YtseJammers Israel Hammering The Apollo

ינואר 20, 2004

אמצע ינואר 2004, מתאספת משלחת גדולה בת 45 איש למטרופולין הגדולה והשוקקת ביותר באירופה – לונדון!

כמו שאמר השיר ההוא, לונדון אכן קוראת לנו, קבוצה אימתנית ובעלת גיוון – הצעיר ביותר היה תלמיד כיתה ח' והמבוגר ביותר היה בן כמעט 50.
התוכנית הייתה להיות נוכחים בהופעה השנייה בכלל של טור האלבום הכבד-מטאלית ביותר של הלהקה -Train of thought , אשר יצא כחודש וחצי לפני מועד ההופעה- 17/1/2004.

לפי הריטואל, התגודדנו לפני המטוס בשלב טרום-הטיסה, מפארים את דגל ישראל הדרימיסטי ומצטלמים עימו בגאווה!

טרום טיסה

לפני ההמראה איחל לנו הקברניט טיסה נעימה והופעה מהנה. לאחר טיסה בת כ-5 שעות, נחתנו בלילה חורפי של לונדון. ההמתנה למזוודות לקחה זמן רב, בעיקר משום שהמטען של טל נאבד. המסכן נאלץ להתמודד בלעדיו למשך 3 ימים (כמה טוב לפחות שיש דוד שמתגורר בלונדון ויכול להציל במקרים שכאלו..) קידם אותנו גשם זלעפות וקור אימים, זה מה שנקרא- חורף אירופאי אמיתי! הקור העז בתוספת הרעב לאחר הנסיעה הארוכה משדה התעופה Gatwick, כל זאת דרבן אותנו לחפש בכל מחיר משהו לזלול בשעת חצות. בראש חוצות שעט טל, ואנו אחריו כעדר של עזים הצמאות למים, לעבר רובע הגדוש במסעדות ערביות. בסופה של התרוצצות לא קטנה, חיסלנו את השאוורמה הלבנונית שהייתה בסביבה.

בבוקר, לאחר שנרגעו הרוחות, קידמה אותנו זריחה לונדונית מדהימה, אשר התנוססה מהקצה המזרחי של Hyde Park, הריאה הירוקה של העיר:

השמש העולה, לונדון

העיר הגדולה חפנה בתוכה לא מעט נפלאות- חנויות מוזיקה גדושות בכלי נגינה vintage כמו גיטרות נדירות ועתיקות, פסנתרי-כנף, סינתיסייזר Mini- Moog- בדומה לאלו שבזכותם נוצרו אלבומי הרוק המתקדם הישן והטוב. אפילו הקור הלונדוני קסם לנו, הוא שידרג את האוויר העירוני להרבה יותר זך ונעים. פנוראמת העיר המעוננת נגלתה לנו בשיא הדרה. לפני שתעברו לחוויית השיא אליה הגענו במסענו- ההופעה של Dream Theater, הינכם מוזמנים להתרווח בכורסא ולהתרשם מתמונות שצולמו בלונדון בעת הטיול במקום. תודה רבה לניר שילגי על התמונות!

גשר לונדון לא מתמוטט באמת

The London Eye

אגם הברבורים של Hyde Park

הפסל הנישא מול הגלריה הלאומית הבריטית

זמן מה לפני הנסיעה, הגיתי בראשי את הרעיון של ביקור במונומנט של Abbey Road, אולפני המוזיקה המיתולוגיים ומעבר החצייה הסמוך אליו אשר בו צולמה התמונה המפורסמת של להקת ה-Beatles. חלק מאיתנו הצטרפו אלי ודאגנו לתעד בתמונות את הצעידה על מעבר החצייה, בדומה לאופן שהלהקה עשתה לפני 35 שנים(התברר שצעדנו הפוך, לא נורא..):

מעבר חצייה!

לאחר שיטוטים מרובים ברחבי המטרופולין האימתנית, שמנו פעמינו לעבר אולם ההופעה -Carlin Apollo Hammersmith. כדי לרכך את ההמתנה הממושכת עד לפתיחת השערים, רבים מאיתנו רכשו רביעיות של פחיות בירה מסוגים שונים, וכדי להתחמם מהקור הלונדוני העז גם פיזמנו בקולי-קולות משירי DT. הקהל המקומי היה די בהלם, הוא עוד לא ראה מימיו קבוצה שכמונו!

דאגנו גם להצטלם ממול לאולם, פרסום ההופעה אל מול חבורת ישראלים והדגל שלהם:

טרום הופעה

עם פתיחת השערים החלה גם הדהירה לעבר השורה הראשונה בהופעה, תפיסת מקומות אסטרטגיים במטרה לכבוש יעדים פרוגרסיביים (היי, היה משהו דומה בסיפור אחר, לא?!) בקרבת הבמה. למשמע צלילים גרנדיוזיים משהו, הופעל Intro וידאו להופעה בו הוצגה היסטוריית הלהקה עוד מימיה כ- Majesty. לכל תקופה ואלבום של הלהקה נראו תמונות וצלילים המאפיינים אותה, מוצג שלא ציפינו לו בכלל.

חברי הלהקה בזמן ההופעה

לאחר התחלת מרגשת שכזו ללילה ארוך, עלו חמישיית הנפילים לבמה עם השיר בו הם דורשים שיקבלו אותם באשר הם- As I am. 4,000 המעריצים הנלהבים מילאו את שאיפת הלהקה ברינה חסרת-פשרות, עושה הרושם שגם האל אפולו היה נוכח במליאה!

השיר הבא, Beyond This Life, טמן בחובו גם משחק "שאלה-תשובה" מאולתר בין Jordan Rudess, קלידן הלהקה לבין מתופפה, Mike Portnoy.

היצירה שמגוללת את כיסופיו העזים של גיטריסט הלהקה, John Petrucci, לאשתו שנמצאת במרחקים, הציגה לא מעט רגש טהור בנגינתו של הנ"ל. האמת, שהנגן די הרגיז את הקהל, זאת משום שבחר להופיע עם משקפיי שמש כהות במיוחד. כנראה שמישהו מהקהל לא חיבב זאת ודאג להרוות את "צימאונם" של המכנסיים של Petrucci עם בירה!

פטרוצ'י ולאברי

השיר הבא בתור נפתח בריף גיטרה כבד במיוחד, הוא תופס אותנו בקורי עכביש פרוגרסיביים. זהו Caught in a web המוכר מתוך אלבום המופת- Awake. את השיר חתם סולו תופים גדול של Mike Portnoy, הידוע כבעל יכולת לא-רגילה להלהיב את הצופים.

פורטנוי!

השיר הבא הינו This Dying Soul, החלק השני של סאגת הגמילה מאלכוהול של Mike Portnoy, לווה בתאורה שעדיין לא נראתה בהופעות של הלהקה. את הליריקה רווית העוצמה של השיר ליווה סולן הלהקה, James LaBrie בשירה צלולה כאשר פניו מוארות באור שני וירוק בוהק, מה שמעצים את האווירה הדרמטית גם כך. בכלל, LaBrie היווה כאחד מתוך שני ה- MVP של ההופעה הזו, הוא שר באופן יוצא מן הכלל ובכלל ללא סטיות מהטונים שאמורים להיות.

לגבי ה-MVP השני, פרטים בקרוב מאוד!

לאברי בפעולה

בקצב טראנס, נכנסנו לאפיזודה הבאה בהופעה, היצירה המתייחסת לערכים הפסיכולוגיים של שיבוט בני-אנוש – The Great Debate, כאשר כאן קיבלנו המחשה לנגד עינינו בנוגע ל-MVP השני בהופעה – קלידן הלהקה, Jordan Rudess היקר. ג'ורדן, אחינו היהודי-אמריקאי, הפגין שליטה מוחלטת בקלידים כאשר אלפי עיניים היו נשואות אליו במשך 15 הדקות הגדושות של השיר.

רודס ידידנו

את המחצית הראשונה של ההופעה, חתם סיומו של אלבום הקונספט Scenes from a memory , השיר הטיטאני והמלודרמטי משהו- Finally Free. לאחר סיום השיר, יכלה הלהקה לצאת לדרור ההפסקה בת ה-15 דקות.

מחציתה השנייה של ההופעה החלה עם סולו קלידים מסונתז לסאונד של פסנתר. שוב פעם, נישאו אלפי עיניים לעבר הקלידן הווירטואוז, ג'ורדן ידידנו היקר! ידוע שחברי הלהקה (בעיקר הסולן James LaBrie) מושפעים מאגדת הרוק Queen, להקה בריטית במקורה. החיבור של השפעות הלהקה עם קיום ההופעה בבירת בריטניה, הביאה את DT לבצע גרסת כיסוי מרשימה לשיר של הלהקה הבריטית- Death on two legs.

במעבר זריז תוך דילוג על מספר שירים שבוצעו בהופעה, נגלוש לעבר הטרילוגיה השוכנת בטבורו של האלבום A Mind Beside Itself – Awake. כאן יש מקום לוידוי אישי משלי- חיכיתי זמן רב כדי לראות ב-LIVE את היצירה האהובה עלי מכל של הלהקה – Voices, המהווה את חוד החנית של הטרילוגיה המדוברת. בטרילוגיה קיבלנו הצגת תכלית להרמוניה המושלמת בין הטכניקה המוזיקלית לבין הרגש שנובעים מתוך נגני הלהקה. זכור היטב נגן הבאס המופנם של הלהקה, John Myung, אשר הפגיז בנגינה חסרת-מעצורים ומלאת אדרנלין!

מיונג מרוכז

את החלק השני של ההופעה חתמה היצירה המסיימת את האלבום Train of thought, הלא היא In the name of god המתייחסת לטרור האסלאמי.

לאחר כל הצ'ופרים שקיבלנו תוך כדי ההופעה, הגיע שי נדיר מאוד מאת הלהקה- השיר Trail of tears אשר ניתן לספור ביד אחת את מספר הפעמים שבוצע!! השיר הימם אותנו באופן כזה שפשוט נותרנו עם עיניים מזוגגות לאחריו. בלי התעכבות מיוחדת וזמן להירגע מהחוויה, החלה הלהקה לנגן את אחד מהשירים שהפך לסמל שלה – Metropolis part I.

כאן תמו שלוש ורבע(!!) שעות גדושות ומלאות כל טוב של הופעה, לאחר 16 מנות אנינות טעם ועוד 2 קינוחים לא-צפויים במיוחד אך מרגשים ומרניני נפש!

חברי הלהקה ניגשו למרכז הבמה ובירכו את הקהל החם לשלום
Bye Bye for now, Dream Theater!

סוף ההופעה

לפני ההופעה, למספר אנשים מאיתנו חיכו מעטפות עם מדבקה נחמדת, מדבקת ה-After Show אשר נותנת את הזכות להיפגש עם חברי הלהקה לאחר ההופעה. עלינו במעלה המדרגות ביציאה מן האולם אל הקומה השנייה, עוד אנו ממתינים לחמישייה המופלאה וראינו מספר מנהלים של מועדוני מעריצים אירופאים ללהקה.

עם מנהלי מועדוני המעריצים האירופאים

תוך כדי שיחות לבביות עם הקולגות מן הניכר ומי בא בנון-שלונטיות לעברנו? נכון מאוד, היחצ"ן של הלהקה – Mike Portnoy. לאחר לא מעט החתמות על אלבומים שונים של הלהקה, התפנה המתופף היהודי של הלהקה להצטלם בכבוד עמנו ועם דגל ישראל של Ytsejammers Israel!

פורטנוי

פורטנוי והדגל

ממש מעט אחריו הגיע עמית האמת שלנו מבין חברי הלהקה, מר Jordan Rudess. הקפנו אותו בטבעת מעריצים ישראלים ונדהמנו מהחום האנושי הכנה שבקע ממנו כלפינו, הוא מבין היטב עד כמה אנו מעריכים את פועלו בלהקה ואת קרבתו אלינו, אחיו בנפש היהודים! כמובן שגם הוא לא ויתר על תמונה קבוצתית עימנו ועם דגל הלאום…

רודס והדגל

חוץ משני חברי הלהקה הקודמים, הגיע גם הכוכב האמיתי של ההופעה, סולן הלהקה James LaBrie. גם עימו חלקנו זכה להצטלם, גם לא ויתרנו על צילומים אומנותיים משהו של ג'יימס, בפוזות של V באצבעות. לא הייתה שום סיבה לצחוק עליו, מן הסתם שהניצחון על ההופעה היה שלו וללא עוררין! לפני עזיבתו לעבר חדר ההתאוששות של הלהקה מהערב ומשם לאוטובוס שלקח אותה להמשך דרכה, נעצר ג'יימס ובמילים יפות שיבח אותנו על נסיעתנו הארוכה ואיחל שיהיה כבר שלום אמת באזורינו!

את יומנו האחרון במסע העברנו בסיור עצמאי ברחובות העיר, חתמנו בפאב בריטי עם מוזיקת ג'אז.

קרוב לעלייתנו למטוס אשר הוביל אותנו חזרה לישראל, לא ויתרנו על תמונה קבוצתית:

חוזרים הביתה

כאן תם לו המסע השני של קהילת מעריצי Dream Theater בישראל.
עוד יעד נכבש בדרכנו לתודעה הכלל-עולמית- לונדון נכבשה!

הידעת? למועדון המעריצים ישנו פורום פעיל מאוד בו החברים מתרגשים, צוחקים, מתווכחים, מתדיינים, נפגשים והכל יחדיו. הצטרף גם אתה לקהילה של מועדון המעריצים הרשמי של דרים ת'יאטר בישראל!