Amsterdam Nights

אוקטובר 15, 2005

יום א', 9 באוקטובר 2005, 12:00 – נתב"ג
הגענו לשדה התעופה קבוצה של 30 דרימיסטים נרגשים ופנינו מועדות אל בירת הסקס והסמים (ולפחות ליומיים גם הרוקנ'רול) של אירופה הלא היא אמסטרדם! מטרת העל כמובן להיות נוכחים בשתי הופעות (פעמיים כי טוב!) של להקתנו האהובה Dream Theater.

Pre-flight

לאחר ההמתנה והקניות בדיוטי פרי עלינו למטוס והטיסה יצאה ללא איחורים לכיוון אמסטרדם. הטיסה עברה בצורה חלקה עם הרבה מוזיקה ושיחות פרוגרסיביות נחמדות.

נחתנו בסחיפהול לקראת השעה 20:00, במזג אוויר נהדר (17 מעלות) לעומת החום הנוראי שבארץ. חיכינו כמה דקות לאוטובוס שייקח אותנו למלון ובינתיים ישבנו בבית קפה קטן ליד שדה התעופה. האוטובוס הגיע ונסענו לכיוון מרכז אמסטרדם אל מלוננו הקט, Residence Le Coin, הממוקם בבניין ציורי מהמאה ה-17. הגענו למלון (בעל עליות גג מיניאטוריות), התמקמנו קצת, התארגנו ומיד יצאנו לטעום את אמסטרדם לראשונה ולחוות את חיי הלילה שלה.

התאספנו בקבוצה מגובשת ושמנו פעמינו לעבר אזור הבילויים. בדרך עברנו בתעלותיה הרבות של "ונציה של הצפון", נפעמים ממשהו שרואים משם ולא רואים מכאן. בהגיענו למקום, התפצלנו לקבוצות שונות כשכל אחת מהן הלכה לאכול במקום אחר. חזרנו למלון עייפים אך מרוצים.

יום ב', 10 באוקטובר
השכמנו מוקדם למדי בבוקר כדי לצאת ולחרוש את העיר כמה שיותר. אחרי ארוחת בוקר זריזה יצאנו לדרכנו וביקרנו באתרים רבים בעיר: כיכר דאם עם הפסל לזכר קורבנות מלחמת העולם השנייה, תחנת הרכבת המרכזית, מוזיאון המדע והמוזיאון הימי (שהיה סגור באותו היום, עדיין היה שווה ללכת עד אליו בכדי ליהנות מרובעי העיר הצפוניים). לקראת הצהריים ישבנו בבית קפה והרמנו כוסית בירה הולנדית משובחת לקראת הערב הגדול שהיה לפנינו.

The Dam

בסביבות 16:00 שבנו אל המלון כדי להתארגן לקראת היציאה לכיוון ה- "Heiniken Music Hall", האולם הגדול בו נערכה ההופעה המיוחלת. בשעה 17:00 הגיע האוטובוס המאורגן ויצאנו לכיוון האולם כדי לתפוס מקום בקדמת הבמה (מה שבהחלט קרה). נסיעה של עשרים דקות והגענו למקום. יצאנו מהאוטובוס ומולנו ניצב ה"אמסטרדם ארינה"! אצטדיונה המדהים של איאקס אמסטרדם ונבחרת הולנד.

הגענו לכניסה בסביבות 17:30 וכבר היו אנשים שחיכו אבל תפסנו מקום טוב מקדימה וחיכינו לפתיחת השערים. חיכינו שעה ארוכה עם פרפרים בבטן והתרגשות הולכת וגוברת, וקצת אחרי 18:30 נפתחו הדלתות ורצנו פנימה לתוך המתחם של האולם. בדיקה ביטחונית שלא הצליחה לגלות אצל חלקנו את המצלמות המוחבאות באזורים המוצנעים יותר וממשיכים לכיוון האולם, שם שוב נתקלים בדלתות נעולות. עוד תור, אבל הפעם מחכים רק כמה דקות והדלתות נפתחות וכאן כבר הכניסה היא אל האולם עצמו, ריצה מטורפת פנימה והנה אנחנו עומדים בשורות הראשונות מול הבמה! אחרי שתפסנו את המקומות הייתה לנו עוד כשעה להמתין ולנסות לעכל איפה אנחנו עומדים ואת העובדה שבקרוב DT יופיעו מול עינינו במרחק נגיעה. שעה מורטת עצבים עברה בקושי אבל ובדיוק מדהים בשעה 20:00 הוחשכו האורות…

מוזיקת העלייה לבמה, המנגינה שפותחת את התפוז המכאני (בחירה פשוט מעולה!), מיד הכניסה אותנו לאווירה והבנו שהנה זה מתחיל! כאשר הסתיימה המנגינה הפותחת, המסך עלה ושמענו את ה-Outro של In the Name of God ומיד אחריו את הפתיחה של The Root of All Evil, עם הכניסה של התופים הוארה הבמה וראינו אותם מולנו! אחר כך הם המשיכו ל- Panic Attack המעולה! איזה אנרגיות! איזה ביצוע!

אחריו הופיע סרטון קצר שמחזיר אותנו אחורה בזמן עד ל- 1985 לדמואים של להקת הפרוטו- DT, הלא היא Majesty, ומשם הם ניגנו שיר אחד מכל אלבום לפי סדר כרונולוגי. מהדמואים נוגן Another Won, מ- When day and Dream Unite, הם ניגנו את A Fortune in Lies ואחר-כך הגיע תור Images and Words ממנו נוגן Under a Glass Moon, מ- Awake נוגן Caught in a Web, מ- Falling into infinity נוגן Peruvian Skies בביצוע מעולה שכלל שילוב של הריף של Wish You Were Here של פינק פלויד (היינו כבר די בטוחים שזה טיזר ליום שאחרי) וגם שילוב של Wherever I May Roam של מטאליקה. אחרי טירוף החושים הזה הגיע זמן סינס! ואם כבר טירוף חושים אז מה טוב יותר להמשיך זאת אם לא Home?! ביצוע מעולה עם Outro ארוך חותמים את החלק הראשון של ההופעה.

מיונג ופטרוצ'י על הבמה

הפסקה של רבע שעה להתאושש ממה שהיה בחצי הראשון וכבר חוזרים לחצי השני של ההופעה.
שוב מחשיכים את האורות באולם והנה חמשת המופלאים עולים לבמה. האלבום הבא בתור: Six Degrees Of Inner Turbulence. שקט באולם ואז מתחיל צליל הפטפון החורק שסוגר את סינס ובעקבותיו גם צלצול פעמוני כנסייה. זה אומר רק דבר אחד- The Glass Prison! איזו פתיחה אדירה לחצי השני של ההופעה. אפילו הקהל ההולנדי המאופק לא נשאר אדיש! אחד משיאי ההופעה הראשונה.

אחריו הגיע ההמשך המתבקש מ- Train of Thought הלא הוא: This Dying Soul. ביצוע אדיר, מלא אנרגיות. ואז, מגיעים בחזרה ל- Octavarium, אלבום הסטודיו האחרון של הלהקה עם Never Enough המעולה. אחריו בא Sacrificed Sons המרגש, מה שהכין את הקהל לאחד הרגעים שכולם חיכו לו- Octavarium בלייב! פתיחה מהפנטת של 7 דקות של ג'ורדן עם הקונטיניום השאירה את כולם פעורי פה וכל השיר בוצע בצורה מושלמת! סולו הגיטרה בסוף היה עוד אחד מהשיאים של הערב.

כך תם לו החלק השני של ההופעה המדהימה שעדיין לא הגיעה לסיומה. התדפק על דלתות רוחנו ההדרן של הערב. אחרי התשואות והירידה הקצרה מהבמה, הלהקה חזרה וניגנה את As I Am, שיר בהחלט מקפיץ בהופעה. אחריו הגיע סיום מושלם לערב האדיר הזה, Pull Me Under (עוד שיר עם אנרגיות מדהימות בהופעה) ובמעבר מהיר ל- Metropolis Pt.1, אחת מיצירות הדגל של הלהקה שחתמה את הערב.
אחרי ההופעה, המומים, יצאנו מהאולם לכיוון המרצ'נדייז וקנינו חולצות, פוסטרים וכו' להנצחת הערב המדהים. חלק מהאנשים נכנסו ל- Backstage על מנת לפגוש את הלהקה, מה שהתברר לצערנו שמדובר רק באדם אחד וחשוב עד מאוד, Jordan Rudess. בתמונות: עידן אדר, נדב אביטל ואנוכי עם רודס.

עידן, נדב ורודס

אהרון ורודס

השאר יצאו החוצה וחיכו לאוטובוס שיחזיר אותנו למלון. אחרי המתנה קלה, הגיע האוטובוס וחזרנו למלון. במלון החל להתבסס לו חדר מיוחד במינו, חדר מד"א- מיקל-דר-אלטר (כל הזכויות לכינוי שמורות לי ולבניי), שהיה הזוי למדי (במובנים שונים ומשונים…). לאחר מספר שעות של צחוק ודברים נוספים, הלכנו לישון שפוכים למדי.

יום ג', 11 באוקטובר
בבוקר אותו יום ניצל החלק הצעיר של הקבוצה את זמנו בכדי לבלות במוזיאון השוועה המקומי והגדול,אחרים הלכו למוזיאונים שונים. חברי חדר מד"א התעוררו מאוחר מאוד אחרי לילה לא רגיל ופסענו לאיטנו לעבר כיכר דאם, יושבים לאכול ארוחת בוקר בשמש האירופאית הסתווית, נהנים מהאווירה. פתאום אני קולט מולי דמות בינונית-מימדים עם שיער הצבוע לבלונד מפוספס, זקן צרפתי ופאות לחיים מסוגננות. "היי, זה לא ג'ון פטרוצ'י" זעקתי. וכן, זה היה אכן הוא. תומר אלטר (הצלע השלישית שלנו בחדר) רץ אחריי לעברו של גיטריסט העל. הספקנו לשוחח עימו במשך מספר דקות וגם להצטלם עימו, לפני ששחררנו אותו להמשך דרכו.

המשך היום עבר בניחותא, צעדנו לעבר רובע החלונות האדומים שהיה די שומם באותן שעות צהריים מוקדמות. ב- 16:00 חזרנו למלון לשם אותו ריטואל כמו הערב הקודם. ייחודה של ההופעה השנייה הייתה עשייה מוזיקלית של גרסת כיסוי לאלבום שלם של להקה אחרת.
את החלק הראשון של ההופעה פתחה רשימת שירים שלהם שכללה את: The Root of All Evil מתוך אלבומה האחרון, Afterlife מתוך אלבום הבכורה של הלהקה, Just Let Me Breathe הקופצני מתוך האלבום Falling Into Infinity, את Lie מתוך Awake האלמותי, Raise the Knife שלא יצא בשום אלבום סטודיו רשמי של הלהקה, 2 שירים מתוך האלבום האחרון: These Walls ו- Never Enough ועם חתימה מרגשת בשירו האישי של ג'ון פטרוצ'י: Endless Sacrifice.

לאחר הפסקה בת כרבע שעה, עומעמו אורות הבמה מחדש, הפעם עם צלילי אינטרו שונים ומשונים. היו שם אזכורים ליצירה "2112" של Rush, ל- Queensryche ואף ל- Genesis. זה היווה כטיזר משמעותי לכיסוי אלבום רוק קלאסי כפי שתכננה הלהקה לעשות.

עת כסיסת הציפורניים וההמתנה תמה לה, זאת עת שנראתה מנסרת האור הכה מפורסמת של Pink Floyd, כן כן, חמישיית המופלאים מבצעת את כל The Dark Side of the Moon, אלבום הרוק שצעד את משך הזמן הארוך ביותר במצעד האלבומים העולמי!

הלהקה שכרה להופעה את זמרת הגוספל המוכרת לטובה מ- Scenes From a Memory, הגברת Theresa Thompson. יחד עימה הביאה הלהקה גם נגן סקסופון שחי את השירים שניגן! הלהקה ביצעה את האלבום באופן יוצא מן הכלל, עם התחשבות לכל הניואנסים הקטנים- כולל טראנס הקלידים והנגינה המרגשת פרי מכחול היצירה הגילמורית.

ההדרן היה מצוין לא פחות, The Spirit carries on בו שר ג'יימס לאברי דואט יחד עם ת'רזה, ממש דומה למה שהתחולל ב- DVD המפורסם Scenes from New York. את ההופעה חתם In the Name of God , מה שהותיר טעם מתוק בפה. מזלם של מי שזכה לפגישת After Show עם חברי הלהקה רווח עליהם הפעם, עת שכל חברי הלהקה חוץ מג'ון מייאנג המופנם היו נוכחים במאורע. גם מספר אנשים לא קטן מאיתנו היה שם.

בריל ופטרוצ'י

זכיתי להצטלם עם מתופף הלהקה וביחד החזקנו את דגל המועדון שלנו. זה היה סיום מושלם לערב מושלם, רבים מאיתנו לא חשו זמן רב כה טוב!! את הלילה חתמנו שוב בחדר מד"א, הזוי עוד יותר מהלילה הקודם…

עם דגל המועדון

יום ד', 12 באוקטובר
הפעם כל היום היה לרשותנו, מה שנוצל לסיור במוזיאונים שונים- מוזיאון ואן-גוך, המאחסן בתוכו את יצירותיו הדרמטיות של הצייר ההולנדי המפורסם, והמוזיאון הימי, המלא במוצגים הקשורים להיסטוריה הימית המפוארת של הולנד. לפני הכניסה למוזיאון ואן-גוך, טיילנו בפארק המפואר של רובע המוזיאונים,וערכנו שיט לעבר צפון העיר עם עצירה קרוב למוזיאון הימי הגדול.
מספר חברי קבוצה אחרים ניצלו את היום בכדי לנסוע מחוץ לעיר הגדולה, הם שהו בעיירה הציורית וולנדאם.

לקראת הערב הלכנו לעבר 2 מוצגים מיוחדים בעיר- הקופי-שופס של The Doors ושל Pink Floyd. מספר מסוים של חברי הקבוצה נסע למשחק כדורגל באצטדיון הלאומי בין הנבחרת הלאומית של הולנד לנבחרת מקדוניה, חוויה לא רגילה! הם חזרו מעוטרים בדגלים וכובעי גומי מנופחים בצבע כתום.(אין קשר למחאה התנתקותית ישראלית).

את הערב חתמנו שוב בחדר מד"א, הזוי עוד יותר משהתחולל בשני הלילות הקודמים.

יום ה', 13 באוקטובר
יום ההרגעה שלנו החל עם טיול רגלי בניחותא לעבר הפארק העירוני הענק- וונדאל פארק.תפסנו ספסל מול אגם קטן וסביבה ירוקה, נשמנו אוויר אירופאי צח וזימרנו לנו בקולי קולות. השתדלנו לנצור את מראות הפארק השליו, תחושה שאין אנו רגילים לה ממש בארץ.

בערב ניצלנו את הזמן לשתיית בירה בפאב וחתמנו את הלילה האחרון של הטיול בהופעה של להקה לא שגרתית במיוחד (גם השם מבטא כן)- Freak Kitchen, חוויה קצת סוריאליסטית במחוזות גלותיים. חדר מד"א צהל ושמח הפעם מתמיד, כמובן שגם הזוי ופסיכדלי מתמיד!

יום ו', 14 באוקטובר
"לקום מחר בבוקר עם שיר חדש בלב", המשפט הזה לא כל כך הלם את תחושתנו באותו בוקר. הדכדוך שלט בדיוק כמו השמיים האפורים והגשומים בחוץ, חוזרים לארץ בלית-ברירה. ארגנו את חפצינו במזוודות, אכלנו ארוחת בוקר ויצאנו עם האוטובוס המאורגן חזרה לסכיפהול. קבוצה של 30 איש יושבת במטוס החוזר למקום מגוריהם, מגוון מחשבות רצות להן בראש כשהמשותף לכולן- חוויה אמיתית בת 6 ימים שעברה עליהם, מן הסתם שהם לא ישכחו את אותן מראות, ריחות ותחושות של ונציה הצפונית, של שתי הופעות נפלאות, של הרבה צחוק והומור בחדר מד"א אך לא רק בו, של שחרור כנה משגרה ישראלית.

הולכים הביתה

הידעת? למועדון המעריצים ישנו פורום פעיל מאוד בו החברים מתרגשים, צוחקים, מתווכחים, מתדיינים, נפגשים והכל יחדיו. הצטרף גם אתה לקהילה של מועדון המעריצים הרשמי של דרים ת'יאטר בישראל!