Archive for פברואר, 2006

The Answer Lies Within Budapest

יום שישי, פברואר 17th, 2006

כמעין סגירת מעגל קטנה לרגל 3 שנים להופעה הראשונה שראינו בפראג, החלטנו לבחור יעד מזרח אירופאי לנסיעה שלנו, ובחרנו בבודפשט, יעד תיירותי מובהק, על מנת שגם נוכל להנות מהעיר ומאתריה השונים. את המשלחת הפעם ארגן אהרון, והוא עשה זאת בהצלחה רבה. הקבוצה הגיעה למלון בצהריים ומייד החלה להסתובב בעיר. לקראת הערב, הטיסה שלי נחתה בבודפשט, ולאחר כשעה הגעתי למלון, ונפגשנו כל חברי המועדון. לחלק מהאנשים זאת הייתה פעם ראשונה בחו"ל, לחלק לא. לכבוד היה לנו ששני זוגות נשואים (בלום ופרי) נכחו במשלחת, ואפילו מעריץ בן 52 של דרים ת'יאטר שהגיע במיוחד עם בנו.

בערב הראשון יצאנו לפאב ה – For Sale שידוע בשל העובדה שניתן לפצח את קליפות הבוטנים ולזרוק על הרצפה, ברקע הופיע זוג הונגרי שביצעו גרסאות לשירי רוק ידועים, והאווירה במקום הייתה נעימה מאד. למחרת בבוקר, לאחר ארוחת בוקר דשנה, יצאנו לקרוע את העיר. לאחר שכולם אספו את הכרטיסים להופעה ממשרד הכרטיסים, יצאנו אל עבר הפרלמנט – ללא ספק אחד המבנים המרשימים ביותר שראינו בבודפשט, מכל זווית שלא יסתכלו עליו, זאת יצירת אומנות, ובהחלט לאחר הסיור המודרך שעברנו שם בעברית, ניתן לומר שגם מבפנים הוא מושקע מאד.

הפרלמנט

לאחר הסיור לא שכחנו לעשות תמונה קבוצתית למען המזכרת.

תמונה קבוצתית

שמנו פעמינו אל עבר השוק המקורה (כמו ה "ראשון שוק") שמציע דוכני ירקות, מעדני בשר, חולצות, ואווירה צבעונית ועממית בשילוב מסעדות ואוכל אותנטי.

דרימיסטים בפעולה

השמש הקופחת והבטן המגרגרת תרמו לכך שחיפשנו אחרי מסעדה. בעצת רמי פרי פנינו אל עבר מסעדת פטאל (אין קשר Fatal Tragedy). המסעדה ההונגרית שממוקמת במרתף, הציעה אוכל מגוון הן לאוהבי הבשר והן לצמחוניים שבינינו, בין היתר בלטו מנות כמו רגל חזיר צלויה, גולאש פיקנטי. את המנות הטעימות והענקיות אף אחד מאיתנו לא הצליח לסיים.

מאכל מקומי

אחרי ארוחת הצהריים שנתנה לנו הרבה אנרגיה, חצינו מבודה לפשט , ועלינו על ההר על מנת לראות את המצודה הידועה. הנוף הפנורמי שנשקף מהר היה עוצר נשימה, לעינינו נגלתה תמונה מלאה של בודה במלוא הדרה.

מראות יפים

עוד אנחנו מסתובבים, קלטו עיניי 3 בחורות נאות , בלי שום בושה ובחוצפה ישראלית ידועה, ניגשתי לדבר איתן וגיליתי שהן מנורבגיה, לאחר דיון קצר ומשעשע על תולדות הויקינגים, עשינו תמונה משותפת.

עם זרים

המשכנו לסייר על ההר ולראות את הבנייה המרשימה, הצריחים שבחומה, ואפילו קצת לנוח בדשא. במסגרת המנוחה הקבוצתית החל משחק המילים עם "בז'אז'" והתאמתו לשירי הלהקה. אין ספק שהמילה בז'אז' תהיה דומיננטית לכל אורך השהות. כולנו היינו עייפים, והחלטנו לחזור אל המלון שלנו על מנת להתרענן לקראת הפעילות הלילית שתכננו, שייט על הדנובה (או הדונה, כמו שהיא נקראת בהונגרית).

בתזמון מושלם עם השקיעה הרומנטית, הגענו אל עבר אחד מדוכני הספינות הרבים לאורך הדנובה, לאחר התמקחות ישראלית מצויה, סגרנו מחיר קבוצתי וטיפסנו אל הספינה. במהלך הסיור שטנו לאורך הדנובה, צפינו בשקיעה, ונרגענו תוך ישיבה על הסיפון.

שקיעה

לסיור הזה, הצטרף אלינו אורח והוא הדגל שלנו. לאחר כמחצית השעה וביוזמת כמה מהחברים, התחלנו להצטלם עם הדגל בירכתי הסיפון, והאמת שיצאו תמונות ממש יפות.

עם דגל המועדון

היום העמוס עדיין לא הסתיים, כי אורי החליט שכולנו חייבים ללכת למסעדת האבירים, Sir Lancelot. מסעדה ידועה המעוצבת בסגנון ימי הביניים, ובה אוכלים עם הידיים. בדיעבד התזמון לא היה נכון, כי אחרי הארוחה הענקית בצהריים, ממש לא היינו צריכים עוד מנה בשרית. אבל רק בשביל האווירה היה שווה להגיע למקום, התפאורה הייתה מרשימה ,הויטראז'ים על הקירות, וגם המלצריות הנאות שלבשו בגדים מינימאליים. גם כאן המנות היו גדולות מאד וטעימות, לא שהיינו רעבים כל כך, אבל אכלנו בשארית כוחותינו. רמי פגש במקום אדם מבוגר באמצע שנות ה-50 שטען שהוא מוסיקאי. לרמי היה כרטיס עודף להופעה והוא רצה למכור אותו. תוך כדי מניפולציה מצחיקה רמי סיפר לאותו ישראלי שלהקת דרים ת'יאטר מושפעת מלהקת The Who (מעניין מה פיט טאונסנד היה חושב על זה). לאחר המסעדה חזרנו אל המלון כדי למלא את המצברים לקראת היום הגדול שלמחרת, ההופעה.

בפאב

בבוקר ההופעה התפצלנו למספר קבוצות, כאשר כל קבוצה הלכה לה למחוז חפצה. הקבוצה שבה הייתי הלכה לטייל בפארק שבו תיערך ההופעה. כבר מוקדם בבוקר הגענו אל המקום וצפינו בהכנות המתנהלות, בהרכבת התאורה ובאבזור הבמה. לאחר מכן המשכנו להסתובב בפארק הענק שמציע דברים רבים. היינו בטירה ממש יפה מעוצבת בסגנון ימי הביניים, עם נחל שזורם לידה, ובסופו של דבר הגענו גם לכיכר העצמאות המכילה מבנה ענק בו חרוטים כל המנהיגים הגדולים של הונגריה. הבטן החלה לקרקר שוב ולאחר התייעצות מהירה החלטנו ללכת לאכול משהו משביע על מנת שיהיה כוח לשרוד את ההופעה הארוכה ואת הבקסטייג' שאחריה. הגענו לסניף של KFC ואכלנו לשובע.

לאחר מכן נגוזה שמועה לאוזנינו כי הלהקה תחתום על דיסקים בחנות מקומית במרכז העיר. ביחד עם אהרון, יאן, שי ואלון, הגענו למקום. בחוץ השתרך תור של מאות הונגרים שיאלצו לחכות כשעתיים עד שיגיע תורם להיכנס לחנות. שגריר הפרוגרסיב שלכם לא עצר לרגע. עם מוטיבציית שיא, הובלתי את קבוצתנו הקטנה אל עבר ראשית התור בו עמדו 2 ביריונים הונגריים שלא ממש ששו כאשר ראו את דגל ישראל על החולצה. מייד הבחנתי במנהל האבטחה במקום ולאחר קיום משא ומתן דיפלומטי גלוי למחצה, אפשרו לנו להיכנס ראשונים לחנות בלי לחכות את כל התור. מייד עלינו במדרגות אל הקומה השנייה, והלהקה אכן ישבה לאורך שולחן. ראשית ניגשתי אל מייק פורטנוי שלא שכח אותנו , והפגין בקיאות בכך ידע שמגדת' מגיעה להופיע בישראל, מייק אמר שדרים בהחלט רוצים לבוא להופיע בישראל. אחריו לחצנו ידיים לג'ון פטרוצ'י והחתמנו אותו על שלל מוצרים, ג'ון מיאנג וג'יימס לברי היו מאד נחמדים אף הם, ולקינוח בסוף השולחן, גאון הקלידים היהודי, ג'ורדן רודס שחיבק אותי ואת אהרון כאילו היינו בניו, זאת בהחלט לא הפעם האחרונה באותו יום שהוא יחבק אותנו.

חזרנו למלון למנוחה קצרצרה ויצאנו בצורה מאורגנת אל עבר Petofi, המקום שבו תיערך ההופעה.

חמושים במצלמות, בקבוקי מים, החולצות שהכנו במיוחד לנסיעה , והמון מצב רוח, הגענו בין הראשונים לתפוס מקום בתור בכניסה. השומרים ההונגריים לא היו ממש סבלניים כלפי הקהל שחיכה בחוץ. בינתיים עבדכם הנאמן נעשה עצבני מאחר שהזמן חלף והמעטפה המיוחלת עם הבקסטייג' פס מיאנה להגיע לקופה. העובדה שהקופאית ההונגרית לא דיברה אנגלית לא עזרה למצב, ואגלי הזיעה החלו להיאגר על מצחי. לאחר מאבק עיקש בשומרים ובקופאית, קיבלנו סוף סוף את המעטפה המיוחלת, וחילקתי את הפסים לכל מי שהיה צריך לקבל. זהו , אפשר להיכנס אל עבר המתחם. חלקנו פנה מייד לתפוס מקום בשורה הראשונה, בעוד חלק אחר פנה אל עבר דוכן המרשנדייז שהציע מגוון חולצות בשלל צבעים, ואפילו מנגבי זיעה עם סמל של מג'סטי. הספירה לאחור התחילה, הפרפרים בבטן התחזקו, הרגע שכולנו חיכינו לו עומד להגיע, אלי המוסיקה עומדים לעלות על הבמה. אך קודם לכן דאגנו לחמם את האווירה בקהל ההונגרי הרדום. בעזרת כמה שירים שאימצנו מההופעה באיסטנבול ובעזרת כמה התאמות של שירי כדורגל ישראלים, החלנו לשיר" אוי אוי אוי אוי אוי אוי אוי אוי , ג'ון פטרוצ'י", "ג'ורדן רודס הוא המלך"…. הקהל ההונגרי השתאה בפליאה ולא הבין מיהי אותה חבורה קטנה שעושה כל כך הרבה רעש. גם צוות הבמה של הלהקה לא ראה דבר כזה מימיו, לנוכח הבעות הפנים המופתעות והחיוכים.

בשעה 19:15 בדיוק החלו להשמיע הרמקולים את הסיום של האלבום Train of Thought, זה היה בהחלט הסימן הברור לכך שההופעה הולכת להתחיל. והיא התחילה כמו שהופעה צריכה להתחיל עם השיר האגרסיבי המקפיץ, The Root of All Evil. מהשנייה הראשונה של ההופעה ועד השנייה האחרונה, הדגל שלנו היה באוויר, עשרות הצלמים שהיו ליד הבמה צילמו אותו, וגם חברי הלהקה לא פספסו אותו,בייחוד פטרוצ'י מולו עמדנו כל ההופעה. לאחר מכן הלהקה ביצעה את הלהיט של האלבום הראשון,Fortune in Lies, ג'יימס לברי שר את זה לא פחות טוב מדומיניצ'י ואפילו יותר טוב

וד לא הספקנו להתאושש , והלהקה עברה לבצע את Under A Glass Moon, עוד הוכחה שג'ימס לברי בכושר שיא, אם הוא שר באותו הרמה והיכולת שיר קשה כל כך לשירה כמו שהיה שר לפני 13 שנה, הביצוע היה דליקטס ובמיוחד הסולו המרהיב של פטרוצ'י שנתן גם שואו מהסרטים.

פטרוצ'י בפעולה

השיר הרביעי בהופעה היה מן האלבום החדש, זהו השיר בהשפעת מיוז, והוא נקרא Never Enough, שיר רוק בגוון אלטרנטיבי עם השפעות פרוגרסיביות ובמיוחד יוניסונים, הקהל זמזם את הפזמון בשאגות, פורטנוי היה מבסוט. האקסטזה המשיכה גם בשיר התזזיתי Endless Sacrific, כאשר רודס הפתיע אותנו וביצע ברייק מצחיק ולא שגרתי , הגיטרות של פטרוצ'י היו דומיננטיות פה ללא ספק.

לאחר כל הגיטרות המנסרות וההפגזה של התופים, הגיע הזמן להירגע ולקחת אתנחתא, ומה הכי טוב אם לא סולו קלאסי של ג'ורדן רודס על מקלדת הקורג Oasys החדשה שלו, סולו פסנתר מלודי מלא השראה וחן שזיכה את ג'ורדן בתשואות רבות מהקהל.

רודס בפעולה

בלי הפסקה ישר ג'ורדן התחיל לנגן את Through my Words כאשר לברי מצטרף אליו בשירה רגועה, ואליו התחבר ההמשך הצפוי של השיר Fatal Tragedy, בו בלט סולו הקלידים המטורף, והשירה בציבור של הקהל שדקלם כל מילה בלהיט הגדול הזה. אי אפשר היה לנוח לשנייה, כי ג'ון מיאנג מייד החל לנגן את ההתחלה של Panic Attack, אחד מהשירים הבולטים ביותר באלבום החדש אוקטבריום, וזה נתן את האות להשתוללות של הקהל, מי שעמד איתי בשורה הראשונה יכול להעיד על כך ממקור ראשון. ג'ון מיאנג השתולל לאורך כל השיר הזה, עזב את מיקומו אל הבמה ופנה לעברינו ולעבר הדגל כאשר הוא מהנהן בראשו בהתלהבות, אכן מחזה נדיר במחוזות מיאנג.

רודס שוב

אם היה צריך לקנח ולסיים את החלק הראשון של ההופעה איכשהו, אז זה נעשה בצורה הטובה ביותר עם Pull me Under, שאת הקליפ שלו כולנו מכירים, ויודעים לזמזם בע"פ את מילות השיר. גם את השיר הזה כמו את כל הקודמים הלהקה ביצעה פשוט בצורה מושלמת, וירדה מן הבמה להפסקה של 15 דקות לקול תשואות הקהל.

לאברי אל הקהל

נמרוד שעמד לידי כל ההופעה פשוט תפס את הראש כאילו הוא לא מאמין למה שהוא ראה ושמע עד עכשיו, והאמת שאני בהחלט יכול להבין את ההרגשה, כי זה בדיוק מה שהרגשנו לפני שלוש שנים בפראג, כאשר החלום התגשם וזכינו לראות את הלהקה בהופעה חיה. בזמן ההפסקה התנגנו להם גרסאות אקוסטיות של שירי הלהקה המבוצעים ע"י הזוג הצרפתי Pipo and Elo, נחמד מאד זה היה.

החצי השני של ההופעה נפתח עם השיר As I am, אמנם שיר מקפיץ, אבל לא משיאי היצירה של הלהקה, לפחות מבחינת האנרגיה זה היה טוב כדי להקפיץ את הקהל ההונגרי היבש. ואז בצורה מפתיעה מאד, הלהקה ביצעה את The Mirror האגרסיבי ומיד לאחריו את Lie, ואוהבי האלבום Awake צהלו ושמחו כאילו שמעו את השירים בפעם הראשונה.

פטרוצ'י בשנית

לאחר מכן הלהקה ביצעה את השיר Just let me Breathe, והאמת שהיו כמה אנשים בקהל שעקב הדוחק כבר היו על סף עילפון, כך שהשיר די התאים, במקביל המאבטחים הרבים דאגו להשקות במים את כל מי שעמד בשורה הראשונה, כפי שעשו בהפסקה, וטוב שכך.

ואז מבחינתי הגיע באמת שיא ההופעה, החלק המסיים של ההופעה, שאם תרצו, אין דרך יותר מושלמת לסיים הופעה של הלהקה. השיר המצמרר Sacrificed Sons שנכתב על אסון התאומים, מייד לאחריו

השיר שנתן את האות להדליק את כל המצתים וליצור אווירה קוסמית, The Spirit Carries On

ואם זה לא הספיק אז הגיע In the Name of God וקבע שיא חדש לפסגת האוורסט המוסיקלית של ההופעה הזו. הלהקה ירדה מן הבמה בתשואות, לאחר שכל חבריה נופפו לקהל ובייחוד בואו לכיוונינו , היכן שהדגל התנוסס בגאווה כל ההופעה, בייחוד רודס ופורטנוי, היהודים שבלהקה, התרגשו מאד.

כמובן שהיה צפוי שיגיע הדרן, ומלאכת הניחושים בקרבנו החלה לעבוד שעות נוספות. לאחר שתי דקות , חזרה הלהקה לבמה, וביצעה בצורה מושלמת ואופיינית את Metropolis Pt 1. אם עוד למישהו היה ספקות אחרי שעתיים וחצי שלברי בכושר שיא, הוא התבדה כאשר לברי שר את השיר הזה אחד לאחד כמו באלבום, פטרוצ'י ורודס ריחפו עם הקלידים והגיטרה, מיאנג עם סולו טאפינג בבס, ופורטנוי שמתחרע על התופים, כל אלה נתנו לנו הדרן מהסרטים, והוכיחו לנו למה זאת הלהקה שאנחנו כל כך אוהבים ובשבילה בנו כל כך רחוק והשקענו סכום כסף לא מבוטל.

לאחר ההופעה התאספנו כדי לחלוק חוויות ורשמים, והייתה תמימות דעים אצל כולנו שזאת באמת הייתה ההופעה הטובה ביותר שראינו, בייחוד כי הלהקה הייתה בכושר שיא. לאחר כחצי שעה של המתנה, הלכנו אל עבר הכניסה לבניין המנהלה של המקום, שם היה אמור להתרחש מפגש הבקסטייג', אך היינו צריכים לחכות כחצי שעה נוספת ומורטת עצבים. לאחר ההמתנה הלא קצרה בכלל, זכינו לפגוש את ג'ון פטרוצ'י שהצטלם עם כל אחד מאיתנו ונאות לחתום שוב על עשרות דיסקים ודי וי די, ושמח לראותנו שוב, הוא הרי זוכר אותנו ללא ספק. כמובן שגולת הכותרת של הבקסטייג' הייתה המפגש שלנו עם חברינו הטוב ג'ורדן רודס (ואפשר בהחלט בגאווה לומר שהוא חבר שלנו), החיבוקים החמים שאהרון ואני קיבלנו ממנו והיחס החם והכנה לכל אחד מהאנשים שזכו להיפגש איתו, הם ההוכחה הטובה ביותר לכך שגם אם אתה כוכב רוק ונגן וירטואוז, אפשר עדיין לדבר בגובה העיניים ולהיות בן אדם מקסים וצנוע. אהרון ואנוכי הבאנו לג'ורדן במתנה חולצה של מועדון המעריצים והוא אפילו הצטלם איתנו ועם הדגל.

עם פטרוצ'י ורודס

לצערנו מייק פורטנוי לא היה נוכח במפגש הבקסטייג', אך אנחנו יודעים שעוד ניפגש איתו בעתיד. פגישת הבקסטייג' הייתה קצרה אך אפקטיבית מאד. חלק מהאנשים עוד המתינו בחוץ לחברי הלהקה בדרכם לאוטובוס, ואף הצליחו להצטלם איתם, כולל עם מיאנג שבאמת היה במצב רוח טוב באותו היום והצטלם ודיבר עם כולם, פשוט נפלא.

בינתיים ניהל אהרון בחוץ שיחה ערה עם בוגדן, מפיק רוק ממוצא אוקראיני שמארגן הופעות פרוגרסיב בבודפשט, וזכינו לסקופ כי ג'ון אנדרסון מלהקת Yes, עומד להגיע להופיע בארץ (אחרי שבוע וחצי גם כל המדינה ידעה את זה). חזרנו למלון לאחר חצות אך היינו ממש רעבים, שמנו פעמינו אל עבר סניף המקדונלדס הקרוב שכבר עמד להיסגר עקב השעה המאוחרת. מנהל הסניף והקופאית לא ידעו איך לאכול את נחיל הדרימיסטים שזרם לסניף, אך אנחנו בהחלט ידענו לאכול בתיאבון רב את ההמבורגרים והצ'יפס.

קמנו מותשים לחלוטין ביום האחרון, שהיה יום חם מאד עם כמעט 30 מעלות ולחות גבוהה מאד, טיילנו מעט באי מגריט ושוב פעם בפעם האחרונה במדרחוב וואצי אוצה, לסיום חזרנו למלון עשינו מספר תמונות למזכרת ונפרדתי לשלום מאנשי הקבוצה, מאחר שטיסתי יצאה מוקדם יותר. אין ספק שזו הייתה הנסיעה הכי טובה שלנו עד כה. החיבור הנפלא בין האנשים, המקומות הנפלאים שראינו, האוכל המשובח והמנות הנדיבות, וכמובן ההופעה שהייתה יוצאת מן הכלל, כל אלו עשו את הנסיעה הזאת למצוינת.

הולכים הביתה

קונצרט מיוחד בהשתתפות גו'רדן רודס

יום רביעי, פברואר 15th, 2006

קלידן הלהקה, גו'רדן רודס, ישתתף בקונצרט התרמה מיוחד ב- 15 למרץ.
בין המשתתפים הרבים אפשר למצוא את טוני בנט, סמוקי רובינסון, אלוויס קוסטלו וג'ון לג'נד ורבים אחרים.
כבוד גדול. 🙂