפרש למעשה מכל שורה בבית זה, רק שבמקרה זה הבת לא "מופרדת הרחק מהכל"), או אפשרי שהבת נלקחה ע"י הרשויות מכיוון שהאם אינה בדיוק הורה טוב כלפיה או שאינה מסוגלת לתפקד כהורה ("אני לא יכולה להתנגד להתנהגות הזאת") אבל אז – "הרופאים המנוולים האלו עוד ישלמו" – נוגדת את השערה זו. יש עוד הרבה השארות ותיאוריות לגבי בית זה, אך אני מעדיף את הראשונה מעל לכולן מכיוון שהיא נראית הכי הגיונית.

אני כ"כ בודדה ללא אהבת ביתי
אני רוצה שתדע שהייתי מתה למען רגע אחד נוסף
אני פשוט נערה מסכנה
פוחדת מהעולם האכזרי הזה
מופרדת הרחק מהכל

היא (האם) לא מרגישה שהבת שלה מוגנת כמו שהיא דמיינה שהיא תהיה.
האם זקוקה לביתה, היא בטוחה שהבת זקוקה לה בחזרה, והיא נלקחה ממנה. כמובן שמפה, אנחנו מקבלים מספר דוגמאות לפני שהעלילה מתקדמת.

הצפצוף של מכונת ההחייאה יכולה להשמעה כראוי כמו בכי הילדה, אולי היא אף מתה (הבת) והאם נתקפה בחרדת פרידה, למרות שאמירה זו אינה מתחברת טוב עם השורות "עד יום זה חלפו כבר חמש שנים… אני לא יכולה להתנגד להתנהגות הזאת", אבל כמובן יש לזכור שזאת אנליזה לליריקה של השיר ואינה מדויקת, אף-על-פי-כן, זאת נקודה למחשבה…


6. קליפה אטומה

הוא אינו נראה שונה מהאחרים
פשוט ילד נורמאלי ובריא
אימו עשתה תמיד את מיטבה
והוא היה גאוותו ושמחתו של אביו

'מעלה 6' הוא אוטיסט למיטב הבנתי.
רצועה זאת מתחילה באופן דומה לשורה "היא גדלה בעיירה מערבית קטנה" מתוך בפני התרסקות, זה אמור להדגים לנו כמה שהדמות המרכזית מתוארת כאדם נורמאלי בתחילת הרצועה.

הוא למד ללכת ולדבר בזמן
אך מעולם לא דאג ממש להיות מוחזק
ואט אט הוא הדרדר
לתוך קליפתו האטומה

ומכאן ניתן להבחין באופן משמעותי שאכן מדובר באוטיזם.
כהתנגדות לשינוי הפתאומי בעלילה, אנו מקבלים את הסימפטומים לאט ובהדרגה מתפרצת, השימוש במילים "אט אט" (גם כן – "באופן קבוע") מחזקות את הטענה הזאת והשימוש ב: "מעולם לא דאג ממש להיות מוחזק" הוא למעשה תיאור של סימפטום "נסיגתי", בו החולה נסוג מקשר חברתי או שלא מקיים קשר בכלל.

כילד הוא נחשב כחריג
התייחד עם עצמו רוב הזמן
היה הוא חולם בהקיץ מחוץ ולתוך עולמו האישי
אבל בכל דרך אחרת הוא היה מצוין

שוב, תיאור תכונותיו של 'מעלה 5' כחולה אוטיזם מובהרים בהדרגה – "התייחד עם עצמו רוב הזמן".
חולי אוטיזם לא נוהגים לדבר כמעט בכלל. כמו כן גם לא נוהגים לתקשר כמעט עם בכלל עם "העולם החיצוני" וזה מה שקורה ל'מעלה 5', וכדי לחזק את התיאור – "היה הוא חולם בהקיץ" – שוב, אזכור לניתוק של 'מעלה 5' מהעולם החיצוני.

הוא משוגע של בוקר יום שני
מוטרד מפעם לפעם
אבוד בתוך עצמו
בתוך קליפתו האטומה

חלק זה מהפזמון מדגים לנו את התדירות של ההתפרצות המשונה…
לא ניתן להבחין לעיתים קרובות בהתפתחות הדרמטית של העלילה, לכן נאמר: "הוא משוגע של בוקר יום שני, מוטרד מפעם לפעם".

"עבוד בתוך עצמו, בתוך קליפתו האטומה" הוא מצב כללי של קיומו (הלך חייו). הדרך שבה הוא כ"כ מתבודד באה לידי ביטוי ע"י הכינוי שמחבר השיר נתן לתופעה – "קליפה". מעניין במיוחד השימוש במילה זו (קליפה) והאתר www.psychcentral.com משתמש במילה זו כדי לתאר את הדרך שבה אוטיסטים מגיבים לאנשים אחרים (… באטימות), צירוף מקרים נחמד בין המילים של כותב השיר לבין ההגדרות המדעיות שבמציאות לתופעה.

קטטוני באופן זמני
חולה נפש מקרי
מתי הוא הפרוץ החוצה
מתוך קליפתו האטומה

אני מאמין שחלק זה של הפזמון מתייחס להתפרצות המעט אכזרית של 'מעלה 5' אם משהו לא הולך לפי דרכו (המיוחדת והייחודית). ההגדרה של האתר www.webster.com לקטטוניות די מתאימה עם הסימפטומים הכלליים של האוטיזם: "מאופיין בייחוד ע"י הפרעה אשר יכולה להיות כרוכה בטשטוש דעת וערפול חושים או מוטיזם (אלימות או הפרעה המתבטאת בסירוב לדבר במצבים מסוימים), נגטיביזם (נטייה לביקורתיות), נוקשות וקשיחות, חסר תכלית או מטרה, או חוסר מאס".

הוא נאבק כדי להעביר את יומו
תמיד פיגר בחוסר ישע
הוא שפך עצמו על הדף
כותב שעות בכל פעם

לאוטיסטים יש נטייה לא להיות מסוגלים להסתגל לעבודה כמו רוב האנשים הנורמאלים, אף-על-פי זיקתם ליציבות וסדר. כמובן, זה גם מציג את אי-הויתור והנוקשות של אוטיסטים – ברגע שהם יתחילו לעסוק במשהו מסוים, הם יתרכזו בו באופן נוקשה ומידי פעם מתעוררים בהם התקפי זעם אם מפריעים להם.

כבוגר היה הוא מסוכן לעצמו
מפוחד ועצוב רוב הזמן
היה נסחף לתוך ומחוץ לשיגעון
אבל בכל דרך אחרת הוא היה מצוין

נדמה שמילים "מפוחד ועצוב" לא כ"כ מוצאות כאן את מקומן, אך המילים "מסוכן לעצמו" קצת יותר קשורות לאפיונים של חלק מהאנשים האוטיסטים אשר מסבים נזק על עצמם מבלי להתכוון לכך.

הוא משוגע של בוקר יום שני
מוטרד מפעם לפעם
אבוד בתוך עצמו
בתוך קליפתו האטומה

ניתוח חלק זה זהה לקודם.

משוגע רגעי
בעל אשליות אקראיות
מתי יהיה ניתן להוציאו
מקליפתו האטומה

חלק זה של הפזמון מתאר לנו שוב עד כמה אוטיסטים חסרי יציבות ובעלי שיגעונות ומוזרויות.
המילה "אקראי" מתארת לנו כמה שהאשליות הם דבר שבשגרה…


7. בפני התרסקות (ריפרייס)

שבתי לחיים
החשכה רחוקה מאחורי
אני בלתי מנוצחת
ייאוש לעולם לא ימצאני

ואנו חוזרים לדו-הקוטביות של 'מעלה 1', אך הפעם מנקודת הראות שלה.
אנו יכולים להניח כי העלילה ממשיכה, ברצועה זאת, מהנקודה שבה היא הפסיקה (ברצועה 2 של השיר).
הפעם יש לנו גישה מעט שונה, מונעת מאיתנו לחקור את רגשותיה. 'מעלה 1' חוזרת אל תוך נטייתה ההיפומאטית. היא מאמינה שהיא לעולם לא תיפול שוב (הכוונה במצבה הנפשי).

אני מרגישה חזקה
יש בי הרגשה חדשה של רוממות רוח
אנרגיה חסרת גבול
אופוריה תמידית

היא מרגישה שמחה, היא מרגישה חזקה, כלום לא יוכל להפיל אותה – כנראה עוד התייחסות לכך שהיא מרגישה חסינה מספיק בשביל שהיא תצליח לעבור כל דבר הכלול בו סיכון גבוה. עדיין, כלום לא יכול לעצור אותה.

היא בקושי עומדת בקצב
זה נראה חסר משמעות לנסות
כאשר כל מה שאני רוצה הוא לבכות
מי היה יודע אי פעם שהרגשתי כל כך עצובה

שורות אלה מוסיפות עוד קצת עומק לעלילה.
רמיזה לכך שכנראה היא עומדת ליפול חלילה, אולי היא מודעת לכך שההיפומאניה היא בסך הכל העמדת פנים? היא מרגישה עצמה "מתרסקת "(כשמה של הרצועה).

אף על פי שאני מגיעה כל כך גבוה
אני יודעת שאני לעולם לא אעוף
וכאשר אני אפול מהשמים
מי יעמוד לצידי

האם אתה תעמוד לצידי?

ככול הנראה היא קיבלה עזרה, ומחלת החלה להעלם.
זו עובדה שהיא מודעת לכך ששני מצבי דו-הקוטביות שלה פעילים, ומקרים אפשריים מראים שהיא אכן מודעת לכך (המשפט: "הוא אומר שהוא מעולם לא ראה אותה מגיע למצב רע כמו זה" מתוך "בפני התרסקות" מראה שגם אביה מודע למצבה, ועל כן כנאה תהיה אפשרות לנצח על ההפרעה) וכנראה זה מה שקורה. התאווה שלה לכך שמישהו "יעמוד לצידה" עוזרת לה לדבר, ותוך כדי התרוממות רוחה היא נהיית מודעת לכך שהיא אכן יכולה ליפול, היא לא בלתי פגיעה כמו שהיא חשבה שפעם היא הייתה.

דרך נחמדה לסיום, וכך גם סיפורה של 'מעלה 1' מסתיים, אנו עוברים למעלה האחרונה…


8. מאבדים זמן

היא מתלבשת שחור בכל יום
היא שומרת את שיערה פשוט ורגיל
היא לעולם לא שמה איפור
אך לאף אחד לא היה אכפת אם הייתה שמה בכל מקרה

אז הינה אנו במעלה השישית של היצירה.

אני באמת לא אוהב את זה שסיפורה מחובר עם הגראנד פינאלי, זה גורם לה להרגיש כאילו היא מחוברת או לא קשורה, כשהרצועה הזאת אמורה להיות שיר כ"כ יפה. בכל אופן, אין ספק שהיא, ה'מעלה', לא אמורה להיות דמות מרשימה. "הפרעת זהות מרובה" (הז"מ) היא הפרעה אשר החולה סובל מפיצול אישיות, בד"כ שתי זהויות שונות, לפעמים אף יותר, אשר לא קשורות אחת לשנייה. תארו לעצמכם שני אנשים שונים חולקים את אותו גוף אחד. עקב כך, 'מעלה 6' לא זוכה להכיר אנשים כ"כ טוב מכיוון שחצי מהזמן היא מישהו אחר.

היא לא נזכרה באתמול
פרצופים נראים מעוותים ומוזרים
אך היא תמיד מתעוררת
לגלות שהיא רחוקה מאוד

שוב, היא לא יכולה לעקוב אחרי כל מה שהיא עושה – היא מסוגלת לנסוע למרחקים גדולים מבלי להיות מודעת בכלל לכך שהיא עושה את זה, היא מפספסת ימים, ובכלל היא מוצאת את החיים כקשים למעקב.

היעדר מודעות
מאבדים זמן
הידרדרות בהשגה
מאבדים זמן

המשפט- "מאבדים זמן" הוא דרך נהדרת לתאר את עלילתה של 'מעלה 6'.
לא רק שהיא עושה דברים מבלי לזכור אותם בכלל, היא גם זוכה לחיות רק חצי מהחיים שלה מכיוון שכאשר היא חייה את הזהות השנייה היא לא זוכרת מה היא עוברת.

מחכה לברוח
היא יצרה לעצמה דרך לשרוד
היא למדה להתנתק מעצמה
התנהגות ששמרה אותה בחיים

זה נראה שדרך הייאוש היא רק מפרידה את עצמה יותר.
אולי דרך חלומות בהקיץ, היא מצאה דרך להקל את הכאב. אם כבר הכל לא משנה בשביל להיות איתו, ההידרדרויות הן כבר לא מושא לדאגה. בעיה שלא תטופל רק תחמיר, וכך אנו עוברים לפינאלי!..


9. גראנד פינאלי

תקווה בפני מצוקותינו האנושיות
עוזרות לנו להבין את המערבולות שעמוק בפנים
אשר תופסות אחיזה בחיינו
בושה וחרפה מתיחויות מנטאליות אחרות
שומרים אותנו מלהציל את אלו שאנו אוהבים
החסד שבתוך לבבותינו
והיגון שבתוך נשמותינו

שורות אלו די מסכמות את מסר השיר, ציטוט: "הבנת השונויות המנטאליות גורמות לנו להיות יותר מודעים ויותר להוטים לצאת ולעזור למי שצריך. קבלתם (הכוונה כאן לאנשים אשר צריכים עזרה), היא המפתח!" ומכאן אנו מגיעים לסיכום מתומצת של כל היצירה, המאגד את כל הרצועות יחדיו:

תעתועי התהילה
הניסוי שבילבל את כולם

נקמת המלחמה
מלחמה בתוך ראשי

חיים מופרדים
נשיקת לילה טוב

לאבד את עצמנו
מאבדים זמן

מידרדרים למעטה
בפני התרסקות \ ריפרייס

מרגישים שהקירות סוגרים
קליפה אטומה

המסע כדי למצוא
את התשובות שבתוך
מוחנו המטעה

גונג!


סיכום המתרגם:
אני חייב להודות שלתרגם את המאמר הארוך הזה, הייתה חוויה די מיוחדת עבורי, אע"פ שייעודה אינו משמעותי במיוחד.
בשבילי היה מיוחד לעבוד על התרגום מכיוון שהשיר, שנותח לעומק, הוא אחד השירים שאני הכי אוהב של דרים ת'יאטר ומעל הכל הוא חלק מאלבום האולפן שאני הכי אוהב של הלהקה, כנראה החלק הכי גדול ממנו ועיקרי ממנו.
למדתי הרבה מהעבודה על המאמר בכל הנוגע למחלות הנפש אשר השיר עוסק בהן והיה מאוד מעניין להבין לעומק את השיר ומסריו.

אני מקווה שגם אתם לאחר הקריאה גיליתם דברים חדשים שלא ידעתם בעבר והחכמתם לגלות שליריקה של שירים היא אכן חלק בלתי נפרד וחשוב בשירים, על אחת כמה וכמה ביצירות גרנדוזיות כמו Six Degrees of Inner Turbulence (- שישה מעלות של מערבולות פנימיות) אשר בתוכם תוכן עם משמעות ומסרים.

תוך כדי תהליך התרגום גיליתי שעלי לשנות מעט מהטקסט המקורי על-מנת שיהיה ברור ומובן, אז כאשר תקראו את המאמר המקורי תוכלו להבחין שאכן נערכו מעט שינויים אך ראוי שתדעו כמו כן, שההסבר והמסר נשארו זהים בין התרגום למקורי.
כמו כן, אמכם הסליחה אם אחרי הכל היו קטעים לא מובנים או קטעים שתורגמו לדעתכם לא כראוי, אשמח כמובן לקבל תגובות – Neydev@gmail.com.

כמילות סיום ברצוני להדגיש שאת המאמר תרגמתי בלשון חופשיה ובעזרת מילון אנגלי-עברי, אז אולי יהיה יותר מהסבר או תרגום אחד לחלק מהנוסח המקורי.

מקווה שנהניתם מהקריאה, ניידב.

SFAM – הסיפור מוסבר

יום ראשון, 1 בינואר 2006

הערה חשובה: מאמר זה תורגם ברשות מאתר DTFAQ. את המאמר המקורי ניתן למצוא בעמוד זה.
על מנת שיהיה פחות צורך בכתיבה ובקריאה, אני אתייחס לדמויות לפי איך שהן מוגדרות כאן:

  • ניק = ניקולס
  • היפנו = ההיפנותרפיסט
  • אד = סנטור אדוארד ביינס (The Miracle)
  • ג'וליאן = ג'וליאן ביינס (The Sleeper)

אנחנו מתחילים כשניק נרגע לצלילי קולו של היפנו ונכנס למצב של היפנוזה ברצון להשיג מעין תרפיה רגרסיבית, נסוגה. המקום אינו ידוע, וגם לא הסיבה לצורך בתרפיה. ניתנת לנו פיסת מידע אחת שאולי תהיה חשובה כאשר היפנו אומר "אם בכל זמן שהוא אתה צריך לחזור, כל שעליך לעשות הוא לפקוח את עיניך".

עכשיו ניק נמצא בטראנס היפנוטי והוא מתפעם מהשלווה והנוחות הלא מציאותיות. כשהוא "מתמקם" בטראנס שלו, הוא מתחיל להתרכז במה שכפי שמתברר לנו הוא הנושא לתרפיה שלו, נערה בשם ויקטוריה וחיים שמרגישים דומים בצורה מוזרה לשלו.

ב- Strange Deja-Vu, אנו שומעים קצת יותר בנוגע לחלומות קודמים שהובילו את ניק לתרפיה שלו, וגם ממשיכים עמוק יותר לתוך הטראנס הנוכחי. אנו לומדים שבכל פעם שהוא עוצם את עיניו, הוא נלקח לחלום שחוזר על עצמו על חיים מאוד מציאותיים (ועדיין בדיוק מעבר להישג של הבנת המודע שלו). ניתנים לנו פרטים בנוגע לחלום הנוכחי, שהוא אותו חלום שחוזר על עצמו כל פעם; לפיכך זה הדבר שהוא חלם בפעמים הקודמות והוביל אותו לתרפיה.

יש שביל שמוביל לבית. בתוך הבית ובמעלה המדרגות יש חדר, בחדר יש מראה, ונערה מופיעה במראה. כל זה נראה לו מאוד מוכר, אבל לפי הגיון זה לא אמור להיות מוכר. בחלום הזה, קרוב לוודאי מכיוון שזהו טראנס היפנוטי ולא סתם חלום רגיל, דברים מסוימים נראים ברורים יותר מאשר אי פעם. הוא מצליח לראות את פניה של נערה צעירה ושואל את השאלה, "ילדה צעירה, הלא תגידי לי, מדוע אני פה?" הוא רואה שיש לה משהו לחלוק איתו, שיש סיבה לכך שהיא מובילה אותו לשם, סיפור שצריך להיות מסופר, והסיפור הזה הוא על משהו נורא ש"קורע את נשמתה".

עכשיו ויקטוריה נותנת את הרמז הראשון לסיבה לכך שהיא רודפת את ניק. היא חיפשה דרך לחשוף את האמת בנוגע לרצח שלה. לדעתי היא מודעת באופן רופף לניק, בדיוק כמו שהוא מודע אליה באופן רופף. אף אחד מהם, בשלב זה, לא באמת יודע שהם חולקים את אותה נשמה. היא גם מביעה צער ועצב רבים: "קורע את לבי לשניים". שורה זו, ביחד עם השורה שאחריה, "אני לא האחת שהישנוני חשב שהוא מכיר" (אני יודע, תרגום צולע, זה מה יש), מראה על האשמה שהיא מרגישה על כך שג'וליאן אף פעם לא ידע על יחסיה עם אח שלו, שעליה אנו לומדים הרבה יותר מאוחר. ג'וליאן חשב שהוא הולך לפגוש את אהבת חייו ולהמשיך היכן שהם הפסיקו, ובמקום זה… טוב, אנחנו לומדים מה קורה מאוחר יותר. זוהי הקינה שלה בנקודה הזאת בסיפר. ג'וליאן המסכן לא ראה את זה מגיע, והיא מרגישה אחראית.

עכשיו ניק נמצא מחוץ לתרפיה שלו וחזרה בחיים האמיתיים. חרף העובדה שהוא ער, המחשבות והאירועים של חייו האחרים מתחילים לחדור לכל שניה של יומו, וזוהי ההתחלה של האובססיה שלו לפתור את כל הבלגן הזה. הוא רוצה באופן נואש לדעת למה כל זה קורה והוא היה עובר לעולם האחר באופן מודע אם הוא היה יודע איך. שום דבר ביום הנוכחי משנה לו, רק ללמוד יותר על האובססיה החדשה שלו. בנקודה זו הוא נוטה לחשוב בפעם הראשונה על כך שאולי הוא באמת חי בעולם שעליו הוא חולם. הוא יודע שארץ החלומות הזו מחזיקה את המפתח לשלווה שלו, והוא לא ינוח עד אשר הוא לא יפתח את הדלת.

ב"דרך המילים שלי" ניק מבין באופן מלא את הקשר בין ויקטוריה לבינו. הוא עכשיו יודע למה הוא נמשך (לא במובן המיני, כמובן) אליה ואל עולמה, בהתחשב בכך שהם חולקים את אותה נשמה.

"טרגדיה קטלנית" מתחיל עם ניק "לבד בלילה". אני מדמיין אותו שוכב במיטה ומהרהר על כל מה שהוא למד לאחרונה. הוא יודע עכשיו מי היא ויקטוריה, אבל לא למה היא כל כך קרועה והרוסה ומה הקשר אליו. הוא הולך לבקר איש מבוגר יותר, שמצוין בסיפור שהזקן נמצא "לבדו". של מי הבית ומי הוא האיש הזקן הם דברים שאינם ברורים לאורך כל הסיפור. ישנן אפשרויות רבות, אך שום דבר וודאי ואני לא בטוח שזה רלוונטי במיוחד לסיפור בכל מקרה. (יצא לי לשמוע תיאוריה שלפיה האיש הוא אבא של ויקטוריה, אבל אני בספק, בהתחשב בזה שעברו כ-70 שנה מאז הרצח שלה) החשיבות של האיש הזקן היא שהוא יודע מעט דברים בנוגע לרצח שהתרחש בבית הזה לפני זמן רב וחולק את מה שהוא יודע עם ניק. אנחנו לומדים שנערה נרצחה, ושהיא היתה צעירה. ניק יושב ומקשיב לסיפורו של האיש ומגלה שהסיפור נשאר בגדר תעלומה עד היום. נדמה לי שהאיש הזקן יודע יותר ממה שהוא משתף, גם בנוגע לאמת על הרצח וגם בנוגע לניק. זה די גורם לי לחשוב שהוא מישהו חשוב לעלילה, אבל אין שום ראיה מוצקה בנוגעה לזהותו.

החזרה על השורות של "ללא.. וכו'" חייבת להיות משמעותית. הניחוש שלי הוא שהן שתי הצהרות נפרדות. "ללא אהבה וללא אמת, לא ניתן לשוב לאחור" היא שורה שבה ניק מבין שעד שהוא יחשוף את האמת בקשר למה שקרה לויקטוריה, הוא לא יוכל לחיות את חייו הנוכחיים. הוא תקוע עם האובססיה הזו ולא יכול לשוב. "ללא אמונה ותקווה, לא יכולה להיות שלוות נפש" היא שורה שבה ניק מעודד את עצמו להיות חזק ולהאמין שהוא ימצא את האמת, מכיוון שללא האמת, הוא לעולם לא ינוח. השיר נגמר עם דיבור של היפנו. אני מדמיין את ניק יושב בחזרה במשרד של היפנו, או איפה שהתרפיה לא תהיה, והוא הרגע הסביר להיפנו מה הוא למד מאז הסשן האחרון. אז היפנו מתחיל את הסשן הבא בכך שהוא לוקח את ניק בחזרה לנקודת הרצח של ויקטוריה / של עצמו.

כאן אנו מגלים את הסיקור בעיתון של מה שקרה ב-1928. הסיפור הוא שעד שהיה במקום, אדוארד ביינס, שמע "צליל מצמרר" וכשהוא הגיע למקור הצליל הוא גילה אישה שנורתה למוות, ואת היורה עומד לידה. העד מנסה לעזור והרוצח מתאבד ונופל על גופת האישה. הסיקור העיתונאי מדבר על "סיום עצוב לסיפור אהבה שבור". זה מראה שהקורבן והרוצח מזוהים כמאהבים, בין אם כרגע ובין אם בעבר. בנוגע לחזרה על "מעשינו טיילו רחוק" וכו', אני לא מאמין שזה חלק מהמאמר בעיתון. למרות שהוא מופיע בחוברת של הדיסק, אני לא מצליח לראות איך זה יהיה חלק מסקירה בעיתון.

העיתון ממשיך ומסביר שויקטוריה וג'וליאן נפרדו לאחרונה כתוצאה מאורח חייו המתדרדר של ג'וליאן. (איך לעזאזל העיתון יודע על זה?!) ישנן אפשרויות רבות בנוגע לאיזה "דרך רעה" הוא נפל לתוך, כשהימורים ו/או התמכרות לסמים/אלכוהול הן ההכי סבירות, אבל למעשה זה לא רלוונטי. מצוין גם שהיא היתה לוקחת אותו חזרה אם הוא היה מחזיר את סגנון חייו למוטב. ואז מוצבת השאלה האחרונה… "האם הפגישה הסופית שלהם היתה מתוכננת מראש?" כל Fatal Tragedy אמור להיות ע"פ הסיקור בעיתון. השאלה בנוגע לתכנון מראש של הרצח הוא קרוב לודאי דיון בנוגע לאם זה היה רצח מתוכנן מראש או רק ויכוח שהפך לטרגדיה.

עכשיו יש תיאור של הראיות הפיזיות בזירת הפשע. יש ראיות ל"מאבק אלים" ונמצא במקום סכין. הסכין גורם לבלבול מסוים, כי הקורבן היא נערה צעירה ובד"כ לא צפוי שנערה צעירה ב-1928 תיקח איתה סכין לכל מקום, אלא אם היא הרגישה שיהיה לה צורך להגן על עצמה… "האם הקורבן לא היה מודע?" בכיסו של הרוצח נמצא פתק. משוער שזהו מכתב התאבדות, אבל לא מכתב "התאבדות, אחרי שאהרוג אותך". המכתב מציין בבירור שג'וליאן יעדיף להרוג את עצמו מאשר לחיות בלי ויקטוריה, אבל לא נאמר דבר על פגיעה בה.

לסיום יש את החזרה בסוף של "מעבר לחיים האלה". שורות אלה מעמיקות אף יותר את אמונתו של ניק בכך שלו ולויקטוריה יש נשמה אחת. הן גם מצביעות על כך שלא רק שנשמות מתגלגלות בין חיים, אלא גם מעבירות איתן את מאפייני האישיות הבולטים. ומעשיך יעקבו אחריך לנצח. אז אם אתה מפשל בחיים האלו, האשמה או הפאראנויה או מה שזה לא יהיה ימשיכו הלאה לכל חיים אחרים שיהיו לך.

עכשיו ניק ער שוב. הוא למד שויקטוריה / הוא נרצחו בברוטליות ב-1928. הוא מרגיש מחויב לבקר את הקבר של ויקטוריה ולמעשה להתמודד עם המוות שלו. הוא מביע את הצער שהוא מרגיש כלפיה, וכמה תמימה וחסרת אונים היא היתה. לא רק זה, אלא שמכיוון שהוא לומד על חייו דרך עיניה, הוא מבין שהרצח למעשה קרה גם לו ומתחילה להציק לו העובדה שזה לא הוגן במיוחד.

כשהוא מתקרב לקבר שלה, עצב מציף אותו. אפילו המילים על המצבה שלה מצביעות על כך שהיא היתה נערה מתוקה ותמימה אשר חייה נלקחו ממנה בברוטאליות בגיל צעיר מאוד. הוא נבהל כשהוא מגלה עד כמה מותה מרגיש כמו המוות שלו עצמו. הוא משווה את זה ללאבד מישהו אהוב, מכיוון שזהו התיאור הכי קרוב להרגשה כשמתים. כולנו יודעים כמה כואב זה לאבד אדם אהוב, אז תארו לעצמכם להתאבל על אובדן הנשמה שלכם! הוא ממשיך לתת לתמונות שלה להסתובב בראשו, ופשוט שורה בעצב שלו לזמן מה. הוא חושב על כמה שחייו היו מלאים יותר ובשנית חוסר הצדק שבמותה הצעיר פוגע בו. כאשר השיר מסתיים ניק מתחיל "לקחת את עצמו בידיים" והוא מתנחם על ידי ההבנה שבכך שהוא מתייצב מול הטרגדיה הזו ומתאבל על האובדן, הוא יכול כעת לעבור הלאה. הזמן הזה של כאב היה נחוץ על מנת להשלים עם מותו בחיים קודמים ולהבין בצורה מלאה מדוע החיים האחרים האלו קראו לו.

"בית" הוא שיר מלא במידע… בשבילנו. ניק לא שותף למידע שאנחנו לומדים בשיר הזה. אנחנו שומעים את ג'וליאן מדבר על ההתנוונות האובססיבית שלו ועל כך שהוא חי במעין פרודיה. בסופו של דבר, כפי שלמדנו קודם, ויקטוריה עוזבת אותו עקב התמכרותו, מה שהיא לא תהיה. לאחר מכן אנחנו שומעים את אד (אני מדמיין אותו כבנאדם פסיכוטי ומשוגע שמדבר אל עצמו כשהוא לבד, מחכך את ידיו וכמעט מזיל ריר). הוא מספר על כך שויקטוריה בכתה על כתפו עקב הפרדותה מג'וליאן. הוא מוצא את עצמו מתאהב בה, ובהתחלה מרגיש אשמה על כך שהוא מטעה את אחיו, את דמו. אבל האובססיה שלו כלפיה נעשת חזקה יותר מהאשמה שלו והוא מפתה אותה במצבה הפגיע. לסיום אנו שומעים מניק שוב, בחזרה בהווה, ועירני. עד לנקודה זו הוא יודע רק את מה שהאיש הזקן אמר לו, ומה שהוא למד על המאמר בעיתון בסשן האחרון של התרפיה שלו. הוא יודע שחייבים להיות פרטים נוספים לסיפור והוא מרגיש אובססיבי לגבי פתירת התעלומה. (שמתם לב כמה אובססיות? ג'יזס) הוא כמה לרגרסיה, ובקושי מצליח לחכות לסשן הבא שלו בתרפיה שבו הוא יוכל לשוב לנסות לפתור את התעלומה.

"פעם אחרונה" מתחיל עם ניק שעובר על כל הסיפור בראשו. הוא אינו משוכנע, על פי הראיות שניתנו עד כה, שהמאמר בעיתון הוא מדויק ואמיתי. נדמה גם שהוא שמע שמועות שכנראה היו קיימות בנוגע לרומן שלה עם אד. האם ויקטוריה פצעה את נשמתו של אד ונפרדה ממנו לשלום? אז אנחנו רואים את ויקטוריה, שוב בעבר, אומרת לאד להתראות, שזוהי הפעם האחרונה שהם יפגשו.

ניק מבקר בבית של אד, היכן שהוא וויקטוריה ניהלו את הרומן שלהם. נדמה שהבית טומן בחובו רמזים רבים והוא מרגיש שסוף סוף הוא מוצא אישור מסוים לדברים שהוא חשב עליהם. למרות שהוא ער עכשיו, כשהוא נכנס לחדר השינה, הוא חווה מין סוג של הארה, כמעט כאילו הכרתו פסקה באופן מיידי, הקור חוזר, בדיוק כמו שהוא הרגיש בחלומות החוזרים ונשנים בעבר, ופתאום הוא בחוץ ושומע אישה צועקת ואיש מתחנן לסליחה. אני חושב שניק, בנקודה זו, כבר חשד שאד וויקטוריה ניהלו רומן. זהו החשד שבקשר אליו מצויים רמזים רבים בבית. במצב הנוכחי של הכרה כפולה, הוא רואה את הזכרונות של ויקטוריה מהפגישה הסופית, אבל הוא לא מצליח להשיג מספיק מידע והסצינה נעלמת.

ב"הרוח(/נפש/איך שבא לכם) ממשיכה הלאה", ניק נמצא שוב, ובפעם האחרונה, במצב היפנוטי וחוזר על אמונתו שנשמתו תעבר הלאה, שאין לו מה לפחד ממוות. הוא מאמין עכשיו שאד היה מעורב ברצח. הוא מבין שייתכן שהוא לעולם לא ישכנע מישהו אחר בכך, אבל הוא חייב לנסות בכל זאת. הוא מתכנן לחשוף את האמת שמסתתרת מאחורי פשע שהתבצע לפני יותר מ-70 שנה. ויקטוריה מגיחה, בהווה הפעם, ואומרת לניק שהוא צריך להמשיך הלאה עכשיו, היא חשפה בפניו את האמת, אבל שאסור לו לשכוח אותה לעולם. בנקודה זו הוא מתענג בשלווה שהוא מרגיש כעת כשהוא שיבע את רצונם של ההצקות של ויקטוריה ושל האובססיה שלו. ניק מרגיש עכשיו שהסיבה לכך שכל זה קרה, המסר הסופי, הוא שמוות הוא אינו הקץ, אלא רק מעבר, כמו שההיפנו כבר ציין.

"חופשי סוף סוף", לדעתי, הוא גם אך ורק על מנת לספק לנו מידע. ניק לא יודע את מה שנחשף בשיר הזה, מכיוון שההיפנו מוציא אותו מהטראנס ההיפנוטי האחרון שלו ואנחנו שומעים אותו נכנס למכוניתו ועוזב. מה שאנחנו לומדים הוא שויקטוריה וג'וליאן נפגשים במקרה ומחליטים להיפגש שוב מאוחר יותר, בסוד, על מנת שהם יוכלו לדבר. ברור לחלוטין שויקטוריה מתרגשת מכיוון שג'וליאן הוא היחיד שהיא תמיד אהבה, והיא הולכת להיפרד מאד. היא לא קרועה יותר בין אד לג'וליאן, שאיתו היא העדיפה להיות כל הזמן. אבל היא יודעת שג'וליאן יהרוג את אד אם הוא רק ידע על הקשר ביניהם.

אז, כאמור, הם נפגשים, בלי שאיש ידע, או לפחות כך הם חושבים. אד מופיע, נאבק עם ג'וליאן שמפיל בקבוק אלכוהול מכיס המעיל שלו ומוציא סכין. אד יורה בג'וליאן, ויקטוריה צורחת, ואד אומר לה "פקחי את עינייך, ויקטוריה", ויורה גם בה. ג'וליאן זוחל אליה, מתמוטט מעל גופתה וממלמל את שורותיו האחרונות, "פעם אחרונה… וכו'". עכשיו מגיעים למעשה להתחלת השיר, כשאד הרגע ירה בשניהם ועומד שם כאילו כדי להגיד, זה ילמד אתכם לשבור לי את הלב, מאוד ממורמר, כאילו הם קיבלו את מה שהגיע להם. הוא שותל את המכתב "התאבדות" על ג'וליאן ואז קורא לעזרה ומשחק את תפקידו כעד.

עכשיו חזרה לניק. הוא נוהג הביתה וחושב על איך שהוא חופשי מהדבר שרדף אותו. הוא גם למד על חייו, שהם ימשיכו לאחר המוות, דרך ההצקות של ויקטוריה. השורה האחרונה, "אנו ניפגש בקרוב, חברתי, מתישהו בקרוב", חייבת להיות שורה שניק אומר לויקטוריה, אבל זה אחד הדברים שאני לא ממש יכול להסביר. איני יודע מדוע הוא אומר את זה, אבל אני לא מרגיש שיש לזה השפעה גדולה על הסיפור, אלא אם כן זה מתקשר לסיום.

הסיום… ניק מגיע הביתה, נכנס ומתחיל להירגע. מכונית נוספת חונה בחוץ, ההיפנו נכנס לחדר ואומר "פקח את עיניך, ניקולס", הפטיפון קופץ ונתקע כשניק נבהל מההיפנו… רעש… פייד אאוט. ההיפנו, שהוא החיים הבאים של נשמתו של אד, הרג את ניקולס.


תורגם ע"י אלון שוורץ

Octavarium – הנאגט

יום ראשון, 1 בינואר 2006

הקדמה


8VM

האלבום אוקטבריום (Octavarium) הוא אלבום הסטודיו השמיני של הלהקה. זהו האלבום המורכב והמתוחכם ביותר מבחינת Nuggets ומבחינה מוזיקלית, מעין פריטים חבויים המכילים משמעות מיוחדת. מייק פורטנוי הודה באחד הראיונות ש"האלבום כולו הוא "Nugget אחד גדול", כלומר, האלבום כולו מלא התייחסות חבויות.

בסקירה זו אנסה לאסוף ולהציג את כל הפרטים הידועים לאנושות כולה על האלבום. זאת אעשה באמצעות רשת ניורונית מתוחכמת (והסתמכות על מאמרים בנושא וחפירות, עמוקות למדי, של חברי המועדון). מקור המידע העיקרי הוא המאמר, המופיע בסוף הסקירה, ואתר האינטרנט של מייק פורטנוי, שגם הוא מופיע בסוף הסקירה ודף הויקיפדיה של האלבום. הסקירה לא מתיימרת להיות מושלמת, לכן נשמח אם יש לכם הערות או דברים להוסיף לסקירה.

הבא נתחילה…

הרעיון המנחה של האלבום אוקטבריום הוא מחזוריות. אלמנטים מחזוריים החוזרים על עצמם ונגמרים במקום בו התחילו.

אוקטבה במוזיקה (סביר להניח שהמילה אוקטבריום מבוססת על אוקטבה) מתחילה ומסתיימת באותו תו. אוקטבריום הוא ככל הנראה המשך לאלבום הקודם, Train of Thought (״חוט המחשבה״), שכן השיר הראשון באלבום מתחיל באותו תו, "פה" או F, שבו הסתיים השיר האחרון באלבום Train of Thought.

תבנית זו, של התחלת אלבום חדש באותו תו, אשר בו השיר האחרון באלבום שלפניו נגמר (משפט מסובך, בפשטות, התו האחרון באלבום כלשהו, יהיה אותו התו שיתחיל את האלבום הבא) מתחילה באלבום Scenes of a Memory, אשר יצא בשנת 1999. דבר זה מעניין במיוחד, משום שאלבום זה לוקח אלמנטים מהשיר Metropolis Pt. 1 אשר יצא בשנת 1992, כחלק מהאלבום Images And Words, חוזר עליהם ומרחיב אותם לכדי אלבום שלם עם סיפור. מסקנה מתבקשת היא התעסקות ממושכת של הלהקה ביצירת רצף ביצירה המוסיקלית שלהם.

סמל ואלמנט שניתן להבחין דיי בתכיפות באיור ובציורים אשר באלבום הוא האוקטגון, או המתומן בעברית, אשר תוחם כוכב בעל 5 קצוות. מספרים אלה, 8 ו- 5, בולטים בהופעתם באלבום אוקטבריום בפרט, ובלהקה עצמה באופן כללי, כמו כן, הם מוסתרים בתוך האלבום לא מעט.

כעת נקפוץ למילה אוקטבריום

חיפוש על המילה העלה מעט מאוד תוצאות. רובן קשורות לספר "Octavarium Romanum" אשר נמצא בותיקן. ספר זה הוא ספר הנחשב בעיניי אחדים לנספח לספר התפילות הנוצרי-קתולי "Roman Breviary", והוא עוסק במגוון שיעורים ותובנות לגבי היום השמיני בחגים נוצריים שונים. האפיפיור סיקסטוס ה- 5 (Sixtus V) הורה על כתיבתו, אך רק האפיפיור קלמנט ה- 8 גרם לספר לקרום עור וגידים.

הסמליות העיקרית של המספרים

  • המילה Octavarium (אוקטבריום) בנויה מ- 5 הברות, תנועות ועיצורים והאלבום הוא ה- 8 במספר מבין אלבומי הסטודיו של הלהקה
  • 5 מוזיקאים חברים בלהקה
  • 8 מוזיקאים עברו בלהקה עד כה (כולל הנוכחיים, ללא כריס קולינס אשר היה חלק מ- Majesty, הלהקה אשר הפכה בסופו של דבר לדרים ת'יאטר במתכונתה הראשונה)
  • 5 אלבומים רשמיים מהופעות וקונצרטים ברגע שחרור האלבום
  • דרים ת'יאטר הוקמה בשנת 1985
  • מתוך 8 השירים באלבום הוקלטו 5 עם מערכת התופים "פטיש האלים" (The Hammer of the Gods Kit), המערכת השמינית במספר של פורטנוי בקריירה שלו

אמנות האלבום

8VMעטיפת האלבום מראה לנו 4 כדורי מטוטלת בכל צד של העטיפה. כאשר העטיפה פתוחה אנו רואים את המתקן שנקרא "עריסתו של ניוטון" שמדגים שימור תנע ואנרגיה ומשלים את אותו

מחזור כל פעם מחדש, דבר שמרמז שוב על רעיון המחזוריות של האלבום. בדר"כ המתקן מכיל 5 כדורים, אך על עטיפת האלבום מצויים 8 כדורים, 5 ציפורים ואדם.
צורת התצוגה של העטיפה, כאשר היא פתוחה, יוצרת אוקטבה בקלידי הפסנתר, כאשר הכדורים הם הקלידים הלבנים והציפורים מייצגות את הקלידים השחורים. עכשיו השאלה היא – למה לעזאזל ממוקם האדם איפה שהוא נמצא? הופתעתי, ולא הופתעתי באותה מידה, לראות שהאדם ממוקם מתחת לקליד ה –תופים– "פה" (F)! נכון מאוד, הצליל הסוגר את "In The Name Of God" באלבום הקודם ופותח את האלבום ואת השיר “The Root Of All Evil".

8VM8VM

בצד הפנימי של העטיפה אנחנו רואים ילד חמוד עם פחית מחוברת לחוט. מי לא בנה טלפון כזה שהיה ילד עם שתי קופסאות קוטג'?

הרעיון מאחורי הפרט הזה פשוט בתכליתו, הכל מתחיל ומסתיים באותה נקודה (זוכרים את התווים?). בצד אחד הילד מדבר ובצד השני הילד מקשיב (צד נשי וצדי גברי? , אולי הוא מספר לעצמו את התלאות שעבר במהלך המסע, גם אחרי שסיימת את הכל, אתה עדיין תקוע בתוך האוקטבריום (המתומן) בלופ אינסופי. מתחת לחוט של הילד המדבר נמצאים גם שני היהודים שלנו. 🙂 החוט של הילד המקשיב מחלק את רשימת השירים בדיוק באמצע, לשני חלקים של 4 שירים, מעיד על סימטריה, שהופיעה גם על עטיפת האלבום.

8VM8VM

ברקע של המילים לשיר השני “The Answer Lies Within” נמצאות שתי אבני דומינו. על אחת מהן המספרים 2 ו3, ועל השנייה 3 ו5. כלומר סכום האבנים הוא 5 ו8, בהתאמה. ישנן 3 ציפורים באוויר, שתיים באוויר, שאולי מייצגות את שני הקלידנים דרק שריניאן, וקווין מור, וציפור אחת על אבן הדומינו שסכומה 5, שאולי מייצגת את צ'רלי דומינצ'י. הקוביה הקרובה לצופה יכולה אף לרמז על מס' הקלידנים (3) ומס' הזמרים (2) שעברו בלהקה.

בשתי האבנים המספר המשותף הוא 3. אנו אכן יודעים שהליבה של דרים ת'יאטר היא 3 אנשים, שנמצאים בלהקה מאז ועד היום: מייק פורטנוי, ג'ון פטרוצ'י וג'ון מיונג. ו5 הוא המס' של חברי הלהקה היום.
ברקע למילים לשיר השלישי "These Walls", אנו רואים עכביש בעל 8 רגליים שכלוא בתוך מתומן שבתוכו ישנם 5 קירות שעוטפים אותו. למרות שיש 8 פתחים במבוך, העכביש כלוא בתוך המתומן הפנימי ביותר, כלומר העכביש כלוא ב"קירות הללו" (תרגום מאנגלית, ז.א.).
מול העמוד בו נמצאים השירים השישי "Never Enough" והשביעי ”Sacrificed Sons”

8VM

נמצא איור בוא נמצא תמרור מתומן הנושא את סמל ה- Majesty המסמל את הלהקה, 5 דגים ותמנון (שלו, כמובן, 8 זרועות) בשונית אלמוגים.
האיור המופיע מול המילים לשיר "Octavarium" הוא איור ייחודי של כוכב בתוך מתומן. באיור מספר הרמזים למספרים 5 ו- 8 הם רבים, ורבים מרמזים אלה הם רמזים דקים.

8VM

  • קנה המידה הוא התייחסות ברורה ל-5 ו- 8, שכן היחס בין המתומן לכוכב הוא 5:8. כמו כן, האיור מקוטלג כFigure 8 (איור מס' 8, ז.א.)
  • מידות האיור כוללות את הריבוע הדמיוני התוחם את המתומן הוא 29 רגל ו- 6.75 אינץ' (שיטת המדידה האמריקאית, ז.א.), משולשים ישרים בעלי רגליים באורך של 8 רגל ו- 8 אינץ'
  • בכל קיר יש חלל ברוחב של 5 רגל ו- 8 אינץ'
  • באיור יש הזכרה לסולם לידיאני (Lydian Scale), בתחתית האיור, בצד שמאל כתובה האות F, ולפי מהלך השעון, מתגלות דרגות הסולם. דרגות הסולם (F עד E) נמצאות ליד כל צלע במתומן
  • זהו סולם במוזיקה, כאשר יתחיל בתו פה (או F) יכלול את התווים הבאים:
    פה – סול – לה – סי – דו – רה – מי או F – G – A – B – C – D – E (יש לקרוא משמאל לימין)
  • אפשר למצוא סולם נוסף באיור, והוא סולם כרומטי, שהוא סולם שעולה תמיד בחצי טון. מהלך הסולם כאשר הסולם יתחיל מהתו פה (זהו הצליל הפותח את האלבום) הוא:
    פה – פה דיאז – סול – לה – לה דיאז – סי – דו – דו דיאז – רה – רה דיאז – מי דיאז

    או

    F – F# – G – A – A# – B – C – C# – D – # – E (יש לקרוא משמאל לימין)

    למה זה חשוב? את זה נברר עוד בפסקאות הבאות

  • ישנן דלתות ב- 4 צידי המתומן, אך רק הדלת הדרומית (המסומנת בE) אכן פתוחה, דבר שיכול לסמל שהסוף הוא רק ההתחלה, ולהפך, ושוב, זה מחזק עם עקרון המחזוריות באלבום
  • בתוך המתומן נמצאים 8 משולשים שווי שוקיים שווים אחד לשני

בדף הבא, נמצא את הילד שוב וחברי הלהקה כקלידים השחורים של הפסנתר. מאחורי ה- CD, על העטיפה נמצא כדור 8 של משחק הפול עם סמל ה- Majesty עליו.
בצידה האחורי פנימי של העטיפה חלק של קלידי הפסנתר. התצורה הזאת כוללת אוקטבה שלמה, המתחילה עם צליל הפה (F, אני בטוח שאתם שונאים אותו עכשיו, אם לא שנאתם אותו עד עכשיו…).

בצידה האחורי פנימי של העטיפה חלק של קלידי הפסנתר. התצורה הזאת כוללת אוקטבה שלמה, המתחילה עם צליל הפה (F, אני בטוח שאתם שונאים אותו עכשיו, אם לא שנאתם אותו עד עכשיו…). כל קליד לבן מייצג שיר (8 קלידים, 8 שירים), וכמו כן כל קליד מייצג תו וסולם מינורי של השיר אותו הוא מייצג. בכל שיר אשר אחריו נמצא קליד שחור, כלומר בשירים 1, 2, 3, 5 ו- 6 ישנו קטע בסוף השיר אשר לא חופף את הזמן המצוין בעטיפת האלבום. קטע זה לא קשור באופן ישיר לשיר. מכיוון שאין חפיפה בין הזמן הכולל האמיתי של האלבום (75:55) , והזמן המצוין על העטיפה (73:26), ישנו מרווח אותו ממלאים הקטעים, אשר לא נכללים בשיר ע"פ זמני השיר הכתובים על העטיפה וחופפים למיקום הקלידים השחורים על מקלדת הפסנתר שעל העטיפה האחורית (המתחילה בתו פה, F). דבר זה מאפשר לאלבום להיות בנוי על סולם לידיאני (זוכרים אותו? ההא מלמעלה) וגם על סולם כרומטי (החבר של הלידיאני).

מבלבל? כנראה שזאת מטרת האלבום. גאוני? בהחלט, אלבום מאוד גאוני.

רצועה קטע זמן שיר תו קלידים
1 0:00 – 8:07 The Root Of All Evil F
1 8:08 – 8:25 קולות טבע F#
2 0:00 – 5:20 The Answer Lies Within G
2 5:21 – 5:33 שינוי גובה הצליל G#
3 0:00 – 6:59 These Walls A
3 7:00 – 7:36 רוח\פעימת לב\צלצול פעמונים A#
4 0:00 – 4:29 I Walk Beside You B
5 0:00 – 7:16 Panic Attack C
5 7:17 – 8:13 סולו קלידים C#
6 0:00 – 6:33 Never Enough D
6 6:34 – 6:46 התחלת השיר Voices מ- Awake D#
7 0:00 – 10:42 Sacrificed Sons E
8 0:00 – 24:00 Octavarium F

הליריקה

לחצו על הכותרת על-מנת להציג/להסתיר את הליריקה
כל שיר מלווה באניליזה של הליריקה.

מילות סיכום

הרבה אנשים שיערו עם יציאת האלבום והדרך בו הוא נגמר שזהו סופה של דרים ת'יאטר. זהו, באופן ברור לחלוטין, לא המקרה.
סקירה זו יוצאת בזמן יציאת האלבום החדש של הלהקה, Systematic Chaos.

לסיכום, אנו רואים שזהו אלבום מאוד מתוחכם, אשר נכנס ללופים אינסופיים פעמים רבות ובמובנים רבים, ומנסה להראות את המחזוריות ואת המעגליות של החיים.

קישורים


נכתב ע"י זיו ארזי

הידעת? למועדון המעריצים ישנו פורום פעיל מאוד בו החברים מתרגשים, צוחקים, מתווכחים, מתדיינים, נפגשים והכל יחדיו. הצטרף גם אתה לקהילה של מועדון המעריצים הרשמי של דרים ת'יאטר בישראל!