ארכיון הודעות עבור חודש ינואר, 2006

אלבום קלאסי מס' 4

יום ראשון, 15 בינואר 2006

הלהקה ניגנה ב- 13.1 והיום במהלך הסט השני של הופעתיה את Made in Japan, אלבום הלייב של להקת Deep Purple!
ההופעה מתוכננת להוצאה דרך Ytsejam Records

שנה חדשה בפנינו!

יום שישי, 6 בינואר 2006

באיחור קל, מועדון המעריצים הישראלי הרשמי של דרים ת'יאטר מברך את כל המבקרים וחברי המועדון לשנת פוריות, הצלחה ומטאל מתקדם לפנים! 😀

להקת קאבר נוספת לפורטנוי; תאריכים למסע ההופעות הצפון אמריקאי

יום שישי, 6 בינואר 2006

פורטנוי עומד לצאת למסע הופעות קאבר ללהקת The Who. פרטים נוספים באשכול הרשמי.
כמו כן, תאריכים למסע ההופעות מתחילים להופיע, ניתן לראותם בעמוד ההופעות.

SFAM – הסיפור מוסבר

יום ראשון, 1 בינואר 2006

הערה חשובה: מאמר זה תורגם ברשות מאתר DTFAQ. את המאמר המקורי ניתן למצוא בעמוד זה.
על מנת שיהיה פחות צורך בכתיבה ובקריאה, אני אתייחס לדמויות לפי איך שהן מוגדרות כאן:

  • ניק = ניקולס
  • היפנו = ההיפנותרפיסט
  • אד = סנטור אדוארד ביינס (The Miracle)
  • ג'וליאן = ג'וליאן ביינס (The Sleeper)

אנחנו מתחילים כשניק נרגע לצלילי קולו של היפנו ונכנס למצב של היפנוזה ברצון להשיג מעין תרפיה רגרסיבית, נסוגה. המקום אינו ידוע, וגם לא הסיבה לצורך בתרפיה. ניתנת לנו פיסת מידע אחת שאולי תהיה חשובה כאשר היפנו אומר "אם בכל זמן שהוא אתה צריך לחזור, כל שעליך לעשות הוא לפקוח את עיניך".

עכשיו ניק נמצא בטראנס היפנוטי והוא מתפעם מהשלווה והנוחות הלא מציאותיות. כשהוא "מתמקם" בטראנס שלו, הוא מתחיל להתרכז במה שכפי שמתברר לנו הוא הנושא לתרפיה שלו, נערה בשם ויקטוריה וחיים שמרגישים דומים בצורה מוזרה לשלו.

ב- Strange Deja-Vu, אנו שומעים קצת יותר בנוגע לחלומות קודמים שהובילו את ניק לתרפיה שלו, וגם ממשיכים עמוק יותר לתוך הטראנס הנוכחי. אנו לומדים שבכל פעם שהוא עוצם את עיניו, הוא נלקח לחלום שחוזר על עצמו על חיים מאוד מציאותיים (ועדיין בדיוק מעבר להישג של הבנת המודע שלו). ניתנים לנו פרטים בנוגע לחלום הנוכחי, שהוא אותו חלום שחוזר על עצמו כל פעם; לפיכך זה הדבר שהוא חלם בפעמים הקודמות והוביל אותו לתרפיה.

יש שביל שמוביל לבית. בתוך הבית ובמעלה המדרגות יש חדר, בחדר יש מראה, ונערה מופיעה במראה. כל זה נראה לו מאוד מוכר, אבל לפי הגיון זה לא אמור להיות מוכר. בחלום הזה, קרוב לוודאי מכיוון שזהו טראנס היפנוטי ולא סתם חלום רגיל, דברים מסוימים נראים ברורים יותר מאשר אי פעם. הוא מצליח לראות את פניה של נערה צעירה ושואל את השאלה, "ילדה צעירה, הלא תגידי לי, מדוע אני פה?" הוא רואה שיש לה משהו לחלוק איתו, שיש סיבה לכך שהיא מובילה אותו לשם, סיפור שצריך להיות מסופר, והסיפור הזה הוא על משהו נורא ש"קורע את נשמתה".

עכשיו ויקטוריה נותנת את הרמז הראשון לסיבה לכך שהיא רודפת את ניק. היא חיפשה דרך לחשוף את האמת בנוגע לרצח שלה. לדעתי היא מודעת באופן רופף לניק, בדיוק כמו שהוא מודע אליה באופן רופף. אף אחד מהם, בשלב זה, לא באמת יודע שהם חולקים את אותה נשמה. היא גם מביעה צער ועצב רבים: "קורע את לבי לשניים". שורה זו, ביחד עם השורה שאחריה, "אני לא האחת שהישנוני חשב שהוא מכיר" (אני יודע, תרגום צולע, זה מה יש), מראה על האשמה שהיא מרגישה על כך שג'וליאן אף פעם לא ידע על יחסיה עם אח שלו, שעליה אנו לומדים הרבה יותר מאוחר. ג'וליאן חשב שהוא הולך לפגוש את אהבת חייו ולהמשיך היכן שהם הפסיקו, ובמקום זה… טוב, אנחנו לומדים מה קורה מאוחר יותר. זוהי הקינה שלה בנקודה הזאת בסיפר. ג'וליאן המסכן לא ראה את זה מגיע, והיא מרגישה אחראית.

עכשיו ניק נמצא מחוץ לתרפיה שלו וחזרה בחיים האמיתיים. חרף העובדה שהוא ער, המחשבות והאירועים של חייו האחרים מתחילים לחדור לכל שניה של יומו, וזוהי ההתחלה של האובססיה שלו לפתור את כל הבלגן הזה. הוא רוצה באופן נואש לדעת למה כל זה קורה והוא היה עובר לעולם האחר באופן מודע אם הוא היה יודע איך. שום דבר ביום הנוכחי משנה לו, רק ללמוד יותר על האובססיה החדשה שלו. בנקודה זו הוא נוטה לחשוב בפעם הראשונה על כך שאולי הוא באמת חי בעולם שעליו הוא חולם. הוא יודע שארץ החלומות הזו מחזיקה את המפתח לשלווה שלו, והוא לא ינוח עד אשר הוא לא יפתח את הדלת.

ב"דרך המילים שלי" ניק מבין באופן מלא את הקשר בין ויקטוריה לבינו. הוא עכשיו יודע למה הוא נמשך (לא במובן המיני, כמובן) אליה ואל עולמה, בהתחשב בכך שהם חולקים את אותה נשמה.

"טרגדיה קטלנית" מתחיל עם ניק "לבד בלילה". אני מדמיין אותו שוכב במיטה ומהרהר על כל מה שהוא למד לאחרונה. הוא יודע עכשיו מי היא ויקטוריה, אבל לא למה היא כל כך קרועה והרוסה ומה הקשר אליו. הוא הולך לבקר איש מבוגר יותר, שמצוין בסיפור שהזקן נמצא "לבדו". של מי הבית ומי הוא האיש הזקן הם דברים שאינם ברורים לאורך כל הסיפור. ישנן אפשרויות רבות, אך שום דבר וודאי ואני לא בטוח שזה רלוונטי במיוחד לסיפור בכל מקרה. (יצא לי לשמוע תיאוריה שלפיה האיש הוא אבא של ויקטוריה, אבל אני בספק, בהתחשב בזה שעברו כ-70 שנה מאז הרצח שלה) החשיבות של האיש הזקן היא שהוא יודע מעט דברים בנוגע לרצח שהתרחש בבית הזה לפני זמן רב וחולק את מה שהוא יודע עם ניק. אנחנו לומדים שנערה נרצחה, ושהיא היתה צעירה. ניק יושב ומקשיב לסיפורו של האיש ומגלה שהסיפור נשאר בגדר תעלומה עד היום. נדמה לי שהאיש הזקן יודע יותר ממה שהוא משתף, גם בנוגע לאמת על הרצח וגם בנוגע לניק. זה די גורם לי לחשוב שהוא מישהו חשוב לעלילה, אבל אין שום ראיה מוצקה בנוגעה לזהותו.

החזרה על השורות של "ללא.. וכו'" חייבת להיות משמעותית. הניחוש שלי הוא שהן שתי הצהרות נפרדות. "ללא אהבה וללא אמת, לא ניתן לשוב לאחור" היא שורה שבה ניק מבין שעד שהוא יחשוף את האמת בקשר למה שקרה לויקטוריה, הוא לא יוכל לחיות את חייו הנוכחיים. הוא תקוע עם האובססיה הזו ולא יכול לשוב. "ללא אמונה ותקווה, לא יכולה להיות שלוות נפש" היא שורה שבה ניק מעודד את עצמו להיות חזק ולהאמין שהוא ימצא את האמת, מכיוון שללא האמת, הוא לעולם לא ינוח. השיר נגמר עם דיבור של היפנו. אני מדמיין את ניק יושב בחזרה במשרד של היפנו, או איפה שהתרפיה לא תהיה, והוא הרגע הסביר להיפנו מה הוא למד מאז הסשן האחרון. אז היפנו מתחיל את הסשן הבא בכך שהוא לוקח את ניק בחזרה לנקודת הרצח של ויקטוריה / של עצמו.

כאן אנו מגלים את הסיקור בעיתון של מה שקרה ב-1928. הסיפור הוא שעד שהיה במקום, אדוארד ביינס, שמע "צליל מצמרר" וכשהוא הגיע למקור הצליל הוא גילה אישה שנורתה למוות, ואת היורה עומד לידה. העד מנסה לעזור והרוצח מתאבד ונופל על גופת האישה. הסיקור העיתונאי מדבר על "סיום עצוב לסיפור אהבה שבור". זה מראה שהקורבן והרוצח מזוהים כמאהבים, בין אם כרגע ובין אם בעבר. בנוגע לחזרה על "מעשינו טיילו רחוק" וכו', אני לא מאמין שזה חלק מהמאמר בעיתון. למרות שהוא מופיע בחוברת של הדיסק, אני לא מצליח לראות איך זה יהיה חלק מסקירה בעיתון.

העיתון ממשיך ומסביר שויקטוריה וג'וליאן נפרדו לאחרונה כתוצאה מאורח חייו המתדרדר של ג'וליאן. (איך לעזאזל העיתון יודע על זה?!) ישנן אפשרויות רבות בנוגע לאיזה "דרך רעה" הוא נפל לתוך, כשהימורים ו/או התמכרות לסמים/אלכוהול הן ההכי סבירות, אבל למעשה זה לא רלוונטי. מצוין גם שהיא היתה לוקחת אותו חזרה אם הוא היה מחזיר את סגנון חייו למוטב. ואז מוצבת השאלה האחרונה… "האם הפגישה הסופית שלהם היתה מתוכננת מראש?" כל Fatal Tragedy אמור להיות ע"פ הסיקור בעיתון. השאלה בנוגע לתכנון מראש של הרצח הוא קרוב לודאי דיון בנוגע לאם זה היה רצח מתוכנן מראש או רק ויכוח שהפך לטרגדיה.

עכשיו יש תיאור של הראיות הפיזיות בזירת הפשע. יש ראיות ל"מאבק אלים" ונמצא במקום סכין. הסכין גורם לבלבול מסוים, כי הקורבן היא נערה צעירה ובד"כ לא צפוי שנערה צעירה ב-1928 תיקח איתה סכין לכל מקום, אלא אם היא הרגישה שיהיה לה צורך להגן על עצמה… "האם הקורבן לא היה מודע?" בכיסו של הרוצח נמצא פתק. משוער שזהו מכתב התאבדות, אבל לא מכתב "התאבדות, אחרי שאהרוג אותך". המכתב מציין בבירור שג'וליאן יעדיף להרוג את עצמו מאשר לחיות בלי ויקטוריה, אבל לא נאמר דבר על פגיעה בה.

לסיום יש את החזרה בסוף של "מעבר לחיים האלה". שורות אלה מעמיקות אף יותר את אמונתו של ניק בכך שלו ולויקטוריה יש נשמה אחת. הן גם מצביעות על כך שלא רק שנשמות מתגלגלות בין חיים, אלא גם מעבירות איתן את מאפייני האישיות הבולטים. ומעשיך יעקבו אחריך לנצח. אז אם אתה מפשל בחיים האלו, האשמה או הפאראנויה או מה שזה לא יהיה ימשיכו הלאה לכל חיים אחרים שיהיו לך.

עכשיו ניק ער שוב. הוא למד שויקטוריה / הוא נרצחו בברוטליות ב-1928. הוא מרגיש מחויב לבקר את הקבר של ויקטוריה ולמעשה להתמודד עם המוות שלו. הוא מביע את הצער שהוא מרגיש כלפיה, וכמה תמימה וחסרת אונים היא היתה. לא רק זה, אלא שמכיוון שהוא לומד על חייו דרך עיניה, הוא מבין שהרצח למעשה קרה גם לו ומתחילה להציק לו העובדה שזה לא הוגן במיוחד.

כשהוא מתקרב לקבר שלה, עצב מציף אותו. אפילו המילים על המצבה שלה מצביעות על כך שהיא היתה נערה מתוקה ותמימה אשר חייה נלקחו ממנה בברוטאליות בגיל צעיר מאוד. הוא נבהל כשהוא מגלה עד כמה מותה מרגיש כמו המוות שלו עצמו. הוא משווה את זה ללאבד מישהו אהוב, מכיוון שזהו התיאור הכי קרוב להרגשה כשמתים. כולנו יודעים כמה כואב זה לאבד אדם אהוב, אז תארו לעצמכם להתאבל על אובדן הנשמה שלכם! הוא ממשיך לתת לתמונות שלה להסתובב בראשו, ופשוט שורה בעצב שלו לזמן מה. הוא חושב על כמה שחייו היו מלאים יותר ובשנית חוסר הצדק שבמותה הצעיר פוגע בו. כאשר השיר מסתיים ניק מתחיל "לקחת את עצמו בידיים" והוא מתנחם על ידי ההבנה שבכך שהוא מתייצב מול הטרגדיה הזו ומתאבל על האובדן, הוא יכול כעת לעבור הלאה. הזמן הזה של כאב היה נחוץ על מנת להשלים עם מותו בחיים קודמים ולהבין בצורה מלאה מדוע החיים האחרים האלו קראו לו.

"בית" הוא שיר מלא במידע… בשבילנו. ניק לא שותף למידע שאנחנו לומדים בשיר הזה. אנחנו שומעים את ג'וליאן מדבר על ההתנוונות האובססיבית שלו ועל כך שהוא חי במעין פרודיה. בסופו של דבר, כפי שלמדנו קודם, ויקטוריה עוזבת אותו עקב התמכרותו, מה שהיא לא תהיה. לאחר מכן אנחנו שומעים את אד (אני מדמיין אותו כבנאדם פסיכוטי ומשוגע שמדבר אל עצמו כשהוא לבד, מחכך את ידיו וכמעט מזיל ריר). הוא מספר על כך שויקטוריה בכתה על כתפו עקב הפרדותה מג'וליאן. הוא מוצא את עצמו מתאהב בה, ובהתחלה מרגיש אשמה על כך שהוא מטעה את אחיו, את דמו. אבל האובססיה שלו כלפיה נעשת חזקה יותר מהאשמה שלו והוא מפתה אותה במצבה הפגיע. לסיום אנו שומעים מניק שוב, בחזרה בהווה, ועירני. עד לנקודה זו הוא יודע רק את מה שהאיש הזקן אמר לו, ומה שהוא למד על המאמר בעיתון בסשן האחרון של התרפיה שלו. הוא יודע שחייבים להיות פרטים נוספים לסיפור והוא מרגיש אובססיבי לגבי פתירת התעלומה. (שמתם לב כמה אובססיות? ג'יזס) הוא כמה לרגרסיה, ובקושי מצליח לחכות לסשן הבא שלו בתרפיה שבו הוא יוכל לשוב לנסות לפתור את התעלומה.

"פעם אחרונה" מתחיל עם ניק שעובר על כל הסיפור בראשו. הוא אינו משוכנע, על פי הראיות שניתנו עד כה, שהמאמר בעיתון הוא מדויק ואמיתי. נדמה גם שהוא שמע שמועות שכנראה היו קיימות בנוגע לרומן שלה עם אד. האם ויקטוריה פצעה את נשמתו של אד ונפרדה ממנו לשלום? אז אנחנו רואים את ויקטוריה, שוב בעבר, אומרת לאד להתראות, שזוהי הפעם האחרונה שהם יפגשו.

ניק מבקר בבית של אד, היכן שהוא וויקטוריה ניהלו את הרומן שלהם. נדמה שהבית טומן בחובו רמזים רבים והוא מרגיש שסוף סוף הוא מוצא אישור מסוים לדברים שהוא חשב עליהם. למרות שהוא ער עכשיו, כשהוא נכנס לחדר השינה, הוא חווה מין סוג של הארה, כמעט כאילו הכרתו פסקה באופן מיידי, הקור חוזר, בדיוק כמו שהוא הרגיש בחלומות החוזרים ונשנים בעבר, ופתאום הוא בחוץ ושומע אישה צועקת ואיש מתחנן לסליחה. אני חושב שניק, בנקודה זו, כבר חשד שאד וויקטוריה ניהלו רומן. זהו החשד שבקשר אליו מצויים רמזים רבים בבית. במצב הנוכחי של הכרה כפולה, הוא רואה את הזכרונות של ויקטוריה מהפגישה הסופית, אבל הוא לא מצליח להשיג מספיק מידע והסצינה נעלמת.

ב"הרוח(/נפש/איך שבא לכם) ממשיכה הלאה", ניק נמצא שוב, ובפעם האחרונה, במצב היפנוטי וחוזר על אמונתו שנשמתו תעבר הלאה, שאין לו מה לפחד ממוות. הוא מאמין עכשיו שאד היה מעורב ברצח. הוא מבין שייתכן שהוא לעולם לא ישכנע מישהו אחר בכך, אבל הוא חייב לנסות בכל זאת. הוא מתכנן לחשוף את האמת שמסתתרת מאחורי פשע שהתבצע לפני יותר מ-70 שנה. ויקטוריה מגיחה, בהווה הפעם, ואומרת לניק שהוא צריך להמשיך הלאה עכשיו, היא חשפה בפניו את האמת, אבל שאסור לו לשכוח אותה לעולם. בנקודה זו הוא מתענג בשלווה שהוא מרגיש כעת כשהוא שיבע את רצונם של ההצקות של ויקטוריה ושל האובססיה שלו. ניק מרגיש עכשיו שהסיבה לכך שכל זה קרה, המסר הסופי, הוא שמוות הוא אינו הקץ, אלא רק מעבר, כמו שההיפנו כבר ציין.

"חופשי סוף סוף", לדעתי, הוא גם אך ורק על מנת לספק לנו מידע. ניק לא יודע את מה שנחשף בשיר הזה, מכיוון שההיפנו מוציא אותו מהטראנס ההיפנוטי האחרון שלו ואנחנו שומעים אותו נכנס למכוניתו ועוזב. מה שאנחנו לומדים הוא שויקטוריה וג'וליאן נפגשים במקרה ומחליטים להיפגש שוב מאוחר יותר, בסוד, על מנת שהם יוכלו לדבר. ברור לחלוטין שויקטוריה מתרגשת מכיוון שג'וליאן הוא היחיד שהיא תמיד אהבה, והיא הולכת להיפרד מאד. היא לא קרועה יותר בין אד לג'וליאן, שאיתו היא העדיפה להיות כל הזמן. אבל היא יודעת שג'וליאן יהרוג את אד אם הוא רק ידע על הקשר ביניהם.

אז, כאמור, הם נפגשים, בלי שאיש ידע, או לפחות כך הם חושבים. אד מופיע, נאבק עם ג'וליאן שמפיל בקבוק אלכוהול מכיס המעיל שלו ומוציא סכין. אד יורה בג'וליאן, ויקטוריה צורחת, ואד אומר לה "פקחי את עינייך, ויקטוריה", ויורה גם בה. ג'וליאן זוחל אליה, מתמוטט מעל גופתה וממלמל את שורותיו האחרונות, "פעם אחרונה… וכו'". עכשיו מגיעים למעשה להתחלת השיר, כשאד הרגע ירה בשניהם ועומד שם כאילו כדי להגיד, זה ילמד אתכם לשבור לי את הלב, מאוד ממורמר, כאילו הם קיבלו את מה שהגיע להם. הוא שותל את המכתב "התאבדות" על ג'וליאן ואז קורא לעזרה ומשחק את תפקידו כעד.

עכשיו חזרה לניק. הוא נוהג הביתה וחושב על איך שהוא חופשי מהדבר שרדף אותו. הוא גם למד על חייו, שהם ימשיכו לאחר המוות, דרך ההצקות של ויקטוריה. השורה האחרונה, "אנו ניפגש בקרוב, חברתי, מתישהו בקרוב", חייבת להיות שורה שניק אומר לויקטוריה, אבל זה אחד הדברים שאני לא ממש יכול להסביר. איני יודע מדוע הוא אומר את זה, אבל אני לא מרגיש שיש לזה השפעה גדולה על הסיפור, אלא אם כן זה מתקשר לסיום.

הסיום… ניק מגיע הביתה, נכנס ומתחיל להירגע. מכונית נוספת חונה בחוץ, ההיפנו נכנס לחדר ואומר "פקח את עיניך, ניקולס", הפטיפון קופץ ונתקע כשניק נבהל מההיפנו… רעש… פייד אאוט. ההיפנו, שהוא החיים הבאים של נשמתו של אד, הרג את ניקולס.


תורגם ע"י אלון שוורץ

Octavarium – הנאגט

יום ראשון, 1 בינואר 2006

הקדמה


8VM

האלבום אוקטבריום (Octavarium) הוא אלבום הסטודיו השמיני של הלהקה. זהו האלבום המורכב והמתוחכם ביותר מבחינת Nuggets ומבחינה מוזיקלית, מעין פריטים חבויים המכילים משמעות מיוחדת. מייק פורטנוי הודה באחד הראיונות ש"האלבום כולו הוא "Nugget אחד גדול", כלומר, האלבום כולו מלא התייחסות חבויות.

בסקירה זו אנסה לאסוף ולהציג את כל הפרטים הידועים לאנושות כולה על האלבום. זאת אעשה באמצעות רשת ניורונית מתוחכמת (והסתמכות על מאמרים בנושא וחפירות, עמוקות למדי, של חברי המועדון). מקור המידע העיקרי הוא המאמר, המופיע בסוף הסקירה, ואתר האינטרנט של מייק פורטנוי, שגם הוא מופיע בסוף הסקירה ודף הויקיפדיה של האלבום. הסקירה לא מתיימרת להיות מושלמת, לכן נשמח אם יש לכם הערות או דברים להוסיף לסקירה.

הבא נתחילה…

הרעיון המנחה של האלבום אוקטבריום הוא מחזוריות. אלמנטים מחזוריים החוזרים על עצמם ונגמרים במקום בו התחילו.

אוקטבה במוזיקה (סביר להניח שהמילה אוקטבריום מבוססת על אוקטבה) מתחילה ומסתיימת באותו תו. אוקטבריום הוא ככל הנראה המשך לאלבום הקודם, Train of Thought (״חוט המחשבה״), שכן השיר הראשון באלבום מתחיל באותו תו, "פה" או F, שבו הסתיים השיר האחרון באלבום Train of Thought.

תבנית זו, של התחלת אלבום חדש באותו תו, אשר בו השיר האחרון באלבום שלפניו נגמר (משפט מסובך, בפשטות, התו האחרון באלבום כלשהו, יהיה אותו התו שיתחיל את האלבום הבא) מתחילה באלבום Scenes of a Memory, אשר יצא בשנת 1999. דבר זה מעניין במיוחד, משום שאלבום זה לוקח אלמנטים מהשיר Metropolis Pt. 1 אשר יצא בשנת 1992, כחלק מהאלבום Images And Words, חוזר עליהם ומרחיב אותם לכדי אלבום שלם עם סיפור. מסקנה מתבקשת היא התעסקות ממושכת של הלהקה ביצירת רצף ביצירה המוסיקלית שלהם.

סמל ואלמנט שניתן להבחין דיי בתכיפות באיור ובציורים אשר באלבום הוא האוקטגון, או המתומן בעברית, אשר תוחם כוכב בעל 5 קצוות. מספרים אלה, 8 ו- 5, בולטים בהופעתם באלבום אוקטבריום בפרט, ובלהקה עצמה באופן כללי, כמו כן, הם מוסתרים בתוך האלבום לא מעט.

כעת נקפוץ למילה אוקטבריום

חיפוש על המילה העלה מעט מאוד תוצאות. רובן קשורות לספר "Octavarium Romanum" אשר נמצא בותיקן. ספר זה הוא ספר הנחשב בעיניי אחדים לנספח לספר התפילות הנוצרי-קתולי "Roman Breviary", והוא עוסק במגוון שיעורים ותובנות לגבי היום השמיני בחגים נוצריים שונים. האפיפיור סיקסטוס ה- 5 (Sixtus V) הורה על כתיבתו, אך רק האפיפיור קלמנט ה- 8 גרם לספר לקרום עור וגידים.

הסמליות העיקרית של המספרים

  • המילה Octavarium (אוקטבריום) בנויה מ- 5 הברות, תנועות ועיצורים והאלבום הוא ה- 8 במספר מבין אלבומי הסטודיו של הלהקה
  • 5 מוזיקאים חברים בלהקה
  • 8 מוזיקאים עברו בלהקה עד כה (כולל הנוכחיים, ללא כריס קולינס אשר היה חלק מ- Majesty, הלהקה אשר הפכה בסופו של דבר לדרים ת'יאטר במתכונתה הראשונה)
  • 5 אלבומים רשמיים מהופעות וקונצרטים ברגע שחרור האלבום
  • דרים ת'יאטר הוקמה בשנת 1985
  • מתוך 8 השירים באלבום הוקלטו 5 עם מערכת התופים "פטיש האלים" (The Hammer of the Gods Kit), המערכת השמינית במספר של פורטנוי בקריירה שלו

אמנות האלבום

8VMעטיפת האלבום מראה לנו 4 כדורי מטוטלת בכל צד של העטיפה. כאשר העטיפה פתוחה אנו רואים את המתקן שנקרא "עריסתו של ניוטון" שמדגים שימור תנע ואנרגיה ומשלים את אותו

מחזור כל פעם מחדש, דבר שמרמז שוב על רעיון המחזוריות של האלבום. בדר"כ המתקן מכיל 5 כדורים, אך על עטיפת האלבום מצויים 8 כדורים, 5 ציפורים ואדם.
צורת התצוגה של העטיפה, כאשר היא פתוחה, יוצרת אוקטבה בקלידי הפסנתר, כאשר הכדורים הם הקלידים הלבנים והציפורים מייצגות את הקלידים השחורים. עכשיו השאלה היא – למה לעזאזל ממוקם האדם איפה שהוא נמצא? הופתעתי, ולא הופתעתי באותה מידה, לראות שהאדם ממוקם מתחת לקליד ה –תופים– "פה" (F)! נכון מאוד, הצליל הסוגר את "In The Name Of God" באלבום הקודם ופותח את האלבום ואת השיר “The Root Of All Evil".

8VM8VM

בצד הפנימי של העטיפה אנחנו רואים ילד חמוד עם פחית מחוברת לחוט. מי לא בנה טלפון כזה שהיה ילד עם שתי קופסאות קוטג'?

הרעיון מאחורי הפרט הזה פשוט בתכליתו, הכל מתחיל ומסתיים באותה נקודה (זוכרים את התווים?). בצד אחד הילד מדבר ובצד השני הילד מקשיב (צד נשי וצדי גברי? , אולי הוא מספר לעצמו את התלאות שעבר במהלך המסע, גם אחרי שסיימת את הכל, אתה עדיין תקוע בתוך האוקטבריום (המתומן) בלופ אינסופי. מתחת לחוט של הילד המדבר נמצאים גם שני היהודים שלנו. 🙂 החוט של הילד המקשיב מחלק את רשימת השירים בדיוק באמצע, לשני חלקים של 4 שירים, מעיד על סימטריה, שהופיעה גם על עטיפת האלבום.

8VM8VM

ברקע של המילים לשיר השני “The Answer Lies Within” נמצאות שתי אבני דומינו. על אחת מהן המספרים 2 ו3, ועל השנייה 3 ו5. כלומר סכום האבנים הוא 5 ו8, בהתאמה. ישנן 3 ציפורים באוויר, שתיים באוויר, שאולי מייצגות את שני הקלידנים דרק שריניאן, וקווין מור, וציפור אחת על אבן הדומינו שסכומה 5, שאולי מייצגת את צ'רלי דומינצ'י. הקוביה הקרובה לצופה יכולה אף לרמז על מס' הקלידנים (3) ומס' הזמרים (2) שעברו בלהקה.

בשתי האבנים המספר המשותף הוא 3. אנו אכן יודעים שהליבה של דרים ת'יאטר היא 3 אנשים, שנמצאים בלהקה מאז ועד היום: מייק פורטנוי, ג'ון פטרוצ'י וג'ון מיונג. ו5 הוא המס' של חברי הלהקה היום.
ברקע למילים לשיר השלישי "These Walls", אנו רואים עכביש בעל 8 רגליים שכלוא בתוך מתומן שבתוכו ישנם 5 קירות שעוטפים אותו. למרות שיש 8 פתחים במבוך, העכביש כלוא בתוך המתומן הפנימי ביותר, כלומר העכביש כלוא ב"קירות הללו" (תרגום מאנגלית, ז.א.).
מול העמוד בו נמצאים השירים השישי "Never Enough" והשביעי ”Sacrificed Sons”

8VM

נמצא איור בוא נמצא תמרור מתומן הנושא את סמל ה- Majesty המסמל את הלהקה, 5 דגים ותמנון (שלו, כמובן, 8 זרועות) בשונית אלמוגים.
האיור המופיע מול המילים לשיר "Octavarium" הוא איור ייחודי של כוכב בתוך מתומן. באיור מספר הרמזים למספרים 5 ו- 8 הם רבים, ורבים מרמזים אלה הם רמזים דקים.

8VM

  • קנה המידה הוא התייחסות ברורה ל-5 ו- 8, שכן היחס בין המתומן לכוכב הוא 5:8. כמו כן, האיור מקוטלג כFigure 8 (איור מס' 8, ז.א.)
  • מידות האיור כוללות את הריבוע הדמיוני התוחם את המתומן הוא 29 רגל ו- 6.75 אינץ' (שיטת המדידה האמריקאית, ז.א.), משולשים ישרים בעלי רגליים באורך של 8 רגל ו- 8 אינץ'
  • בכל קיר יש חלל ברוחב של 5 רגל ו- 8 אינץ'
  • באיור יש הזכרה לסולם לידיאני (Lydian Scale), בתחתית האיור, בצד שמאל כתובה האות F, ולפי מהלך השעון, מתגלות דרגות הסולם. דרגות הסולם (F עד E) נמצאות ליד כל צלע במתומן
  • זהו סולם במוזיקה, כאשר יתחיל בתו פה (או F) יכלול את התווים הבאים:
    פה – סול – לה – סי – דו – רה – מי או F – G – A – B – C – D – E (יש לקרוא משמאל לימין)
  • אפשר למצוא סולם נוסף באיור, והוא סולם כרומטי, שהוא סולם שעולה תמיד בחצי טון. מהלך הסולם כאשר הסולם יתחיל מהתו פה (זהו הצליל הפותח את האלבום) הוא:
    פה – פה דיאז – סול – לה – לה דיאז – סי – דו – דו דיאז – רה – רה דיאז – מי דיאז

    או

    F – F# – G – A – A# – B – C – C# – D – # – E (יש לקרוא משמאל לימין)

    למה זה חשוב? את זה נברר עוד בפסקאות הבאות

  • ישנן דלתות ב- 4 צידי המתומן, אך רק הדלת הדרומית (המסומנת בE) אכן פתוחה, דבר שיכול לסמל שהסוף הוא רק ההתחלה, ולהפך, ושוב, זה מחזק עם עקרון המחזוריות באלבום
  • בתוך המתומן נמצאים 8 משולשים שווי שוקיים שווים אחד לשני

בדף הבא, נמצא את הילד שוב וחברי הלהקה כקלידים השחורים של הפסנתר. מאחורי ה- CD, על העטיפה נמצא כדור 8 של משחק הפול עם סמל ה- Majesty עליו.
בצידה האחורי פנימי של העטיפה חלק של קלידי הפסנתר. התצורה הזאת כוללת אוקטבה שלמה, המתחילה עם צליל הפה (F, אני בטוח שאתם שונאים אותו עכשיו, אם לא שנאתם אותו עד עכשיו…).

בצידה האחורי פנימי של העטיפה חלק של קלידי הפסנתר. התצורה הזאת כוללת אוקטבה שלמה, המתחילה עם צליל הפה (F, אני בטוח שאתם שונאים אותו עכשיו, אם לא שנאתם אותו עד עכשיו…). כל קליד לבן מייצג שיר (8 קלידים, 8 שירים), וכמו כן כל קליד מייצג תו וסולם מינורי של השיר אותו הוא מייצג. בכל שיר אשר אחריו נמצא קליד שחור, כלומר בשירים 1, 2, 3, 5 ו- 6 ישנו קטע בסוף השיר אשר לא חופף את הזמן המצוין בעטיפת האלבום. קטע זה לא קשור באופן ישיר לשיר. מכיוון שאין חפיפה בין הזמן הכולל האמיתי של האלבום (75:55) , והזמן המצוין על העטיפה (73:26), ישנו מרווח אותו ממלאים הקטעים, אשר לא נכללים בשיר ע"פ זמני השיר הכתובים על העטיפה וחופפים למיקום הקלידים השחורים על מקלדת הפסנתר שעל העטיפה האחורית (המתחילה בתו פה, F). דבר זה מאפשר לאלבום להיות בנוי על סולם לידיאני (זוכרים אותו? ההא מלמעלה) וגם על סולם כרומטי (החבר של הלידיאני).

מבלבל? כנראה שזאת מטרת האלבום. גאוני? בהחלט, אלבום מאוד גאוני.

רצועה קטע זמן שיר תו קלידים
1 0:00 – 8:07 The Root Of All Evil F
1 8:08 – 8:25 קולות טבע F#
2 0:00 – 5:20 The Answer Lies Within G
2 5:21 – 5:33 שינוי גובה הצליל G#
3 0:00 – 6:59 These Walls A
3 7:00 – 7:36 רוח\פעימת לב\צלצול פעמונים A#
4 0:00 – 4:29 I Walk Beside You B
5 0:00 – 7:16 Panic Attack C
5 7:17 – 8:13 סולו קלידים C#
6 0:00 – 6:33 Never Enough D
6 6:34 – 6:46 התחלת השיר Voices מ- Awake D#
7 0:00 – 10:42 Sacrificed Sons E
8 0:00 – 24:00 Octavarium F

הליריקה

לחצו על הכותרת על-מנת להציג/להסתיר את הליריקה
כל שיר מלווה באניליזה של הליריקה.

מילות סיכום

הרבה אנשים שיערו עם יציאת האלבום והדרך בו הוא נגמר שזהו סופה של דרים ת'יאטר. זהו, באופן ברור לחלוטין, לא המקרה.
סקירה זו יוצאת בזמן יציאת האלבום החדש של הלהקה, Systematic Chaos.

לסיכום, אנו רואים שזהו אלבום מאוד מתוחכם, אשר נכנס ללופים אינסופיים פעמים רבות ובמובנים רבים, ומנסה להראות את המחזוריות ואת המעגליות של החיים.

קישורים


נכתב ע"י זיו ארזי

הידעת? למועדון המעריצים ישנו פורום פעיל מאוד בו החברים מתרגשים, צוחקים, מתווכחים, מתדיינים, נפגשים והכל יחדיו. הצטרף גם אתה לקהילה של מועדון המעריצים הרשמי של דרים ת'יאטר בישראל!